LinkedIn

Search


סיפורים ותרגומים / חלום אבירי של אמצע קיץ
Date: 09 מרץ 2013
By: admin
Tag: , , , , , , , , , , , ,
Comment: 0

חלום אבירי של אמצע קיץ

Array
(
    [0] => WP_Term Object
        (
            [term_id] => 18
            [name] => סיפורים ותרגומים
            [slug] => stories-and-translations
            [term_group] => 0
            [term_taxonomy_id] => 18
            [taxonomy] => category
            [description] => 
            [parent] => 0
            [count] => 132
            [filter] => raw
            [cat_ID] => 18
            [category_count] => 132
            [category_description] => 
            [cat_name] => סיפורים ותרגומים
            [category_nicename] => stories-and-translations
            [category_parent] => 0
        )

)

חלום אבירי של אמצע קיץ1

"האבירים מתים;
חרבותיהם העלו חלודה.
למעט כמה, שדחקו ודחפו
כל הזמן
להעלות את האבק."2

קורא יקר: היה זה קיץ. השמש זרחה מעל לעיר באכזריות נטולת רחם. קשה לשמש להיות אכזרית ולהפגין מוסר כליות בעת ובעונה אחת. החום היה – הו, לעזאזל עם המדחום – למי אכפת ממידות רגילות, בכל מקרה? היה חם כל כך עד ש –

גני הגג העמיסו מלצרי תגבורת רבים כל־כך שיכולת לקוות לקבל את המִמְזָג הלימוני3 שלך באותה המהירות שבה כל האחרים יקבלו את שלהם. בתי החולים הציבו מיטות מתקפלות נוספות למלווים שכן, כאשר כלבים צמריריים קטנים משרבבים את לשונם החוצה וקוראים "הב, הב!" כנגד הפרעושים העוקצים אותם, ונשים רגזניות לבושות בומבזין4 שחור ישן צווחות "כלב רע!"5 ושוטרים מתחילים לירות, מישהו עתיד להיפגע. האיש מפומפטון ניו ג'רזי6, שתמיד לובש מעיל בחודש יולי, עלה מעלה במלון ברודווי, שותה ויסקי חם ונהנה מקרן אור שנתית של סידן.

נדבנים היו עסוקים בהחתמת הרשות המחוקקת על עצומה שתעביר חוק, הדורש מבנאים לבנות את מדרגות החירום מרווחות יותר בבנייני המגורים, כך שמשפחות תוכלנה למות יחד מהחום, במקום אחד או שניים בכל פעם. אנשים רבים כל־כך היו מספרים לך על אודות מספר המקלחות שביצעו מדי יום עד שלא יכולת שלא לתהות כיצד הסתדרו, לאחר שהשוכר האמיתי חזר אל העיר והודה להם על שטיפלו בדירתו באופן כה מסור. הגבר הצעיר במסעדה שהזמין בקולניות בשר בקר קר ובירה ומחה שצלי פרגית בקדרה ובּוּרְגּוּנְדִּי היו כבדים מדי למזג אוויר שכזה, הסמיק כאשר פגש בעיניך, שכן שמעת אותו קורא, במשך החורף כולו, בטונים צנועים, בזכות אותם מעדנים סגפנים. מרק, פנקסים, חולצות קצרות, שחקנים ותירוצי בייסבול הצטמצמו והידלדלו. כן, היה זה קיץ.

איש עמד ברחוב שלושים וארבע, ממתין לחשמלית למרכז העיר. גבר כבן ארבעים, שיערו אפור, פניו ורודות, חד, עצבני, לבוש בפשטות, עם מבט מוטרד סביב עיניו. הוא מחה את מצחו וצחק בקולניות כאשר גבר שמן בעל חזות מטייל עצר ודיבר איתו.

"לא, אדוניייי"7 צעק בהתרסה ובוז. "בשבילי אף לא אחת מאותן ביצות רדופות יתושים ואותם הרים גורדי שחקים נטולי מעליות. כשברצוני להתחמק ממזג האוויר החם אני יודע כיצד לעשות זאת.

ניו יורק, אדוני, היא מקום הנופש הקיצי הטוב ביותר בארץ. הקפד להישאר בצל, הקפד על מה שאתה אוכל, ואל תתרחק יותר מדי מהמאוורר החשמלי. מברבר על האדירונדקס8 והרי הקטסקיל9 שלך! יש נוחות גדולה יותר ברובע מנהטן מאשר בכל המדינה גם יחד. לא אדוניייי! שום טיולים במעלה צוקים אנכיים והשכמה בארבע בבוקר על ידי מיליון חרקים ואכילה מקופסאות שימורים ישר מהעיר בשבילי. ניו יורק הקטנה והטובה תקבל מספר דיירי קיץ מובחרים; נוחות ונוחיות של בית – זו המודעה שאני עונה עליה בכל פעם."

"אתה צריך חופשה," אמר הגבר השמן, מתבונן בחברו מקרוב. "לא יצאת מהעיר כבר שנים. עדיף שתבוא איתי למשך שבועיים, בכל מקרה. הטְרוּטָה בביקרקייל10 קופצת על כל דבר עכשיו ונראית כמו זבוב. הרדינג11 כותב שהוא דג שלוש ליטראות חומות בשבוע שעבר."

"שטויות!" קרא הגבר האחר. "לֶךְ לָך, אם אתה רוצה, ותדדה לך במגפי גומי, מתיש את עצמך בניסיון לתפוס דגים. כשאני רוצה דג אני הולך למסעדה קרירה ומזמין אותו. אני צוחק לטיפוסים שכמוך כל פעם שאני מדמיין אתכם נדחקים בחום, חושבים שאתם מבלים ונהנים. בשבילי מספיקה החווה הקטנה והמשופצת של אבא ניקרבוקר12 עם השביל המוצל הרחב המתפתל במרכזה."

הגבר השמן נאנח על חברו והלך לדרכו. הגבר שחשב שניו יורק הייתה אתר הנופש הקיצי הנפלא ביותר במדינה עלה על החשמלית ונסע בזמזום למשרדו. בדרך הוא השליך את עיתונו והביט מעלה על הטלאי המרופט של השמים מעל לגגות הבתים.

"שלוש ליטראות!" רטן בפיזור נפש. "והרדינג הוא לא שקרן. אני מאמין, אילו יכולתי… אבל זה בלתי אפשרי… הם חייבים לקבל חודש נוסף… חודש נוסף לפחות."

במשרדו התומך בהנאות אמצע הקיץ העירוניות, צלל בקפיצת ראש לתוך ברכת השחייה של עולם העסקים. אדקינס13, מזכירו, בא והוסיף תרסיס מכתבים, תזכירים ומברקים.

בשעה חמש אחר הצהרים האיש העסוק נשען לאחור בכסא משרדו, הרים את רגליו על שולחנו והרהר בקול: "אני תוהה באיזה סוג פיתיון הרדינג משתמש."

*           *           *           *           *           *           *

היא הייתה כולה בלבן אותו היום; ובשל כך קומפטון14 הפסיד בהתערבות לגיינס15. קומפטון הימר שהיא תלבש כחול בהיר, שכן ידע שכחול היה צבעה האהוב16, אך קומפטון היה בנו של מיליונר, והדבר כמעט הובילו לערוך התערבות על דבר בטוח. אך לבן היה הבחירה שלה, וגיינס נשא את ראשו עם אווירת מנצחים יהירה ועשרים וחמישה דולר.

למלון הקיץ הקטן שבהרים היה קהל תוסס ומלא חיים אותה שנה. היו שניים או שלושה צעירי מכללה וכמה אמנים וקצין חיל הים צעיר בצד אחד. בצד השני היו מספיק יפיפיות בקרב הגבירות הצעירות עבור כתב העיתון החברתי, שיכול היה להתייחס אליהן כ"להקה". אולם הירח בינות לכוכבים היה מרי סואל17. כל אחד מהגברים הצעירים השתוקק רבות לארגן את העניינים כך שיהיה זה הוא שיוכל לשלם את חשבונות כובעיה המקושטים, ולתקן את הכבשן, ולהביא אותה לסיים עם פרק ה"סואל" בשמה אחת ולתמיד. אלו שיכלו להישאר למשך שבוע או שבועיים בלבד הלכו לדרכם, רומזים על אקדחים ולבבות קמלים. אך קומפטון נשאר כמו ההרים עצמם, שכן היה יכול להרשות זאת לעצמו. וגיינס נשאר משום שהיה לוחם ולא פחד מבניהם של מיליונרים ו – טוב, הוא העריץ את הכפר.

"מה את חושבת, העלמה מרי?" שאל פעם. "אני מכיר לא־יוצלח בניו יורק שמתיימר לאהוב אותה בזמן הקיץ. אומר שאת יכולה להישאר קרירה שם יותר מאשר ביערות. האין הוא טיפש גדול? אני לא חושב שיכולתי לנשום בברודווי לאחר הראשון ביוני."

"אימא18 חשבה לחזור בשבוע שלאחר השבוע הבא," אמרה העלמה מרי עם זעף מקסים.

"אבל כשחושבים על זה," אמר גיינס, "יש המון מקומות עליזים בעיר בקיץ. גני הגגות, את יודעת וה – הממ – וגני הגגות."

כחול עמוק היה צבעו של האגם אותו היום – היום שבו ערכו את התחרות המדומה והגברים הצעידו במגושמות סוסי חווה סביב בקרחת היער ותפסו טבעות מסוימות בקצה החנית. כיף גדול!19 קריר ויבש כיין המשובח ביותר הגיעה נשימתו של היער המוצל. העמק שמתחת היה חיזיון שנגלה מבעד לערפל האופאל20. הדֹק הלבן של מפלים נסתרים טשטש את ידיהן הירוקות של צמרות העצים הרחבות מחצית הדרך מטה אל הערוץ. הנעורים הלכו יד ביד, שמחים ועליזים, עם הקיץ הצעיר. שום דבר בברודווי לא דמה לכך21.

הכפריים התאספו לראות את אנשי העיר רודפים אחר הנאותיהם המשוגעות. היערות הדהדו מצחוקן של פיות ונאיאדיות22 ושדונים. גיינס תפס את מרבית הטבעות. הוא זכה בזכות להכתיר את מלכת התחרות. הוא היה האביר הכובש – מבחינת הטבעות לפחות. על זרעו עטה צעיף לבן. קומפטון לבש כחול בהיר. היא הכריזה על העדפתה לכחול, אך לבשה לבן באותו היום.

גיינס חיפש בקהל כלה להכתירה. הוא שמע את צחוקה העליז, כמו הגיע מבין העננים. היא חמקה וטיפסה על סלע23, צוק שַחַם קטן, ועמדה שם, פיה לבנה בקרב הדפנות, בגובה חמישים רגל מעל ראשיהן.

הוא וקומפטון נענו מיד לאתגר המשתמע. הצוק היה קל לטיפוס מאחור, אך חזיתו הציעה אחיזה מעטה ליד או לרגל. כל אחד מהגברים בחר במהירות את נתיבו והחל לטפס; חָרָך, שיח, בליטה זעירה, גפן או ענף עץ – כל אלו היו העזרים שנמנו במרוץ. הכול היה שטות – לא היה שום סיכוי; אך היה בזה נעורים, קורא חצוף, ולבבות קלים, ומשהו אחר שהעלמה קליי24 כותבת באופן כה מקסים על אודותיו.

גיינס משך משיכה הגונה בשורש הדפנה ומשך עצמו לרגליה של העלמה מרי. על זרועו נשא את עטרת הורדים; ובעוד הכפריים ודיירי הקיץ צורחים ומוחאים כפיים תחתיו, מיקם את הזר על מצח המלכה.

"אתה אביר אמיץ," אמרה העלמה מרי.

"אילו יכולתי להיות אבירך הנאמן תמיד," החל גיינס, אך צחוקה של העלמה מרי בלם אותו, שכן קומפטון עלה במהירות מגושמת על קצה הסלע רגע אחד אחרי הזמן.

אילו דמדומים היו כאשר הם רכבו חזרה למלון! אופאל העמק הפך אט־אט סגול, העצים הכהים מסגרו את האגם כמראה, האוויר המעורר הניע את לבבות האנשים. הכוכבים החיוורים הראשונים יצאו החוצה מעל פסגות ההרים, היה שם עדיין זוהר חלוש של –

*           *           *           *           *           *

"אבקש את סליחתך, מר גיינס," אמר אדקינס.

האיש שהאמין שניו יורק הייתה אתר הנופש הקיצי הטוב ביותר בעולם פקח את עיניו והפך בבעיטה את בקבוק הדבק שעל שולחנו.

"אני – אני חושב שישנתי," אמר.

"זה החום," אמר אדקינס. "זה משהו נורא בעיר, ה… "

"שטויות!" קרא האחר. "העיר מנצחת את הכפר עשרה לאחד בקיץ. טיפשים הולכים לטייל בנחלים בוצניים ומתישים את עצמם בניסיון לתפוס דגים קטנים באורך של אצבעותיך. תישאר בעיר ותשמור על הנוחות – זו המגמה שלי."

"כמה מכתבים הגיעו עכשיו," אמר אדקינס. "חשבתי שתרצה להעיף בהם מבט לפני שתלך."

הבה נתבונן מעבר לכתפו ונקרא כמה שורות מתוך אחד מהם:

"יקר שלי, בעלי, יקירי: זה עתה קיבלתי את מכתבך המצווה עלינו להישאר חודש נוסף… השיעול של ריטה כמעט נעלם… ג'וני הפך פראי כמו אינדיאני קטן… תהייה העשייה של שני ילדים… עובד קשה כל־כך, ואני יודעת שהעסקים שלך יכולים בקושי לממן את שהותנו למשך זמן רב כל־כך… האיש הטוב ביותר שאי־פעם… אתה תמיד מעמיד פנים שאתה אוהב את העיר בקיץ… דיג הטְרוּטָה שהיית כל־כך גא בו… והכול כדי לשמור עלינו בריאים ושמחים… באה אליך אילו זה לא היה עושה לתינוקות כל־כך טוב… אתמול בערב עמדתי על הסלע בדיוק באותה נקודה שבה הייתי כאשר הנחת את זר הורדים על ראשי… מבעד לעולם כולו… כשאמרת שתהיה אבירי הנאמן תמיד… חמש עשרה שנים חלפו, יקירי, רק חשוב! … תמיד היית כזה עבורי… לעד ולעולמים, מרי."

האיש שאמר שהוא חושב שניו יורק היא אתר הנופש הקיצי הטוב ביותר במדינה קפץ לבית קפה בדרכו הביתה ושתה כוס בירה תחת מאוורר חשמלי.

"מעניין באיזה סוג של זבוב הרדינג הזקן משתמש," אמר לעצמו.

  1. במקור – A midsummer Knight's Dream. שם הסיפור מתכתב עם יצירתו המפורסמת של ויליאם שיקספיר A  Midsummer Night's Dream, תוך התבססות על הדמיון שבין המילה אביר (Knight) למילה לילה (Night). מחזהו המבדח של שיקספיר מציג את נשגבות האהבה בצורה מגוונת ונלעגת לרוב: הזוגות הצעירים מבולבלים וטרודים באהבתם (ליסנדר ודמטריוס מאוהבים שניהם בהרמיה; הרמיה אוהבת את ליסנדר אך אביה כופה עליה להינשא לדמטריוס; הלנה, חברתה של הרמיה, מאוהבת בדמטריוס, המאוהב בהרמיה, וכל זאת מתרחש עוד קודם כניסת שיקוי האהבה לתמונה). אוברון וטיטניה, מלך ומלכת הפיות, נלחמים זה בזה כדי לבסס את מעמדם כבעלי השליטה. פירמוס ותיסבי זוכים לביקורת וללעג על ההתמסרות שבאהבתם וחוסר רצונם לחיות האחד בלעדי השניה. נימה קלת דעת זו נעדרת מסיפור של או. הנרי, המקדש את ערך האהבה האמיתי – לא מפגן של מילים גדולות אך ריקות מתוכן, או מאבקים על שליטה ומעמד במסגרת המשפחתית. במובן מסוים יוצר או. הנרי הנגדה מתריסה כנגד תפיסות האהבה השגויות או הילדותיות, התרסה השואבת את כוחה דווקא משום היותה מאוגנת היטב במציאות של חיי היום־יום. בסיפורו של או. הנרי, האהבה (האמיתית) מניעה את עצמה מתוך הכוחות הטמונים בה, ללא עזרתם של כוחות קסם ויצורי יער מכושפים. ↩
  2. במקור –

    "The knights are dead;
    Their swords are rust.
    Except a few who have to hustle
    All the time
    To raise the dust.    "

    זהו ציטוט חלקי הנלקח מיצירתו המפורסמת של סר וולטר סקוט – אייבנהו (Ivanhoe, 1820):

     "The knights are dust,
    And their good swords are rust,
    Their souls are with the saints, we trust."
    http://ebooks.adelaide.edu.au/s/scott/walter/ivanhoe/chapter8.html

    הקטע ממנו לקוח הציטוט (ספר שמיני) מתאר את ההכנות לתחרות בת היומיים, במהלכה יוכתר האביר המנצח אשר יבחר את מלכת האהבה והיופי. המלך ג'ון, העורך את התחרות, מציע כלאחר יד את רבקה היהודייה כמלכה אפשרית (הצעה הנדחית על הסף מצד קהל יועציו הנוצרי ושונא היהודים). מולה מוצעת, כאפשרות מתאימה יותר, רואינה (Rowena), יריבתה של רבקה על לב האביר העתיד לנצח בתחרות – אייבנהו. אייבנהו הינו אביר ימי ביניימי, לוחם לשעבר בצבאו של המלך ריצ'ארד, המואשם בבגידה על לא עוול בכפו. על אף שנותר בחיים על אף עינויים קשים, הוא אינו יכול לשוב לביתו בגין אות הקלון שדבק בו. במסעו לטהר את שמו הוא פוגש ברבקה, המרפאה היהודייה. השניים מתאהבים זה בזה אהבה אמיצה, אך אינם יכולים לבטא את אהבתם, שכן גבולות של דת ולאום חוצצים ביניהם. סופו של דבר, אייבנהו נושא לאישה את רואינה, אהבת נעוריו, אך מעל שלמות אושרם מרחף צילה של האהובה האחרת – רבקה. מתוך עומק אהבתה עוזבת רבקה ועוברת עם אביה למקום אחר, למען המשך אושרו של אהובה, שמצידו לא פסק מלחשוב על אודותיה, כפי שמעיד המספר:

    "(Ivanhoe ) lived long and happily with Rowena, for they were attached to each other by the bonds of early affection, and they loved each other the more, from the recollection of the obstacles which had impeded their union. Yet it would be enquiring too curiously to ask, whether the recollection of Rebecca’s beauty and magnanimity did not recur to his mind more frequently than the fair descendant of Alfred might altogether have approved" http://ebooks.adelaide.edu.au/s/scott/walter/ivanhoe/chapter44.html

    סיפורו של או. הנרי, חלום אבירי של אמצע קיץ, מושתת על סיפור האהבה האגדי, לא בין אייבנהו ורואינה כי אם בין אייבנהו ורבקה, וליתר דיוק – על הביטוי הנאצל, האמיץ והטהור של אהבת רבקה לאייבנהו: השקר שמשמיע גיבור הסיפור, גיינס, באוזני כולם ובעיקר באוזני עצמו, כי הוא אוהב את העיר בימות הקיץ וכי זהו המקום הטוב ביותר לנפוש בו בימים החמים, שלא לומר לוהטים, הוא השקר שהיה חייב לספר כדי לשמור על שלומם ואושרם של האנשים היקרים לו מכול – אשתו ושני ילדיו הקטנים. במובן זה הוא, כרבקה, משתמש בכוחה העצום של אהבתו ובאומץ ליבו הנחוש של אביר אמיתי כדי להבטיח את שלמותו של דבר נעלה יותר מהנאותיו הפרטיות. לא רק הוויתור על הנאות וחופשות יש כאן, כי אם גם התמסרות מאומצת לעבודה קשה ותובענית, בכדי לממן בקושי את שהותם המבריאה של בני משפחתו באתר הנופש שבו הם מצויים. ↩

  3. במקור – Gin fizz: משקה מעורב העשוי ממיץ לימון / לים ומים מוגזים. ↩
  4. במקור – Bombazine: אריג שזור משי מעורב עם צמר. ↩
  5. במקור – Mad dog! ↩
  6. במקור – Pompton, N.J. ↩
  7. במקור – No, siree. ↩
  8. במקור – Adirondacks: רכס הרים בצפון מזרח מדינת ניו יורק, אזור נופש אהוד. ↩
  9. במקור – Catskills: אזור ההררי ממערב לנהר ההדסון. נחצה על ידי שישה נהרות ומאופיין בלמעלה משלושים פסגות בגבוה של 1,000 מטר ויותר. במרוצת המאה ה־19 היווה מוקד משיכה מרכזי לעשירי ניו יורק אשר בנו בו את בתי הנופש שלהם, כמפלט מהמולת העיר. ראו גם לזה שחיכה. ↩
  10. במקור – Beaverkill: יובל של נהר דלוור הזורם במדינת ניו יורק, ארצות הברית. ↩
  11. במקור – Harding. ↩
  12. במקור Father Knickerbocker.  Knickerbocker הוא מונח המתייחס לאצולת מנהטן ב"ימיה הראשונים" ובסופו של דבר הפך להיות מונח כללי המתייחס לכל "ניו יורקר" באשר הוא. Knickerbocker הוא גם שם משפחה שרווח בתחילת ההתיישבות ב"הולנד החדשה" (מושבה הולנדית על חופה המזרחי של צפון אמריקה, 1614 – 1679) וצבר אהדה ציבורית הודות לאירווינג וושינגטון כאשר פרסם (בשנת 1809) את ספרו הלעגני־ביקורתי  היסטוריה של ניו יורק (A History of New York) תחת שם העט – Diedrich Knickerbocker. ראו גם דו־קרב, התערובת האבודה והתג של השוטר אוֹרוּן. ↩
  13. במקור – Adkins. ↩
  14. במקור – Compton. ↩
  15. במקור – Gaines. ↩
  16. גיבורה לבושה כולה בכחול מופיעה גם בסיפור לזה שחיכה. הצבע הלבן שבוחרת בו מרי סואל מייצג את הבטחת נישואיה (שמלת הכלולות הלבנה) הקרבים לגיינס. ↩
  17. במקור – Mary Sewell. מרי רייט סואל (6 באפריל 1797 – 10 ביוני, Mary Wright Sewll, 1884) הייתה אמה של אנה סואל, סופרת ילדים ידועה ומחברת הסייח השחור (Black Beauty, 1877). מרי עצמה הייתה מחברת ידועה ומקובלת מאוד של רבי־מכר לבני הנעורים, המפורסם שבהם היה מילותיה האחרונות של אימא (Mother's Last Words) שמכר מיליון עותקים ברחבי העולם. זהו סיפור נוגע ללב על אודות שני בנים צעירים ואמם החולה, שעל ערש דווי מכינה את בנה למציאות שלאחר מותה. ג'ון, שמו של הבן הבכור, הוא גם שם בנו של גיינס, המבלה באתר הנופש עם אמו ואחותו, הסובלת משיעול כרוני. השימוש בשיר מבטא את מידת האמונה והתמיכה שמביע או. הנרי במעשיו של גיבורו, גיינס – הנשאר לעבוד בעיר למען בריאות משפחתו (מעשיו של גיינס מנוגדים לנטישה החריפה של אב הסיפור במילותיה האחרונות של אימא, אשר הביא על האם את מותה, אליו היא מתייחסת כהליכה אל מקום נהדר ובוהק – חיזיון של חלום):

    …
    I can’t speak of your father, John,
    You know that he has been my death;
    If he comes back – you’ll say, his wife
    Forgave him with her dying breath.

    …
    I’m going to a happy place,
    So beautiful and dazzling bright,
    ‘Twas in a vision of a dream,
    It passed before me in the night.

    סופו של הסיפור מבטא את הישענותו של או. הנרי על תקופת הקיץ, הפעם לא מן הפן המעיק של החום הבלתי נסבל, אלא כסימן לגאולה:

    It is eternal summer there,
    And all the blessed rest in light:
    http://www.nathanville.org.uk/web-albums/burgess/mother's_last_words-mary_sewell/index.htm

    (בית 2 ו־16, בהתאמה. ההדגשות שלי). ↩

  18. במקור – Mamma. ↩
  19. זו התייחסות נוספת לתחרות הנזכרת באייבנהו (ראו הערה 2). חשיבותה של תחרות זו – הן ביצירתו של סר וולטר סקוט והן כאן – היא בחריגה מגבולות המשחק המוכרים, לצרכי שעשוע והנאה בלבד, ומעבר חד לתחרות של ממש – מאבק בין שני גברים על ליבה של אישה אחת (אייבנהו נלחם בבריאן דה בוּאָה־גילבר שמאוחר יותר מתאהב ברבקה, אהובתו הבלתי מוצהרת של אייבנהו. עם זאת, יש להדגיש כי מאבקם של השניים – בנקודה זו ובכלל – אינו על לב האהובה כי אם על טוהר שמו של אייבנהו, שהרי בריאן דה בוּאָה־גילבר הוא העד היחיד שנחשף, כביכול, למעשה הבגידה של האביר אייבנהו במלך ריצ'ארד). ↩
  20. במקור – Opal: אבן חן יקרה, נחשבת כאבן מזל. ↩
  21. במקור – Nothing on Broadway like that. ↩
  22. במקור – Naiad: נימפה המתגוררת באגמים, נהרות או מעניינות. ↩
  23. במקור – Chimney Rock. ↩
  24. במקור – Miss Clay. ↩
About the Author
© כל הזכויות שמורות לד"ר גתית שמעון