סיפורו של צמח הגומי
סיפורו של צמח הגומי1
אנחנו צמחי הגומי יוצרים את החוליה המחברת בין ממלכת הירקות וקישוטי סצנת וולדורף־אסטוריה2 בתיאטרון השדרה השלישית3. לא הסתכלתי בעץ המשפחה שלנו, אבל אני מאמין שגידלו אותנו באמצעות הרכבת ערדל חסין גשם על גבעולי אספרגוס בשולחן של תפריט קבוע4 בשלושים סנט. אתה לוקח בולדוג לבן עם התנהלות עצמאית כשל בורק קוקרן5 וצמח גומי והנה יש לך בדירה אחת את ממלכת החי והצומח.
מה שהיה התלתן לאירלנד6 היה צמח הגומי לדיירי הדירות והחדרים המרוהטים. מניידים אותנו ממקום אחד למשנהו במהירות כה גדולה עד שהדרך היחידה שבה נוכל להצטלם היא באמצעות קינטוסקופ7. אנו היינו הגפן הנעה ונדה ועץ התאנה המרפרף. אתה מכיר את המשל: "במקום שבו יושב צמח הגומי בחלון מגיעות משאיות ההובלה עד לדלת"8.
בעיר היינו שווי ערך ליערה ויונק דבש9. שום ירק אחר מלבד סיגר פיטסבורג10 יכול לשאת התעסקות כה גדולה כמונו. כאשר המשפחה אליה אנו משתייכים עוברת לדירה הם מושיבים אותנו בחלון הקדמי ואנו הופכים ללארסים ואלילי הבית11, נייר זבובים12 וסמל נדודים של "אין כמו בבית"13.
איננו ירוקים כפי שאנו נראים. אני מניח שאנחנו בערך מה שהיית מכנה חדרנית בחממה. נסה אתה לשבת בחלון הקדמי בדירה של $40 במנהטן ולהסתכל החוצה אל הרחוב כל היום, וחזרה אל הדירה בלילה, ותראה האם תחכים או לא, מה אתה אומר? מדבר על עץ הדעת של טוב ורע בגן העדן, מה? נניח שהיה שם צמח גומי כאשר חווה…
אבל אני התכוונתי לספר לך סיפור.
הדבר הראשון שביכולתי לזכור הוא שהיו לי רק שלושה עלים ושהשתייכתי לחבר בלהקת פוני בלט14. החזיקו אותי בחלון שטוף שמש ובדרך כלל השקו אותי עם לימון וזלצר. נהניתי מאוד באותם ימים. הפכתי פוזל בניסיון לצפות במספרי המכוניות ברחוב ובתאריכים על התוויות בפנים באותו הזמן. טוב, המלאך שנשר מהקומדיה המוזיקלית איבד אז את נוצתו האחרונה והחברה התפרקה. הפונים טופפו הלאה ואני נעזבתי בחלון ללא בעלים. השרת מסר אותי לצוות קומדיה מובחר בקומה השמינית, ובמשך ששת השבועות שבהם הוצבתי בחלונן של חמש דירות שונות צברתי ניסיון והשרתי שני עלים או יותר.
הגברת קרותרס15, מצוות הקומדיה המובחר – האם אי־פעם ראית אותה מצליבה את שתי רגליה מאחורי עורפה? – מסרה אותי לחברתה שנישאה בנישואין אומללים לגבר בחנות16. עקב כך הוצבתי בחלון של חדר מרוהט, שכור מראש, מים שתי קומות למעלה, גז עודף לאחר השעה עשר בלילה. שניים מעליי נבלו כאן. כמו כן, הועברתי מחדר אחד למשנהו פעמים רבות כל־כך שלמדתי לחבב את ריח המקטורות שהאורזת עישנה.
איני חושב שהיו לי אי־פעם זמנים כה משעממים כפי שהיו לי בחברתה של הגברת ההיא. מעולם לא התרחש בפנים דבר משעשע – היא הייתה מסורה לבעלה, ומלבד לרכון מבעד לחלון ולפלרטט עם איש הקרח, מעולם לא עשתה דבר לקראת שבירת המונוגמיה. כשנפרד הזוג הם השאירו אותי עם יתר חפציהם בחנות יד שנייה.
הניחו אותי בחזית למכירה יחד עם ערמת חפצים שמעולם לא שמעת כי נכללו במציאה אחת. חשוב על אותה קרן שפע קטנה של פלאים, כולם במחיר $1.89: עבודותיו של הנרי ג'ימס, שישה מָקולים, זוג אחד של נעלי טניס, שני בקבוקי חזרת וצמח גומי – שהיה אני!
אחר צהרים אחד נכנסה נערה ונעצרה כדי להסתכל בי. היה לה שיער כהה ועיניים כהות והיא נראתה כחושה ועצובה סביב פיה.
"הו, הו!" אמרה לעצמה. "אף פעם לא חשבתי שאראה אחד כאן."
היא הוציאה ארנק דק כאחד מעליי ואצבעות שהחזיקו במעט כסף. קון הזקן17, תמיד בתצפית, מוכן, חיכך את ידיו. הנערה התקדמה כדי לדחות את מר ג'ימס וחפצים נוספים. צמחי גומי או לא כלום – זהו נטל שירה18. ולבסוף הגיעו קון והיא יחדיו ל־39 סנט, ואל הדרך יצאה הנערה, נושאת אותי בזרועותיה.
היא הייתה נערה נחמדה, אך לא הסגנון שלי. שקטה וחמורת סבר יתר על המידה. חשבתי לעצמי: "אני עתיד לנחות על מדרגות חירום של בית דירות של הקומה השישית. ואבלה את ששת החודשים הבאים בהסתכלות על בגדים התלויים לייבוש". אך היא נשאה אותי לחדר קטן נחמד רק בקומה השלישית של רחוב מהוגן. והיא הניחה אותי בחלון, כמובן. ואז הלכה לעבוד ובישלה ארוחת ערב לעצמה. ומה אתה סבור שאכלה? לחם ותה וקורטוב ריבה! שום דבר אחר. לא לובסטר אחד, אפילו לא בקבוק אחד של שמפניה. צוות קומדיית הקרותרס אכלו ושתו את שניהם בכל ערב, מלבד מדי פעם בפעם כשעלתה בהם גחמה לפרקי חזיר וכרוב.
לאחר שסיימה את ארוחת הערב שלה, באה גברתי החדשה לחלון ונשענה מטה קרוב לעליי ובכתה חרישית לעצמה למשך זמן. זה גרם לי לתחושה מוזרה. מעולם קודם לכן לא פגשתי אף אחד שבכה בצורה כזו מעל צמח גומי. כמובן, ראיתי כמה מהם מפנים את דמעותיהם בעבור מה שיכלו להפיק מהן, אך נדמה שהיא בכתה רק בעבור ההנאה הטהורה שבדבר. היא נגעה בעליי כאילו שאהבה אותם, והרכינה את ראשה ונישקה כל אחד מהם. אני מניח שהייתי בערך הדוגמה הקשוחה ביותר לסחלב בודד על כדור הארץ, אך אני אומר לך שזה גרם לי להרגיש קצת משונה. זו לא הייתה הדוגמה לבית שהכרתי אי־פעם בעבר19. באופן כללי נהגתי להילעס על ידי פודלים, חולצות היו נתלות עלי לייבוש והושקיתי בפולי קפה ומי חמצן20.
לנערה הזו היה פסנתר בחדר, והיא נהגה להפריע לו עם שתי ידיים בעודה מרעישה עם פיה למשך שעות בכל פעם. אני מניח שהיא הייתה מתרגלת מוזיקה קולית21.
יום אחד נראתה נרגשת מאוד ולא חדלה מלהסתכל בשעון. באחת עשרה דפק מישהו והיא הכניסה גבר חסון וכהה עם שיער שחור פרוע. הוא התיישב מיד על הפסנתר וניגן בעוד היא שרה איתו. כשסיימה הניחה יד אחת על חזהָ והסתכלה בו. הוא נד בראשו והיא רכנה כנגד הפסנתר.
"שנתיים כבר," אמרה, מדברת לאט – "האם אתה חושב ששנתיים נוספות – או אפילו יותר?"
הגבר נד בראשו שוב. "את מבזבזת את זמנך," אמר, בגסות לטעמי. "הקול אינו שם." ואז הביט בה באופן משונה. "אך הקול אינו הכול," המשיך. "יש לך מראה. אני יכול להציב אותך, כפי שאמרתי לך ל…"
הנערה הצביעה לכיוון הדלת מבלי לומר דבר, והגבר הכהה עזב את החדר. ואז היא באה אלי ובכתה סביבי שוב. זה דבר טוב שהיה לי מספיק גומי בתוכי כדי להיות חסין מים.
בסביבות אותו זמן מישהו אחר דפק על הדלת.
"תודה לאל," אמרתי לעצמי. "הנה הזדמנות לאפשר לצינורות המים להיסגר. אני מקווה שזה מישהו אמיץ מספיק לשרוד בחורה ובקבוק כדי להחיות קצת את העניינים."22
אם לומר לך את האמת, הנערה הקטנה הזו עייפה אותי. צמח גומי אוהב לראות קצת ספורט מדי פעם בפעם. אני לא מניח שיש משהו ירוק אחר בניו יורק שרואה חיים עליזים כל־כך, אלמלא הוא ליקר שרטרז23 או עיטור פטרוזיליה סביב הצלחת.
כשפתחה הנערה את הדלת נכנס פנימה בחור צעיר בכובע מטיילים ונשא אותה בזרועותיו, והיא פלטה בשירה "הו, דיק!" ונשארה שם זמן רב מספיק ל… טוב, אתה היית צמח גומי גם, לפעמים, אני מניח.
"דבר טוב!" אמרתי לעצמי. "זה תוסס יותר מסולמות ובכיות. עכשיו יהיה משהו לעשות."
"את חייבת לחזור איתי," אמר הבחור הצעיר. "באתי מאתיים מייל בשבילך. לא נמאס לך מזה, בס? החזקת את כולנו מחכים כל־כך הרבה זמן. עדיין לא גילית מה הכי טוב?"
"הבועה התנפצה רק היום," אמרה הנערה. "בוא הנה, דיק, וראה מה מצאתי לפני כמה ימים על המדרכה למכירה." היא הובילה אותו בידו והציגה אותי, עבדך הנאמן. "איך מישהו הצליח להסתדר כאן, מי יודע? הבאתי את זה עם כמעט הכסף האחרון שהיה לי."
הוא הסתכל בי, אך לא היה יכול להרחיק את עיניו ממנה ליותר משנייה.
"את זוכרת את הלילה, בס," אמר, "כשעמדנו מתחת לאחת מאותן גדות הנהר ומה אמרתי לך אז?"
"שכה יהיה לי טוב,"24 אמרתי לעצמי. "שניהם עומדים מתחת לצמח גומי! נראה לי שהם מותחים את העניינים במידה לא מבוטלת!"
"איך לא אזכור," אמרה, מסתכלת מעלה אליו ומתגנבת קרוב לחולצתו, "וכעת אומר זאת שוב, וזה ישרוד לעד. הסתכל, דיק, בעליו, כמה רטובים הם. אלו דמעותיי, והיו אלה מחשבותיי על אודותיך שגרמו להן לרדת."
"המגנוליה היקרה והישנה!" אמר הגבר הצעיר, צובט אחד מעליי. "אני אוהב את כולם."
מגנוליה! ובכן, האם זה לא… תגיד! התמימים האלה חשבו שהייתי מגנוליה! מה לע… טוב, האם זה לא חוסר מזל של צמח גומי ניו יורקי מקורי?