המרקיז והעלמה סאלי

המרקיז והעלמה סאלי¹

מבלי לדעת זאת, לביל בסקום² הזקן היה את הכבוד להיות מותקף על ידי הגורל באותו היום יחד עם המרקיז מבורדל³. המרקיז גר בכיכר ריג'נט, לונדון⁴. ביל הזקן גר בערוץ האיילה הצולעת⁵, מחוז הרדמן, טקסס⁶. האסון שאפף את המרקיז נטל את צורתה של בועה מתנפצת הידועה כמונופול הגומי והתולענה של מרכז ודרום אמריקה. נפילתו⁷ של ביל הזקן הייתה בעלת צורה מסוכנת לא פחות של כנופיית בקר אינדיאנים מתורבתים מהשמורה⁸, שהבריחה את כל עדרו בן 400 ראשים וירתה בביל למוות כשיצא בעקבותיה. כדי לאזן את תוצאותיהם של שני האסונות, המרקיז, מיד כשגילה כי כל מה שהיה ברשותו יכסה רק חמישה־עשר שילינג מסך חובותיו, ירה בעצמו. ביל הזקן הותיר אחריו משפחה של בנים ובנות יתומים מאם, שנותרו אפילו ללא שור אדום למאכל או פני אדום לקנות בעזרתו שור כזה⁹.

המרקיז הותיר ילד אחד, איש צעיר, שבא לארצות הברית והקים חווה גדולה ומצוידת היטב באזור פנהנדל, טקסס¹⁰. כשהאיש הצעיר הזה שמע את החדשות, הוא עלה על סוסו ורכב לעיר. שם מסר כל דבר שהיה ברשותו, להוציא סוסו, אוכפו, רובה הוינצ'סטר שלו וחמישה־עשר דולר בכיסיו, בידי עורך הדין שלו, עם הוראות למכור ולהעביר את הפדיון ללונדון כתשלום על חובותיו של אביו. לאחר מכן עלה על סוסו ורכב לכיוון דרום.

יום אחד, באותו זמן אך במסלולים שונים, רכבו שני בחורים צעירים במעלה חוות צלב היהלום¹¹ על הסלע הקטן¹² וביקשו עבודה. שניהם היו לבושים בתלבושת בוקרים נקייה ומצוחצחת. אחד היה בחור גבוה עם תווים נאים ועדינים, שיער חום קצר ופנים חלקים, שרופים לכדי זהב חום. מחפש העבודה השני היה גדול וכבד יותר, בעל כתפיים רחבות עם גוון פנים אדום רענן, מנומש במידת־מה, שיער אדמדם מסולסל ופנים פשוטים למדי, שהפכו מושכים באמצעות עיניים צוחקות ופה נעים. מפקח צלב היהלום החזיק בדעה שהיה ביכולתו לתת להם עבודה. למעשה, באותו בוקר הגיעה לאוזניו השמועה שטבח המחנה – החבר החשוב ביותר בצוות – התיישב בפישוק רגלים על סוס הבר שלו¹³ והסתלק, בהיותו בלתי מסוגל לשאת את אש השעשוע והמתיחות שהוא, מתוקף תפקידו, היה מטרתם המוצדקת.

"מישהו מכם יכול לבשל?" שאל המפקח.
"אני יכול," אמר מיד הבחור עם השיער האדמדם. "בישלתי במחנה די הרבה. אני מוכן לקחת את העבודה עד שתמצא משהו אחר להציע."
"עכשיו, זו הדרך שאני אוהב לשמוע גבר מדבר," אמר המפקח באישור. "אני אתן מכתב לסונדרס¹⁴ והוא יכניס אותך לעבודה."

כך שמותיהם של ג'ון בסקום וצ'רלס נורווד¹⁵ התווספו לרשימת מקבלי השכר של צלב היהלום. השניים יצאו למחנה איסוף הבקר¹⁶ מיד לאחר ארוחת הערב. הוראות ההגעה שלהם היו פשוטות אך יעילות: "המשיכו מטה בנחל האכזב למשך חמישה־עשר מייל עד שתגיעו לשם." בהיותם שני זרים הבאים מרחוק, צעירים, נמרצים ולפיכך מוטלים יחדיו על ידי הגורל למשך רכיבה ארוכה, סביר להניח שהידידות שהתקיימה ביניהם לאחר מכן בעוצמה כה חזקה התחילה באותו אחר־צהריים, כששוטטו בנחת לאורך העמק הקטן של קנדה ורדה¹⁷.

הם הגיעו ליעדם בדיוק לאחר שקיעת השמש. המחנה הראשי של איסוף הבקר היה ממוקם באופן נוח על גדת בור־מים ארוך, תחת חורשת עצים יפה¹⁸. מספר אוהלים קטנים בצורת A הוקמו על כתמי עשב והמאהל הגדול לשימורים העיד כי המחנה יועד להיות מאוכלס במשך תקופת זמן ממושכת.
חברי המאסף רכבו רק רגעים ספורים קודם לכן, רעבים ועייפים, למחנה נטול המשרתים. הבחורים היו עסוקים בהצגה חקיינית של תועבה שהייתה אמורה להלום את מקרה הטבח המסתלק בחשאי. בזמן שירדו מעל האוכף וקשרו את סוסיהם, רכבו פנימה הבאים החדשים ושאלו על פינק סונדרס. מנהל מחנה איסוף הבקר צעד קדימה וקיבל את מכתבו של המפקח.

פינק סונדרס, על אף היותו המנהל במשך שעות העבודה, היה הבדרן במחנה, שבו כולם, החל בטבח וכלה במפקח, היו שווים. לאחר שקרא את המכתב הוא הניף את ידו כלפי המחנה וצעק בחגיגיות, מעומק גרונו: "רבותיי, הרשו לי להציג בפניכם את המרקיז והעלמה סאלי."

מילים אלו הסגירו בלבול אצל הבאים החדשים. הטבח המועסק החדש קפץ, עם מבט מופתע על פניו, אך מיד משנזכר כי "העלמה סאלי" הוא שם כללי עבור טבח בכל מחנה בקר במערב טקסס הוא השיב לעצמו את קור רוחו עם גיחוך על חשבונו. בן לווייתו הפגין קצת פחות איבוד עשתונות ואפילו פנה ברוגז, עם שפה נשוכה, והושיט יד אל גֶבֶר הָאוּכָּף¹⁹ שלו, כמו כדי לעלות שוב על סוסו; אבל "העלמה סאלי" נגע בזרועו ואמר בצחוק "בוא עכשיו. מרקיז; זו מחמאה רצינית מסונדרס. זו הגישה המכובדת שלך והאף האצילי שגרמו לו לכנות אותך כך."
הוא התחיל להסיר את האוכף מעל סוסו והמרקיז, משהשיב לעצמו את שלוותו, נהג כמוהו.

כשהוא מפשיל את שרווליו זינק העלמה סאלי לעגלת המזון, צועק: "אני הטבח החדש²⁰! כמה מכם הבחורים תקוששו עצים קטנים למדורה ואני מבטיח לכם ארוחה חמה רצינית²¹ בפנים בעוד שלושים דקות." המרץ והמזג הטוב של העלמה סאלי, כשחיפש בעגלת המזון אחר קפה, קמח ובייקון, זכו מיד בדעות חיוביות מצד המחנה. בימים שחלפו, גם המרקיז, לאחר שהפך מיודע יותר, התגלה כטיפוס עליז ונעים, תמיד מסויג מעט ולא נוטל כל חלק במשובת המחנה הגסה; אך הבחורים החלו בהדרגה להעריך את הסתייגותו – אשר הלמה את התואר שנתן לו סונדרס – ואפילו לחבב אותו בעבור זה. סונדרס הקצה אותו למקום המחזיק בעדר במהלך הגז. הוא הוכיח שהיה רוכב מיומן וטוב עם הפְּלָצוּר או עם סימון בברזל מלובן כמרביתם.

המרקיז והעלמה סאלי הפכו לחברים קרובים למדי. לאחר שהסתיימה ארוחת הערב והכול נוקה וסודר, היה אפשר למצוא אותם יחדיו, העלמה סאלי מעשן את מקטרתו²² והמרקיז קולע שוט או משפשף עור גולמי עבור זוג חדש של רתמות.

המפקח לא שכח את הבטחתו לפקוח עין בשביל הטבח. מספר פעמים, כשביקר במחנה, הוא ניהל עמו שיחות ארוכות. נראה שהתחיל לחבב את העלמה סאלי. אחר־צהריים אחד הוא רכב מעלה, בדרכו חזרה לחווה מסיור מחנות, ואמר לו: "בבוקר יהיה כאן גבר שיחליף את מקומך. ברגע שיופיע תבוא לחווה. אני רוצה שתיטול פיקוד על ניהול החשבונות וההתכתבויות. אני רוצה מישהו שאני סומך עליו שישמור על דברים מאורגנים כשאני נמצא בדרכים. המשכורות תהיינה בסדר גמור. צלב היהלום ימלא את חלקו עם גבר שידאג לענייניו."
"בסדר גמור," אמר העלמה סאלי בשקט כאילו ציפה להודעה כל הזמן הזה. "יש התנגדויות לכך שאביא את אשתי לחווה?"
"אתה נשוי?" שאל המפקח, מזעיף במקצת. "לא הזכרת זאת כשדיברנו."
"בגלל שאני לא," אמר הטבח. "אבל אני רוצה להיות. חשבתי שאחכה עד שאשיג עבודה תחת גג. לא יכולתי לבקש ממנה לחיות במחנה בקר."
"נכון," הסכים המפקח. "מחנה הוא לא בדיוק המקום לגבר נשוי… אבל… טוב, ישנם מספיק חדרים בבית, ואם תתאים לנו טוב כפי שאני חושב שתתאים, תוכל להרשות אותם לעצמך. תכתוב לה לבוא."
"בסדר גמור," אמר העלמה סאלי שוב, "ארכב לשם מיד כשאשתחרר מחר."

היה זה ערב קריר למדי, ולאחר ארוחת הערב מנקבי הבקר ישבו בעצלתיים סביב מדורה גדולה של בולי אפונה²³ מיובשים. חילופי הבדיחות והעקיצות הרגילים שלהם התדלדלו כמעט לכדי שתיקה, אבל שתיקה במחנה בקר מנבאת בדרך כלל בישול מעשי קונדס.

העלמה סאלי והמרקיז היו ישובים על בול עץ, דנים במעלותיה היחסיות של מִשְׁוֶרֶת מתארכת או מתקצרת ברכיבות לטווח ארוך²⁴. המרקיז התרומם לאחר זמן קצר והלך לעץ סמוך כדי לבחון כמה רצועות שוט שאמד כדי להכין מהן פלצור. בדיוק כשעזב העיף משב רוח קטן כמה שיירי טבק מהסיגריה שגלגל דריי־קריק סמיתרס²⁵ לתוך עיניו של העלמה סאלי. בעוד הטבח שפשף אותן עם דמעות זורמות, "פונוגרף" דיוויס²⁶ – שנקרא כך בגין קולו הצורמני – התרומם והתחיל בנאום.

"כורתי עצים ואזרחים! אני חפץ להציג בפניכם שאלה רשמית. מהו המחזה המצער ביותר שהמוח האנושי יכול להעלות בדעתו?"
מטח של תשובות השיב לשאלתו.
"התפרצות פריחה!"
"בהמה ללא בעלים כשאין 'ך את ברזל הליבון שלך!"
"בעצמך!"
"החור בקצה האקדח של כורת עצים אחר!"
"שתוק כבר, בור ועם הארץ," אמר טלר הזקן²⁷, מנקב הבקר השמן. "המזויף יודע מה זה. הוא מחכ' לספר לנו."
"לא, כורתי עצים ואזרחים," המשיך הפונוגרף. "החזיונות האלה שמניתם אכן קשים והם מקרבים אתכם לפתרון, אבל הם לא זה²⁸. המחזה המצער ביותר ש…" הוא הצביע לכיוון העלמה סאלי, שעדיין שפשף את עיניו הזולגות – "נקבה בוטחת שמזילה דמעות בגלל שליבה נשבר על ידי רמאי מזויף²⁹. אנחנו גברים או שאנחנו פומות שמסתכלות על הרס רגשותיה של הגברת סאלי שלנו מצד א-צ-י-ל, שבא בקרבנו עם היופי הנעלה שלו והתואר המנצנץ ש'ו לגרום התייפחויות ליצור הנפלא הזה שאנחנו חייבים לשמור 'ליו? 'נחנו הולכים להתנהג כמו גברים או ש'נחנו הולכים להמשיך לאכול חתיכה ספוגה מהבכי הבלתי פוסק ש'ה על תבנית הלחם?"³⁰

"זו אשמה דוהרת³¹," אמר דריי־קריק ומשך באפו. "זה לא אנושי. אני שמתי לב שהשרץ הזה מכרכר³² סביבה לעתים קרובות. והוא מרקיז! זה לא תואר, פוני³³?"
"זה משהו כמו מלך," מיהר קיד קריק³⁴ להסביר, "רק נמוך יותר בחפיסה. כנראה שזה בא בין הנסיך וקלף של עשר נקודות³⁵."
"אל תסביר אותי לא נכון³⁶," המשיך הפונוגרף, "כמו לא להעריך את הא-צילים. כמה מ'ם הם אנשים טובים ויכולים לטייל ממש יחד עם נערי ווטסון³⁷. הנהגתי קצת עדרים עם כמה מ'ם בעצמי. הסתכלתי על הפיל עם ראש העיר של פורט וורת'³⁸, והקשבתי לינשוף עם סוכן מכירות נוסע של מסילת מיזורי־קנזס־טקסס³⁹, והם יכולים להמשיך עם הנְקִיפָה⁴⁰ מהמקום שבו אתה מניח את הגוש. אבל כשמרקיז משתטה עם רגשות חיבה תמימים של טבחית, האם אני יכול לשאול מה נראה שהמקרה מצריך?"
"העורות" צעק דריי־קריק סמיתרס.
"שמעת 'תזה, צ'ארטי!" הייתה צורת האישור של הקיד.
"אנחנו איתך," הסכימו מנקבי הבקר במקהלה.⁴¹

לפני שהבין המרקיז את כוונתם, תפסו אותו שניים מהם בכל זרוע והובילו אותו לבול העץ. פונוגרף דיוויס, שמינה עצמו לממש את גזר הדין, עמד מוכן, עם זוג חותלות עור גדולות⁴² בידיו. זו הייתה הפעם הראשונה שבה הניחו את ידיהם אי־פעם על המרקיז במהלך שעשועיהם הגסים משהו⁴³.

"מה אתם מתכננים לעשות?" הוא שאל בכעס עם עיניים בורקות.
"תשלוט בעצמך, מרקיז," לחש רוב פלואוס⁴⁴, אחד מהבחורים שהחזיק אותו. "זה הכול בכיף. קח את זה ברוח טובה ואנחנו נשחרר אותך בקלות. הם רק הולכים למתוח 'תך על הבול עץ ולשזף אותך שמונה או עשר פעמים עם החותלות. זה לא יכאב הרבה⁴⁵."

המרקיז, עם קריאת כעס, שיניו הלבנות מבהיקות, הפגין לפתע כוח מפתיע. הוא עיקם את זרועותיו באלימות גדולה כל־כך שארבעת הגברים התנדנדו ונגררו יארדים רבים הרחק מבול העץ. צעקת כעס נפלטה ממנו ואז העלמה סאלי, עיניו נקיות מטבק, ראה את המתרחש ומיד התערבב עם הקבוצה הנאבקת. אבל באותו רגע הצטלצל באוזניהם "שלום!" רם וכרכרה פתוחה⁴⁶ שנמשכה על ידי צוות סוסי בר דוהרים הסתחררה פנימה אל מעגל האור של המדורה. כל גבר הסתובב להביט ומה שראו הניס ממוחם כל מחשבה על תרומתו השחוקה של פונוגרף דיוויס לשעשוע הערב. משחק גדול יותר מהמרקיז היה בהישג יד ושוביו שחררו אותו ועמדו בוהים בקורבן המתקרב.

הכרכרה והצוות היו שייכים לסאם הולי⁴⁷, איש בקר מביג מודי⁴⁸. סאם נהג ועמו היה גבר מוצק גוף וחלק פנים, לובש מִכְנָף⁴⁹ וכובע משי גבוה. היה זה שופט המחוז, אדון דייב האקט⁵⁰, מועמד לבחירות חוזרות. סאם ליווה אותו ברחבי המחוז, בקרב המחנות, כדי לעורר את המצביעים הריבוניים. הגברים התרוממו, קשרו את קבוצת הסוסים לשיח אפונה⁵¹ והלכו לכיוון האש.

כל איש במחנה, להוציא את המרקיז, העלמה סאלי ופינק סונדרס שגילם את תפקיד המארח, פלט מיד זעקת אימה בדויה מפחידה ונס בחשכה לכל עבר.
"שומו שמיים!⁵²" קרא האקט, "האם אנו מכוערים עד כדי כך? מה שלומך, מר סונדרס? שמח לראותך שוב. מה אתה עושה לכובעי, הולי?"
"פחדתי מהכובע הזה," אמר סאם הולי בנימה מהורהרת. הוא לקח את הכובע מעל ראשו של האקט והחזיק בו בידו, מתבונן בפקפוק מעבר לאור האש שבו שלטה כעת דממה מוחלטת. "מה אתה חושב, סונדרס?"
פינק גיחך.
"כדי להעלות את זה קצת," אמר בנימה של אחד שנותן עצה חסרת עניין.
"האור לא מספיק טוב⁵³. לא הייתי רוצה את זה על הראש שלי."

הולי דרך על מרכז הגלגל האחורי של עגלת המזון ותלה את הכובע על ענף של עץ אלון. רגלו בקושי נגעה בקרקע כאשר קול התרסקות של תריסר אקדחים תופיים בני שישה קנים⁵⁴ פילח את האוויר והכובע נפל לקרקע, מנוקב כדורים.

קול שריקה נשמע כמו תַּכְלִיל של נחש פעמונים⁵⁵ וכעת הגיחו בחשיכה ומכל הצדדים מנקבי הבקר, צועדים ברגלים מורמות עם זהירות מוגזמת באופן מגוחך, ושורקים זה לזה כדי לאמוד את הזהירות הגדולה ביותר בהתקרבותם. הם יצרו מעגל רחב וחגיגי סביב הכובע, נועצים בו עיניים בחרדה גלויה, והרעישו כל כמה רגעים בשעטות בעתה קטנות של מנוסה מבוהלת.

"זה המזיק," אמר אחד בנימה מלאת יראה, "שהתעופף מעלה ומטה בגאיות בלילה, באומרו "ווילי-וולו!"."
"זה קיפוטום הארסי⁵⁶," הצהיר האחר. "זה עוקץ לאחר שהוא מת וצועק לאחר שהוא נקבר."
"זה הצ'יף של השבט השעיר⁵⁷," אמר פונוגרף דיוויס. "אבל זה מת כמו אבן, עכשיו, בחורים."
"אל תאמינו לו," התנגד דריי־קריק. "הוא רק מעמיד פנים שהוא מחוסר הכרה⁵⁸. זה ההייגלוקום המאיים שנמלט מהיער⁵⁹. יש רק דרך אחת להרוס את חייו."
הוא הוביל קדימה את טלר הזקן, מנקב בקר במשקל 240 פאונד. טלר הזקן הניח את הכובע אנכי על הקרקע והתיישב עליו בחגיגיות, משטח אותו כמו חמיטה.
האקט השקיף על התרחשויות אלה בעיניים פקוחות לרווחה. סאם הולי ראה שכעסו גאה ואמר לו: "כאן אתה מנצח או מפסיד, השופט. יש שישים קולות במפגש היהלום. הבחורים בוחנים את אומץ הלב שלך. התייחס לזה כבדיחה ואני לא חושב שתצטער על כך." והאקט הבין את העניין ונענה לאתגר.
הוא התקדם למקום שבו עמדו שוחטי החיה הפראית מעל שרידיה והכריזו עליה כמתה סוף־כל־סוף ואמר בכנות עמוקה: "בחורים, אני חייב להודות לכם בעבור מעשה החילוץ האמיץ הזה. בעודנו רוכבים דרך הנחל האכזב, המפלצת האכזרית ששחטתם שוב ושוב באופן נטול פחד כל־כך זינקה עלינו מצמרות העצים. אני חב את חיי לכם ולכן, אני מקווה, אבחר שוב לתפקיד אליו אני מועמד בשנית. הרשו לי להגיש לכם את כרטיסי."

מנקבי הבקר, תמיד בעלי פנים מפוכחות בשעה שעסקו בהתנהגות משועשעת, נרגעו לכדי גיחוך של אישור. אך פונוגרף דיוויס, תאבונו להנאה טרם שכך, החזיק דבר נוסף בשרוולו.
"בּוֹקֵר⁶⁰," אמר, פונה להאקט ברצינות רבה, "הרבה מחנות ירדו עליך בגלל ששחררת מזיק קטלני שכזה; אבל, משום שכולנו נמלטנו ללא אובדן חיים, אנו נתעלם מכך. אתה יכול לשחק בהגינות איתנו אם תעשה את זה."
"כיצד?" שאל האקט בחשדנות.
"אתה מוסמך לבצע את הזכויות והשמאליות המקודשות של טקס הנישואין, נכון⁶¹?"
"ובכן, כן," השיב האקט. "טקס נישואין שבוצע על ידי יהיה חוקי."
"התנהלות שגויה תתוקן במחנה הזה⁶²," אמר פונוגרף בהתחסדות. "אציל הקל ראש באישה צנועה אך יפה שלא שמה לב למפגני החיבה שלו. זו חובת המחנה לגרור קדימה את הצאצא היהיר של מאה – או אולי מאה עשרים וחמישה – רוזנים, אפילו באמצעות פלצור, ולחבר אותו לגברת הבוכייה! חברים! כנסו את המרקיז והעלמה סאלי; הולכת להתקיים חתונה."⁶³

גחמת הפונוגרף התקבלה בקריאות הערכה. מנקבי הבקר התחילו להבין את עקרונות טקס הנישואין המוצע.
"נא בטובך, הזכר לי," אמר האקט, מנגב את מצחו על אף שהלילה היה קריר, "כמה רחוק אפשר למתוח את הדבר הזה, והאם עלי לצפות שעוד חלקי לבוש שלי ייחשדו בטעות לחיות פרא ויוצאו להורג?"
"הבחורים ערניים יותר מהרגיל הלילה," אמר סונדרס. "אלה שהם מדברים להשיא הם שניים מהבחורים – רועה הבקר והטבח. זו בדיחה אחרת. אתה וסאם תשנו כאן הלילה בכל מקרה; אולי תעדיפו לעבור איתם את זה. ייתכן והם יירגעו אחר כך."

השדכנים מצאו את העלמה סאלי ישוב על שפת עגלת המזון, מעשן בנחת את מקטורתו. המרקיז נשען בעצלתיים כנגד אחד העצים, תחתיו הוקם אוהל האספקה. לתוך אוהל זה נדחפו שניהם, ופונוגרף, כאדון הטקסים, נתן הוראות להכנות.
"אתה, דריי־קריק וג'ימי, ובן וטאלר – תעלו את עצמכם על העצים והפרחים המרשרשים בשביל הפיצוץ – הרובים יספיקו – ותשיגו את פריחת הסכין ספרדי בפינת אוכף הסוס בשביל הכלה⁶⁴. אתה, לימפי, תוציא את השמיכה האדומה והצהובה שלך בשביל החצאית של העלמה סאלי. מרקיז, אתה תעשה תיקונים; אף אחד אף פעם לא מסתכל על החתן."

במהלך ההכנות המגוחכות שלהם הושארו שני מנהלים לבד באוהל, לשני רגעים. המרקיז הפגין לפתע דאגה נסערת.
"אסור שהטיפשות הזאת תמשיך," אמר, מפנה לעלמה סאלי פנים לבנים באור הפנס, נאחז בקורת היתד.
"למה לא?" אמר הטבח עם חיוך משועשע. "זה בילוי לבחורים; והם תמיד שחררו אותך בקלות עם המשחקים שלהם. לי לא אכפת."
"אבל אתה לא מבין," התעקש המרגיז בתחינה. "האיש הוא שופט מחוזי והמעשים שלו מחייבים. אני לא יכול… הו, אתה לא יודע…"
הטבע צעד קדימה ונטל את ידיו של המרקיז.
"סאלי בסקום," הוא אמר. "אני יודע!"
"אתה יודע!" גמגם המרקיז, רועד. "ואתה… רוצה ל…"
"יותר משרציתי משהו אי פעם. והאם את… הנה באים הבחורים!"

מנקבי הבקר התאספו פנימה, עמוסים קישוטים מלוא הזרוע.

"פחדן שקרן!"⁶⁵ אמר פונוגרף בחומרה, פונה למרקיז. "אתה מוכן לתקן את הנזק שעשית לחבורת בד־הכותנה־המיושנת־אך־הבטוחה־בעצמה הזו על ידי טפיפה קלילה למזבח⁶⁶, או שנצטרך לקשור ולגרור 'תך לשם?"

המרקיז דחף אחורה את כובעו ונשען בעליזות כנגד כמה שקי שעועית, ערומים בערמה גבוהה. לחייו הוורידו ועיניו נצצו.
"תמשיכו עם הרג החולדות," אמר.

זמן קצר לאחר מכן קרבה תהלוכה לעץ שמתחתיו חיכו האקט, הולי וסונדרס, מעשנים. לימפי ווקר⁶⁷ הוביל, מחלץ נימה עצובה ממפוחית היד שלו.

לאחר מכן באו החתן והכלה. הטבח לבש שמיכת נאווחאו⁶⁸ נהדרת קשורה סביב מותניו ונשא ביד אחת פריחת ספרדי לבן, גדול כמו שק⁶⁹ ושוקל 15 פאונד. כובעו קושט בענפי אפונה ופריחת רותם צהוב. רשת יתושים הוגשה כהינומה. אחריהם מעד פונוגרף דיוויס, בדמות אבי הכלה, בוכה אל שמיכת האוכף עם יבבות שהיו יכולות להישמע במרחק מיל משם. מנקבי הבקר הלכו בעקבות השניים, מבקרים בקולניות את הופעתה של הכלה, בחיקוי מכוון של קהל בחתונה אופנתית. האקט התרומם שעה שהתהלוכה עצרה לפניו ולאחר הרצאה קטנה על חיי הנישואין שאל:
"מהם שמותיכם?"
"סאלי וצ'ארלס," השיב הטבח.
"שלבו ידיים, צ'ארלס וסאלי."

אולי מעולם לא הייתה חתונה מוזרה יותר. שכן, חתונה הייתה זו, למרות שרק שניים מהנוכחים ידעו זאת. כאשר הסתיים הטקס, מנקבי הבקר נתנו קריאה אחת של איחולים ומיד נטשו את השתטותם למשך הלילה. שמיכות קופלו ושינה הפכה לשאלה החשובה ביותר.

הטבח (מופשט מקישוטיו) והמרקיז התמהמהו רגע בצל עגלת המזון. המרקיז הטתה את ראשה כנגד כתפו.
"לא ידעתי מה עוד לעשות," אמרה. "אבא נעלם ואנחנו הילדים היינו חייבים לגנוב. עזרתי לו כל־כך עם הבקר שחשבתי שאהפוך לבוקר. לא היה שום דבר אחר שיכולתי להתפרנס ממנו. בכל זאת לא הייתי כל־כך סגורה על זה לאחר שהגעתי הנה והייתי עוזבת, רק ש…"
"רק מה?"
"אתה יודע. תגיד לי משהו. מתי לראשונה… מה גרם לך…"
"הו, זה היה מיד לאחר שתקפנו את המחנה, כשסונדרס צעק "המרקיז והעלמה סאלי!" ראיתי כמה נרעשת בגלל השם והיו לי את החש…"
"חצוף!" לחשה המרקיז. "ומדוע שתחשוב שחשבתי שהוא קרא לי 'העלמה סאלי' "?
"בגלל," השיב הטבח ברוגע, "שאני הייתי המרקיז. אבא שלי היה המרקיז מבורדל. אבל את תסלחי על זה, נכון סאלי? זו באמת לא אשמתי, את יודעת."