LinkedIn

Search


סיפורים ותרגומים / הכמות הבלתי ידועה
Date: 29 ספט 2026
By: admin
Tag: , , , , , , ,
Comment: 0

הכמות הבלתי ידועה

Array
(
    [0] => WP_Term Object
        (
            [term_id] => 18
            [name] => סיפורים ותרגומים
            [slug] => stories-and-translations
            [term_group] => 0
            [term_taxonomy_id] => 18
            [taxonomy] => category
            [description] => 
            [parent] => 0
            [count] => 139
            [filter] => raw
            [cat_ID] => 18
            [category_count] => 139
            [category_description] => 
            [cat_name] => סיפורים ותרגומים
            [category_nicename] => stories-and-translations
            [category_parent] => 0
        )

)

הכמות הבלתי  ידועה1

המשורר לונגפלו – או שמא היה זה קונפוציוס, ממציא החוכמה2? – העיר:

"החיים הם אמיתיים, החיים הם כנים
ודברים אינם כפי שהם נראים."

כפי שמתמטיקה הן – או היא, תודה מנויים ותיקים! – הכלל הצודק היחיד שלאורו ניתן למדוד את שאלות החיים, הרשו לנו, בכל הכבוד, להתאים את נושאנו לקצה הישר ולטור המאוזן של האלה הגדולה – שניים ושניים שווים ארבע.
ספרות – סכומים בלתי ניתנים לערעור בחיבור3 – יוצבו כנגד כל יסוד נגדי שהוא, יהיה אשר יהיה.

מתמטיקאי, לאחר שסקר את שתי שורות השירה שלעיל, יאמר: "אהממם, אדונים צעירים, אם נניח שאקס ועוד – כלומר, שהחיים הם אמיתיים – אז דברים (כל מה שהחיים כוללים) הם אמיתיים. כל מה שאמיתי הוא מה שנראה. לאחר מכן אם נשקול את ההנחה שדברים אינם מה שהם נראים – אזי…" אבל זו כפירה ולא שירה. אנו מחזרים אחר הנימפה המתוקה של האלגברה; אנו נוביל אתכם אל נוכחותו של האקס החמקמק, המפתה, המשכנע, משביע הרצון והמסתורי.

זמן לא רב לפני תחילת המאה, ספטימיוס קינסולווינג4, ניו יורקר מבוגר, המציא רעיון. הוא חולל את התגלית שלחם מופק מקמח ולא מחוזים עתידיים של חיטה5. בהבינו כי יבול הקמח היה קצר ושלבורסת המניות לא הייתה השפעה מורגשת על גידול החיטה, אדון קינסולווינג השתלט על שוק הקמח. התוצאה הייתה שכאשר אתם או בעלת הבית שלי (לפני המלחמה היא לא נדרשה מעולם לעבוד בדבר; דרומיים מסתגלים6) קונים כיכר לחם בחמישה סנט, אתם מוסיפים שני סנט7, שהופנו לאדון קינסולווינג כמכתב המלצה לחדות התפיסה שלו. תוצאה שנייה הייתה שאדון קינסולווינג עזב את המשחק עם רווח… אה, עשה קופה8 של $2,000,000.

בנו של אדון קינסולווינג, דן, היה בקולג' כאשר הניסוי המתמטי בחומר לאפיית לחם9 נעשה. דן חזר הביתה במהלך חופשה ומצא את האדון המבוגר בחלוק בית אדום קורא את דוריט הקטנה על המרפסת של אחוזתו אדומת הלבנים המוערכת בכיכר וושינגטון10. הוא פרש מעסקים עם מספיק מטבעות עודפים של שני סנט מקוני לחם כדי להקיף, לו היו מונחים זה לצד זה, את כדור הארץ חמש־עשרה פעמים ולזנק כמרחק החוב הציבורי של פרגואי11.

דן לחץ ידיים עם אביו ומיהר לגריניץ' וילג'12 כדי להיפגש עם חברו הוותיק מהתיכון, קנוויץ13. דן העריץ תמיד את קנוויץ. קנוויץ היה חיוור, מתולתל, מתוח, רציני, מתמטי, שקדן, זולתני, שתפני ואויב טבעי של שלטון קומץ.
קנוויץ וויתר על הקולג' ולמד בניית שעונים בחנות התכשיטים של אביו.
דן היה חייכני, עליז, נעים מזג וסבלני למלכים ואלטע זאכן כאחד.
השניים התכנסו בשמחה, בהיותם הפכים, ולאחר מכן דן חזר לקולג' ודן לקפיציו הראשיים14 ולספרייתו הפרטית בחלק האחורי של חנות התכשיטים.

ארבע שנים לאחר מכן דן שב לכיכר וושינגטון עם צבירת תואר ראשון ושנתיים באירופה שרבצו עליו בכבדות. הוא נשא את חזות הבן נוכח מצבת הקבר המפוארת של ספטימיוס קינסולווינג בגריינווד ואת הטיול המפרך דרך מסמכים מודפסים עם עורך הדין של המשפחה15.

ואז, חש עצמו מיליונר בודד וחסר תקווה, מיהר אל חנות התכשיטים הישנה לאורך השדרה השישית. קנוויץ הבריג זכוכית מגדלת מעינו, הוציא את אביו מחדר אחורי מלוכלך וזנח את פנים השעונים בעבור העולם שבחוץ. הוא הלך עם דן והם ישבו על ספסל בכיכר וושינגטון.

דן לא השתנה הרבה: הוא היה חסון והייתה לו מכובדות שנטתה להירגע אל תוך גיחוך.
קנוויץ היה רציני יותר, מתוח יותר, מלומד יותר, פילוסופי ושתפני.

"אני יודע על זה, עכשיו," דן אמר לבסוף. "חילצתי את זה מתוך האורות המשפטיים המכובדים שמסרו לי את אוסף שוחד הבחירות ואגרות החוב של אבא הזקן. זה מסתכם ב־$2,000,000, קן. ונאמר לי שהוא סחט אותם מהבחורים שמשלמים את האגורות שלהם על כיכרות לחם במאפיות קטנות סביב לפינה. למדת כלכלה, קן, ואתה יודע הכול על זכויות יחיד ועל ההמונים ותמנונים וזכויותיהם של אנשים עובדים. מעולם לא חשבתי על הדברים האלה קודם. כדורגל וניסיון להיות לבן בשביל חברי הגברים היו בערך הטווח של תוכנית הלימודים שלי בקולג' אבל מאז שחזרתי וגיליתי איך אבא עשה את הכסף שלו התחלתי לחשוב. הייתי רוצה מאוד לשלם חזרה לבחורים האלה שהיו צריכים לוותר על יותר מדי כסף בשביל לחם. אני יודע שזה יהמר על קו ההכנסה שלי להרבה מאוד יארדים אבל הייתי רוצה ליישר את ההדורים א'תם. יש איזו דרך שבה ניתן לעשות זאת, מבחינת פירעון הוצאות?16"

עיניו הגדולות והשחורות של קנוויץ זהרו בלהט. פניו הרזים, האינטלקטואלים, עטו ארשת לגלגנית כמעט. הוא תפס את זרועו של דן עם לפיתו של חבר ושופט.

"אתה לא יכול לעשות את זה!" הוא אמר נחרצות. "אחד מהעונשים העיקריים של אנשים מסוגך של עושר שהושג שלא ביושר הוא שכאשר אתה מתחרט אתה מגלה שאיבדת את הכוח לפצות או לתקן. אני מעריך את הכוונות הטובות שלך, דן, אבל אתה לא יכול לעשות שום דבר. האנשים האלה נשדדו מהאגורות היקרות שלהם. מאוחר מדי לתקן את העוולה. אתה לא יכול לשלם להם חזרה."

"כמובן," דן אמר, מצית את המקטרת שלו, "אנחנו לא יכולים למצוא כל אחד מלא־היוצלחים ולמסור ל'ם את העודף הנכון. יש המון מ'ם, קונים לחם כל הזמן. יש להם טעם מצחיק – אף פעם לא היה לי אכפת במיוחד מלחם, מלבד קרקר קלוי עם הרוקפור17, אבל אנחנו יכולים למצוא כמה מ'ם ולדחוף כמה מהמזומן של אבא חזרה למקום שממנו הוא הגיע. הייתי מרגיש טוב יותר אם הייתי יכול. זה מרגיש קשוח לאנשים להישדד ממשהו ספוגי כמו לחם. לאדם לא יפריע לעמוד בעלייה של לובסטר מבושל או סרטן דווילד18. גש לעבוד וחשוב, קן. אני רוצה לשלם חזרה את כל הכסף הזה שאני יכול."

"יש הרבה מאוד צדקות," קנוויץ אמר מוכנית.

"קל מספיק," דן אמר בענן עשן. "אני מניח שאני יכול לתת לעיר גן או לתרום ערוגת אספרגוס לבית חולים אבל אני לא רוצה שפול יסתלק עם התשואות של הלבנה המוזהבת שמכרנו לפיטר. זה מחסורי הלחם שאני רוצה לכסות, קן."

אצבעותיו הרזות של קנוויץ נעו במהירות.

"אתה יודע כמה כסף ייקח כדי להחזיר את ההפסדים בקמח של הצרכנים בפינה זו?" הוא שאל.

"אני לא," דן אמר בהחלטיות. "עורך הדין שלי אומר לי שיש לי שני מיליונים."

"אם היו לך מאה מיליון," קן אמר בהתלהבות, "לא היית יכול לתקן אלפית מהנזק שנעשה. אתה לא יכול לתפוס את הצטברות הרוע שהופק מעושר שהושג שלא ביושר. כל פרוטה שנסחטה מהארנקים הרזים של העניים הגדילה את נזקיהם פי אלף. אתה לא מבין. אתה לא רואה כמה התשוקה שלך לפיצוי היא חסרת תקווה. לא ניתן לעשות אותה אפילו במקרה אחד."

"התרחק, פילוסוף," דן אמר. "לאגורה אין שום עצב שהדולר לא יכול לרפא."

"לא באירוע אחד," קנוויץ חזר. "אתן לך אחד ונראה. לתומאס בויין19 הייתה מאפיית קטנה שם ברחוב ואריק20. הוא מכר לחם לאנשים העניים ביותר. כשמחירי הקמח האמירו הוא נאלץ להעלות את מחיר הלחם. לקוחותיו היו עניים מדי לשלם אותו, עסקו של בויין נכשל והוא איבד את הון ה־$1,000 שלו – כל מה שהיה לו בעולם."

דן קינסולווינג חבט בספסל הגן חבטה הגונה עם אגרופו.

"אני מקבל את התקרית," הוא קרא. "קח אותי לבויין. אני אחזיר לו את אלף הדולר ואקנה לו מאפייה חדשה."

"כתוב את ההמחאה שלך," קנוויץ אמר מבלי לזוז, "ואז תתחיל לכתוב המחאות בתשלום לרכבת ההשלכות. הסב את הבאה עבור $50,000. בויין השתגע לאחר הכישלון והצית באש את הבניין ממנו היה עליו להתפנות. ההפסד הסתכם בסכום הזה. בויין מת במוסד למשוגעים."

"תיצמד לתקרית," דן אמר. "לא הבחנתי באף חברת ביטוח ברשימת הצדקה שלי."

"הסב את ההמחאה הבאה שלך ל־$100,000," קנוויץ המשיך. "בנו של בויין התדרדר לדרכים רעות לאחר שהמאפייה נסגרה והואשם ברצח. הוא זוכה בשבוע שעבר לאחר שלוש שנים של מאבק משפטי, והמדינה מושכת את ההוצאה הזו מכספיהם של משלמי המיסים."

"חזרה למאפייה!" דן קרא בחוסר סבלנות. "הממשלה לא צריכה לעמוד בקו הלחם."

"הפריט האחרון בתקרית הזו הוא – בוא ואראה לך," קנוויץ אמר, מתרומם.

השען השתפני היה מאושר. הוא היה מציק למיליונרים בטבעו ורואה שחורות בהכשרתו. קנוויץ היה מבטיח לכם בנשימה אחת שהכסף היה מושחת ומרושע וששעוניכם החדש לגמרי נדרש לניקוי ולגלגל משונן חדש. הוא הוביל את קינסולווינג דרומה החוצה מהכיכר ואל תוך רחוב ואריק המרופט ורדוף העוני. במעלה גרם המדרגות הצר של דירת לבנים מטונפת הוא הניח את הצאצא חוזר בתשובה של התמנון. הוא דפק על דלת, וקול צלול קרא להם להיכנס. בחדר הריק כמעט לגמרי אשה צעירה ישבה ורקמה ליד מכונה. היא נדה לקנוויץ כמו אל מכר מוכר. זרם אחד קטן של אור שמש דרך החלון המלוכלך הבהיק את שערה הכבד לצבע של מגן טוסקני עתיק. היא סנוורה חיוך מלא גומות אל קנוויץ ומבט של שאלה מבולבלת למדי. קינסולווינג עמד ובחן את יופייה הצלול והעלוב בשתיקה הלומת לב. כך הם הגיעו לנוכחות הפריט האחרון של התקרית.

"כמה השבוע, העלמה מרי?" השען שאל. הר של חולצות אפורות גסות היה מונח על הרצפה.

"כמעט שלושים תריסרים," האשה הצעירה אמרה בעליזות. "הרווחתי כמעט $4. אני משתפרת, אדון קנוויץ. אני בקושי יודעת מה לעשות עם כל־כך הרבה כסף." עיניה פנו, בורקות ברוך, בכיוונו של דן. נקודה ורודה קטנה פרצה על לחייה העגולה והחיוורת.

קנוויץ צחקק כמו עורב שטני.

"העלמה בויין," הוא אמר, "הרשי לי להציג את האדון קינסולווינג, בנו של האיש שהעלה את מחירי הלחם לפני חמש שנים. הוא חושב שהוא רוצה לעשות משהו כדי לעזור לאלה שסבלו מחוסר נוחות בגין אותו מעשה."

החיוך עזב את פניה של האשה הצעירה. היא התרוממה וכיוונה את אצבעה המורה לכיוון הדלת. הפעם היא הביטה לקינסולווינג היישר בעיניים, אך לא היה זה מבט שהעניק עונג.

שני הגברים הלכו במורד רחוב ואריק. קנוויץ, מניח לכל ראיית השחורות וההתמרמרות והשנאה שלו כלפי התמנון לעלות אל פני השטח, לגלג על הצד הכספי של חברו בזרם החריף של המילים. דן נראה כמקשיב ואז פנה לקנוויץ ולחץ איתו ידיים בחמימות.

"אני חב לך חוב, קן קשישא," הוא אמר באופן מעורפל – "מחויב אלף פעמים."

"שומו שמים! אתה באמת משוגע!" השען קרא, מפיל את משקפיו בפעם הראשונה מזה שנים.

חודשיים לאחר מכן קנוויץ נכנס למאפייה גדולה בחלק התחתון של ברודווי עם צמד משקפיים בעלי שוליים מוזהבים שהוא תיקן בעבור בעל הנכס.

גברת מסרה הזמנה למוכר כשקנוויץ חלף על פניה.

"הכיכרות האלה עולים עשרה סנט," המוכר אמר.

"אני תמיד משיגה אותם בשמונה סנט במרכז העיר," הגברת אמרה. "אתה לא צריך להשלים את ההזמנה. אני אעבור שם בדרכי הביתה."

הקול היה מוכר. השען עצר.

"אדון קנוויץ!" הגברת קראה בלבביות. "מה שלומך?"

קנוויץ ניסה לכוון את הבנתו החברתית והכלכלית אל צעיף הפרווה הנהדר שלה21 והכרכרה שהמתינה בחוץ.

"מה, העלמה בויין," הוא התחיל.

"גברת קינסולווינג," היא תיקנה. "דן ואני נישאנו לפני חודש."

  1. במקור – The Unknown Quantity. ↩
  2. במקור –

    "The poet Longfellow—or was it Confucius, the inventor of wisdom? — remarked:

    "Life is real, life is earnest;
    And things are not what they seem."

    לונגפלו הוא הנרי וודסוורת' לונגפלו (Henry Wadsworth Longfellow, 1807 – 1882), מחנך ומשורר אמריקני. ראו גם חג מולד לפי צו משפטי ודירות יוקרה וסיפוריהן. הציטוט האמור לקוח משירו של לונגפלו, מזמור החיים (A Psalm of Life), אך לא באופן עוקב אלא דווקא הפוך:

    Tell me not, in mournful numbers,
    Life is but an empty dream!
    For the soul is dead that slumbers,
    And things are not what they seem.

    Life is real! Life is earnest!
    And the grave is not its goal;
    Dust thou art, to dust returnest,
    Was not spoken of the soul.

    Not enjoyment, and not sorrow,
    Is our destined end or way;
    But to act, that each to-morrow
    Find us farther than to-day.

    Art is long, and Time is fleeting,
    And our hearts, though stout and brave,
    Still, like muffled drums, are beating
    Funeral marches to the grave.

    In the world’s broad field of battle,
    In the bivouac of Life,
    Be not like dumb, driven cattle!
    Be a hero in the strife!

    Trust no Future, howe’er pleasant!
    Let the dead Past bury its dead!
    Act,— act in the living Present!
    Heart within, and God o’erhead!

    Lives of great men all remind us
    We can make our lives sublime,
    And, departing, leave behind us
    Footprints on the sands of time;

    Footprints, that perhaps another,
    Sailing o’er life’s solemn main,
    A forlorn and shipwrecked brother,
    Seeing, shall take heart again.

    Let us, then, be up and doing,
    With a heart for any fate;
    Still achieving, still pursuing,
    Learn to labor and to wait.

    Henry Wadsworth Longfellow, A Psalm of Life, A Psalm of Life | The Poetry Foundation

    ההדגשות שלי.
    השיר מתמקד בכוחם של החיים. על אף העובדה הבלתי מעורערת כי המוות ממתין בסוף הדרך, לונגפלו מדגיש כי הנשמה והמורשת מתנשאים מעליהם, בנצחיות מלאת תקווה. או. הנרי הופך את סדר הציטוט כך שמשמעותם של החיים כמו נדחקת בפני ההכרזה שדברים אינם כפי שהם נראים, עובדה ההולמת את מגמתו העקבית בסיפוריו המסתיימים על פי רוב בתפנית מפתיעת ובלתי צפויה. באופן זה הקריאה למצות את החיים בכבוד ובעשייה משמעותית מתחלפת ברמיזה על ההטעיה הצפויה.
    שירו של לונגפלו קורא לנקוט פעולה, להיות הגיבור המוביל המותיר אחריו חותם בעולם. בתפנית או. הנרי טיפוסית, גיבור סיפורו מנסה לפעול דווקא כדי לתקן ולמעשה למחוק את החותם שהותיר אביו בעולם, לאחר מותו.
    קונפוציוס (551 – 479 לפני הספירה) היה פילוסוף סיני שלימד דרך חיים מוסרית, זולתנית ואכפתית שדגלה בלימוד ועשייה לשם תיקון הפרט והחברה. ↩

  3. במקור – Unassailable sums in addition. ↩
  4. במקור – Septimus Kinsolving. השם ספטימיוס נגזר מהמילה הלטינית שביעית ותיאר בדרך כלל את הילד השביעי או את הבת השביעית במשפחה. קינסולווינג הוא שם משפחה אמריקני הנגזר משם המשפחה האנגלי Consolver שפירושו יועץ. נראה שהשם עצמו הוא הלחם של שתי מילים – המילה מלך (King, על אף שהאות G הושמטה) והמילה פותר או פתרון (Solving). רעיון זה הולם את התנהלותם של הגברים למשפחת קינסולווינג – האב "המלך" אשר ייסד שושלת כלכלית על פי פתרון "כלכלי" ובנו, "יורש העצר", אשר מנסה לפתור את מצב הביש שיצר אביו, בדרכו שלו. ↩
  5. במקור –

    He originated the discovery that bread is made from flour and not from wheat futures.

    פירוש המונח Wheat futures הוא חוזים הנסחרים בבורסה לקנייה או מכירה של כמות מוגדרת של חיטה במחיר קבוע בתאריך עתידי. החוזים משמשים חקלאים, סוחרים ומשקיעים, מחייבים את הקונים והמוכרים כאחד ומשמשים כמדד למחירי החיטה העולמיים. ↩

  6. במקור –

    Before the war she never had to turn her hand to anything; Southerners accommodated.

    במלחמה מתכוון או. הנרי למלחמת האזרחים האמריקנית.
    פירוש המונח Turn her hand to anything הוא להתחיל לעבוד או לעסוק במלאכה כל שהיא, ללא הכשרה מוקדמת או ניסיון.
    במשפט זה, המובא בסוגריים, מביע או. הנרי אמירה נוקבת על הרעתם מצבם הכלכלי של אזרחיים דרומיים, בעקבות תוצאותיה של מלחמת האזרחים. ↩

  7. במקור – You laid down an additional. ↩
  8. במקור – Rake-off. הכוונה לרווח המושג בדרכים לא מהוגנות או לא כשרות. ↩
  9. במקור – Breadstuffs, הכוונה לכל רכיב אשר ממנו אופים לחם, בעיקר רכיבים עיקריים כגון קמח. ↩
  10. במקור –

    Dan came home during vacation, and found the old gentleman in a red dressing-gown reading "Little Dorrit" on the porch of his estimable red brick mansion in Washington Square.

    דוריט הקטנה הוא שמו של רומן שנכתב על ידי צ'ארלס דיקנס, ופורסם בהמשכים החל משנת 1855 ועד 1857.

    האבנים האדומות באחוזתו המפוארת של קינסולווינג מהדהדות לסיפורו של או. הנרי אבקת שורת הלבנה שגם בו מעשי האב, שביקש להתעשר על חשבון אחרים, חורצים את גורלם של אחרים – נשים במקרה זה. הבניין עם אבק הלבנים האדומות הוא ייצוג לעוול שנגרם בשם ההתעשרות. גם בסיפור זה הבן מבקש לכפר על מעשי אביו אך שלא כמו בהכמות הבלתי ידועה, ניסיון החיזור באבק שורת הלבנה עולה בתוהו והסיפור מסתיים בנימה קשה של ייאוש וחוסר אונים נוכח מציאות שנראית בלתי ניתנת לשינוי.

    כיכר וושינגטון הוא גם שמו של ספר מאת הנרי ג'ימס על אודות אב המסכל את נישואיה של בתו למחזר עני מתוך מחשבה שהוא רוצה בה רק בגלל הכסף שהיא עתידה לרשת. בסופו של דבר הוא מותיר את הבת מחוסרת אמצעים כלכליים נדיבים והיא מחליטה שלא להינשא לעולם, לאחר שמחזרה גילה את פרצופו האמיתי וכוונותיו האמיתיות כשזנח אותה בגין העדר הבטחת הירושה. ↩

  11. במקור –

    He had retired from business with enough extra two-cent pieces from bread buyers to reach, if laid side by side, fifteen times around the earth and lap as far as the public debt of Paraguay. ↩

  12. במקור – Greenwich Village. זו שכונה בצדה המערבי של מנהטן. פירוש שמה הוא מחוז או כפר ירוק והיא כוללת את פארק כיכר וושינגטון. ↩
  13. במקור – Kenwitz. מילה זו מורכבת מהלחם של שתי מילים: המילה Ken שפירושה ידע והבנה והמילה Witz שפירושה בדיחה. ↩
  14. במקור – Mainsprings. זהו קפיץ לולייני מסרט מתכת המשמש כמקור כוח בשעונים ובמנגנוני שעון. ליפוף או מתיחת הקפיץ אוצרים אנרגיה; עם שחררו ההדרגתי של הקפיץ האנרגיה משתחררת, מסובבת את גלגלי השעון ומאפשרת את תנועת המחוגים. ↩
  15. במקור –

    Four years later Dan came back to Washington Square with the accumulations of B.A. and two years of Europe thick upon him. He took a filial look at Septimus Kinsolving's elaborate tombstone in Greenwood and a tedious excursion through typewritten documents with the family lawyer. ↩

  16. במקור –

    Football and trying to be white to my fellow-man were about the extent of my college curriculum.  But since I came back and found out how dad made his money I've been thinking. I'd like awfully well to pay back those chaps who had to give up too much money for bread. I know it would buck the line of my income for a good many yards; but I'd like to make it square with 'em. Is there any way it can be done, old Ways and Means?

    פירוש המונח Ways and Means הוא שיטות ומשאבים להשגת דבר־מה ובפרט לכיסוי הוצאות. ↩

  17. במקור – Except for a toasted cracker with the Roquefort. ↩
  18. במקור – One wouldn't mind standing a rise in broiled lobsters or deviled crabs.

    פירוש המילה Broiled היא בישול תחת מקור חם ישיר.
    המאכל Deviled crabs הוא בשר סרטן (בעיקר סרטן כחול) המטוגן בטיגון עמוק, עטוף בפירורי לחם (היוצרים מעטפה של לחמנייה מטוגנת). הכינוי ניתן לו בגין החריפות שמקנים לבשר פלפלים חריפים המוסיפים לרוטב בו מתבשל הבשר.
    או. הנרי מזכיר סרטן בתשעה מסיפוריו: לובסטר "פשוט" (מאדאם בו פייפ, מהחוות וסיפורו של צמח הגומי), לובסטר צרוב חי (לעזור לבחור האחר), לובסטרפוטסדם (רב־מכר), סלט סרטן (היגיאה באמצע שום מקום), לובסטר יוני (הנערה והשוחד) וסרטן ניוברג (המרכיב השלישי, המשולש החברתי והמרובעים של כוס ויסקי). כל הסיפורים משיקים ביניהם קו משותף של פגישה בין מעמדות שונים, על פי רוב מנוגדים, לעתים בקשרי אהבה, בדומה מאוד להתרחשות העלילתית של סיפור זה ובפרט לדמותו של תומאס בויין (ראו הערה 19), שמת ונקבר בוושינגטון הבירה.

    היותו תומאס בויין ההיסטורי חייל אפרו־אמריקני מעלה את האפשרות כי בציטוטו משירו של לונגפלו כי "דברים אינם כפי שהם נראים" טמון רמז על זהותה של העלמה בויין הספרותית, ולפיכך על קשר הנישואין שלה עם דן קינסולווינג, קשר שנאסר בחוק בזמנו של הסיפור. ↩

  19. במקור – Thomas Boyne. תומאס בויין היה שמו של חייל אפרו־אמריקני שזכה למדליית כבוד על הצטיינותו ואומץ ליבו במהלך מלחמת האינדיאנים־האמריקנית.

    תומאס נולד כעבד במחוז המלך ג'ורג' (Prince Georges County) מרילנד בשנת 1849. בינואר 1867 הוא התגייס לצבא ארצות הברית והוקצה לאחד מגדודי חייל באפלו (Buffalo Soldiers, גדוד הפרשים העשירי של צבא ארצות הברית. השבטים האינדיאנים העניקו את הכינוי לפרשים האפרו־אמריקנים שלחמו נגדם). בשנת 1879 השתתף, יחד עם חברי יחידת C של חטיבת הפרשים התשיעית, במרדף אחרי ראש שבט האפאצ'ים ויקטוריו ספרינגס וחברי השבט שסירבו לשתף פעולה עם כוונת הממשלה להעבירם לשמורת סן קרלוס בדרום־מזרח אריזונה. בוין השתתף בשמונה (מתוך 14) קרבות והפגין באופן עקבי גבורה ואומץ. הוא קיבל את מדליית הכבוד ב־6 בינואר, 1882. בחורף של 1884 – 1885 בוין הועבר עם גדודו לשטח הילדים האמריקניים באוקלהומה כדי למנוע ממתיישבים אמריקניים להתיישב על אדמות שהוקצו לילידים אמריקניים. בוין ועוד חמישים אנשי פיקוד סבלו מכוויות קור קשות. הוא הועבר לבית החולים בפורט קולדוול, קנזס בינואר 1885, התאושש והתגייס מחדש ביולי 1885 אך בריאותו הוסיפה להידרדר והוא חלה עוד ארבע פעמים לאחר מכן ואף סבל מבקע באוקטובר 1888. בינואר 1889 הוא שוחרר מהצבא בגין מצבו הרפואי. ב־21 באפריל 1896, בהיותו בן 50, הוא מת בבית החולים האמריקני בוושינגטון הבירה ונקבר בבית הקברות הלאומי של החיילים והטייסים של ארצות הברית בעיר. ↩

  20. במקור – Varick Street. ↩
  21. במקור – Wonderful fur boa. זהו צעיף ארוך, צר ורך העשוי מנוצות או מפרווה ונכרך סביב הצוואר. ↩
About the Author
Woman baking bread – Jean-Francois Millet (Une femme fait cuire le pain), 1854, oil on canvas, Kröller-Müller Museum, Otterlo, Netherlands
© כל הזכויות שמורות לד"ר גתית שמעון