דירות יוקרה וסיפוריהן
דירות יוקרה וסיפוריהן1
מעט זוגות צעירים בעיר השקר הגדולה2 התחילו את קיומם הנשוי עם הבטחות גדולות יותר לאושר מכפי שעשו מר וגברת קלוד טורפין3. הם לא חשו כל עוינות מיוחדת זה כלפי זה; הם התבססו בנוחיות בבית דירות נאה שהיה בעל שם ומגורים כשל קרון שינה4, חיו בבזבזנות כפי שהתנהל הזוג בקומה העליונה מעליהם שהרוויח פי שניים מהכנסתם; ונישואיהם התהוו מהתערבות, ספינת־מעבורת והיכרות ראשונית, לפיכך מבטיחים הודעת עיתון מרעישה עם ייחוס שמותיהם לתמונותיהם של מלכת רומניה5 ומ. סנטוס־דימונט6.
הכנסתו של טורפין הייתה $200 לחודש. ביום המשכורת, לאחר חישוב הסכומים הנדרשים לשכר הדירה, תשלומים על רהיטים ופסנתר, גז וחשבונות לבעל חנות הפרחים, המִגְדְּנַאי, כובען הנשים, החייט, סוחר היין וחברת המוניות, היו הטורפין מגלים שעדיין נותרו ברשותם $200 לבזבוז. כיצד לעשות זאת הוא אחד הסודות של חיי הכרך הגדול.
חיי המשפחה של הטורפין היו תמונה יפה למראה. עם זאת לא ניתן היה ללטוש בה מבט כפי שניתן לעשות עם הדפס שמן של "אל תעיר את סבתא" או "ברוקלין לאור ירח". היית צריך למצמץ כשהסתכל עליה ושמעת קול תוסס בדיוק כמו מכונה עם "מרחב ראייה" בקצה7.
כן; לא הייתה רגיעה רבה בנוגע לתמונת חיי המשפחה של הטורפינים. היא הייתה משהו בסגנון "שיפוד אלתית בנהר קולמוביה"8 או "חיל תותחים יפני בפעולה"9.
כל יום דמה בדיוק למשנהו, כפי שחולפים הימים בניו יורק. בבוקר נהג טורפין ליטול נוגד חומצה10, את מטבעותיו הקטנים מתחת לשעון11, את כובעו, שום ארוחת בוקר ואת עזיבתו למשרד. בצהרים נהגה הגברת טורפין לצאת מהמיטה ולהתארגן, לעטות קימונו, רושם ולהעמיד מים להרתיח קפה. טורפין סעד ארוחת צהרים במרכז העיר. הוא חזר הביתה בשעה שש להתלבש לארוחת ערב. הם תמיד סעדו בחוץ. תעו ממסעדת בשר למסעדה סינית12, ממרפסת למסעדה עם תפריט קבוע13, ממרתף שיכר לפונדק, מבית קפה לבית הימורים, ממריה למרתה וושינגטון14.
כאלה היו חיי המשפחה בעיר הגדולה. גפנך הייתה הדבקון הלבן; עץ התאנה שלך נשא תמרים. אלי הבית שלך היו כוכב חמה15 וג'ון הווארד פיין16. למצעד החתונה שמעת כעת רק "בוא עם הכלה הצוענייה"17. לעתים נדירות סעדת באותו מקום פעמיים ברצף. התעייפת מהאוכל ומלבד זאת רצית לתת להם זמן עד שתחלוף השאלה על אודות מזכרת מִסְכֶּרֶת הכסף18.
הטורפינים היו לפיכך שמחים. הם רכשו חברים קרובים רבים, כמה מהם זכרו ביום המחרת. חיי המשפחה שלהם היו דוגמה ומופת, בהתאם לכללים ולתקנות של ספר השקר.
הגיע זמן כאשר נחתה על טורפין ההבנה כי אשתו הצליחה להסתדר עם יותר מדי כסף מבלי שישגיח בכך. אם אדם משתייך למעמד הקרוב לנהדר בעיר הגדולה, והכנסתו היא $200 לחודש, והוא מוצא בסוף החודש, לאחר שעבר על חשבונות הוצאותיו השוטפות, שהוא עצמו הוציא $150, באופן טבעי יתהה אותו אדם מה עלה בגורל $50 הנותרים. לכן הוא חושד באשתו. ואולי הוא רומז לה שמשהו מצריך הסבר.
"בחיי, ויויאן," אמר טורפין אחר צהרים אחד כאשר נהנו משתיקה רוויית שלווה ושלום בדירתם הנעימה, "יצרת פרצה גדולה מספיק לכלב לזחול דרכה בתשלומי השירותים החודש. לא שילמת לתופרת שלך שום דבר על החשבון, נכון?"
היה רגע של שתיקה. שום צליל לא נשמע מלבד נשימת כלב הבית מסוג פוקס טרייר ותסיסתם המאופקת והחד־גונית של תלתליה החומים־הצהובים של ויויאן כנגד מסלסלי השיער האדישים. קלוד טרופין, מתיישב על כרית שמיקם בקפידה על העיוות בספת הדירה, צמצם את עיניו לכדי סדק כדי להביט בפניה הנפלאים והשוחקים19 של רעייתו.
"קלודי, יקירי," אמרה היא, נוגעת באצבעה בלשון האודם שלה ובוחנת את מסלסל השיער האדיש, "אתה עושה לי עוול. גברת טוניטה20 לא ראתה סנט אחד ממני מאז היום שבו שילמת לחייט שלך עשרה דולר על החשבון."
חשדו של טורפין שוכך למשך מה. אולם יום אחד, לא זמן רב לאחר מכן, הגיע עבורו מכתב אנונימי בזו הלשון: "השגח על אשתך. היא מבזבזת את כספך בחשאיות. גם אני הייתי סובל, כמוך. המקום הוא רחוב בלנק21 מספר 345. די לחכימא ברמיזא וכו'.
על החתום: אדם שיודע."
טורפין לקח את המכתב למפקד משטרת הרובע בו התגורר.
"המחוז שלי נקי כמו שיניו של כלב צייד," אמר המפקד. "התריסים יורדים שם בצפיפות כמו עפעפיה של נערת ווילמסבורג כשהיא מנושקת במסיבה. אבל אם אתה חושב שיש משהו מוזר בכתובת הזו, אני אלך לשם 'תך."22
באחר הצהרים שלאחר מכן, בשעה 15:00, התגנבו בחשאי טורפין והמפקד במעלה המדרגות של רחוב בלנק מספר 345. תריסר גברים בבגדים פשוטים, לבושים במדי משטרה מלאים כדי להשתיק כל חשד, המתינו באולם שלמטה. בראש המדרגות הייתה דלת, שנמצאה נעולה. המפקד נטל מפתח מכיסו ופתח אותה. שני הגברים נכנסו. הם מצאו עצמם בחדר גדול, מאוכלס בעשרים עד עשרים וחמש גברות בלבוש יוקרתי. תרשימי מרוצים נתלו כנגד הקירות, שעון תקתק בפינה אחת; גבר, עם אוזניית טלפון לאוזנו, הקריא בקול את מקומותיהם השונים של הסוסים במרוץ מרגש מאוד. הנמצאות בחדר נשאו את מבטן אל המפריעים; אולם, כמו היה בכוחם של מדי המפקד לנסוך בהן שלווה, הן הסבו את תשומת לבן חזרה אל הגבר ליד הטלפון.
"אתה רואה," אמר המפקד לטורפין. "ערכו של מכתב אנונימי! שום אדון יפה נפש שמכבד את עצמו לא היה טורח להקדיש לו תשומת לב. האם אשתך נמצאת בקרב אסיפה זו, מר טורפין?"
"היא אינה," אמר טורפין.
"ולו הייתה," המשיך המפקד, "האם הייתה בטווח לשון הרע? גבירות אלה מייסדות את אגודת בראונינג23. הן נפגשו כדי לדון במשמעותו של המשורר הגדול. הטלפון מחובר לבוסטון, ממנה חברת האם משדרת לעתים קרובות את פרשנותה על השירים. תתבייש בחשדות 'לך, מר טורפין."
"לך והטבע את מגינך,24" אמר טורפין. "ויויאן יודעת כדי לדאוג לעצמה באולם ביליארד. היא לא שמה שום דבר על סוסי המרוץ. דבר מוזר יותר חייב להתרחש כאן."
"שום דבר מלבד בראונינג." אמר המפקד.
"שומע את זה?"
"טרנאטפוסיס25 בקושי," הטעים הגבר בטלפון.
"זה לא בראונינג. זה לונגפלו,"26 אמר טורפין, אשר לעתים קרא ספרים.
"בחזרה לאחו!" קרא המפקד. "לונגפלו קבע את שיא ההליכה חזרה לעגלה27 בזמן של 7.53 כבר בשנת 1868."
"אני מאמין שזה משהו מוזר יותר מההיאספות זו," חזר טורפין.
"אני לא רואה את זה," אמר המפקד.
"אני יודע שזה נראה כמו אולם ביליארד, זה בטוח," התעקש טורפין, "אבל זה הכול הטעייה. ויויאן בזבזה הרבה מטבעות במקום כלשהו. אני מאמין שיש איזו עבודה חשאית שמתבצעת כאן."
כמה גיליונות מרוץ ננעצו קרוב זה לצד זה, מכסים חלל גדול באחד הקירות. טורפין, חשדן, קרע כמה מהם. דלת, שעד כה הייתה נסתרת, נחשפה. טורפין הצמיד את אוזנו לחריץ והאזין בריכוז. הוא שמע את ההמהום הרך של קולות רבים, צחוק נמוך וזהיר, ורעש מתכתי מצטלצל של גירוף, הנובע כמו מריבוי של חפצים זעירים רבים אך עסוקים.
"אל אלוהים! מזה חששתי!" לחש טורפין לעצמו.
"זמן את אנשיך באחת," הוא קרא למפקד. "היא כאן, אני יודע."
בהישמע שריקת המפקד מיהרו הגברים הלבושים במדים פשוטים במעלה המדרגות לתוך אולם הביליארד. כשראו את חפצי ההימורים מפוזרים סביב עצרו, מופתעים ומבולבלים לדעת מדוע זומנו.
אולם המפקד הצביע על הדלת הנעולה והורה להם לשבור אותה. תוך מספר דקות הם הרסוה עם הגרזנים שנשאו. לתוך החדר האחר זינק קלוד טורפין, עם המפקד בעקבותיו.
התמונה עתידה הייתה להדהד עוד זמן רב במוחו של טורפין. כמעט עשרים נשים – לבושות באופנתיות יוקרתית, רבות מהן בעלות הופעה יפה ומעודנת – היו ישובות סביב שולחנות קטנים בעלי לוחות שיש. כאשר פרצה המשטרה את הדלת הן הצטווחו ורצו לכל עבר כמו ציפורים עליזות מכוסות נוצות שהופרעו באמצעו של חורש טרופי. כמה הפכו היסטריות; אחת או שתיים התעלפו; כמה כרעו ברך לרגלי השוטרים והתחננו לרחמים בגין משפחותיהן ומעמדן החברתי. גבר שהיה ישוב מאחורי שולחן אחז בגליל מזומנים גדול כקרסול של נערת מקהלת שומרי גג גן העדן28 וקפץ החוצה מהחלון. חצי תריסר סדרנים הצטופפו בקצה אחד של החדר, מחוסרי נשימה מרוב פחד.
על השולחנות נותרו העדויות המרשיעות והבלתי ניתנות להפרכה לאשמת ההרגלים באותו חדר מבשר רעות – צלחת אחר צלחת עם ערימות נישאות לגובה של גלידה, מוקפות בערמות קעריות ריקות, מגורדות לתחתיתן עד מלוא הכף האחרונה.
"גבירותי," אמר הפקד למעגל אסירותיו המתייפח, "לא אאסור אף אחד מכ'ן. כמה מכ'ן אני מכיר כבעלות בתים מצוינים ומעמד טוב בקהילה, עם בעלים שעובדים קשה ויאלדים בבית. אבל אני קורא לכ'ן קצת הרצאה לפני שאת'ם הולכות. בחדר השני יש סיכוי של 1 ל – 20 שבדיוק צנח מתחת לגדר שלושה אורכים קדימה בשדה. האם זו הדרך שאת' מבזבזות את כספי בעליכן במקום לעזור להרוויח אותו? תלכו הביתה כולכם! המכסה הורם על מקפיא הגלידה במחוז הזה."29
רעייתו של קלוד טורפין הייתה בקרב לקוחותיו הקבועות של החדר שחווה פשיטה. הוא הוביל אותה לדירתם בשתיקה עקרה. שם היא התייפחה בייסוריי מצפון כה קשים והפצירה בו לרחם עליה בתחנונים כה רבים שהוא שכח את כעסו המוצדק, ועד מהרה אסף בזרועותיו את ויויאן זהובת השיער ומלאת החרטה וסלח לה.
"יקירי," מלמלה, בוכייה למחצה, עת נסחף אור הירח דרך החלון הפתוח, מאדיר את פניה המתוקים המופנים מעלה. "אני יודעת ששגיתי. לעולם לא אגע בגלידה שוב. שכחתי שאינך מיליונר. נהגתי ללכת לשם כל יום. אבל היום הרגשתי משהו מוזר, תחושה מקדימה עצובה של רוע, ולא הייתי עצמי. אכלתי רק אחת־עשר צלוחיות."
"אל תוסיפי לדבר," אמר קלוד בעדינות כשליטף בחיבה את נחשול תלתליה.
"ואתה בטוח שאתה סולח לי לחלוטין?" שאלה ויויאן, מביטה בו בתחנונים עם עיניים מטוללות בכחול שמימי.
"כמעט בטוח, קטנטונת," השיב קלוד, עוצר ונוגע קלות במצחה הצחור כשלג עם שפתותיו. "אודיע לך אחר כך. הימרתי משכורת של חודשים על ניצחונו של וניל במרוץ המכשולים הסוסי מחר. ואם התחושה של הגלידה היא לטובה – את בעניינים שוב, מבינה?"30