הוא גם משרת
הוא גם משרת1
אילו היו יכולות להיות לי אלף שנים – רק אלף שנים קטנות – יותר מהחיים, אני עשוי, בזמן הזה, להתקרב מספיק לרומנטיקה האמיתית כדי לגעת בשולי גלימתה. גברים באים מספינות וממקומות שוממים ומיערות ומדרכים ומעליות גג וממרתפים לפטפט איתי, במילים מפוזרות באופן מוזר, על הדברים שהם ראו וחשבו בקפידה על אודותיהם. תיעוד סיפוריהם הוא לא יותר מאשר עניין לאוזניים ואצבעות. יש רק שני גורלות מהם אני יראה: חירשות והתכווצות סופרים. היד עדיין יציבה; הבה ניתן לאוזן לשאת את האשמה אם המילים המודפסות האלה אינן בסדר שבו הן נמסרו לי על ידי האנקי מאגי2, חבר מחנה אמיתי של הון ומזל. ביוגרפיה תתבע אתכם מיד – הכרתי לראשונה את האנקי כשהיה מלצר ראשי במסעדת ובית הקפה בית האומצה הקטן של צ'אבי בשדרה השלישית3. היה רק עוד מלצר אחד מלבדו.
באותה תקופה, באופן עקבי, פגעתי בו פגיעה כפולה4 ברחובות הקטנים של העיר הגדולה לאחר טיולו לאלסקה, מסעו כטבח עם משלחת מחפשי אוצרות לקריביים, וכישלונו כדולה פנינים בנהר ארקנסו. בין המאוצים5 האלה לתוך ארץ ההרפתקאות הוא בדרך כלל חזר חזרה לצ'אבי למשך תקופה. צ'אבי היה עבורו נמל כאשר הסערות סערו גבוה מדי; אבל כאשר סעדתם שם והאנקי הלך להביא את האומצה שלכם, מעולם לא ידעתם האם הוא יטיל עוגן במטבח או בארכיפלג המלאי6.
תיאורו לא היה מעניין אתכם – הוא היה בעל קול רך ופנים קשות, ולעתים נדירות נאלץ להשתמש ביותר מעין אחת כדי להכניע איזו התקרבות להפרעה בקרב לקוחותיו של צ'אבי.
לילה אחד מצאתי את האנקי עומד בפינה של רחוב עשרים ושלוש והשדרה השלישית לאחר היעדרות של כמה חודשים. תוך עשר דקות היה בינינו שולחן עגול קטן בפינה שקטה, והאוזניים שלי התחילו להיות עסוקות. אני משמיט את הטעיותיי ותחבולותיי הערמומיות כדי למשוך את משב מילותיו של האנקי – הכול מסתכם במשהו כזה: "אם מדברים על הבחירות הבאות," אמר האנקי, "האם אי־פעם ידעת הרבה על האינדיאנים? לא? אני לא מתכוון לסוג של חַבְתָן, שַׁמָשׁ, חנות סיגריות, או מים צוחקים7 – אני מתכוון לאינדיאנים המודרניים – הסוג שלוקח את הפרסים היוונים בקולג'ים ומקרקף חצי קותל חזיר בצד השני במשחקי פוטבול. הסוג שאוכל עוגיות קלות8 ותה אחרי הצוהריים עם הבת של הפרופסור לביולוגיה ומתמלא מצרצרים ועכסנים מטוגנים כשהם חוזרים לוויקאפ של האבות הקדומים9.
ובכן, הם לא גרועים כל־כך. אני אוהב 'תם יותר ממרבית הזרים שאי־פעם הגיעו הנה בכמה מאות השנים האחרונות. דבר אחד בנוגע לאינדיאני הוא זה: כשהוא מתערבב עם הגזע הלבן הוא מחליף את כל הפגמים שלו באלה של חיוורי הפנים – ושומר על כל המעלות שלו. ובכן, המעלות שלו מספיקות כדי לקרוא לחיל המשמר בכל פעם שהוא משחרר 'תן לחופשי. אבל הזרים המיובאים מאמצים את המעלות הטובות שלנו ושומרים על הפגמים שלהם וזה הולך לקחת לנו את כל צבא הקבע יום אחד כדי למשטר על החבורה הזאת.
אבל תן לי לספר לי על הטיול שעשיתי למקסיקו עם ג'ק הגבוה מאכיל הנחשים10, צ'רוקי שהוסר פעמיים11, בוגר קולג' פנסילבניה והאופנה האחרונה במוקסיני פטנט מעור גדי מחודדי בהונות ועקבים מגומי וחולצת ציד מכותנה עם חפתים הפוכים12. הוא היה חבר שלי. פגשתי אותו בטלקווה13 כשהייתי שם במהלך השגשוג היבשתי והפכנו קרובים. הוא השיג את כל מה שהיה מהקולג'ים וחזר כדי להנהיג את האנשים שלו החוצה ממצרים. הוא היה איש של סגנון מהמעלה הראשון וכתב חיבורים, והוזמן לבקר בבתים של בחורים עשירים בבוסטון ומקומות כאלה.
הייתה בחורה צ'רוקית במוסקוגי14 שג'ק הגבוה היה טיפש לגביה. הוא לקח אותי לראות אותה כמה פעמים. השם שלה היה פלורנס נוצה כחולה15 – אבל כדאי לכם לנקות את מוחכם מכל הרעיונות של נשים אינדיאניות עם נזמים ושמיכות צבאיות. הגברת הצעירה הזאת הייתה לבנה יותר מכם, ומלומדת יותר מכפי שהייתי מימי. לא הייתם יכולים להבדיל אותה מכל אחת מהבנות הקונות בחנויות המפוארות של השדרה השלישית. חיבבתי אותה כל־כך הרבה שהתחלתי לבקר אותה מדי פעם בפעם כשג'ק הגבוה לא היה בסביבה, שזו דרכם של חברים בעניינים כאלה. היא למדה בקולג' מוסקוגי והתמחתה ב – בואו נראה – אתנ – כן, אתנולוגיה16. זו האמנות שהולכת אחורה ועוקבת אחרי המוצא של גזעים שונים של אנשים, מתחילה מהמדוזה דרך קופים ומובילה לאו'בריאיניים17. ג'ק הגבוה גם לקח את הקו הזה וכמה עיתונים בנוגע לזה לפני כל אסיפות רעשניות – צ'אוטוקו18 וצ'וקטאוו19 ומסיבות צדפות20 וכאלה. העובדה שהיה להם טעם הדדי למידע עבש כזה היא שגרמה ל'ם לחבב אחד את השנייה, אני מניח. אבל אני לא יודע! מה שהם קוראים אדיבות הטעמים היא לא תמיד זה. עכשיו, כשהעלמה נוצה כחולה ואני היו הולכים יחד, הקשבתי לתצהירים שלה בנוגע למשפחות הראשונות של ארץ נוד21 שהיו דודנים גרמניים (ובכן, אם הגרמנים אינם נדים22, מי כן?) של בוני הסוללות של אוהיו עם אי־הבנה וכבוד. וכשסיפרתי לה על באורי23 וקוני איילנד, ושרתי לה כמה שירים ששמעתי, של שחורים מג'מייקה שרים במסיבות הדשא של הכנסייה שלהם, היא לא נראתה הרבה פחות מתעניינת מכפי שהייתה כאשר ג'ק הגבוה היה מספר לה שהייתה לו מקטרת של המתיישבים הראשונים של אמריקה שהגיעו הנה במקור על קבים אחרי הצפה בטלפי, ניו ג'רזי.
אבל התכוונתי לספר לכם יותר על ג'ק הגבוה. בערך לפני שישה חודשים אני מקבל מכתב ממנו שאומר שהוא מונה על ידי לשכת דו"ח המיעוטים של האתנולוגיה בוושינגטון לרדת למקסיקו ולתרגם כמה חפירות ולחפור את המשמעות של כמה הערות קצרניות על כמה חורבות – או משהו מהסוג הזה. ואם אלך איתו הוא יכול לדחוף את המחיר לתוך חשבון ההוצאות.
ובכן, החזקתי מפית על זרועי בצ'אבי מספיק זמן אז, אז הברקתי לג'ק הגבוה "כן" והוא שלח לי כרטיס ופגשתי אותו בוושינגטון, והיו לו המון חדשות לספר לי. בראש ובראשונה, שפלורנס נוצה כחולה נעלמה לפתע מהבית ומהסביבה שלה.
"ברחה?" שאלתי.
"נעלמה," אומר ג'ק הגבוה. "נעלמה כמו הצל שלך כשהשמש מסתתרת מתחת לענן. היא נראתה ברחוב, ואז היא פנתה בפינה ואף אחד לא ראה אותה אף פעם אחר כך. כל הקהילה הלכה לחפש אותה, אבל מעולם לא מצאנו שום רמז."
"זה רע, זה רע," אומר אני24. "היא הייתה בחורה ממש נחמדה, וחכמה ככל שתמצא 'תן."
נראה שג'ק הגבוה לקח את זה קשה. אני משער שהוא העריך שהסיכויים שהעלמה נוצה כחולה עזבה היו גבוהים. הייתי יכול לראות שהוא הפנה את העניין לקנקן הוויסקי. זו הייתה הנקודה החלשה שלו – ושל גברים רבים אחרים. שמתי לב שכשגבר מאבד בחורה הוא באופן כללי לוקח משקה בדיוק לפני או אחרי שזה קורה.
מוושינגטון נסעו במסילת הרכבת לניו אורלינס ושם לקחנו מעבורת טיול לבליז25. וסופה הכתה בנו בקריביים וכמעט שברה אותנו בחוף יוקטן26 מול עיר קטנה ללא נמל שנקראה בוקה דה קוקויולה27. נניח שהספינה התנגשה בשם הזה בחושך!
"עדיפות חמישים שנים של אירופה מאשר ציקלון ביום," אומר ג'ק הגבוה מאכיל הנחש. אז אנחנו מסדרים שהקפטן ישלח אותנו לחוף בדוגית כשנראה שהסערה העזה והפתאומית מפסיקה לסעור.
"אנחנו נמצא חורבות כאן או נעשה 'תן," אומר גבוה. "לממשלה לא אכפת מה נעשה. הקצבה היא הקצבה".
בוקה דה קוקויולה הייתה עיר מתה. הערים התנ"כיות האלה שאנחנו קוראים עליהן – טיירד וסיפון28 – אחרי שהן נהרסו, הן בטח נראו כמו רחוב ארבעים ושתיים וברודווי בהשוואה למקום של בוקה. היא עדיין טוענת ל־1300 תושבים כפי שהוערך ונחקק באבן בית המשפט על ידי מפקד התושבים שנערך בשנת 1597. התושבים היו תערובת של אינדיאנים ואינדיאנים אחרים, אבל כמה מ'ם היו בגווני צבע בהירים, מה שהופתעתי לראות. העיר הצטופפה על החוף, עם עצים כל־כך סבוכים סביבה, ששליח בית דין עם המסמכים לא היה מגיע לקוף במרחק של עשרה יארד. תהינו מה מנע ממנה להיות מסופחת לקנזס, אבל עד מהרה גילינו שזה היה מייג'ור בינג29. מייג'ור בינג היה המשחה סביב הזבוב. היה לו את הזיכיון על השני, הקיסיסית, עץ העצים, אנאטו, קנבוס וכל עצי הצבעים והאוכל הטהור האחרים שנגעו לזכויות המהילה30. היו לו חמש שישיות של מנענעי בוקה דה תינגאמה31 עובדים עבורו בחלקים. זה היה שוחד יפיפה. נהגנו להתרברב על מורגן וא. ה.32 ואחרים מהחכמים ביותר שלנו כשהייתי במחוזות – אבל לא עוד. חצי האי הזה גרם לארץ הקטנה שלנו לפנות לתוך צוללת מבלי שיופיע מגדל תצפית.
הרעיון של מייג'ור בינג היה זה. הוא דאג שהאוכלוסייה תיכנס ליער ותאסוף את המוצרים האלה. כשהם הביאו 'תם פנימה הוא נתן ל'ם חמישית בשביל הטרחה שלהם. לפעמים הם שבתו ודרשו שישית. המייג'ור תמיד נכנע ל'ם. למייג'ור היה ביתן כל־כך קרוב לים שהגאות של תשעה אינץ' חלחלה דרך הסדקים ברצפת המטבח. אני והוא וג'ק הגבוה מאכיל הנחש ישבנו על המרפסת ושתינו רום מהצוהריים עד חצות. הוא אמר שהוא הערים עד ל־$300,000 בבנקים של ניו אורלינס, והגבוה ואני יכולנו להישאר איתו לנצח, לו רצינו. אבל ג'ק הגבוה נטה לחשוב על ארצות הברית והתחיל לדבר אנתולוגיה.
"חורבות!" אומר מייג'ור בינג. "היערות מלאים ב'ם. אני לא יודע כמה רחוק אחורה הם מגיעים, אבל הם היו כאן לפני שבאתי".
ג'ק הגבוה שואל לאיזה סוג סגידה מכורים האזרחים של הסביבה הזאת.
"מה," אומר המייג'ור, משפשף את אפו, "אני לא יכול בדיוק לומר. אני משער שזה כּוֹפֵר או אצטקי או לא־תלמי או משהו כזה. יש כנסייה כאן – מתודיסטית או איזה סוג אחר – עם אדם שנקרא סקיידר33. הוא טוען שהא המיר את דתם של האנשים לנצרות. הוא ואני לא מתבוללים מלבד באירועי מדינה. אני משער שהם מעריצים כמה סוגים של אלים או אלילים עדיין. אבל סקיידר אומר שיש לו 'תם בעדת המאמינים."
כמה ימים מאוחר יותר ג'ק הגבוה ואני, משוטטים סביב, גילינו דרך פשוטה לתוך היער, והלכנו בעקבותיה במשך ארבעה מייל טובים. אז ההסתעפות פנתה שמאלה. אנחנו הולכים מייל, אולי, במורד ההסתעפות, ונתקלים בהריסה הטובה ביותר שאי־פעם ראיתם – אבן מוצקה עם עצים וכרמים ושיחים ועצים קטנים שכולם גדלים סביבה ובתוכה ודרכה. בכל מקום היו תגליפים מחוטבים של חיות מצחיקות ואנשים שהיו נעצרים לו הם היו יוצאים אי־פעם במופע בידור בצורה הזאת.
התקרבנו אליו מאחור.
ג'ק הגבוה שתה יותר מדי רום מאז שנחתנו בבוקה. אתם יודעים איך זה אינדיאני – חיוורי הפנים תיקנו את שעונו כשהם ערכו היכרות בינו לאלכוהול חזק. הוא הביא איתו רבע גלון.
"האנקי," אומר הוא, "אנחנו נחקור את המקדש העתיק. ייתכן שהסופה שהובילה אותנו כאן הייתה מבשרת טובות. דו"ח המיעוטים של לשכת האנתולוגיה," אומר הוא, "עשוי עדיין להרוויח מכל הגחמנות של הרוח והגאות".
נכנסו בדלת האחורית של הבניין חסר הערך. נתקלנו בסוג של חדרון ללא אמבטיה. הייתה שם ספה משחם ומתקן שטיפה מאבן בלי שום סבון או יציאה למים, וכמה יתדות מעץ קשה שנקדחו לתוך חורים בקיר, וזה היה הכול. לצאת מהדירה המרוהטת הזאת לתוך חדר שינה בהארלם עשוי לגרום לכם להרגיש כאילו חזרתם הביתה מהופעת יחיד של צ'לנים חובבנים בבית התיישבות בצד המזרחי34. בעוד שהגבוה בחן כמה הירוגליפים על הקיר שבוני האבן וודאי עשו כשהכלים שלהם החליקו, אני נכנסתי לתוך החדר הקדמי. הוא היה לפחות שלושים על ארבעים רגל, רצפת אבן, שישה חלונות קטנים כמו חורי מבצר מרובעים שלא הניחו להרבה אור להיכנס.
הסתכלתי מעבר לכתפי, וראיתי את פרצופו של ג'ק הגבוה במרחק שלושה רגל.
"גבוה," אומר אני, "מכל ה…" ואז הבחנתי שהוא נראה מוזר, והסתובבתי. הוא הוריד את בגדיו עד למותניים ולא נראה שהוא שמע אותי. נגעתי בו וכבר הייתי קרוב לחבוט בזה. ג'ק הגבוה הפך לאבן.
שתיתי קצת רום בעצמי.
"התאבנת!" אני אומר לו, בקולניות. "ידעתי מה ייקרה אם תמשיך עם זה". ואז ג'ק הגבוה נכנס מהחדרון כשהוא שומע אותי מנהל שיחה עם אף אחד, ואנחנו מתבוננים באדון מאכיל הנחש מספר 2. זה פסל אליל, או אל, או חוק מתוקן או משהו35 וזה נראה כמו ג'ק הגבוה כמו שאפונה ירוקה אחת נראית כמו עצמה. יש לזה בדיוק את הפנים ואת המידה ואת הצבע שלו, אבל זה יציב יותר על ציריו. זה עומד על סוג של דוכן או מעמד ואתם יכולים לראות שזה נמצא שם עשר מיליון שנים.
"הוא דודן שלי," שר הגבוה, ואז הוא הופך חמור סבר.
"האנקי," אומר הוא, מניח יד אחת על כתפי ואחת על הפסל, "אני נמצא במקדש קדוש של אבות אבותיי".
"בכן, אם מראה מעיד על משהו," אומר אני, "פגעת בתאום. תעמוד צד ליד צד עם החבר ובוא נראה אם יש איזה הבדל". לא היה. אתם יודעים שאינדיאני יכול להחזיק את פניו דוממות כמו מוט ברזל36 כשהוא רוצה, לכן כשג'ק הגבוה הקפיא את קווי המתאר שלו לא הייתם יכולים להבדיל בינו לבין האחר.
"יש כמה אותיות," אומר אני, "על ראש המעמד שלו, אבל אני לא יכול להבין 'תן. האל"ף בי"ת של הארץ הזאת נראה כמורכב לפעמים מאותיות אהו"י, אבל באופן כללי מזד, אל וטי"37. האתנולוגיה של ג'ק הגבוה משיגה יתרון על הרום שלו למשך דקה, והוא חוקר את הכתובת.
"האנקי," אומר הוא, "זה פסל של טלוטופלקסל38, אחד מהאלים החזקים ביותר של האצטקים הקדמונים".
"שמח להכיר אותו," אומר אני, "אבל במצבו הנוכחי הוא מזכיר לי את הבדיחה ששייקספיר סיפר על יוליוס קיסר. אנחנו עשויים לומר על החבר שלכם: הקיסר מה־שמו מת והפך לאבן – אין טעם לכתוב או לצלצל אליו בטלפון39."
"האנקי," אומר ג'ק הגבוה מאכיל הנחש, מסתכל בי בצורה מוזרה, "האם אתה מאמין בגלגול נשמות?"
"זה נשמע לי," אומר אני, "כמו ניקיון של בית מטבחיים או סוג חדש של ורוד בוסטון. אני לא יודע."
"אני מאמין," אומר הוא, "שאני גלגול הנשמות של טלוטופלקסל. המחקרים שלי שכנעו אותי שהצ'רוקי, מכל השבטים הצפון אמריקנים, יכולים להתגאות בכך שהם הצאצאים הישירים ביותר של הגזע האצטקי הגא. זאת," אומר הוא, "הייתה תיאוריה מועדפת עלי ועל פלורנס נוצה כחולה. והיא – מה, מה אם היא…!" ג'ק הגבוה אוחז בזרועי והביט בי בעיניים גדולות ונסערות. בדיוק אז הוא נראה יותר כמו הרוצח המפורסם האינדיאני למחצה שלו, סוס משוגע40.
"ובכן," אומר אני, "מה אם היא, מה אם היא, מה אם היא? אתה שיכור," אומר אני. "מתחזה לאלילים ומאמין ב… מה זה היה? גלגל נשמתי? בוא נשתה משהו," אומר אני. "זה מפחיד כאן כמו מפעל איברים מלאכותי בברוקלין בחצות כשהגז סגור". בדיוק אז שמעתי מישהו בא וגררתי את ג'ק הגבוה לתוך חדר השינה מחוסר המיטות. היו חורי הצצה קדוחים דרך הקיר, כך שיכולנו לראות את כל החלק הקדמי של המקדש. מייג'ור בינג אמר לי לאחר מכן שהכוהנים הקדמונים האחראיים נהגו לעבור דרכם41 בקהילה.
תוך מספר דקות הגיעה אינדיאנית זקנה עם צלחת סגלגלה גדולה עשויה חמר מלאה במזון. היא הניחה אותה על גוש אבן מרובע לפני הדמות החרוטה, והתכופפה וחבטה את פניה ברצפה כמה פעמים, ואז יצאה לטיול. ג'ק הגבוה ואני היינו רעבים, אז יצאנו החוצה ובחנו את זה. היו שם אומצת עז ועוגת אורז מטוגנת ובננות מיוחדות ומניהוט מצוי42 וסרטן אדמה צלוי ומנגו – שום דבר ממה שאתם מקבלים בצ'אבי. אכלנו בתיאבון – ולקחנו סיבוב נוסף של רום.
"זה חייב להיות יום ההולדת של טוקמסה43 הזקן – או איך שלא קוראים לו," אומר אני. "או שהם מאכילים אותו כל יום? חשבתי שאלים רק שותים וניל על הר קטוומפוס44".
אז כמה ילידים מקומיים בקימונו קצר שחשפו את האבוריג'ינים שלהם, ניקבו את האופק הקרוב ואני הגבוה היינו חייבים לדלג חזרה לתוך חדר האשה של האב אקסלטרי45. הם באו באחדים, בזוגות ובשלישיות, והשאירו כל מיני סוגים של מנחות – היה מספיק אוכל לתשעת אלי המלחמה של בינגהאם, עם שפע שנשאר בשביל ועדת השלום בהאג46.
הם הביאו צנצנת של דבש וענפים של בננות ובקבוקים של יין וערימות של טורטיות ורדידים יפיפיים ששווים מאה דולר לחתיכה שהנשים האינדיאניות ארגו מסוג של סיב צמחי כמו משי. כו'ם השתחוו והתפתלו על הרצפה לפני האל עם הגימור הקשה, ואז התגנבו שוב החוצה דרך העצים.
"אני תוהה מי מקבל את החלק הזה ברווחים?" העיר ג'ק הגבוה.
"הו," אומר אני, "יש כמרים או אלילי סגנים או קהילה של התלבטויות איפה שהוא בעבודה ביערות. בכל מקום שבו תמצא אל תמצא מישהו שמחכה ליטול פיקוד על המנחות השרופות."
ואז לקחנו עוד לגימה ארוכה של רום ויצאנו החוצה לדלת הקדמית בסלון כדי להתקרר, שכן היה חם בפנים כמו מחנה קיץ בפלסדס47. ובזמן שעמדנו שם ברוח הנושבת אנחנו מסתכלים למטה על הדרך ורואים גברת צעירה מתקרבת להריסות הארורות. היא הייתה יחפה ולבשה חלוק לבן, ונשאה זר של פרחים לבנים בידה. כשהיא התקרבה יותר ראינו שהייתה לה נוצה כחולה ארוכה תחובה דרך שיערה השחור. וכשהיא התקרבה עוד יותר אני וג'ק הגבוה מאכיל הנחש תפסנו האחד את השני כדי שלא ניפול על הרצפה, שכן פני הבחורה היו דומים לפלורנס נוצה כחולה כמו שהפנים שלו היו דומים לפני המלך הזקן טוקסיקולוגיה48. ואז האלכוהול של ג'ק הגבוה הטביע את מערכת האנתולוגיה שלו. הוא גרר אותי חזרה פנימה לפסל ואומר: "תתפוס את זה, האנקי. אנחנו נרים את זה לתוך החדר האחר. הרגשתי את זה כל הזמן," אומר הוא. "אני גלגול הנשמות של האל לוקומוטוראטאסיה49 ופלורנס נוצה כחולה הייתה כלתי לפני אלף שנים. היא באה לחפש אותי במקדש שבו נהגתי לגור".
"בסדר גמור," אומר אני. "אין שום טעם להתווכח כנגד שאלת הרום. אתה תיקח את הרגלים שלו."
הרמנו את אל האבן במשקל שלוש מאות פאונד, ונשאנו אותו לתוך החדר האחורי של בית הקפה – המקדש, אני מתכוון – והשענו אותו כנגד הקיר. זו הייתה יותר עבודה מאשר להקפיץ שלושה אלים חיים אחד ממפגש ברודווי של כל הלילה בערב השנה החדשה. אחר כך ג'ק הגבוה רץ החוצה והביא זוג של רדידי המשי האינדיאנים ההם והתחיל להפשיט את עצמו.
"הו, תאנים!50 אומר אני. "האם זה כך? משקה חזק הוא נחש אפעה וקבלן משנה, גם. האם זה החום או קריאת הפרא שהשיגו אותך?" אבל ג'ק הגבוה היה מלא מדי בהתרוממות רוח ומיץ קנים מכדי להשיב. הוא מפסיק את עסק ההתערטלות רק קצת מתחת לחוקי חופי מנהטן ואז מפתל את צעיפי האדום והלבן סביבו, ויוצא החוצה ועומד על הבמה יציב ככל אלוהות פלטינה שאי־פעם ראיתם. ואני מסתכל דרך חור ההצצה לראות מה הוא מתכנן.
תוך כמה דקות פנימה נכנסת הנערה עם זר הפרחים. לעזאזל אם לא הוכיתי במעט טיפשות כשהיא התקרבה, היא נראתה בדיוק כמו פלורנס נוצה כחולה. "אני תוהה," אני אומר לעצמי, "אם גם היא עברה גלגול נשמות? אם הייתי יכול לראות," אני אומר לעצמי, "האם יש לה שומה על החלק השמאלי…" אבל ברגע הבא חשבתי שהיא נראתה שמינית בגוון כהה יותר מפלורנס, אבל היא נראתה טובה בזה. וג'ק הגבוה לא שתה את כל הרום שהוא שתה.
הנערה הגיעה למרחק של עשרה רגל מהאליל הבטלן ורכנה וחיככה את אפה ברצפה, כמו שעשו השאר. לאחר מכן היא התקרבה והניחה את זר הפרחים על גוש האבן לרגליו של ג'ק הגבוה. ספוג ברום ככל שהייתי, חשבתי שזה היה די נחמד מצידה לחשוב להציע פרחים במקום מוצרי בית ומטבח. אפילו אל מאבן חייב להעריך מעט רגש כמו זה על פני המצרכים המפוארים שנערמו לפניו. ואז ג'ק הגבוה יורד מהכן שלו, בשקט, ונוקב בכמה מילים שנשמעו בדיוק כמו ההירוגליפים המגולפים על החורבות. הנערה קופצת קפיצה קטנה לאחור, ועיניה נפערו לרווחה, ענקיות כמו סופגניות, אבל היא לא מסתלקת51. למה לא? אומר לכם למה אני חושב למה. זה לא נראה לבחורה כה על־טבעית, לא סביר, מוזר ומבהיל שאל מאבן יקום לחיים למענה. אילו הוא היה עושה את זה למען אחת מאותן נעות חומות עם אף סולד בצד השני של היערות, עכשיו, זה היה שונה – אבל היא! אני מתערב שהיא אמרה לעצמה: "ובכן, שכה יהיה לי טוב! הרבה זמן עד שהתחלת לעבוד52. יש לי חצי מחשבה לא לדבר איתך". אבל היא וג'ק הגבוה אוחזים ידיים ויוצאים מהמקדש יחד. עד אז כבר היה לי את הזמן לקחת משקה נוסף ולהיכנס לתמונה כשהם היו במרחק עשרים יארד, הולכים במעלה דרך העצים שממנה ירדה הבחורה. עם הנוף הטבעי כבר במקום, זה היה בדיוק כמו מחזה לצפות ב'ם – היא הסתכלה למעלה אליו, והוא נתן לה בחזרה את הטוב ביותר שאינדיאני יכול לתת, בדרך של עין גו־גו53. אבל לא היה שום דבר בהתחדשות ובבחילה לצלם עבורי54.
"הי! ג'ונגו55!" אני צועק לג'ק הגבוה. "יש לנו שטר חוב פתוח בעיר, ואתה עוזב אותי בלי אגורה. תתחזק ותחתוך את עוזרת הדייג הנפוליטנית, ובוא נחזור חזרה הביתה". אבל השניים הולכים, מבלי להביט פעם אחת אחורה עד, כפי שאתם עשויים לומר, היער בלע או'ם, ומעולם לא ראיתי או שמעתי על ג'ק הגבוה מאכיל הנחש מאז ועד היום.
אני לא יודע אם הצ'רוקים הגיעו מהאספיקה56, אבל אם כן, אחד מ'ם חזר. כל מה שיכולתי לעשות היה למהר חזרה לבוקה הזה ולקבץ נדבות אצל מייג'ור בינג. הוא ניתק עצמו מספיק מהזכיות שלו כדי לקנות לי כרטיס הביתה. ואני שוב בעבודה אצל צ'אבי, אדוני, ואני הולך להחזיק בה באופן קבוע. בוא לבקר ואתה תמצא שהאומצה טובות כתמיד."
תהיתי מה האנקי מאגי חשב על סיפורו שלו, לכן שאלתי אותו אם היו לו אי־אלו שהן תיאוריות על גלגול נשמות וטרנסוגרפיקציה57 ותעלומות כאלה כפי שהוא נגע בהן.
"שום דבר כזה," אמר האנקי בנימה חיובית. "מה שהציק לג'ק הגבוה היה יותר מדי אלכוהול וחינוך. הם יסדרו אינדיאני בכל פעם."
"אבל מה בנוגע לעלמה נוצה כחולה?" התעקשתי.
"תגיד," אמר האנק עם גיחוך, "הגברת הקטנה הזאת שגנבה את ג'ק הגבוה בוודאי נתנה לי צנצנת כשהבטתי בה לראשונה, אבל זה היה רק לדקה. אתה זוכר שאמרתי לך שג'ק הגבוה אמר שהעלמה פלורנס נוצה כחולה נעלמה מהבית בערך שנה קודם לכן? ובכן, ארבעה ימים לאחר מכן היא נחתה במקום מסודר כמו דירת חמישה חדרים ברחוב עשרים ושלוש מזרח כפי שאי־פעם הלכת לצידו, והיא הייתה הגברת מאגי מאז ועד עכשיו."