לבבות וצלבים
לבבות וצלבים1
באלדי וודס2 הושיט יד לבקבוק והשיג אותו. כל אימת שבאלדי יצא להשיג משהו, הוא בדרך כלל… אבל זה לא הסיפור של באלדי. הוא מזג משקה שלישי שהיה גדול באצבע מהמשקה הראשון והשני. באלדי היה בפגישת ייעוץ, ופגישת הייעוץ הייתה ראויה לשכרו.
"הייתי מלך לו הייתי אתה," אמר באלדי בנחרצות כזו שנרתיק אקדחו חרק ודורבנותיו קרקשו.
ווב ייגר3 הסיט לאחור את כובע הסטטסון שטוח התיתרה4 שלו, וחולל אי־סדר נוסף בשערו בגוון הקש. משום שהפנייה לעזרה ספרית במצב קשה הייתה ללא הועיל, הוא הלך בעקבות דוגמת המשקה של באלדי רב־התושיה.
"אם אדם מתחתן עם מלכה, זה לא צריך לגרום לו להיות קלף חסר חשיבות5," הצהיר ווב, מתמצת את תרעומתו.
"בטח שלא," אמר באלדי באהדה, עדיין צמא ולהוט באמת לגבי הערך היחסי של הקלפים. "על פי זכויותיך אתה מלך. לו הייתי אתה, הייתי קורא לעסקה חדשה. הקלפים נערמו עליך – אני אגיד לך מה אתה, ווב ייגר."
"מה?" שאל ווב עם מבט מלא תקווה בעיניו הכחולות־חיוורות.
"אתה נסיך־בעל6."
"תהיה עדין," אמר ווב. "מעולם לא זלזלתי בך בשום דבר."
"זה תואר," הסביר באלדי, "בין קלפי התמונות, אבל הוא לא לוקח שום תרגילים7. אני אגיד לך, ווב. זה סוג שיש להם עבור בעלי חיים מסוימים באירופה. נגיד שאתה או אני או אחד מאותם דוכסים הולנדיים8 מתחתן לתוך משפחת מלוכה. ובכן, בסופו של דבר, האשה שלנו הופכת להיות מלכה. האם אנחנו מלכים? לא בעוד מיליון שנה. בטקסי ההכתרה אנחנו צועדים בין קזינו לבין האפוטרופוס התשיעי הגדול של חדר המיטות המלכותי9. השימוש היחיד שיש לנו הוא להופיע בתמונות ולקבל את האחריות להופעת היורש. זה לא עסק הגון. כן, אדוני, ווב, אתה נסיך־בעל; ואם הייתי אתה, הייתי פותח תקופת מעבר או צו הבאה או משהו10, והייתי מלך גם אם הייתי צריך להתהפך מתחתית החפיסה".
באלדי רוקן את כוסו לאשרור תנוחת הוורוויק שלו11.
"באלדי," אמר ווב חגיגית, "אתה ואני ניקבנו פרות באותה תלבושת במשך שנים. רצנו באותו טווח ורכבנו באותם שבילים מאז שהיינו ילדים. לא הייתי מדבר על ענייני המשפחה שלי עם אף אחד מלבדך. אתה היית רוכב־קו12 לחוות נופוליטו13 כשהתחתנתי עם סנטה מקאליסטר14. הייתי מנהל עבודה אז; אבל מה אני עכשיו? אני לא מסתכם לשווי קשר בחבל יתד15".
"כשמקאליסטר הזקן היה מלך הבקר של מערב טקסס," המשיך באלדי במתיקות שטנית, "היית חתיכת חשוב16. הייתה לך אמירה בחווה כמו שלו הייתה".
"הייתה לי," הודה ווב, "עד לזמן שהוא גילה שניסיתי לכרוך את החבילה שלי סביב ראשה של סנטה. אז הוא החזיק אותי בחווה בחוץ, הרחק מבית החווה ככל שהוא היה יכול. כשהזקן מת, הם התחילו לקרוא לסנטה "מלכת הבקר". אני המנהל של הבקר – זה הכול. היא מטפלת בכל העסקים; היא מטפלת בכל הכספים; אני לא יכול למכור אפילו פר צעיר17 לחבורה של מחנאים בעצמי. סנטה היא המלכה, ואני אדון אף אחד".
"אני הייתי מלך לו הייתי אתה," חזר באלדי וודס המלכותי. "כשגבר מתחתן עם מלכה הוא חייב להתעלות איתה – על הפרסה־לבוש־מיובש־מיובל – כל דרך ישנה מהצמחייה הסבוכה לבית האריזה18. הרבה בחורים חושבים19 שזה מוזר, ווב, שאין לך את הסמכות בנופוליטו. אני לא משקף שום דבר על מיז ייגר – היא הגברת הקטנה והטובה ביותר בין ריו גרנדה וחג המולד הבא – אבל גבר חייב להיות המנהל של המחנה שלו."
פניו החומות והחלקות של ייגר התארכו למסכה של עצבות פצועה. עם ההבעה הזאת, ושיערו הצהוב הפרוע ועיניו הכחולות התמימות, נטולות עורמה והונאה, הוא עשוי היה להידמות לתלמיד בית ספר שמנהיגותו נתפסה בכוח על ידי צעיר חזק יותר. אך שבעים ושניים האינצ'ים הפעילים והחזקים שלו, והאקדחים התופיים החגורים שלו, אסרו על ההשוואה.
"איך זה היה שקראת לי, באלדי?" שאל. "איזה סוג של רעיה זה היה?"
"בעל," תיקן באלדי, "נסיך־בעל20". זה סוג של קלף קצר בשם בדוי. אתה מגיע בערך בין קלף נסיך גבוה וסדרת צבע של ארבעה21."
ווב ייגר נאנח ואסף את רצועת הנדן של רובה הווינצ'סטר שלו מהרצפה.
"אני רוכב חזרה לחווה היום," אמר, חצי בחפץ לב. "אני צריך להעלות חבורה של בקר לסן אנטוניו מחר בבוקר."
"אני החברה שלך עד לדריי לייק22," הכריז באלדי. "יש לי מחנה איסוף בסן מרקוס שגוזז בני שנתיים23."
שני הדרום־מערביים עלו על סוסי הפוני שלהם ודהרו הרחק מהתיישבות מסילת הרכבת הקטנה, בה התכנסו בבוקר הצמא. בדריי לייק, בו התפצלו נתיביהם, הם משכו ברסן הסוסים לכדי עצירה בעבור סיגריית פרידה.
הם רכבו במשך מיילים בדממה השמורה לתיפוף הרך של פרסות הסוסים על סבך עשב המסקיט24 ורחש החורשה העבותה כנגד ארכופי העץ שלהם. אבל בטקסס שיח ממושך מתרחש לעתים רחוקות. אתם יכולים לדחוס מסע, ארוחה ורציחה25 בין פסקאותיכם ללא פגיעה בנושא שלכם. כך, ללא התנצלות, הציע ווב נספח לשיחה שהתחילה עשרה מייל קודם לכן.
"אתה זוכר בעצמך, באלדי, שהיה זמן שבו סנטה לא הייתה כל־כך עצמאית. אתה זוכר את הימים כשמקאליסטר הזקן הרחיק בינינו, ואיך היא נהגה לשלוח לי סימן שהיא רצתה לראות אותי? מק הזקן הבטיח לגרום לי להיראות כמו מסננת אם אי־פעם אגיע למרחק יריית אקדח מהחווה. אתה זוכר את הסימן שהיא נהגה לשלוח, באלדי – לב עם צלב בתוכו?"
"אני?" קרא באלדי, בערמומיות משכרת. "זאב ערבות גונב סוכר שכמוך! אם אני זוכר! מה, תור חיפושית מקולל, הבחורים במחנה היו כולם מודעים להירוגליפים האלה. 'קורקבן־ועצמות־צולבות' נהגנו לקרוא לזה26. היינו רואים 'תם על משאית שיצאה מהחווה. הם היו27 מסומנים בפחם על שקי הקמח ובעפרון עופרת על העיתונים. אני ראיתי 'תם פעם כתובים בגיר על גב של טבח חדש שמקאליסטר הזקן שלח מהחווה – לעזאזל אם לא ראיתי."
"אבא של סנטה," הסביר ווב בעדינות, "הכריח אותה להבטיח שהיא לא תכתוב לי או תשלח לי אף מילה. הסימן הזה של לב וצלב היה התחבולה שלה. בכל פעם שהיא רצתה במיוחד לראות אותי, היא הצליחה לשים את הסימן הזה על משה' בחווה שהיא ידעה שאראה. ואף פעם לא הנחתי עיניים על זה אלא מה ששרפתי את הרוח בדרך אל החווה באותו לילה28. הייתי פוגש אותה בחורשת התרדמה הקטנה מאחורי מכלאת הסוסים29."
"ידענו את זה30," זימר באלדי, "אבל אף פעם לא הסגרנו שום דבר. כולנו היינו בעדך. ידענו למה תמיד שמרת את הצבע המהיר31 הזה במחנה. וכשראינו את קורקבן־ועצמות־צולבות מופיע על משאית מהחווה ידענו שפינטו הזקן הלך לאכול הרבה מיילים באותו לילה במקום עשב. אתה זוכר את סקורי – בוקר הסוסים המלומד שהיה לנו – בחור הקולג' שהגיע לחווה בגלל הוויסקי? בכל פעם שסקורי ראה את הסוג של בוא־פגוש־את־אהובתך על כל דבר מהחווה, הוא היה מנופף בידו ככה, ואומר: "חברנו לי אנדרוס ישחה שוב את נקודת הגיהינום הלילה"32".
"הפעם האחרונה שסנטה שלחה לי את הסימן," אמר ווב, "הייתה כשהיא הייתה חולה. הבחנתי בזה מיד כשהגעתי למחנה, והדהרתי את פינטו ארבעים מייל אותו הלילה. היא לא הייתה בחורשת התרדמת. הלכתי לבית; ומקאליסטר הזקן פגש אותי בדלת.
"באת הנה להיהרג?" הוא שואל; "אני אסרב לך הפעם. בדיוק שלחתי מקסיקני להביא אותך. סנטה רוצה אותך. תיכנס לחדר הזה ותראה אותה. ואחר כך צא הנה ותראה אותי".
סנטה שכבה במיטה, חולה למדי. אבל היא נתנה סוג של חיוך, והיד שלה ושלי הידקו קרניים, ואני מתיישב33 על המיטה – בוץ ודורבנות וסדקים והכול.
"שמעתי אותך רוכב על העשב במשך שעות, ווב," היא אומרת. "הייתי בטוחה שתבוא. ראית את הסימן?" היא לוחשת.
"ברגע שהגעתי למחנה," אני אומר. "זה היה מסומן על שק של תפוחי אדמה ובצלים."
"הם תמיד ביחד," אומרת היא, ברכות, "תמיד ביחד בחיים".
"הם הולכים טוב ביחד," אומר אני, "בתבשיל".
"התכוונתי ללבבות ולצלבים," אומרת סנטה. "הסימן שלנו – לאהוב ולסבול – זו המשמעות שלהם."
וד"ר מוסגרוב34 הזקן היה שם, משעשע את עצמו בוויסקי ובמניפה מענף דקל. ומפה לשם סנטה הולכת לישון וד"ר מוסגרוב נוגע במצח שלה ואומר לי: "אתה לא כזה תרופה רעה להורדת חום. אבל כדאי שתחליק החוצה עכשיו, שכן האבחנה לא מצריכה אותך במינונים קבועים. הגברת הקטנה תהיה בסדר גמור כשהיא תתעורר".
ראיתי את מקאליסטר הזקן בחוץ.
"היא ישנה," אומר אני. "עכשיו אתה יכול להתחיל עם עבודת המסננת שלך. קח את הזמן, בגלל שהשארתי את האקדח שלי בקרן האוכף."
מקאליסטר הזקן צוחק ואומר לי: "לנקב עופרת לתוך מנהל החווה הטוב ביותר במערב טקסס לא נראה לי כמו מדיניות עסקית טובה. אני לא יודע איפה יכולתי להשיג אחד כזה טוב. זה הרעיון של החתן, ווב, שגורם לי לגבש דעה חיובית להשתמש בך במטרה. אתה לא הרעיון שלי לבן משפחה, אבל אני יכול להשתמש בך בנופוליטו אם אשמור אותך מחוץ לרדיוס עם בית החווה במרכזו. אתה תעלה למעלה ותשכב על המיטה המתקפלת ואחרי שתישן קצת אנחנו נדבר על זה".
באלדי וודס משך מטה את כובעו ושחרר את פיתול רגליו מקרן האוכף שלו. ווב קיצר את מושכותיו וסוס הפוני שלו רקד, משתוקק לצאת לדרך. שני הגברים לחצו ידיים בטקסיות מערבית.
"אדיוס, באלדי," אמר ווב. "אני שמח שראיתי אותך ושניהלנו את השיחה הזאת."
עם חיפזון פועם שנשמע כמו נסיקת להקת שלווים, הרוכבים אצו הרחק לכיוון נקודות שונות של המצפן.
מאה יארד במסלולו, ריסן באלדי את המושכות לכדי עצירה על תל חשוף ופלט צעקה. הוא התנדנד על סוסו; לו היה ברגל, האדמה הייתה עולה וכובשת אותו; אבל באוכף הוא היה שליט האיזון וצחק על וויסקי ותיעב את מרכז המסה35.
ווב פנה באוכפו לכיוון האות.
"אם הייתי אתה," הגיע קולו הצורמני והמעוות של באלדי, "הייתי מלך!".
בשעה שמונה של יום המחרת, באד טרנר36 ירד מאוכפו לפני בית חוות נופוליטו ומעד עם דורבנות שורקים37 לכיוון המרפסת. באד היה אחראי על קבוצת בקר שהיה צריך לעלות על המסלול באותו בוקר לסן אנטוניו. הגברת ייגר הייתה במרפסת, משקה צרור יקינתונים שצמחו בצנצנת חרס אדומה.
ה"מלך" מקאליסטר הוריש לבתו רבים ממאפייניו החזקים – את נחישותו, את האומץ הגא שלו, את ביטחונו העצמי העיקש, את גאוותו כמלך המכהן על פרסות וקרניים. ערניים וחזקים38 היו מזגו וקולו של מקאליסטר. בסנטה הם שרדו, משנים את סדרם לפי הסולם המוזיקלי הנשי39. באופן משמעותי וניכר, היא שימרה את דימוי האם שזומנה לשוטט במרעים ירוקים אחרים וסופיים פחות, הרבה לפני שעדרי הבקר הגדלים העניקו מלכות לבית. הייתה לה את הגזרה התמירה והחזקה של אמה ויופי רציני ורך שהקל בעד חומרת העין הרודנית והעצמאות המלכותית של מקאליסטר.
ווב עמד בקצה אחד של המרפסת, מחלק הוראות לשניים או שלושה תת־מנהלים ממחנות ותלבושות מגוונים שרכבו לקבלת הנחיות.
"בוקר," אמר באד בקצרה. "לאיפה את רוצה שהבקר הזה ילך בעיר? לברבר40 כרגיל?"
עכשיו, להשיב על כך הייתה זכותה המיוחדת של המלכה. כל מושכות העסק – קנייה, מכירה ובנקאות – הוחזקו בין אצבעותיה המיומנות. ניהול הבקר הופקד במלואו בידי בעלה. בימי "המלך" מקאליסטר, סנטה הייתה מזכירתו ועוזרתו, והיא המשיכה את עבודתה בחוכמה וברווח. אבל לפני שהייתה יכולה להשיב, נסיך־הבעל דיבר עם החלטיות שקטה: "אתה תוביל את הבקר הזה למכלאות של זימרמן ונסביט41. דיברתי עם זימרמן בנוגע לזה לפני כמה זמן".
באד פנה על עקבי המגף הגבוהים שלו.
"חכה!" קראה סנטה במהירות. היא הסתכלה על בעלה עם הפתעה בעיניה האפורות והיציבות.
"מה, למה אתה מתכוון, ווב?" שאלה, עם קמט קטן שנאסף בין גבותיה. "מעולם לא ביצעתי שום עסקה עם זימרמן וניסביט. ברבר ניהל כל ראש בקר מהחווה הזאת בשוק במשך חמש שנים. אני לא הולכת להוציא את העסק מידיו."
היא פנתה לבאד טרנר.
"ספק את הבקר הזה לברבר," היא סיכמה בנימה חיובית. באד הביט בכד המים התלוי במרפסת ללא משוא פנים, עומד על רגלו האחת ולועס ענף מסקיט.
"אני רוצה שקבוצת הבקר הזה תלך לזימרמן וניסביט," אמר ווב, עם אור קפוא בעיניו הכחולות.
"הבלים," אמר סנטה בחוסר סבלנות. "כדאי שתתחיל, באד, כדי להגיע לצוהריים בבור המים של ליטל אלם42. תגיד לברבר שיהיה לנו עוד הרבה בקר מיועד לשחיטה43 מוכן בעוד כחודש".
באד הרשה לעין מהססת להתגנב מעלה ולפגוש את עינו של ווב. ווב ראה התנצלות במבטו ודמיין שהוא ראה רחמים.
"אתה תיקח את הבקר הזה," אמר ווב בזעם אכזרי, "ל…"
"ברבר," סיימה סנטה בחדות. "הבה ניתן לזה לסגור את העניין. יש עוד משהו שאתה מחכה לו, באד?"
"לא, גבירתי," אמר באד. אבל לפני שהלך הוא השתהה בזמן ששובל הבקר יכול היה להתחלף פי שלושה, שכן גבר הוא בן־בריתו של גבר; ואפילו הפלישתים היו חייבים להסמיק כשהם לקחו את שמשון כדרך שהם לקחו.
"שמעת את המנהלת," קרא ווב בעוקצנות. הוא הסיר את כובעו וקד עד שהכובע נגע ברצפה לפני אשתו.
"ווב," אמרה סנטה בתוכחה, "אתה מתנהג מאוד בטיפשות היום".
"שוטה החצר, הוד מלכותך," אמר ווב, בצלילי קולו הנמוכים, ששינו את איכותם. "למה עוד את יכולה לצפות? תני לי לומר לך. הייתי גבר לפני שהתחתנתי עם מלכת הבקר. מה אני עכשיו? מושא ללעג של המחנאים44. אני אהיה גבר שוב."
סנטה הסתכלה עליו מקרוב.
"אל תהיה בלתי הגיוני, ווב," אמרה ברוגע. "לא זלזלו בך בשום צורה. האם אני אי־פעם מתערבת בניהול שלך את הבקר? אני מכירה את עסק ניהול החווה הרבה יותר טוב ממך. למדתי את זה מאבא. תהיה מעשי."
"ממלכות ומלכות," אמר ווב, "לא מתאימים לי אלא אם כן גם אני בתמונה. אני מנקב את הבקר ואת חובשת את הכתר. בסדר גמור. אני מעדיף להיות לורד צ'נסלור45 של מחנה הבקר מאשר הנקודה השמינית ברצף המלכה הגבוה. זו החווה שלך, וברבר מקבל את הבקר."
סוסו של ווב היה קשור למתלה. הוא נכנס אל הבית והוציא את צרור השמיכות שמעולם לא לקח איתו מלבד לרכיבות ארוכות, ואת "מעיל הגשם"46 שלו, ואת החבל הארוך ביותר מעור גולמי מקופל להוצאת בעלי חיים. את אלה הוא התחיל לקשור בזהירות וללא חיפזון על אוכפו. סנטה, מעט חיוורת, הלכה בעקבותיו.
ווב הניף את עצמו אל האוכף. פניו הרציניים והחלקים היו נטולי הבעה למעט האור העיקש שאפף47 את עיניו.
"יש עדר של פרות ועגלים," אמר, "ליד חור המים של הונדו בפריו48 שצריך להרחיק מעצים. זאבים הרגו שלושה מהעגלים. שכחתי להשאיר הוראות. כדאי שתגידי לסימס49 לטפל בזה".
סנטה הניחה יד על רסן הסוס והסתכלה לבעלה בעיניים.
"אתה הולך לעזוב אותי, ווב?" היא שאלה בשקט.
"אני הולך להיות גבר שוב," הוא השיב.
"אני מאחלת לך הצלחה בניסיון ראוי לשבח," היא אמרה עם קרירות פתאומית. היא פנתה ונכנסה הישר לתוך הבית.
ווב ייגר רכב לדרום־מערב ישר ככל שפני השטח של מערב טקסס אפשרו לו. וכאשר הגיע לאופק הוא היה יכול לרכוב לתוך הרווח הכחול, ככל הידוע עליו בחוות נופוליטו. והימים, עם ימי ראשון בראשם, הסתדרו לכדי יחידות שבועיות; והשבועות, מונהגים על ידי הירח המלא, צמצמו שורות לפלוגות חודשיות, מכריזים "הזמן נמלט" על דגליהם50; והחודשים צעדו אל עבר שטח המחנה העצום של השנים, אבל ווב ייגר לא בא עוד לריבונות מלכתו.
יום אחד, ברייה המכונה ברתולומיאו51, איש כבשים ולפיכך בעל חשיבות מועטה, ממדינת ריו גרדנה התחתונה, רכב בתחום הראיה של בית חוות נופוליטו, וחש רעב תוקף אותו. לבוש לשעבר52, עד מהרה הוא ישב באמצע היום ליד שולחן הסעודה של הממלכה מכניסת האורחים. דיבור כמו מים זרם ממנו; מקלו של אהרון עשוי היה להכות בו – זה הרועה העדין שלכם כאשר הוענק לו קהל שאוזניו אינן מגדלות צמר53.
"גברת ייגר," פטפט, "ראיתי גבר באיזה יום בחוות סיקו במדינת הידלגו54 עם השם שלך – ווב ייגר הוא היה. הוא בדיוק הועסק כמנהל. הוא היה גבר גבוה, בהיר שיער, לא מדבר הרבה. אולי הוא איזה קרוב שלך, את חושבת?"
"בעל," אמרה סנטה בלבביות. "הסיקו פעלה היטב. אדון ייגר הוא אחד ממנהלי החווה הטובים ביותר במערב."
העזיבה את משרת נסיך־בעל הורסת לעתים נדירות את אחדות הממלכות המאורגנת. המלכה סנטה מינתה למנהל החווה נתין מהימן בשם רמזי55, שהיה אחד הצמיתים הנאמנים של אביה. ובקושי נשמרה אדווה בחוות נופוליטו כשרוח המפרץ יצרה תנועה גלית בעשב האקרים הרבים שלה.
במשך כמה שנים ערכו בנופוליטו ניסויים עם גזע אנגלי של בקר שהסתכל מלמעלה למטה עם ארשת אצילית על ארוכי הקרניים הטקסנים. הניסויים התגלו כמשביעי רצון, והמרעה הורחק הצידה בעבור בעלי הדם הכחול. תהילתם הגיעה אל חורשת השיחים והאגס והלאה, ככל שגברים רוכבים באוכפים. חוואים אחרים התעוררו, שפשפו את עיניהם והסתכלו בחוסר שביעות רצון חדש על ארוכי הקרניים. כפועל יוצא, יום אחד ירד מסוסו בחוות נופוליטו צעיר עקשן, מוכשר, קר רוח ובעל מטפחת ראש ממשי, מקושט ברובים ומלווה בשלושה נהגי בקר מקסיקנים, והציג את העסק הבא – כמו אגרת למלכה הנ"ל:
הגברת ייגר – חוות נופוליטו:
גברת יקרה:
הונחיתי על ידי בעלי חוות סיקו לרכוש 100 ראשי פרות בנות שנה ושנתיים מגזע סאסקס56 שברשותך. אם ביכולתך למלא את ההוראה, שנעי בבקשה את הבקר לנושא מכתב זה, והמחאה תועבר לך באחת.
בכבוד רב,
ווב ייגר,
מנהל חוות סיקו.
עסקים הם עסקים – בקושי רב ניתן היה להתחמק מלכתוב "במיוחד" – אפילו בממלכה. באותו לילה 100 ראשי בקר הועלו מהמרעה ונכלאו במכלאה קרוב לבית החווה למשלוח בבוקר.
כשהלילה נסגר והבית היה שקט, האם השליכה עצמה סנטה ייגר מטה, לופתת את המכתב הרשמי הזה לחיקה, מייבבת וקוראת שם שהגאווה (זו או אחרת) הרחיקה משפתיה פעמים רבות ביום? או האם היא תיקייה את המכתב, בדרכה העסקית, שומרת על איזונה וכוחה המלכותיים? תהו לכם, אם תרצו; אבל המלכות היא קדושה, וישנה רעלה. אולם את המעט הזה תלמדו: בחצות התגנבה סנטה ברכות החוצה מבית החווה, לבושה במשהו אפל ופשוט. היא עצרה לרגע מתחת לעצי האלון57. הערבות היו עמומות במידת־מה ואור הירח היה תפוז חיוור, מהול בחלקיקי ערפל מתעופף ובלתי מוחשי. אך החקיינית58 שרקה על כל ענף של תצפית; אגודות פרחים בישמו את האוויר; וגן ילדים של ארנבים מוצלים זינקו ושיחקו במרחב הפתוח הסמוך. סנטה הפנתה את פניה לכיוון דרום־מזרח והשליכה שלוש נשיקות לכיוון; שכן לא היה אף אחד שיראה. לאחר מכן מיהרה חרישת לסדנת הנפחים, במרחק חמישים יארד משם; ומה שעשתה שם ניתן רק לשער. אך המַפָּחָה זהרה באדום והייתה דפיקה חרישית בפטיש כמו שקופידון היה עשוי לחולל כשהשחיז את חודי החיצים שלו.
מאוחר יותר יצאה עם כלי ברזל מוזר ביד אחת ותנור נייד, מהסוג שנראה במחנות ההטבעה, בשנייה. אל המכלאה אליה הוכנס בקר הסאסקס היא נחפזה, עם הדברים האלה, לאור הירח. היא פתחה את השער והחליקה אל פנים המכלאה. בקר הסאסקס היה ברובו אדום כהה, אך בקרב החבורה הזו היה אחד שהיה לבן כחלב – מובחן בקרב האחרים. כעת סנטה טלטלה מכתפה משהו שלא ראינו קודם – חבל לאסו. היא שחררה את הלולאה שלו, מפתלת את האורך בידה השמאלית, וצללה אל תוך הבקר הצפוף. הפרה הלבנה הייתה המטרה שלה. היא סובבה את הלאסו, אשר תפס קרן אחת והחליק הלאה. ההשלכה הבאה הקיפה את הרגל הקדמית והחיה נפלה בכבדות. סנטה עשתה את זה כמו פנתר, אבל החיה התפתלה וקפצה למעלה והתמקמה כנגדה, מפילה אותה ארצה כמו להב החותך עשב.
שוב היא ביצעה את השלכתה, בזמן שהבקר הנרעש התרוצץ כה וכה סביב ארבעת צדדי המכלאה בהמולה דוחפת. ההשלכה הייתה טובה; הפרה הלבנה נפלה לארץ שוב, ולפני שהייתה יכולה להתרומם סנטה הידקה את הלאסו מהר סביב עמוד של המכלאה עם קשר מהיר ופשוט, וקפצה על הפרה שוב עם אֲסוּרֶגֶל מעור59. ברגע אחד רגלי החיה היו קשורות (לא מעשה שובר שיאים) וסנטה נשענה נגד המכלאה עבור אותו מרווח של זמן, מתנשפת ורפה. לאחר מכן היא רצה במהירות לתנור שלה בשער והביאה את ברזל ההטבעה בעל הצורה המוזרה ולבן מרוב חום. געיית הפרה הלבנה שנפגעה קשות, שעה שהברזל הוטבע בה, הייתה אמורה להסעיר את המודעות ועצבי האפרכסת הישנים של נתיני נופוליטו הסמוכים, אך היא לא עשתה זאת. וזה היה בתוך הדממה הלילית העמוקה ביותר שסנטה רצה כמו קִיוִית חזרה אל בית החברה ושם נפלה על המיטה והתייפחה60 – התייפחה כאילו למלכות היו לבבות פשוטים כמו לנשות מנהלי חווה, וכאילו היא הייתה הופכת בשמחה נסיכי־בעל למלכים, לו הם היו רוכבים חזרה שוב מעבר לגבעות והרחק משם.
בבוקר הצעיר המוכשר והחמוש עם נהגי הבקר שלו יצאו לדרך, מנהיגים את חבורת בקר הסאסקס על פני הערבות אל חוות סיקו. תשעים מייל זה היה; מסע של שישה ימים, עם מרעה והשקיה לבעלי החיים בדרך.
הבהמות הגיעו לחוות סיקו בערב אחד בשעות הערביים; והתקבלו ונספרו על ידי מנהל העבודה. בשעה שמונה של יום המחרת רץ החוצה מהסבך פרש לבית חוות נופוליטו. הוא ירד מעל סוסו בנוקשות וצעד, עם דורבנות שורקים, לבית. סוסו נתן אנחה גדולה והתנדנד מוכה קצף, עם ראש נופל מטה ועיניים עצומות. אך אל תבזבזו את רחמים על בלשאצר, החוּמעָה מוכה הפשפשים61. היום, בנופוליטו מרעה לסוסים, הוא שורד, מפונק, אהוב, נטול סרטים, זוכה להכרה על השיא שהוא מחזיק ברכיבות למרחקים ארוכים.
הפרש מעד אל תוך הבית. שתי זרועות נפלו סביב צווארו ומישהו קרא בקול של אשה ומלכה כאחד: "ווב, הו, ווב!"
"הייתי בואש62" אמר ווב ייגר.
"שקט," אמרה סנטה. "האם ראית את זה?"
"ראיתי את זה," אמר ווב.
למה התכוונו האל יודע ואתם תדעו אם קראתם את האירועים הראשונים בצורה נכונה.
"תהיי מלכת הבקר," אמר ווב; "והתעלמי מזה אם תוכלי. הייתי זאב ערבות מוכה שחין וגונב כבשים".
"שקט," אמרה סנטה שוב, מניחה את אצבעותיה על פיו. "אין שום מלכה כאן. האם אתה יודע מי אני? אני סנטה ייגר, הגברת הראשונה של חדר השינה. בוא הנה."
היא גררה אותו מהמרפסת לתוך חדר מימין. שם עמדה עריסה עם פעוט אדום, גס, לא מובן, קשקשן ויפיפה, הממלמל אל החיים באופן לא יאה.
"אין שום מלכה בחווה הזאת," אמרה סנטה שוב. "הסתכל במלך. יש לו את העיניים שלך, ווב. רד על ברכיך והסתכל בהוד מעלתו."
אבל קרקוש דורבנות נשמע על המרפסת ובאד טרנר מעד שם שוב עם אותה שאלה שהביא שנה קודם לכן, פחות כמה ימים.
"בוקר. הבקרים האלה בדיוק פונים בשביל. שאוביל אותם לברבר, או…"
הוא ראה את ווב ועצר בפה פתוח.
"בא-בא-בא-בא-בא-בא!" צווח המלך בעריסתו, חובט באוויר עם אגרופיו.
"שמעת את המנהל, באד," אמר ווב ייגר, עם גיחוך גא – בדיוק כפי שאמר שנה קודם לכן. וזה היה הכול, מלבד זה שקווין הזקן63 הבעלים של חוות סיקו, שיצא לראות את עדר בקר הסאסקס שקנה מחוות נופוליטו, שאל את המנהל החדש שלו: "מה הסמל של חוות נפוליטו, וילסון?"
"X על Y," אמר וילסון.
"חשבתי כך," אמר קווין. "אבל תסתכל על העגלה הלבנה הזאת שם; יש לה סימן אחר – לב עם צלב בתוכו. של מי הסימן הזה?"