הקוני הטוב יותר
הקוני הטוב יותר1
"ביום ראשון הבא," אמר דניס קארנהאן2, "אהיה אחרי הליכה לקוני איילנד החדש שעלה כמו עוף החוף מהעפר של אתר הנופש הקודם. אני הולך עם נורה פליין3, ואנחנו ניפול קורבן לכל תרמיות הסחורות4, מפריחה אדומה מודלקת של הר וזוב5 לסרטי משי ורודים על בעיות של התאבדות־גזע6 בחממית הדוכן לממכר ממתקים ומשקאות.
האם הייתי שם בעבר? הייתי. הייתי שם ביום שלישי שעבר. האם ראיתי את האתרים? לא ראיתי. ביום שני שעבר התאחדתי עם איחוד מניחי הלבנים7 ובהתאמה לחוקים הצטוויתי לעזוב את העבודה באותו יום בגין התקף אהדה למגורי הגברת סלמון קנרס באכסניה מספר 2 בטוקמה, וושינגטון8.
זה היה מטריד שהייתי בדעה ובנטייה של עזיבת העבודה שלי, לאחר שכבר הצקתי לנפשי בגלל שרבתי עם נורה פליין שבוע קודם בגין מילים קשות שנאמרו בנשף החצי שנתי לחלבנים ונהגי מַתֵּזַת מַיִם9, בגלל להט קנאה ועוקצו של השטן הזה, אנדי קוגהילן10.
אז, אני אומר, זה יהיה קוני בשביל יום שלישי ואם המגלשות והעודף השגוי11 ומשי ירוק־תירס בין השיניים לא יצרו הסחת דעת ויגרמו לי להרגיש טוב יותר, אז אני לא יודע שום דבר. בטח שמעתם שקוני קיבל הגבלות מוסריות. באורי הזקן12, איפה שהם נהגו לצלם אותך בכוח13 ולתת ל'ך טיפות מחץ14 לפני שקראו לך בכף היד, מכונה כעת הוול סטרייט של האי. דוכני הנקניקים המעושנים15 נדרשים על פי חוק להחזיק פסנוע חדשות16, והסופגניות נבדקות כל ארבע שנים על ידי מפקח אונית קיטור בדימוס. הראש של האיש השחור שנעשה בו שימוש על ידי בעלי המעמדות הישנים כדי להשליך עליו כדורי בייסבול הוא כעת לא חוקי ובצו של מפקח המשטרה הוחלף הדימוי של אדם נוהג במכונית17.
אני שומע שהשעשועים הישנים והמושחתים הורחקו. אנשים שהתרגלו לרדת מניו יורק כדי לשבת על החוף ולהתיז מים בגלים נותנים עכשיו מטבעות רבע סנט כדי להידחק דרך השערים המסתובבים ולראות חיקויים של להבות ושיטפונות העיר מצוירים על קנבסים.
אתרי הנופש המבזים והראויים לגינוי שמביישים את קוני הישן נמחקו לגמרי, כך אומרים. תהליך המחיקה מורכב מהעלאת המחיר מעשרה סנט לעשרים וחמישה סנט, ושכירת בלונדינית בשם מודי18 למכור כרטיסים במקום מיקי19, החטיף של באורי. זה מה שהם אומרים – אני לא יודע. אבל לקוני אני הולך ביום חמישי. אני יורד ב"ל" והולך אל המופע המנצנץ. זה היה מראה יפה. מגדלי בבל20 וגני הגגות ההודיים21 זרחו עם אלפי אורות חשמליים, והרחובות היו דחוסים עם אנשים. זה דבר נכון שהם אומרים שקוני משתווה לכל הרמות. אני רואה מיליונרים אוכלים פופקורן ומשוטטים כה וכה עם הקהל, ואני רואה פקידי חנות בגדים במשכורת של ארבעה דולר לשבוע במכוניות אדומות נלחמים אחד בשני כדי לראות מי ילחץ על הצופר כשהם מגיעים לפינה.
'עשיתי שגיאה,' אני אומר לעצמי. 'לא הייתי צריך את קוני. כשגבר עצוב הוא לא רוצה תמונות עליזות. זה יהיה הרבה יותר טוב בשבילו להרהר בבית קברות או לקבל שירות בגני הגגות של גן עדן. זו לא נחמה, כשגבר מאבד את אהובתו, להזמין תירס חם ושהמלצר יביא לו צנצנת של אבקת סוכר במקום מלח ואז יסתיר את עצמו, או לתת לקוראת כף היד הצוענייה זוזוקום22 לומר שיש לו שלושה ילדים ושעליו לצפות לעוד אסון רציני; מחיר עשרים וחמישה סנט'.
הלכתי הרחק במורד החוף, להריסות של דוכן ישן ליד פינה אחת של הפארק החדש, ארץ החלומות. שנה קודם לכן הדוכן הישן הזה עמד זקוף והמלצרים בסגנון הישן היו מטיחים לפניך אספקה של שבוע של מרק צדפות סמיך23 בשביל חמישה סנט וקוראים לך בידידות "חבר"24 והמוסר היה משתולל וחזרת לניו יורק עם מספיק עודף לקחת מכונית בגשר. עכשיו הם אומרים לי שהם מגישים ארנבי וולש25 בשדרת הגלים26 ואתה מקבל את העודף הנכון חזרה בקולנוע27.
ישבתי בצד אחד של הדוכן הישן והסתכלתי על הגלים שפורשים את עצמם על החוף וחשבתי על הזמן שבו אני ונורה פליין ישבנו בנקודה הזו בקיץ שעבר. זה היה לפני שהשינוי הכה באי ואנחנו היינו מאושרים. הצטלמנו ואכלנו מרק צדפות סמיך במסבאות גסות ומפוקפקות, והמכשף המצרי של הנילוס אמר לנורה מתוך כף היד שלה, בזמן שחיכיתי בדלת, שזה יהיה המזל שלה, להתחתן עם נער אדום שיער בעל שתי רגליים עקומות, ואני הוצפתי באושר בגלל הרמיזה.
וזה היה שם שנורה פליין הניחה את שתי ידיה בשלי שנה קודם לכן ודיברנו על דירות ועל דברים שהיא תבשל ועסק האהבה שהולך יחד עם מקרים כאלה. וזה היה קוני כמו שאהבנו אותו, וכפי שידו של השטן הייתה עליו, ידידותית ורועשת ושוות ערך לכסף שברשותך, בלי שום גדר סביב האוקיינוס ויותר מדי אורות חשמליים לחשוף שרוול מעיל סרג'28 שחור כנגד חזיית חולצה לבנה. ישבתי בגבי לפארקים שבהם נכלאו הירח והחלומות והצריחים, וערגתי לקוני הישן.
לא היו הרבה אנשים על החוף. רבים מהם היו מאכילים מטבעות של פני לתוך מכונות המזל כדי לראות את ה־'חיזור שהופרע' בקולנוע29 ורבים וטובים נהנו מאוויר הים בתעלות של ונציה וכמה נשמו את העשן של קרב הים על ידי ספינות מלחמה אמיתיות במכל מלא עם מים אמיתיים. מעטים ישבו על החולות, נהנים מאור הירח והמים. והלב שלי היה כבד בגלל הערכים החדשים של האי הישן, בעוד הלהקות שמאחורי ניגנו והים הלם על תופי הבס בחזית.
תיכף ומיד קמתי והלכתי לאורך הדוכן הישן, ושם בצד השני, חצי בעלטה, היה חתיכת בגד30 של נערה יושבת על קורות עץ שקרסו, ואלא אם כן הייתי שקרן היא בכתה שם לעצמה, כולה לבד.
"האם את נמצאת בצרה, עלמה," אומר אני, "ומה צריך לעשות בנוגע לזה?"
"זה לא העסק שלך בכלל, דוני קארנהאן," אומרת היא, מזדקפת במקומה. וזה היה הקול של לא אחרת מאשר נורה פליין.
"אז זה לא," אומר אני, "ואנחנו אחרי שבילינו ערב נעים, העלמה פליין. האם ראית את המראות של קוני איילנד החדש, אם כן? אני מניח שבאת הנה למטרה הזו," אומר אני.
"נכון," אומרת היא, "אימא שלי והדוד טים, הם מחכים מאחור. זה היה ערב אלגנטי שהיה לי. ראיתי את כל האתרים המעניינים שהיו".
"את צודקת," אומר אני לנורה; "ואני לא יודע מתי הייתי כל־כך משועשע. לאחר ששעשעתי את עצמי בקרב השיפורים המוסריים המבדחים ביותר של משחקי ההימורים31, לקחתי את עצמי לחוף בשביל האוויר הקר. והאם ראית את הדורבר32, העלמה פליין?"
"ראיתי," אומרת היא, מהורהרת; "אבל זה לא היה בטוח, אני חושבת, לרכוב על הדברים המשופעים האלה לתוך המים".
"איך מצאו חן בעיניך הצילומים של המדרונות?" אני שואל.
"נכון, אם כן, שאני מפחדת מרובים33," אומרת נורה. "הם עושים כזה רעש באוזניים שלי. אבל הדוד טים, הוא יורה בהם, באמת, וזכה בסיגרים. היה לנו בילוי טוב היום, מר קארנהאן".
"אני שמחה שנהנית," אומר אני. "אני מניח שהיה לך זמן נהדר בצפייה במראות. ואיך החממיות והמגלשות34 והגמדים מצאו חן בעיניך?"
"אני… לא הייתי רעבה," אומרת נורה חלושות. "אבל אימא אכלה כמות מהם. אני מרוצה עם הדברים הטובים בקוני איילנד החדש," אומרת היא. "זה היה היום המאושר ביותר שהיה לי מזה הרבה זמן, בכלל".
"האם ראית את ונציה," אומר אני.
"ראינו," אומרת היא. "היא הייתה יפיפייה. היא הייתה לבושה כולה באדום, עם…"
לא הקשבתי עוד לנורה פליין. צעדתי קדימה ואספתי אותה בזרועותיי.
"את מספרת סיפורים, נורה פליין," אומר אני. "לא ראיתי יותר מקוני איילנד הטוב יותר מכפי שראיתי בעצמי. בואי, עכשיו, ספרי את האמת – באת לשבת ליד הדוכן הישן ליד הגלים במקום שישבת בקיץ שעבר ועשית את דניס קארנהאן לאיש מאושר. דברי וספרי את האמת".
נורה תקעה את אפה כנגד חזיית חולצתי.
"אני מתעבת את זה, דני," אומרת היא, חצי בוכה. "אימא והדוד טים הלכו לראות את המופעים, אבל אני באתי לכאן לחשוב עליך. לא יכולתי לשאת את האורות והקהל. האם אתה סולח לי, דני, על המילים שאמרנו?"
"זו הייתה אשמתי," אומר אני. "באתי הנה מאותה הסיבה בעצמי. הסתכלי באורות, נורה," אומר אני, מפנה את גבי אל הים – "האם הם יפים?"
"הם יפים," אומרת נורה, עם עיניה זוהרות; "והאם אתה שומע את הלהקות מנגנות? הו, דני, אני חושבת שאני רוצה לראות את הכול."
"קוני הישן נעלם, יקירתי," אומר אני לה. "הכול זז. כשאדם שמח אלה לא מראות של עצב שהוא רואה. זה הקוני הטוב יותר שיש לנו כאן, אבל לא יכולנו לראות את זה עד שלא נכנסנו למצב הרוח בשביל זה. ביום ראשון הבא, נורה יקירתי, נראה את המקום החדש מקצה לקצה."