התערובת האבודה
התערובת האבודה1
מאז שבורך בית המרזח על ידי הכמורה ומשקאות מִמְזָג פתחו את ארוחות הערב של נבחרי הציבור, ניתן לדבר על נושא המסבאה. מתנזרים2 אינם נדרשים להקשיב, אם אינם חפצים בכך; תמיד יש את המסעדות הקטנטנות3 שבהן מטבע4 הנופל לתוך סדק ציר5 קר יביא אתו מרטיני יבש6.
קון לנטרי7 עבד בצידו המפוכח של הדלפק בבית הקפה של קנילי8. אתה ואני עמדנו על רגל אחת כמו אווזים מצידו השני, והמרנו ברצון חופשי את משכורותינו השבועיות מכסף למשקה. מולנו רקד קון, נקי, מאופק, צלול מחשבה, מנומס, לבוש היטב במקטורן לבן, דייקן, אמין, צעיר, אחראי, ולקח את כספנו.
המסבאה (הן מבורכת, הן מקוללת) עמדה באחד מאותם "מקומות" קטנים שהינם מקביליות במקום רחובות, ואשר אוכלסו על ידי מכבסות, שושלות ניקרבוקר מתפוררות9 ובוהמיינים שלא היו קשורים לאף אחד מן השניים.
מעל בית הקפה התגוררו קנילי ומשפחתו. לבתו קתרין היו עיניים איריות שחורות – אך מדוע שאספר לכם על כך? היו מרוצים עם הג'רלדין10 או עם אלייזה אן11 שלכם. שכן קון חלם על אודותיה; וכאשר היא קראה ברכות למרגלות המדרגות האחוריות, מבקשת קנקן בירה לארוחת הערב, עלה ליבו מעלה ומטה כמו ברנדי חלב12 במנער.
מסודרים ומאורגנים הם כללי הרומנטיקה; ואם תשליך את מטבע השילינג האחרון של הונך על הבר בשביל ויסקי, המוזג ייקח אותו ויתחתן עם בת המנהל וטובה תצמח מכך.
אך לא כן עבור קון. שכן בנוכחות אישה הוא היה כבד לשון ואדום כשני. הוא, שהרגיע במבט עינו את הצעירים הקולניים שפונץ' היין הפכם לפטפטניים, או ריסק עם סוחט לימון את הרעשניים המתפרעים, או השליך את חמי המזג החוצה אל אזור המרזב13 מבלי לקמט ולו במעט את עניבת הפשתן הלבנה שלו, כשעמד בפני אישה היה חסר קול, מבולבל, מגמגם, קבור תחת מפולת חמה של ביישנות ואומללות.
מה היה הוא אפוא בפני קתרין? אדם נרעד, ללא מילה אחת לומר לזכותו, אבן נטולת חנופה, הנאהב האילם שיפטפט תמיד על מזג האוויר בנוכחות אהבתו השמימית.
אל המסבאה נכנסו שני גבריו הצרובים מן השמש של קנלי, ריילי14 ומקורק15. הייתה להם ישיבת ועידה עם קנילי ולאחריה השתלטו על החדר האחורי, אותו מילאו בבקבוקים וגשָתות16 וקנקנים וכוסות מידה של רוקחים. כל האביזרים והנוזלים הנדרשים למסבאה נמצאו שם, אולם הם לא חילקו שום משקאות. במשך היום כולו התענו השניים בחומו של החדר, מוזגים ומוהלים שיכר ותמציות צמחים בלתי ידועות מהמשקאות האלכוהוליים בחנות. לריילי הייתה את השכלה הנדרשת, והוא ערך חישובים על קישוטי נייר, מפחית גלונים לאונקיות ורבעי גלון לדראמים נוזליים17. מקורק, איש קודר וסר מזג עם עין אדומה, ריסק כל תערובת מוכנה ובלתי מוצלחת לתוך תעלת הביוב עם קללות מתונות, בקול צרוד ועמוק.
הם עמלו במאמץ וללא לאות כדי להשיג איזו תמיסה מסתורית כצמד אלכימאים השואפים להפיק זהב מארבעת היסודות18.
לתוך החדר האחורי הזה טייל קון להנאתו19 ערב אחד, לאחר שמשמרתו הסתיימה. סקרנותו המקצועית התעוררה נוכח שני המוזגים החשאיים, שבדלפק המשקאות שלהם איש לא שתה ואשר השתמשו במלאי המשקאות של קנילי מדי יום ביומו כדי לממש את ניסיונותיהם הנוזליים והעקרים.
במורד המדרגות האחוריות ירדה קתרין עם חיוכה כזריחת השמש מעל מפרץ גוויבאנה20.
"ערב טוב, מר לנטרי," אמרה. "ומה החדשות היום, אם יורשה לי?"
"נראה שירד ג-גשם," גמגם הביישן, נסוג אל הקיר.
"לא יכול היה להיות טוב יותר," אמרה קתרין. "אני חושבת שאין דבר גרוע יותר מקצת מים."21
בחדר האחורי עמלו ריילי ומקורק כמכשפות מזוקנות מעל רכיביהם המשונים. מחמישים בקבוקים הם שאבו נוזלים שנמדדו בקפידה לאחר חישוביו של ריילי, וערבבו הכול יחדיו במיכל זכוכית גדול. אז היה מקורק מרסק אותו החוצה, עם ניבול פה עגמומי והם היו מתחילים שוב למן ההתחלה.
"שב," אמר ריילי לקון, "ואספר לך. בקיץ האחרון אני וטים22 הסקנו שמסבאה אמריקנית באומה הזו של ניקרגואה23 תהיה עסק משתלם. הייתה עיר על החוף שלא היה בה שום דבר לאכול מלבד כינין24 ושום דבר לשתות מלבד רום. המקומיים והזרים שכבו לישון עם צמרמורות וקמו עם חום; ומשקה מעורב טוב הוא תרופתו של הטבע לכל אי נוחות טרופית מסוג כזה. אז אנחנו שוכבים25 במלאי מצוין של סחורות רטובות בניו יורק, וכלי זכוכית ואביזרי מסבאה, ואנחנו מפליגים26 לעיר סנטה פלמה27 הזו על אונית קיטור מסוידת28. בדרך אני וטים רואים29 דגים מעופפים30 ומשחקים31 שבע למעלה32 עם הרב חובל והדייל, וכבר מתחילים להרגיש33 כמו מלכי משקאות המִמְזָג של חוּג הַגְּדִי34. כשאנחנו מגיעים אחרי חמש שעות למדינה שהייתה צריכה להציג לנו35 משקאות ארוכים ושינויים קצרים הרב חובל קורא לנו לבית המצפן הימני של האונייה36 ונזכר בכמה דברים.
"שכחתי להגיד לכם, בחורים," הוא אמר, "שניקרגואה חטפה קנס ייבוא של 48 אחוז ולאלורם37 על כל הסחורות המבוקבקות בחודש שעבר. הנשיא לקח בטעות בקבוק של תכשיר שיער סינסינטי – הוא חשב שזה רוטב טבסקו – ועכשיו הוא מתחשבן. סחורות בחבית הן חופשיות38."
"מצטערים שלא ציינת את זה מוקדם יותר," אמרנו39, והבאנו שתי חביות של 42 גלונים מרב החובל ופתחנו כל בקבוק שהיה לנו ושפכנו הכול יחד בתוך החביות. ה־48 אחוז האלה היו יכולים להרוס אותנו; אז לקחנו את הסיכון להפוך את המשקאות לקוקטיל של $1,200 מאשר לזרוק אותם פשוט.
טוב, כשעגנו, חיברנו ברז לאחת החביות. התערובת הייתה מזעזעת. היה לה צבע של צלחת מרק אפונה בבאורי40 וטעם כמו אחד מאותם תחליפי קפה שהדודה שלך מכינה לך בגלל בעיות הלב שקיבלת אחרי שבחרת במפסידנים. נתנו לצבעוני אחד41 ארבע אצבעות מזה לנסות, והוא שכב תחת עץ קוקוס במשך שלושה ימים, מכה את החול בעקביו ומסרב לחתום על מכתב ההמלצה. אבל החבית האחרת!, תגיד, מוזג, שמת פעם כובע קש עם סרט צהוב סביבו ועלית בבלון פורח עם נערה יפה ו $8,000,000 בכיס – הכול באותו הזמן? זה מה ששלושים טיפות מזה יגרמו לך להרגיש. עם שתי אצבעות מזה בתוכך, אתה תקבור את פרצופך בידיך ותבכה בגלל שאין מישהו ראוי יותר מסביבך להרביץ לו מאשר ג'ים ג'פריס הקטן42. כן אדוני, החומר בחבית השנייה היה סם חיים מזוקק של קרב, כסף וחיי החברה של האלפיון העליון. הוא היה בצבע הזהב, צלול כמו זכוכית, וזה זהר לאחר החשיכה כאילו שהשקיעה הייתה עדיין בתוכו. אלפים שני מעכשיו אתה תקבל משקה כזה מעבר לדלפק במסבאה.
ובכן, נכנסנו לעסקים עם הקו האחד הזה של המשקאות, וזה היה מספיק. האצולה המנומרת של הארץ ההיא נמשכה לזה כמו כוורת דבורים. אם החבית הזו הייתה מחזיקה מעמד המדינה ההיא הייתה הופכת להיות המדינה הגדולה ביותר בעולם. כשפתחנו בבקרים היה לנו תור של גנרלים וקולונלים ונשיאים לשעבר ומהפכנים לאורך גוש בניינים שלם, מחכים שנשרת אותם. התחלנו במטבע כסף של 50 סנט למשקה. עשרת הגלונים האחרונים נמכרו בקלות ב־$5 ללגימה. זה היה חומר נהדר. זה נתן לאדם את האומץ והרצון והעצבים לעשות כל דבר; באותו זמן לא היה לו אכפת אם הכסף שלהם היה מוכתם או רענן מקרן ההשקעות43. כשחצי מהחבית כבר נגמר ניקרגואה דחתה את החוב הלאומי, הסירה את המס על סיגריות והתכוונה להכריז מלחמה על ארצות הברית של אנגליה44. זה היה בטעות45 שגילינו את המלך הזה של המשקאות, וזה יהיה מזל טוב46 אם נמצא אותו שוב. עשרה חודשים שאנחנו מנסים. המון קטנים כל פעם, ערבבנו חביות של כל המרכיבים המזיקים הידועים למקצוע השתייה. יכלת47 למלא עשר חביות עם הוויסקי, הברנדי, הליקר, הטוניק48, הג'ין והיין שאני וטים בזבזנו. לשלול משקה מופלא כזה מהעולם! זה צער ואובדן כסף49. ארצות הבית כאומה תקבל בברכה משקה מהסוג הזה, ותשלם עליו."
כל אותו זמן היה מקורק בודק בזהירות ומוהל יחדיו כמויות קטנות של משקאות חריפים מגוונים50, כפי שריילי כינה אותם, ממרשם עיפרונו האחרון. התערובת הסופית הייתה בעלת גוון דוחה עם כתמי שוקולד. מקורק טעם אותה, וגרגר אותה עם הקריאה ההולמת, לתוך הכיור.
"זה סיפור מוזר, אפילו אם הוא נכון," אמר קון. "אני אלך עכשיו לארוחת הערב שלי."
"קח משקה," אמר ריילי. "יש לנו את כל הסוגים מלבד התערובת האבודה."
"אני לא שותה אף פעם," אמר קון, "משהו חזק יותר ממים. אני קצת מאחר לפגוש את מיס קתרין ליד המדרגות. היא אמרה מילה נכונה. 'אין בזה שום דבר' היא אומרת, 'אבל הוא עדיף על מעט מים."51
כשהלך קון, ריילי כמעט הפיל את מקורק עם המכה שהנחית על גבו.
"שמעת את זה?" צעק. "שני טיפשים אנחנו. ששה תריסרי בקבוקי מי פולינרס52 שהיו לנו על הספינה – פתחת אותם בעצמך – לאיזו חבית שפכת אותם – לאיזו חבית, ראש בוץ שכמוך?"53
"אני זוכר," אמר מקורק באיטיות, "שזה היה בחבית השנייה שפתחנו. אני זוכר את חתיכת הנייר הכחולה שהודבקה על הצד שלה."
"מצאנו את זה עכשיו," קרא ריילי. "זה היה מה שהיה חסר. זה המים שעושים את ההבדל. את כל יתר המרכיבים הבנו נכון. תמהר, בן אדם, ותביא שני בקבוקי פולינרס מהדלפק, כשאני מחשב את היחסיות עם העיפרון שלי.54
שעה מאוחר יותר שוטט קון במורד המדרכה לכיוון בית הקפה של קנילי. כך רודפים העובדים הנאמנים, בשעות המנוחה שלהם, את הסביבה שבה הם עובדים, נמשכים אליה במשיכה מסתורית כלשהי. עגלת סיור משטרתית עמדה בדלת הצדדית. שלושה שוטרים מגודלים ספק הרימו ספק דחפו את ריילי ומקורק במעלה המדרגות האחוריות. עיניהם ופרצופיהם של האחרונים נשאו חבורות וחתכים של תגרה שקדנית ועקובה מדם. אף על פי כן הם שאגו בשמחה מוזרה, והפנו כלפי המשטרה את שרידיו החלושים של שיגעונם הלוחמני.
"התחילו לריב בחדר האחורי," הסביר קנילי לקון. "ולשיר! זה היה גרוע יותר! ריסקו כל מה שהיה שם, פחות או יותר. אבל הם גברים טובים. הם ישלמו על הכול. ניסו להמציא סוג חדש של משקה מִמְזָג55. אני אבדוק שהם יצאו משם בסדר בבוקר."
קון פסע בנחת56 אל החדר האחורי לצפות בשדה הקרב. כשנכנס אל המבואה קתרין בדיוק ירדה במדרגות.
"ערב טוב שוב, מר לנטרי," אמרה. "ואין שום חדשות ממזג האוויר עדיין?"
"עדיין מאיים לרדת ג-גשם," אמר קון, חומק במהירות עם אודם שפשט בפניו החיוורות והחלקות.
ריילי ומקורק אכן ערכו קרב גדול וידידותי. בקבוקים וכוסות שבורים היו פזורים בכל מקום. החדר היה אפוף אדי אלכוהול; הרצפה כוסתה בשלוליות אלכוהוליות רבגוניות. על שולחן עמדה כוס מדידה57 של 32 אונקיות. בקרקעיתה היו שתי כפיות של נוזל – נוזל זהב בהיר שנראה כמחזיק את זריחת השמש אסירה במעמקיו הזהובים.
קון הריח אותו. הוא טעם אותו. הוא שתה אותו.
כשחזר דרך המבואה קתרין בדיוק עלתה במעלה המדרגות.
"שום חדשות עדיין, מר לנטרי?" היא שאלה עם חיוכה המקניט.
קון הרים אותה באחת מהרצפה ואחז בה.
"החדשות הן58," אמר, "שאנו עומדים להינשא."
"תניח אותי, אדוני!" היא קראה בזעם, "או שאני… הו, קון, מאיפה קיבלת סוף־סוף את האומץ להגיד את זה?"