סוציולוגיה בסרג' וקש
סוציולוגיה בסרג' וקש1
עונת חוסר האחריות בפתח. בואו, הבה נשזור סביב מצחנו זר של קיסוס רעיל (עבור טיפשות)2 ונשוטט יד ביד עם סוציולוגיה בשדות הקיץ.
לא סביר שהעולם שטוח. החכמים ניסו להוכיח שהוא עגול, עם הצלחה אדישה ושוות נפש. הם ציינו בפנינו ספינה היוצאת אל הים והורו לנו לבחון באריכות את התקמרות האדמה הנסתרת כולה מעינינו למעט התורן העילי של המיכל. אבל הרמנו את הטלסקופ והסתכלנו וראינו את הסיפונים ואת גוף האונייה שוב. אז אמרו החכמים: "הו, שקט!3 בכל מקרה, השתנות המחלף של קו המשווה ומישור המילקה4 מוכיחים את זה."
לא יכולנו לראות זאת דרך הטלסקופ שלנו, אז המשכנו לשתוק. אבל זה מתקבל על הדעת שאם העולם היה עגול, תורים של סינים היו עומדים באמת מראשיהם במקום להיתלות מטה מגבם, כפי שמטיילים מבטיחים לנו שהם עושים5.
אימות נוסף של מזג אוויר חם לתורה השטוחה הוא העובדה שכל החיים, כפי שאנו מכירים אותם, נעים במעגלים קטנים, חסרי תועלת. מוצדק יותר מכל דבר אחר, ניתן לקשר את זה למשחק בייסבול. קראק! אנחנו מכים בכדור ולדרך אנו יוצאים. אם אנחנו מרוויחים סיבוב (בחיים אנחנו קוראים לזה הצלחה) אנחנו חוזרים לבסיס הבית ומתיישבים על שרפרף. אם אנחנו נזרקים החוצה, אנחנו הולכים חזרה לבסיס הבית – ומתיישבים על ספסל. האוניה המקיפה כביכול את כדור הארץ יכולה להפליג בשוליים של מעגל מימי חזרה שוב לאותו נמל. החזרה הגדולה באמת בגאות הגבוהה של ההישגים שלהם לפשטות של ילד. המיליארד יושב ליד שולחן התולענה שלו לקערת הלחם והחלב שלו. כשאתם מגיעים לקצה הקריירה שלכם, פשוט תורידו את השלט "מטרה" והסתכלו בצדו האחר. תמצאו שם "נקודת התחלה". זה התחלף בשעה שהלכתם סביב המסלול.
אבל זה הומור וחייב להיעצר. הבה נחזור לשאלות הרציניות שהתעוררו כל אימת שסוציולוגיה הופכת לגבול קיץ. אתם מוזמנים לשקול את נוף הסיפור – גלים אטלנטיים פראיים, רועמים כנגד חוף מיוער וסלעי – בעיר הגדולה יותר של ניו יורק. העיר פישהמפטון6, על החוף הדרומי של לונג איילנד, מפורסמת בלביבות הצדפות שלה ודיירי הקיץ של ואן פלושוולץ7. לואן פלושוולץ יש מאה מיליון דולר, ושמם הוא מילה שגורה בקרב סוחרים וצלמים. בחמישה עשר ביוני הואן פלושוולץ כיסו בקרשים את הדלת הקדמית של ביתם העירוני, הפקידו בזהירות את החתול שלהם על המדרכה, הורו למטפלת לא להרשות לו לאכול מהקיסוס על הקירות, וחלפו בזמזום של ארבעים קמ"ש לפישהמפטון לתעות לבד בצל – האמריליס אינו ברמתם8. אם אתם מנויים על ירחון הקרפדות9, לעתים קרובות אתם… אתם אומרים שאינכם? ובכן, אתם קונים אותו בדוכני העיתונים, במחשבה שמחלק העיתונים אינו חכם בעיניכם. אבל הוא יודע על הכול. הוא יודע – הוא יודע! אני אומר שראיתם לעתים קרובות בירחון הקרפדות תמונות של בית הקיץ של ואן פלושוולץ; לכן הוא לא יתואר כאן. העסק שלנו הוא עם הייווד ואן פלושוולץ הצעיר, בן שישה־עשר, יורש למאה של מיליונים, יקירם של אלי הכספים ונכד נהדר של פיטר ואן פלושוולץ, הבעלים לשעבר של חלקת כרוב מעודנת במיוחד, שנהרסה על ידי המוני גורדי שחקים פולשים במרכז העיר.
אחר צוהריים אחד הייווד ואן פלושוולץ הצעיר טייל בין עמודי שער השַׁחַם של "דולצ'ה פר ננייטה"10 – כך הם קוראים למקום; וזה היה שיפור על דולצ'ה פה רוקאווי11, אני יכול לומר לכם. הייווד נכנס אל הכפר. הוא היה אנושי, אחרי הכול, והמיליונים העתידיים שלו הכבידו עליו. העושר הנחית עליו את נוראותיו הקשות ביותר. הוא היה התוצר של מורים פרטיים. אפילו תחת סוס התחביב הראשון שלו היו פזורות קליפות שזופות12. הוא נולד עם כפית זהב, מזלג סרטן ומערכת דגים בפיו. עבור מה שאני מקווה, מאוחר יותר, להגיש כהצדקה, עלי לבקש את שיקול דעתכם על המלבושים13 והחייטות שלו.
פורטונאטוס14 הצעיר היה לבוש בחליפה נקייה ומסודרת של סרג' כחול כהה, כובע קש לבן נקי ומסודר, נעלים שזופות נקיות ומסודרות בחיתוך נמוך, מהסימן המסחרי הידוע ו"נטול הרבב", עניבה צרה נקייה ומסודרת בקשר ארבעה־ביד15, ונשא מקל חזרן צנום, מסודר ונקי. במורד רחוב אפרסמון (לעולם אין עץ צפונית להגרסטאון, מרילנד16) הגיע מהכפר "סמוקי" דודסון17, חמישה־עשר וחצי, הילד הנורא ביותר בפישהמפטון. "סמוקי" היה לבוש בסוודר אדום מרופט, כובע גולף הרוס ובלוי מפגעי מזג האוויר, נעלים שחוקות ומכנסים מהסוג "השמיש". אבק, נאחז בלחות שהושרתה בתרגול חופשי, הכהה אזורים כהים על פניו.
"סמוקי" נשא מחבט בייסבול וכדור ליגה18 שפרסם את עצמו בעגלגלות כיס המכנסיים שלו. הייווד עצר והעביר את זמן היום.
"הולך לשחק בכדור?" הוא שאל.
ארשת פניו ועיניו של "סמוקי" עימתו אותו מול בחינה ביקורתית גלויה, כחולה ומנומשת.
"אני?" הוא אמר, עם מתינות קטלנית. "בטח שלא. אתה לא רואה שיש עלי חליפת צלילה? אני 'ולך בבלון הצוללת לתפוס פרפרים עם מקדח של שני אינץ'."
"סלח לי," אמר הייווד, עם הנימוסיות המעליבה של המעמד שלו, "על שהחשבתיך בטעות לג'נטלמן. הייתי צריך לדעת טוב יותר."
"איך היית יודע טוב יותר אם חשבת שאני אחד?" אמר "סמוקי", שכלתן לא מודע.
"על ידי ההופעה שלך," אמר הייווד. "שום ג'נטלמן אינו מלוכלך, מרופט ושקרן."
"סמוקי" שרק בבוז פעם אחת כמו אונית קיטור, ירק על ידו, השיג אחיזה איתנה במחבט הבייסבול שלו ואז השליך אותו כנגד הגדר.
"תגיד," אומר הוא, "אני מכיר 'ותך19. אתה הכלבלב ששייך לבית ההבראה הקיצי הפרטי הנהדר עבור בחורים עירוניים שם. אני ראיתי אותך יוצא מהשער. אתה לא יכול לרמות אף אחד בגלל שאתה עשיר. ובגלל שיש לך בגדים נהדרים. ארבלה20! יה!"
"ילד לבוש בלויים!" אמר הייווד.
"סמוקי" הרים שביב של מסילת גדר והניח אותו על כתפו.
"נראה אותך מעיף את זה," הוא אתגר.
"אני לא אלכלך את הידיים שלי איתך," אמר האציל.
"פחדן21," אמר "סמוקי" בתמציתיות. "אתם ברווזי העיר, אין לכם את החול22. אני יכול להכות אותך עם יד אחת."
"אין לי שום רצון להיכנס לבעיות איתך," אמר הייווד. "שאלתי אותך שאלה מתורבתת; ואתה השבת, כמו אה… כמו אה.. כמו גס רוח."
"מה זה גס רוח?" שאל "סמוקי".
"גס רוח הוא אדם לא מכובד," ענה הייווד, "שחסרים לו נימוסים ושאינו מכיר את מקומו. הם לפעמים משחקים בייסבול."
"אני יכול להגיד לך מה זה גבר מפונק," אמר "סמוקי". "זה קוף שאימא שלו מלבישה אותו ושולחת אותו לקטוף חרציות במדשאה."
"כשיהיה לך את הכבוד להתייחס לבני משפחתי," אמר הייווד, עם כמה רעיונות מעומעמים של כללי התנהגות במוחו, "כדאי לך להשאיר את הגברות מחוץ להערות שלך."
"הו, גבירות!" לעג החצוף. "אמרתי גבירות! אני יודע מה הנשים העשירות האלה בעיר עושות. הן שותות ממזגים ומקללות ועורכות מסיבות לגורליות. העיתונים אומרים כך."
אז ידע הייווד שזה חייב להיות. הוא הסיר את מעילו, קיפל אותו בצורה מסודרת והניח אותו על העשב לצד הדרך, ממקם את כובעו עליו, והתחיל להתיר את עניבת המשי הכחולה שלו.
"לא כדאי שתצלצל לעוזרת שלך, ארבלה?" לגלג "סמוקי". "מה 'תה הולך לעשות – ללכת לישון?"
"אני הולך לתת לך הלקאה טובה," אמר הגיבור. הוא לא היסס, למרות שהאויב היה הרבה מתחתיו מבחינה חברתית. הוא זכר שאביו חבט פעם בנהג מונית, והעיתונים הקדישו לכך שני טורים בעמוד הראשון. וירחון הקרפדות פרסם מאמר מיוחד בחיתוכים העליונים על ידי המעמדות הגבוהים, והריץ תמונות חדשות של מושב הכפר של ואן פלושוולץ בפישהמפטון.
"מה זה הלקאה?" שאל "סמוקי" בחשדנות. "אני לא רוצה את הבגדים הישנים שלך. אני לא – הוא, אתה מתכוון לריב! בחיי, בחיי! אני לא אעשה שום דבר לילד החביב של אימא. פושע23! אני שונא להיות כביסה מכובסת ביד כמוך."
"סמוקי" חיכה עם איזו מגושמות עד שיריבו יתכונן לקרב. הקלפים שלו היו תמיד מוכנים לפעולה. כשהוא היה יורק על כף ידו הימנית הנוראית זה היה שווה ערך ל"את יכולה לירות עכשיו, גרידלי."
האציל השנוא התקדם, עם שרוולי חולצתו מופשלים בצורה נקייה ומסודרת. "סמוקי" חיכה, עם גישה של נינוחות, מצפה שהפרשייה תתנהל בהתאם לחוקי המלחמה של פישהמפטון. אלה התירו קרב שייפתח באות קלון, אשמת נגד, כינוי, התעללות והעלבה, עולים בהדרגה בהדגשה ומעמד.
לאחר סביב של "אתם אחרים"24 עתידה לבוא העפת הקיסם מהכתף, או התקדמות מעבר לקו "ההזמנה לאתגר" ששורטט עם הבוהן על הקרקע. לאחר מכן נקישות קלות ניתנות ומתקבלות, גם הן גדלות בכוח עד שלבסוף הדם עולה והאגרופים נותנים את הטוב ביותר שלהם. אבל הייווד לא הכיר את חוקי פישהמפטון. האצולה מחייבת שמרה על חיוך קלוש על פרצופו כשהוא הלך באיטיות אל "סמוקי" ואמר: "הולך לשחק בכדור?"
"סמוקי" הבין מיד שזו התייחסות לשאלה הקודמת, הנותנת לו הזדמנות לבצע התנצלות מעשית על ידי מענה עם אדיבות ושייכות.
"תקשיב הפעם," אמר הוא. "אני הולך להחליק באגם. אתה לא רואה את המכונית שלי עם הפנסים הסיניים עליה עומדת ומחכה לי?"
הייווד הפיל אותו ארצה. "סמוקי" חש שנעשה לו עוול, שכן נשלל ממנו ויכוח קולני מקדימי ונזיפה ששלחה אביר חמוש במלוא ההסתערות כנגד כידון מרסק, מבלי לאפשר לו תחילה לפנות למחצה סביב הרשימה לתרועת חצוצרות25. אבל הוא קשקש למעלה ונפל על יריבו, ראש, רגלים ואגרופים.
הקרב נמשך סיבוב אחד של שעה ועשר דקות. זה התארך עד שזה יותר כמו מלחמה או מריבה משפחתית מאשר קרב. הייווד למד משהו ממדע האגרוף והיאבקות מהמורים שלו, והשליך את הידע הזה לטובת כמה משיטות הקרב האינסטינקטיביות שנמסרו מדור לדור על ידי שוכני המערה ואן פלושוולץ. לכן, כשהוא מצא עצמו, במהלך התגרה, יושב על חזהו של "סמוקי" הבועט והשואג, הוא שיפר את ההזדמנות על ידי לישה נמרצת במלוא החופן של חול ואדמה לתוך אוזניו, עיניו ופיו של יריבו, וכאשר "סמוקי" השיג את אחיזת הרגל הנכונה ו"הפך" אותו, הוא הידק את שתי ידיו בשיער פלושוולט26 וחבט בראשו של פלושוולט כנגד חיקה של אימא אדמה.
כמובן, הסכסוך לא היה פעיל ללא הפסקה. היו קטעים שבהם אחד ישב על האחר, מקרקע אותו מטה, בעוד כל אחד הכה כמו גרמפוס27, ירק החוצה באופן לא נוח את החלקים הגדולים של חצץ ואדמה ושאף להכניע את רוח היריב שלו עם מבט זועם מטיל מורא ומשתק נפש.
לבסוף נראה שבשפת הזירה מאמציהם חסרו מרץ. הם נפרדו וכל אחד נעלם בענן כשהבריש ממנו את אבק העימות.
מיד כשנשימתו אפשרה לו, הייווד התקרב ל"סמוקי" ואמר: "הולך לשחק כדור?"
"סמוקי" הביט אל השמים באופן מהורהר, על המחבט שלו שנח על הקרקע ועל "חבר הליגה" שעיגל את כיסו.
"בטח," הוא אמר כלאחר יד. "ה'מעילים הצהובים' משחקים את 'לונג איילנדים'28. אני הקפטן של "לונג איילנדים"."
"אני מניח שלא התכוונתי לומר שאתה מרופט," אמר הייווד. "אבל אתה מלוכלך, אתה יודע."
"בטח," אמר סמוקי. "יש לך דרך ללכת סחור־סחור. תגיד, אני לא מאמין לעיתוני ניו יורק האלה בנוגע לגבירות ששותות ושיש להן קופים שאוכלים איתן ליד השולחן. אני מניח שהם משקרים29 כמו שהם מדפיסים על אנשים שאוכלים מצלחות כסף, ושיש להם כלבים שעולים $100."
"בוודאי," אמר הייווד. "מה אתה משחק בצוות שלך?"
"תופס. שיחקת אי־פעם?"
"מעולם לא," אמר הייווד. "מעולם לא הכרתי אף בחורים חוץ מאחד או שנים מדודניי."
"אתה רוצה ללמוד? אנחנו הולכים לעשות משחק אימון לפני התחרות. רוצה לבוא? אני אשים אותך בשדה השמאלי, ואתה תתפוס את זה די מהר."
"אני אוהב את זה מאוד30," אמר הייווד. "תמיד רציתי לשחק בייסבול."
עוזרות הגבירות של ניו יורק ומשפחותיהם של בעלי מכרות מערביים עם שאיפות חברתיות יזכרו היטב את המרעש שנוצר על ידי הדיווח שהמולטי־מיליונר הצעיר, הייווד ואן פלושוולץ, שיחק כדור עם צעירי הכפר פישהמפטון. נמסר שאלף שנות הדמוקרטיה הגיעו לקיצן. כתבים וצלמים נחלו לאי. העיתונים הדפיסו תמונות שלו על חצי העמוד, עוצר כדור משחק באחת העמדות31. ירחון הקרפדות פרסם כתבה על מחבט וכדור שסקרה את הנושא מבחינה היסטורית, מתחילה עם מחבט הערפד ומסתיימת עם נשף הפטריארך32 – מדגים עם מראות פנימיים של מושב הקיץ ואן פלושוולץ. שרים, מחנכים וסוציולוגים בכל מקום הריעו לאירוע כשצלצול פעמון האזעקה הכריז על אחוותו הכלל־עולמית של האדם.
אחר צוהריים אחד שכבתי לנוח מתחת לעצים קרוב לחוף של פישהמפטון בחברתו המוערכת של סוציאליסט מפורסם, צעיר וקירח. אגב הערה ניתן לקבוע שכל הסוציולוגים הם פחות או יותר קירחים ובדיוק בני שלושים ושניים. תבדקו אותם. הסוציאליסט ציטט את המקרה של ואן פלושוולץ בסימפוזיון הכי מרומם וחשוב של הדור וכתירוץ לקיומו שלו. מיד לפנינו היו מגרשי הבייסבול של הכפר. ועכשיו באו הצעירים הספורטיביים של פישהמפטון והפריעו לעצמם, צועקים, בנוגע ליהלום.
"שם," אמר הסוציאליסט, מצביע, "נמצא ואן פלושוולץ הצעיר".
הרמתי את עצמי (עד כה חנפן עם מרי אן33) והבטתי.
ואן פלושוולץ הצעיר ישב על הקרקע. הוא היה לבוש בסוודר אדום מרופט, כובע גולף הרוס ובלוי מפגעי מזג האוויר, נעלים שחוקות ומכנסים מהסוג "השמיש". אבק, נאחז בלחות שהושרתה בתרגול חופשי, הכהה אזורים כהים על פניו.
"זה זה," חזר הסוציולוג. אם הוא היה אומר "הוא"34 הייתי יכול להיות פחות נקמני. על ספסל, עם הילה, ישב חבר המיליונר הצעיר. הוא היה לבוש בחליפה נקייה ומסודרת של סרג' כחול כהה, כובע קש לבן נקי ומסודר, נעלים שזופות נקיות ומסודרות בחיתוך נמוך, מהסימן המסחרי הידוע ו"נטול הרבב", עניבה צרה נקייה ומסודרת בקשר ארבעה־ביד, ונשא מקל חזרן צנום, מסודר ונקי.
צחקתי בקולניות ובגסות.
"מה שאתה רוצה לעשות," אמרתי לסוציולוג, "זה לבסס מוסד לעבריינים צעירים עבור מעגל קסמים הגיוני35. או שיש לי גלגלים. זה נראה לי כאילו דברים מסתובבים סביב במעגלים במקום להגיע למקום כל־שהוא."
"למה אתה מתכוון?" שאל איש הקדמה.
"מה, תסתכל על מה שהוא עשה ל"סמוקי"," השבתי.
"אתה תמיד תהיה טיפש," אמר חברי, הסוציולוג, מתרומם ומתרחק משם.