מה שתרצה
מה שתרצה1
הלילה ירד על העיר הגדולה והיפיפייה הידועה כבגדד־על־הרכבת התחתית, ועם הלילה הגיע הזוהר המכושף שאינו שייך לעֲרָב לבדה2. נשפי מסכות שונים ברחובות, שווקים ובתים מוקפי חומה של העיר המערבית של האהבה מלאים באותו סוג של טיפוסים שכה עניינו את ידידנו המעניין הוותיק, א' ע' ראשיד המנוח3. הם לבשו בגדים הקרובים באלף ומאה שנים לסגנונות האחרונים שא' ע' ראשיד ראה בבגדד הישנה, אבל הם היו בערך אותם האנשים מתחת. בעין אמונה תוכלו לראות את הגיבן הקטן, סינבד המלך, פיטבאד החייט, הפרסי היפה, הדרווישים בעלי העין האחת, עלי באבא וארבעים השודדים בכל גוש בניינים, הספר וששת אחיו וכל חבורה ערבית ללא כל קושי4.
אבל הבה נתכנס5 לצלעות הטלה שלנו.
טום קראולי6 הזקן היה ח'ליף. היו לו $42,000,000 במניות מועדפות ואגרות חוב עם קצוות זהב מוצקים. בזמנים אלה, כדי להיקרא ח'ליף, אתם חייבים שיהיה לכם כסף. עסק הח'ליף בסגנון הישן, כפי שנוהל על ידי אדון ראשיד, אינו בטוח. אם אתם עוצרים אדם בימינו בשוק או במרחץ טורקי או ברחוב צדדי, וחוקרים לתוך ענייניו הפרטיים והאישיים, בית המשפט לרישום7 יעצור אתכם.
לטום הזקן נמאס ממועדונים, תיאטראות, ארוחות ערב, חברים, מוזיקה, כסף והכול. זה מה שיוצר ח'ליף – אתם חייבים לבוז לכל דבר שכסף יכול לקנות, ואז ללכת ולנסות לרצות משהו שאינכם יכולים לשלם בעבורו.
"אסתובב קצת בעיר לבדי," חשבתי טום הזקן, "ואנסה, אם אוכל, לעורר משהו חדש. בואו נראה – נראה שקראתי על מלך או ענק קרדיף8 או משהו בימים ההם שנהג ללכת עם שפם מזויף ולקיים פגישות פרסיות עם אנשים שלא הוצג בפניהם. זה לא נשמע כמו רעיון רע9. ללא ספק חטפתי מקרה של שעמום ועייפות עם אלה שאני מכיר. הקרדיף הזקן ההוא נהג לאסוף מקרים של בעיות כשהוא נתקל ב'ם ונתן ל'ם – דיסקיות מעוטרות זהב, אני חושב שזה היה – ועשה את'ם שמחים או השיג ל'ם משרות ממשלתיות טובות. עכשיו, אני רוצה משהו מהסוג הזה. הכסף שלי טוב כמו ששלו היה אפילו אם העיתונים שואלים אותי בכל חודש מאיפה קיבלתי אותו. כן, אני מניח שאעשה מעט עסקי קרדיף הערב ואראה איך זה הולך."
לבוש בפשטות, עזב טום קראולי את ארמונו בשדרת מדיסון והלך מערבה ואז דרומה. שעה שצעד אל המדרכה, הגורל, שאוחז בקצוות החוטים במשרדים המרכזיים של כל הערים המכושפות, משך חוט ואיש צעיר במרחק של עשרים גושי בניינים משום הסתכל על שעון הקיר ואז לבש את מעילו.
ג'יימס טרנר10 עבד באחד מאותם מפעלים קטנים לניקוי כובעים בשדרה השישית שבה אזעקת האש מצלצלת כאשר אתם פותחים את הדלת לרווחה, והיכן שמנקים את כובעיכם בזמן שאתם ממתינים – יומיים. ג'יימס עמד כל היום ליד מכונה חשמלית שהפכה כובעים מהר יותר מכפי שמותגי השמפניה הטובים ביותר היו יכולים לעשות.
בהתעלמותי מחוצפתכם המתונה על שאתם חשים סקרנים בנוגע למראה הזר, אתן לכם תיאור מותאם שלו. משקל: 118; צבע עור, שיער ומוח: בהיר וקל11; גובה: חמישה רגל וששה; גיל: בסביבות עשרים ושלוש; לבוש בחליפה של $10 מסרג' כחול־ירקרק12; כיסים מכילים שני מפתחות ושישים ושלושה סנט במטבעות.
אולם אל תעלו השערה מוטעית משום שהתיאור הזה נשמע כמו אזעקה כללית שג'יימס אבד או מת.
הבה נלך!
ג'יימס עמד כל היום בעבודתו. רגליו היו רכות ורגישות באופן קיצוני להכבדה שהונחה עליהן או מתחתיהן. במשך כל היום הן שרפו וכאבו, גורמות לו אי־נוחות וסבל רבים, אולם הוא הרוויח שניים־עשר דולרים לשבוע, אותם היה צריך כדי לתמוך ברגליו, בין אם רגליו תמכו בו ובין אם לאו.
לג'יימס טרנר הייתה תפיסה משלו על האושר, בדיוק כפי שלכם ולי יש. העונג שלכם הוא לשוטט בעולם ביאכטות ומכוניות ולהשליך מטבעות זהב13 על ציפורי בר. שלי הוא לעשן מקטרת עם רדת הערב ולצפות בגירית, נחש רעשן וינשוף נכנסים אל בית הערבה המשותף שלהם זה אחר זה.
רעיון האושר של ג'יימס טרנר היה שונה, אבל הוא היה שלו. הוא היה הולך הישר לפנסיון שלו כשיום העבודה הסתיים. לאחר ארוחת הערב של אומצה קטנה, תפוחי אדמה מטוגנים, תפוחי עץ סחוטים (לא מנוזדים) ועולש שרוי14, הוא היה עולה לחדרו האחורי בקומה החמישית. לאחר מכן הוא היה חולץ את נעליו ומסיר את גרביו, מניח את כפות רגליו הבוערות כנגד הסורגים הקרים של מיטת הברזל שלו וקורא את מעשיותיו של קלארק ראסל15. ההקלה הנעימה של המתכת הקרה שהושמה על הכפות הכואבות הייתה שמחתו הלילית. הרומנים האהובים עליו מעולם לא שעממו אותו; הים והרפתקאות הנווטים שבו היו תשוקתו השכלתנית היחידה. שום מיליונר מעולם לא היה מאושר יותר מג'יימס טרנר המתרגע אל שלוותו.
כשג'יימס יצא מהחנות לניקוי הכובעים, הוא הלך שלושה גושי בניינים בדרכו הביתה כדי לבחון את הסחורה של מכירת ספרי יד שנייה. מדוכני המדרכה הרים יותר מפעם אחת ערך עטוף נייר של קלארק ראסל בחצי מחיר.
בזמן שהשתופף עם רכינה מלומדת מעל ערימה זולה ומעורבת של ספרות שהושלכה, טום, הח'ליף הזקן, טייל להנאתו במקום. עינו הבוחנת, שהפכה חדה לאור עשרים שנות ניסיון בייצור סבון כביסה (שמרו על העטיפות!) זיהה בין רגע את המלומד העני והנבון, מושא ראוי למצב רוחו הח'לפי. הוא ירד את שתי מדרגות האבן השטוחות שהובילו מהמדרכה ופנה ללא היסוס למושא נדבנותו הייעודית. מילותיו הראשונות לא היו גרועות יותר מהצדקה והססנות.
ג'יימס טרנר נשא מבט בקרירות, עם החייט תופר מחדש ביד אחת ונישואים מטורפים בשנייה16.
"הסתלק," אמר. "אני לא רוצה לקנות שום קולבי מעילים או מגרשים בהנקיפו, ניו ג'רזי17. לך מכאן עכשיו ותשחק עם הדובון שלך."
"בחור צעיר," אמר הח'ליף, מתעלם מקלות הדעת של מנקה הכובעים, "הבחנתי שאתה בעל נטייה שקדנית. למידה היא אחד הדברים הטובים ביותר בעולם. מעולם לא היה לי משהו ראוי לציון בנושא, אבל אני מתפעל לראות זאת אצל אחרים. אני מגיע מהמערב, שם אנו מדמיינים שום דבר מלבד עובדות. אולי לא הצלחתי להבין את השירה ואת הרמיזות בספרים ההם שאתה בוחר, אבל אני אוהב לראות מישהו אחר שנראה שמבין למה הם מתכוונים. אני שווה בסביבות $40,000,000 ואני מתעשר מיום ליום. השגתי את השיא בייצור סבון הכסף של הדודה פטי18. המצאתי את האמנות של הכנתו. ערכתי ניסויים במשך שלוש שנים לפני שקיבלתי בדיוק את הכמות הנכונה של נתרן כלוריד עם תערובת אשלג קאוסטית כדי להקריש כראוי. ולאחר שלקחתי במקרה $9,000,000 מעסקי הסבון עשיתי את היתר בעתודות תירס וחיטה. עכשיו, נראה שיש לך את תפנית האופי של ספרות ולמדנות, ואני אומר לך מה אעשה. אני אשלם בעבור החינוך שלך במכללה המשובחת בעולם. אני אשלם את הוצאות שיטוטיך באירופה ובגלריות אמנות ולבסוף אמקם אותך בעסק טוב. אתה לא חייב להפוך אותו לסבון אם יש לך התנגדות. אני רואה מבגדיך ומהעניבה המרוטה שלך שאתה עני עצום, ואינך יכול להרשות לעצמך לדחות את ההצעה. ובכן, מתי אתה רוצה להתחיל?"
מנקה הכובעים הפנה אל טום הזקן את עינה של העיר הגדולה, שהיא עין מלאת הבעה של חשד קר ומוצדק, של שיפוט תלוי גבוה כפי שנתלה המן, של שימור עצמי, של אתגר, סקרנות, התרסה, עוקצניות ומוזר ככל שתוכלו לחשוב על זה, כמיהה כמו ילדותית לחברות וידידות שחייבים להסתיר כאשר אדם מתהלך בקרב "להקות זרות". שכן בבגדד החדשה, כדי לשרוד, חייבים לחשוד בכל מי שיושב, שוכן, שותה, נוסע, הולך או ישן בכיסא, בית, דוכן, מושב, דרך או חדר סמוך.
"תגיד, מייק," אמר ג'יימס טרנר, "מה הקו שלך, בכל מקרה – שרוכי נעליים? אני לא קונה שום דבר. עדיף שתשים ביצה בנעלך ותכה בה לפני שיקרו לך תקלות. אתה לא יכול לסלק שום עטים נובעים, משקפי זהב שמצאת ברחוב או להפקיד בידי תעודת חברה לניקוי בתים. תגיד, אני נראה כאילו ירדתי באחת מאותן יציאות חירום באולם הליקון19? מה מפריע לך בכל מקרה?"
"בן," אמר הח'ליף, בקולו ההארוני ביותר, "כפי שאמרתי, אני שווה $40,000,000. אני לא רוצה להכניס את כל זה אל ארון הקבורה שלי כשאמות. אני רוצה לעשות משהו טוב עם זה. ראיתי אותך מתעסק עם כרכי הספרות האלה כאן וחשבתי שאשמור אותך. תרמתי לחברות מיסיונריות $2,000,000 אבל מה יצא לי מזה? שום דבר מלבד קבלה מהמזכירה. עכשיו, אתה בדיוק הסוג של הגבר הצעיר שהייתי רוצה לקחת ולראות מה הכסף ייעשה ממנו."
היה קשה למצוא כרכים של קלארק ראסל באותו ערב בחנות הספרים הישנה, ורגליו הכואבות והדואבות של ג'יימס טרנר לא נטו לשפר את מצב רוחו. צנוע ככל שהיה, הייתה למנקה הכובעים נפש שוות ערך לכל ח'ליף.
"תגיד, מזויף זקן שכמוך," אמר בכעס, "לך לדרכך. אני לא יודע מה המשחק שלך, אלא אם כן אתה רוצה עודף לשטר מזויף של $40,000,000. ובכן, אני לא נושא כזה סכום איתי, אבל אני כן נושא יופי של שמאלית שאתה תקבל אם לא תתקדם הלאה."
"אתה כלבון ביבים קטן, ארור וחצוף," אמר הח'ליף.
ואז ג'יימס שיגר את השמאלית המהוללת20; טום הזקן תפס אותו בצווארון ובעט בו שלוש פעמים; מנקה הכובעים התאושש ולפת אותו; שני דוכני ספרים הופלו והספרים התעופפו להם. שוטר הגיע, לקח כל אחד מהם בזרוע והצעיד אותם אל תחנת המשטרה הקרובה ביותר.
"מריבה והתנהגות פורעת סדר," אמר השוטר לסמל.
"שלוש מאות דולרים ערבות," אמר הסמל באחת, באופן החלטי ותחקורי.
"שישים ושלושה סנט," אמר ג'יימס טרנר בצחוק צורמני.
הח'ליף חיפש בכיסיו ואסף שטרות קטנים ומטבעות שהסתכמו בארבעה דולרים.
"אני שווה," אמר, "ארבעים מיליון דולר, אבל…"
"תכלא 'תם," הורה הסמל.
בתאו, ג'יימס טרנר הניח את עצמו על המיטה21, מהרהר.
"אולי יש לך את הכסף, ואולי אין ל'ך, אבל אם יש 'ך או אין 'ך, מה אתה הולך ומתעסק בעסקים של אנשים אחרים? כשאדם יודע מה הוא רוצה, ויכול להשיג את זה, זה אותו הדבר כמו $40,000,000 מבחינתו."
ואז עלה רעיון במוחו שהעלה מבט מרוצה על פניו. הוא הסיר את גרביו, משך את מיטתו קרוב לדלת, התמתח בפאר והניח את רגליו המעונות כנגד הסורגים הקרים של דלת התא. משהו קר וגס מתחת לשמיכות מיטתו גרם לתחושה של אי־נוחות בכתף אחת. הוא הושיט יד מתחת ומשך החוצה כרך עטוף נייר של קלארק ראסל שכותרתו אהובת המלח. הוא נאנח אנחה גדולה של שביעות רצון.
באותו רגע הגיע לתאו השומר ושאל: "תגיד, ילד, הטיפוס הזקן שנחלץ איתך בשביל הקטטה נראה כמו הדבר האמיתי אחרי הכול. הוא התקשר לחברים שלו, והוא בדלפק בחוץ עכשיו עם צרור צהובים גדול כמו כרית של קרון פולמן. הוא רוצה לערוב לך ושאתה תצא ותראה אותו22."
"תגיד לו שאני לא בעניין," אמר ג'יימס טרנר.