דיבור קטן על אודות האספסוף
דיבור קטן על אודות האספסוף1
"אני מבין," העיר הגבר הגבוה במעיל המִכנָף ובכובע השחור המרושל, "שנהג חשמלית נוסף2 בעירך נמלט בקושי מלינץ' מידיו של המון זועם כשהדליק סיגריה וצעד כמה גושי בניינים במורד הרחוב."
"אתה חושב שהם היו מבצעים בו לינץ'?" שאל הניו יורקר, במושב הנוסף של תחנת המעבורת, שהמתין אף הוא להגעת האוניה.
"לא עד אחרי הבחירות," אמר הגבר הגבוה, קוטם פינה מראש סיגר הטבק שלו. "הייתי בעירך זמן רב דיו כדי לדעת משהו על אודות האספסוף שבה. אספסוף נהגי החשמליות הוא המסוכן פחות מבין כולם, מלבד המשמר הלאומי3 וועידת התופרות. אתה מבין, כשוילי גולדשטיין4 נשלח על ידי אמו לקנות ירכי חזיר, עם מטבע של חמישה סנט אחוז היטב באגרופו השמנמן, הוא חוצה תמיד את מסלול החשמלית בבטחה, עשרים רגל לפני הרכב; ואז לפתע פונה אחורה לשאול את אמו האם רצתה בירה לבנה או סליל כותנה לבנה מספר 58. נהג החשמלית צורח ומשליך עצמו על הבלמים כמו שחקן פוטבול. יש שחיקה נוראית ולאחריה צליל קריעה, וצווחה נוקבת, ו-וילי יושב, עם חלק ממכנסיו קרוע בגלל הפגוש, צורח על מטבעו האבוד. תוך עשר שניות מוקפת החשמלית ב־600 אזרחים זועמים, הצועקים 'לינץ' לנהג! לינץ' לנהג!' במלוא גרונם6. כמה מהם רצים לחנות הסיגרים הקרובה ביותר להשיג חבל; אך הם מגלים שהאחרון בדיוק נגזר ותויג. מאות מהאספסוף הנרעש לוחצים את הנהג המכווץ מרוב פחד, שידו רועדת באופן מורגש שעה שהוא מעביר חתיכת מסטיק פפסין7 מכיסו לפיו. בעוד האספסוף הצמא דם של אזרחים מוטרפים סגר על הנהג, כמה אחרים הביאו ספסלי מחנאות והתיישבו בסמוך לו, והכול היו צועקים 'בצעו בו לינץ'!' פילס השוטר פוגרטי8 את דרכו בכוח לצד קורבנם העתידי.
'שלום, מייק,' אומר הנהג בקול נמוך, 'יום נחמד. שאתגנב גוש בניינים אחד או שאולי תרצה לחלץ אותי?"
'ובכן, ג'רי, אם לא אכפת לך,' אמר השוטר, 'הייתי מעדיף לפזר את האספסוף המשולהב בכוחות עצמי. לא הבסתי אספסוף המבצע לינץ' מאז יום שלישי שעבר; וזה היה אספסוף קטן של 300, שרצה לתלות ילד איטלקי9 משום שמכר אגסים מתולעים. זה יעלה את קרני בתחנה.'
'בסדר גמור, מייק', אמר הנהג, 'כל מה שאוכל לעשות כדי לעזור10. אהפוך חיוור ורועד.' והוא עושה כן; והשוטר פוגרטי שולף את אלתו ואומר: 'תלקו ל'כם!'11 ובתוך שמונה שניות התפזר ההמון המיואש והלך לענייניו, מלבד מאה איש שנותרו לחפש אחר מטבעו של וילי."
"מעולם לא שמעתי על אספסוף בעירנו שפועל באלימות כנגד נהג חשמלית בגלל תאונה," אמר הניו יורקר.
"אינך חייב לשמוע," אמר הגבר הגבוה. "הם מכירים את הנהג היטב ויודעים שלא ידרוס אפילו כלב תועה אילו יכול היה לעזור לו. והם יודעים שאף אחד מביניהם לא יקשור את החבל לתלות חתול תומס12 שניסה ונשפט והורשע על פי חוק."
"אם כן, מדוע הם הופכים זועמים ומאיימים בלינץ'?" שאל הניו יורקר.
"להבטיח לנהג," השיב הגבר הגבוה, "כי הוא מוגן. אילו רצו באמת לסדר אותו13 הם היו נכנסים לתוך בתים ומפילים עליו לבנים מחלונות הקומה השלישית."
"הניו יורקרים אינם כה פחדנים," אמר הגבר האחר, מעט בנוקשות.
"לא בנפרד," הסכים מיד הגבר הגבוה. "יש לך המון נאה של סכסוכים עצמאיים בעירך. אני מעדיף להילחם נגד שלושה כמוך מאשר נגד אחד; ואצא נגד כל קורבנות קרן הגז14 בחבורה לפני שאחלוף על פני שני אזרחים בפינה אפלה, עם שעון השרשרת שלי מבצבץ לעין כל. כשחבורה מקיפה אותך, אתה מאבד את קור רוחך. בתוך קהל אתה נינוח. שאל את שומרי דרך ה'ל15 וגורג' ב. קורטליו16 וביתן צילום17 בקוני איילנד. מופרדים הינכם עומדים, מאוחדים הינכם נופלים18. אחד מיני רבים19.
כל אימת שאחד מכם האספסוף מקיף אדם ומתחיל לשאוג, 'בצעו בו לינץ!' אומר המכותר לעצמו, "נו, טוב, אני מניח שעלי להיראות חיוור כדי לספק את הבחורים, אך בהחלט אניח לתוספת ביטוח החיים שלי לפקוע מחר20. זו עצה בטוחה עבורי לשחק את מתושלח21 בכל החזיתות במכשול הבא22. אני יכול לדמיין את רגשותיו המעונים של אסיר בידיהם של שוטרי ניו יורק כאשר ההמון המשולהב דורש מהם שיסגירוהו למטרות לינץ'. 'למען השם, שוטרים,' קורא המסכן המשוגע, 'האם ליבכם אבן, שלא תניחו להם לחטוף אותי מכם?'23
'מצטער, ג'יימי,' אומר אחד השוטרים, 'אבל זה לא יצליח. יש שלושה מאיתנו – אני ודרל24 והגבר הלבוש בבגדים רגילים; ויש רק שבעת אלפים מהאספסוף. איך נסביר זאת במטה אם הם ייקחו אותך? פשוט תרדוף אחרי ההצטברות הזועמת סביב הפינה, דרל, ואנחנו נזוז לכיוון התחנה."
"כמה מאספות האזרחים הנרגשים שלנו לא היו כל כך בלתי מזיקות," אמר הניו יורק, עם צליל קל של גאווה אזרחית.
"אני אודה בכך," אמר הגבר הגבוה. "דודן שלי שהיה כאן פעם בביקור שבר זרוע ואיבד אוזן באחת מהן."
"זה וודאי היה במהלך מהומות איחוד קופר25," העיר הניו יורקר.
"לא איחוד קופר," הסביר הגבר הגבוה, "אך זו הייתה מהומת איחוד – בחתונת ואנסטר26."
"אתה נראה כאוהד את חוק הלינץ'," אמר הניו יורקר בחומרה.
"לא אדוני, אינני. שום גבר משכיל אינו אוהד את חוק הלינץ. אולם, אדוני, ישנם מקרים מסוימים כאשר אנשים מתעלים לתפארתם האמיתית27 ויוצאים בנקמה מוצדקת על פשעים שהחוק איטי מדי להענישם. אני חסיד של חוק וסדר, אך אומר לך שלפני פחות משישה חודשים אני עצמי סייעתי בלינץ' של אחד מאותם גזעים שיוצר תהום רחבה בין חלק ארצך לארצי, אדוני."
"זהו מצב מגונה ומצער," אמר הניו יורקר, "שמתקיים בדרום, אבל…"
"אני מאינדיאנה28, אדוני," אמר הגבר הגבוה, נוטל לעיסה נוספת; "ואיני חושב שתדון לשלילה את מעשיי כשאספר לך שהאיש הצבעוני שבנדון גנב $9.60 במזומן, אדוני, מאחי שלי."