המרובעים של כוס ויסקי
המרובעים של כוס ויסקי1
מסמך זה מיועד להכות במקום כלשהו בין הרצאה על הימנעות משתיית משקאות אלכוהוליים לבין המדריך למוזג. ביחס לאחרון, משקאות יציפו את הנושא ויוגשו בשפע. כיאה לראשון, שום מרפק לא יכופף2.
בוב באביט3 היה "מחוץ לעסק"4. מה שאומר – כפי שתגלו בהתייחסות למילון המקוצר של בוהמיה – שהוא "הפסיק עם השתייה"5, "עלה על עגלת המים"6. הסיבה לגישת העוינות הפתאומית של בוב כלפי "שד הרום"7, כפי שבעלי הסרטים הלבנים8 כינו בטעות את הוויסקי (ראו המדריך למוזג), הינה בעלת עניין למחזירים בתשובה ומחפשי מסבאות כאחד.
תמיד יש תקווה עבור אדם, שבעודו פיכח, לא יודה או יכיר בכך שהיה מימיו שיכור. אך כאשר יאמר אדם (במילותיו ההולמות של ביטוי מזקקה9) "אתמול בלילה החלקתי נהדר"10, יהיה עליכם לשפוך דברים לקפה שלו, כמו גם לשאת עבורו תפילה.
ערב אחד בדרכו הביתה קפץ באביט לבר האהוב עליו בברודווי. תמיד היו שם שלושה או ארבעה טיפוסים ממשרדי העיר התחתית שאותם הכיר. ואז התחילו משקאות וסיפורים, והוא היה ממהר הביתה לארוחת ערב – קצת מאוחר אך עם תחושה מרוממת ומעט צער על חברת סטנדר אויל המרוששת11.
כשנכנס אותו הערב, שמע מישהו אומר: "אתמול באביט היה נפוח משתייה כמו ינשוף מבושל."12
באביט הלך לבר, וראה במראה שפניו היו לבנים כגיר. בפעם הראשונה הביט לאמת בעיניים. אחרים שיקרו לו; הוא הסתיר את האמת מעצמו. הוא היה שתיין, ולא ידע זאת. מה שדמיין בחיבה להיות חדווה נעימה היה למעשה שכרות בכיינית. שנינותו המגונדרת הייתה קשקוש; מצב רוחו העליז לא היה אלא גחמה רעשנית של שתיין שיכור. אך, לעולם לא עוד!
"כוס סודה," אמר למוזג.
שתיקה רגעית נפלה על קבוצת ידידיו, שציפו כי יצטרף אליהם.
"יוצא מחוץ לעסק, בוב?" שאל אחד מהם בנימוס וברשמיות כמוה לא שמעו המשקאות מעולם.
"כן," אמר באביט.
מישהו מהחבורה נטל שוב את פתיל הסיפור שהתחיל לספר וזנח לרגע; המוזג דחף קדימה מטבע וחמישה סנט עודף מהקופה13, לא מקושטים בחיוכו הרגיל; ובאביט יצא החוצה.
עכשיו, לבאביט היה בית והייתה לו רעיה – אך זהו סיפור אחר. ואני אספר לכם את הסיפור הזה, אשר יציג בפניכם הרגל טוב וסיפור גרוע מכפי שתוכלו למצוא באדם שהמציא את המונח בכבודו ובעצמו.
זה התחיל במחוז סאליבן14, שבו מתחילים כל־כך הרבה נהרות וצרות מסוג כזה – או התחילו; כיצד תכנו זאת אתם?
זה היה ביולי וג'סי הייתה דיירת קיץ שהתאכסנה במלון ההר הפוזל15 ובוב, שבדיוק סיים את לימודיו בקולג', ראה אותה יום אחד והם נישאו בספטמבר. זהו רומן הצהובונים – לגימה אחת של מים והוא נעלם.
אך ימי יולי ההם!
הניחו לסימן הקריאה להרחיב בכך, משום שאני לא אעשה זאת. את התיאורים הפרטניים תוכלו להשלים בקריאת רומיאו ויוליה, שיר הזה"ב המרגש של אברהם לינקולן בנוגע ל "אתה יכול לשטות בחלק מהאנשים וכו' "16 ועבודותיו של דרווין.
אך דבר אחד עלי לספר לכם. שניהם השתגעו אחרי הריבועים של עומר כיאם. הם הכירו בעל־פה כל חרוז מהבלוף הישן17 – לא ברצף, אלא בליקוט אקראי פה ושם כדרך שאתם מסתערים על פטריות לצד אומצה בחמישים סנט במסעדת א לה בורדלז18. מחוז סאליבן היה מלא סלעים ועצים; וג'סי נהגה להתיישב עליהם ו – אנא התנהגו יפה – ונהגה לשבת על הסלעים; ולבוב הייתה דרך לעמוד מאחוריה עם ידיו על כתפיה, אוחז בידיה, ופניו קרובים לשלה, והם היו חוזרים שוב ושוב על חרוזיהם האהובים של יוצר האוהל הזקן19. הם ראו אז רק את השירה ואת ההגות שבשורות – אכן, הם הסכימו שהיין היה אך דימוי, ומה שבאמת נדרש לחגוג הייתה איזו אלוהות או אולי אהבה או חיים. אולם, בזמן ההוא אף אחד מהם עדיין לא טעם את החומר שמוצע בשישים סנט בתפריט הקבוע20.
איפה הייתי?
אה, הם נישאו ובאו לניו יורק. בוב הציג את תעודת הקולג' שלו וקיבל משרה במילוי עמדות דיו במשרדו של עורך דין בשכר של $15 לשבוע. בסופן של שנתיים הוא השתכר כבר $50, וקיבל את טעמו הראשון מחיי בוהמיה – הסוג שלא יסבול את מבחני הבּוֹרַקס21 והפורמאלדהיד22.
היו להם שני חדרים מרוהטים ומטבח קטן. לג'ס, שהורגלה לטעם המתון אך היפיפה של חיי עיירה כפרית, קמצוץ בוהמיה היה סוכר ותבלינים. היא תלתה רשתות דייג על קירות חדריה, וקנתה מזנון הולל למראה, ולמדה לנגן על הבנג'ו. פעמיים או שלוש בשבוע הם סעדו במסעדות תפריט23 צרפתיות או איטלקיות בתוך ענני עשן ושיער רברבני ולא גזור. ג'ס למדה לשתות קוקטיל כדי להשיג את הדובדבן. בבית היא עישנה סיגריה לאחר הארוחה. היא למדה לבטא "קיאנטי"24 ולהותיר את גלעיני הזיתים שלה למלצר, שיאספם אחריה. פעם היא התאמצה לומר "לה, לה, לה!" בחברה אך הגיעה רק עד ה"לה" השני. הם פגשו זוג או שניים כשסעדו בחוץ והתיידדו איתם. המזנון התמלא בוויסקי סקוטי25, ו-וויסקי שיפון26 וליקר. הם הזמינו את חבריהם החדשים לארוחה ועד אחת לפנות בוקר כולם כבר צחקו על שום דבר. מעט טיח נפל בחדר מתחתיהם, עבורו נאלץ בוב לשלם $4.5. לפיכך הם ריקעו אותו בשמחה על הגבול הממורט של ארץ בוהמיה שלא היו לה גבולות או ממשלה.
ועד מהרה נשבה בוב בקסמי חבריו ולמד להניח את רגליו על המסילה הקטנה בגובה שישה אינצ'ים מעל הרצפה למשך שעה פחות או יותר כל אחר צהריים לפני שהלך הביתה. שתייה תמיד שמחה את רוחו27 והוא היה מגיע לחדריו עליז ושבע רצון28.
ג'סי הייתה פוגשת אותו בדלת, ובדרך כלל הם היו רוקדים סוג מטורף של ריגדון29 על הרצפה כסוג של ברכת שלום. פעם כשהתבלבלו רגליו של בוב והוא מעד כראשו לפנים מעל הדום, ג'סי צחקה כל כך חזק במשך זמן רב כל־כך עד שהיה עליו להשליך עליה את כל כריות הספה כדי להשתיקה.
כאלה חיים חכמים התקדמו לעברם ביום שבו בוב באביט הרגיש לראשונה את הכוח שהמחונן העניק לו30 אך הבה נחזור לטלה שלנו ולרוטב המנתה.
כשבוב הגיע הביתה באותו ערב הוא מצא את ג'סי בסינר ארוך חותכת לובסטר עבור הניוברג31. בדרך כלל כשבוב חזר מרוכך משעתו במסאבה, ברכת השלום שלו הייתה מבדחת, אף כי צבועה מעט בעשן וויסקי.
על ידי צווחות וקטעי שירים וכמה עדויות קוליות של אושר בייתי הוכרזה התגלותו. כששמעה את רגלו על המדרגות, העוזרת הזקנה בחדר המגורים דחפה תמיד כותנה לתוך אוזניה. בראשונה התכווצה ג'סי מגסותם והעדפתם של ברכות רוחניות אלו, אך ככל שהעשן של בוהמיה השקרית כיתר אותה בהדרגה היא למדה לקבלן כברכותיה הכנות והנכונות של האהבה.
בוב נכנס פנימה ללא מילה, חייך, נשק לה באופן מסודר אך נטול רעש, נטל עיתון והתיישב. בחדר הכניסה העוזרת הזקנה החזיקה את שני אטמי הכותנה שלה יציבים, מלאת חרדה. ג'סי שמטה לובסטר וסכין ורצה אליו עם עיניים מבוהלות.
"מה קרה, בוב, אתה חולה?"
"כלל לא, יקירה."
"אז מה לא בסדר איתך?"
"שום דבר."
הסכיתו, אחיי. כאשר זו־אשר־יש־לה־את־הזכות־לשאול מתחקרת אתכם בנוגע לשינוי שמצאה במצב רוחכם, תשובתכם אליה תהיה כלדקלמן: אמרו לה שבזעם פתאומי רצחתם את סבתכם; אמרו לה ששדדתם יתומים ושהחרטה מאכלת בכם; אמרו לה שהונכם נשטף ואבד; שהותקפתם על ידי אויבים, יבלות, או כל סוג של גורל מרושע; אבל אל, אם השלום והאושר חשובים לכם כגרעין חרדל – אל תענו לה "שום דבר".
ג'סי חזרה ללובסטר בשתיקה. היא השליכה מבטים של חשד אפל לכיוון בוב. הוא מעולם לא התנהג באופן זה בעבר.
כשארוחת הערב הוגשה לשולחן היא הציבה בקבוק וויסקי וכוסות. בוב סירב.
"לומר לך את האמת, ג'ס," אמר. "הפסקתי עם השתייה. התכבדי בעצמך, כמובן. אם לא אכפת לך אני אנסה כבר מעט מהסודה".
"הפסקת לשתות?" היא אמרה, מסתכלת בו בזהירות וללא חיוך. "למה?"
"זה לא עשה לי טוב," אמר בוב. "את לא מרוצה מהרעיון?"
ג'סי הגביהה את גבותיה וכתף אחת בעדינות.
"לחלוטין," אמרה בחיוך מפוסל. "אני לא יכולה מצפונית לייעץ לאף אחד לשתות או לעשן, או לשרוק ביום ראשון."
הארוחה הסתיימה כמעט בשתיקה. בוב ניסה לעורר שיחה, אך מאמציו חסרו את תמריץ הערבים הקודמים. הוא חש אומלל, ופעם או פעמיים נדדה עינו לכיוון הבקבוק, אך בכל פעם מילותיו המכאיבות של חברו השתיין הדהדו באוזנו, ופיו נותר חתום בהחלטיות.
ג'סי חשה את השינוי עמוקות. נדמה שמהות חייהם עזבה בפתאומיות. הקדחת חסרת המנוחה, החיות המזויפת, ההתרגשות הלא טבעית של בוהמיה העלובה שבה חיו נעלמה במרחב פתיחת הבקבוק. היא הגניבה מבטים סקרניים ואומללים אל בוב מר־הנפש, שנשא את המבט האשם של לפחות מכה נשים או עריץ משפחתי.
לאחר הארוחה העוזרת הצבעונית אשר באה מדי יום לבצע מטלות שכאלה פינתה את הדברים. ג'סי, בארשת בלתי מפוענחת, הביאה שוב את בקבוק הוויסקי והכוסות וכן קערה של קוביות קרח32 והניחה אותם על השולחן.
"מותר לי לשאול," אמרה, עם מעט קרח בקולה, "האם גם אני כלולה בהתקף הטוב הפתאומי שלך? אם לא, אני אכין כוס משקה עבורי. מעט קריר הערב, מסיבה כלשהי."
"הו, בחייך, ג'ס," אמר בוב ברוח טובה, "אל תהיי קשוחה מדי איתי. שתי כרצונך, בשמחה רבה. אין שום סכנה שאת תפריזי בכך. אך אני חשבתי שיש סכנה כזו לגבי; ולכן הפסקתי. שתי, ואז בואי נוציא את הבנג'ו וננסה שוב את הקוויק-סטפ33 החדש."
"שמעתי," אמרה ג'סי בטון כשל האורקל, "ששתייה לבד הינה הרגל מרושע. לא, אני לא חושבת שמתחשק לי לשחק הערב. אם אנו מתכננים לחזור למוטב כדי שכבר נזנח גם את ההרגל המרושע של נגינה בבנג'ו."
היא נטלה ספר והתיישבה בכיסא הנדנדה הקטן שלה, עשוי עץ ערבה, מצידו השני של השולחן. אף לא אחד מהם דיבר במשך חצי שעה. ואז הניח בוב את העיתון מידו והתרומם עם מבט מוזר וסתום על פניו, והלך אל מאחורי כיסאה ורכן אל כתפיה, נוטל את ידיה בידיו, וקירב את פניו לשלה. ברגע אחד נעלמו מג'סי קירות רשתות הדייג של החדר, והיא ראתה את הגבעות והפלגים הקטנים של מחוז סאליבן. בוב חש את ידיה רועדות בין ידיו כשהתחיל לדקלם את החרוזים מתוך כיאם הישן:
"בואו, מילאו את הספל, ובאש האביב
יושלך לבוש החורף של החרטה
לציפור הזמן יש אך דרך קטנה
לעוף – והבט! הציפור כבר במעופה!"
ואז הוא הלך אל השולחן ומזג משקה סמיך34 של וויסקי לתוך כוס. אך ברגע זה רוח הרים מצאה איכשהו את דרכה פנימה ופיזרה את ערפל בוהמיה המזויפת. ג'סי זינקה ובתנועת יד חלקה ופראית השליכה את הבקבוק והכוסות, מתרסקים על הרצפה. המשכה של אותה תנועה כרכה את זרועה סביב צווארו של בוב, שם פגשה הזרוע את חברתה ונצמדה אליה בהידוק.
"הו, בחיי, בובי – לא את החרוז הזה – אני מבינה עכשיו. לא תמיד הייתי כזו טיפשה, נכון? את החרוז השני, בחיי – זה שאומר: 'צוק אותו מחדש לפי תשוקת הלב'. אמור את החרוז הזה – 'לפי תשוקת הלב.' "
"אני מכיר את החרוז הזה," אמר בוב. "הוא הולך:
"הא! אהבה, האם נוכל את ואני איתו לזמום,
לאחוז בתוכנית הדברים העלובה בכללותם
האם לא…"
"תן לי לסיים," אמרה ג'סי.
"האם לא ננפץ אותו לרסיסים – ואז
ניצוק אותו שוב קרוב לפי תשוקת הלב!"
"זה נופץ, ללא ספק," אמר בוב, גורס מעט זכוכית תחת עקב נעלו.
באיזה צינוק מתחתם, אוזנה הדייקנית של גברת פיקנס35, בעלת הבית, זיהתה את הריסוק.
"זה מר באביט הפראי הזה ששוב חזר הביתה שתוי," אמרה.
"ודווקא יש לו כזו אישה נחמדה!"