התנגדות שווא

Array
(
    [0] => WP_Term Object
        (
            [term_id] => 5
            [name] => אגדות ומעשיות
            [slug] => %d7%9e%d7%90%d7%9e%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%a7%d7%98%d7%92%d7%95%d7%a8%d7%99%d7%94-%d7%a9%d7%9c%d7%99%d7%a9%d7%99%d7%aa
            [term_group] => 0
            [term_taxonomy_id] => 5
            [taxonomy] => category
            [description] => 
            [parent] => 2
            [count] => 24
            [filter] => raw
            [cat_ID] => 5
            [category_count] => 24
            [category_description] => 
            [cat_name] => אגדות ומעשיות
            [category_nicename] => %d7%9e%d7%90%d7%9e%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%a7%d7%98%d7%92%d7%95%d7%a8%d7%99%d7%94-%d7%a9%d7%9c%d7%99%d7%a9%d7%99%d7%aa
            [category_parent] => 2
        )

    [1] => WP_Term Object
        (
            [term_id] => 2
            [name] => מאמרים
            [slug] => %d7%9e%d7%90%d7%9e%d7%a8%d7%99%d7%9d
            [term_group] => 0
            [term_taxonomy_id] => 2
            [taxonomy] => category
            [description] => 
            [parent] => 0
            [count] => 142
            [filter] => raw
            [cat_ID] => 2
            [category_count] => 142
            [category_description] => 
            [cat_name] => מאמרים
            [category_nicename] => %d7%9e%d7%90%d7%9e%d7%a8%d7%99%d7%9d
            [category_parent] => 0
        )

)

התנגדות שווא

ההתייחסות הרווחת לספר הילדים מר זוטא ועץ התפוחים מאת אורית רז היא כאל סיפור על שכרה של השקעה. שיטוט אקראי ברחבי הרשת מניב מערכי שיעור הלומדים ממנו התמדה וחריצות, דבקות במטרה ושכר מתוק (תרתי משמע) בעבור עבודה עקבית ומאומצת. מעניין לגלות, בקריאה מוסללת פחות, שעניינו של הסיפור יכול להצטייר גם כבעל גוון שונה, המציג (ומגנה) התנהגות אדישה באופן מכוון, המתעלמת מכל מה שאינו עולה בקנה אחד עם תפיסת העולם המצומצמת למדי של העומד במרכזה.

הסיפור מגולל את קורותיו של גמד, מר זוטא, שחשקה נפשו בגינה. למגינת ליבו של מר זוטא, בחלקת האדמה שלו "צָמַח […] מַשֶּׁהוּ שֶׁגָּרַם לוֹ צָרוֹת מְרֻבּוֹת: הַמַּשֶּׁהוּ הַזֶּה הָיָה עֵץ תַּפּוּחִים עָזוּב, יָבֵשׁ וּמְכֹעָר, שֶׁהִצְמִיחַ פֵּרוֹת מְצֻמָּקִים וַחֲמוּצִים."¹

זוטא וחבריו הגמדים, קטינא וזעירא, מבינים מיד שהפתרון היחיד הוא להיפטר מהעץ לאלתר, אלא שהעץ מחליט שלא לשתף פעולה עם התוכנית וכשמר זוטא מבקש ממנו בנימוס לזוז ולפנות את השטח, הוא אינו ניאות להסכים. כשמר זוטא מתכעס, מגדף, חובט בו בגרזן ומכה בו באגרופיו, העץ נותר עקשן להכעיס, נטוע במקומו. בלית ברירה ומשהבין כי כלו כל הקיצין, מר זוטא בוחר באפשרות האפשרית היחידה: להתעלם. "אֲנִי אַרְאֶה לְךָ! […] אֲנִי אַרְאֶה לְךָ מָה זֶה לְהַפְרִיעַ לִי לִשְׁתֹּל כָּאן גִּנָה! זוֹ הֶחָצֵר שֶׁלִּי, וַאֲנִי כֵּן אֶשְׁתֹּל! דַּוְקָא!" וְהוּא בֶּאֱמֶת שָׁתַל. מִסָּבִיב לָעֵץ! עֲרוּגוֹת קְטַנּוֹת שֶׁל פְּרָחִים וַעֲרוּגוֹת קְטַנּוֹת שֶׁל יְרָקוֹת. מַר זוּטָא הָפַךְ לְגַנָּן חָרוּץ: מִדֵּי יוֹם הַשָּׁקָה אֶת הַשְּׁתִילִים, עָקַר אֶת הָעֲשָׂבִים הַשּׁוֹטִים, עֵדֶר סְבִיבָם, וּגְרָף אֶת הַשְּׁתִילִים הַקְּטַנִּים שֶׁבֵּין הָעֲרוּגוֹת."²

כשמר זוטא רוצה – הוא יכול; כשמר זוטא מחליט להשתדל – הוא ממש מסוגל. העניין הוא שמחשבותיו של מר זוטא נסובות על מה שיכול היה להיות, אלמלא אותו עץ מכוער, זקן ויבש שתקוע לו בדיוק באמצע הכול, ולא על מה שקיים. שכן, מר זוטא שונא כל־כך את העץ עד שהוא כלל אינו מבחין בשינוי המהפכני שחל בו מאז החל לטפח את חלקת האדמה שבה הוא חי. כשחבריו מתפלאים מיופיו הנהדר ומפירותיו המתוקים, מר זוטא כלל אינו מבין על מה הם מדברים. הוא בטוח שהם מתייחסים לערוגות הפרחים והירקות ששתל וטיפח ובשום פנים ואופן לא מצליח לקלוט כיצד ומתי הגיע לחצרו עץ מפואר ונפלא עם פירות מצוינים ובעיקר, להיכן נעלם אותו עץ תפוחים עזוב, יבש ומכוער שהפריע לו כל־כך קודם: "[…] מֵרֶגַע שֶׁנִּשְׁתְּלָה הַגִּנָה, הִתְחוֹלֵל בָּעֵץ שָׁנוּי עָצוּם: הוּא שָׁתָה בַּצָּמָא מִן הַמַּיִם שֶׁזָּרְמוּ סְבִיבוֹ, וּלְאַט לְאַט זָקַף אֶת קוֹמָתוֹ. עֲנָפָיו הִתְכַּסּוּ עָלִים חֲדָשִׁים, יְרֻקִּים וְרַעֲנַנִּים, וּבֵינֵיהֶם הֵצִיצוּ תַּפּוּחִים מְתוּקִים וַאֲדֻמֵּי לְחָיַיִם. אֲבָל אֵיךְ יָכוֹל הָיָה מַר זוּטָא לָדַעַת מָה טַעְמָם? הֲרֵי לֹא נִסָּה לְטַעַם מֵהֶם מֵעוֹלָם. הוּא רַק הוֹסִיף לֶאֱסֹף אוֹתָם מִן הַקַּרְקַע, וּלְהַשְׁלִיכָם לָאַשְׁפָּה."³

להגנתו של מר זוטא אפשר לטעון שהוא חלם על גינה והיה מוכן להשקיע את כל המאמצים כדי לממש את החלום הצנוע והיפה שלו. עם העץ המקולקל שניצב בדיוק באמצע השטח הוא לא היה מסוגל להתמודד משום שדברים שאינם מתפקדים היטב לא התיישבו בדעתו כברי־תיקון או הבראה. אם העץ נראה רע הוא כנראה מקולקל ואם הוא מקולקל הוא מפריע לחלום להתגשם.
אחרי הכול, זו חלקת הקרקע של מר זוטא וזכותו לקבוע מה יגדל בה.

לא ברור מה קדם למה – העץ או הזכאות על האדמה של מר זוטא – אך דבר אחד ברור: מר זוטא מעולם לא ראה את העץ באפשרותו "האחרת" ובמה שהוא לא רואה הוא לא מסוגל להאמין.
לחבריו היו גינות; הוא ידע איך הן נראות, הוא למד מה נדרש כדי לטפל בהן כראוי ועשה זאת בחריצות רבה אבל עץ… עץ ככל הנראה היה מושג זר וגדול מדי עבור מר זוטא, קטינא וזעירא.

חשוב להדגיש שמר זוטא אינו מהגמדים העצלנים: כשקטינא וזעירא מסבירים לו שגינה היא שאלה של יוזמה, טיפוח והתמדה ולא של מזל, כפי שהוא טעה לחשוב, הרעיון מוצא חן בעיניו והוא מחליט לשתול גם ערוגות של פרחים וגם ערוגות של ירקות, אבל היוזמה הזו נעצרת כאן.

לעץ תפוחים יש אזכורים רבים בספרות – רבים מהם שליליים: הוא הפרי המורעל שהכינה המכשפה לסינדרלה, בנצרות הוא הפרי שבאמצעותו החטיא הנחש את חווה (ואת אדם), אצל קתרין מנספילד הוא סמל להבטחה גדולה שמתרסקת על קרקע המציאות. הגיוני שמר זוטא ירצה למגר אותו, בטח כשהוא כישלון שכזה, עזוב, יבש ומכוער; עץ שרק מפריע.

ההתנגדות הפעילה (הדיבורים, הגידופים, החבטות) הופכת להתנגדות שקטה (ואלימה לא פחות) אבל בין כך ובין אחרת לא עולה בידה להעלים את העץ או לבטל את קיומו. הדבר היחיד שהיא עושה הוא למנוע ממר זוטא ליהנות מהפלא שצמח לו בדיוק באמצע הגן ולהבין שהכיעור הזה, הטעות הזו, המפגן המקולקל, הזקן והלא־מוצלח הזה רק חיכה לדבר הנכון שיאפשר לו לפרוח.

וכך, העץ העלוב הפך להיות עץ נהדר מתוך אותו מסר שדובר בו בפתיחה: אם מטפחים משהו – הוא צומח; אם משקים ומשקיעים – זוכים לפריחה ופרות מתוקים.

אלא ש…

מר זוטא לא באמת טיפח את העץ; הוא השקה והשקיע בגינות הפרחים והירקות שלו וכך גם העץ שתה, גדל והתחזק לבד, לגמרי בכוחות עצמו – לא הודות למר זוטא.
למעשה, עבור העץ מר זוטא לא עשה דבר, מלבד כמובן – להתעלם.

ואכן, הסיפור נקרא מר זוטא ועץ התפוחים. לא עץ התפוחים של מר זוטא; לא מר זוטא ועץ התפוחים שלו. יש את מר זוטא מצד אחד ואת עץ התפוחים מהצד האחר והם דרים זה לצד זה בשותפות שמתעלמת האחד מהשני בה בשעה שהיא ניזונה האחד מהשני מבלי להכיר בקיומה של הזנה זו ולו ברמז.

גינותיו המוצלחות של מר זוטא לא זוכות להתייחסות מיוחדת. הן יעילות ויפות והן התגשמות חלומו ובכל זאת – הן לא לב הסיפור, דווקא בגלל שהן שונות כל כך מעץ התפוחים; דווקא משום שבהן השקיעו; דווקא משום שאליהן שמו לב.

הרעיון שכל דבר עזוב, יבש ומכוער זקוק רק למעט יחס תומך כדי להשתקם לא מתקיים בסיפור מר זוטא ועץ התפוחים משום שהעץ העזוב, היבש והמכוער שיקם את עצמו בכוחות עצמו, מבלי לחכות לאף אחד אחר שיציל אותו. הוא הסתדר "על הדרך", מתוך המציאות, מתוך הנחישות להיאחז בחיים ולהיות מה שנועד להיות – עץ תפוחים מפואר – גם אם אף אחד אחר לא האמין בו.

את הדברים הגדולים, שמתנשאים גבוה־גבוה, מעל פירות וירקות, ובה בעת מכים שורשים עמוק־עמוק מתחת לפני האדמה, לא תמיד אפשר לראות ובטח שלא להבין. הדרך היחידה להצמיח אותם היא להשקיע במשהו אחר – לעשות את מה שהראיה והידיעה הקיימות מאפשרות, להשתדל כמידת היכולת והכוח והאמונה.

נכון: מר זוטא הוא גמד והשם שלו ושל חבריו רומז על עניינים קטנים, זוטות, דברים של מה בכך. ההתעלמות שלו היא החולשה שלו, עקב האכילס ונקודת החיסרון – אבל לעץ התפוחים היא לא הפריעה משום שעץ התפוחים, שלא כמו מר זוטא, ידע להסתגל, להתגמש ולנוע עם הזרם, על אף שהוא עץ.
ולכן, כשהוא צומח – הוא מלבלב; כשהוא גדל – הוא פורח.
מבלי לזוז הוא משנה לחלוטין את עולמו של מר זוטא, שאף שלא היה מסוגל לראות את יופי העץ בכוחות עצמו, אכן שיקם אותו כשעשה את מה שהוא, מר זוטא, היה מסוגל לעשות, את מה שחלם לעשות – לגדל גינה בחריצות רבה ובמסירות שרק מי שמגשים חלום מסוגל לה.

גם במקרים של אי־בהירות, בסופו של דבר היופי מגיע. כדי לעזור לו כל מה שנדרש מאיתנו הוא לפעול כמיטב יכולתנו (לא יותר ולא פחות) במה שאנו מסוגלים לו, באותה חריצות ומסירות כשל מר זוטא, גמד אחד, שגר בבית פטרייה עם דלת של קופסת גפרורים, ארובה וגינה נהדרת של פרחים, ירקות ועץ תפוחים.