משחקי מציאות של אהבה וניצחון
משחקי מציאות של אהבה וניצחון
אהבה אינה מצרך חסר בעולמו של או. הנרי – אדרבא: נראה שיש ממנה בשפע, אלא ששפע זה מתחלק על פני מספר מצומצם מדי של מועמדים. שלושה, ליתר דיוק, המתחרים על מקום המיועד לשניים בלבד.
אוהב אחד יידרש לפיכך לוותר על מקומו, במחיר נפשי לא מבוטל יש לשער.
מי יהיה אפוא המפסיד הגדול, וחשוב מכך – מדוע?
מאז עלייתן לאוויר של תוכניות המציאות השונות, דובר רבות על אודות התופעות החברתיות שהן חושפות בפני קהל הצופים שלהן, ובעיקר על ההיבט המרושע והאכזרי אותו נאלצים המשתתפים להפגין כדי לשמור על מעמדם ומקומם, כל הדרך אל הפרס הנכסף.
נדמה שהמימרה "כל הדרכים כשרות" מעולם לא הייתה חזותית כל־כך, כאשר תחבולות תכסיסניות נחשפות ונהגות בקול, במהלכן של משימות מאתגרות, לשם הסברת עקרון הפעולה והשגת התכלית המיוחלת, יהיה המחיר תובעני ואכזרי ככל שיהיה.
או. הנרי אמנם אינו שולח את גיבוריו הבדיוניים לתחרות מציאות באזור מבודד, אך הוא בהחלט מבקש לבחון את מהלכיהם המחשבתיים והרגשיים בתוך קלחת מציאותית טעונה וצפופה, מוכיח בכך ששיעור אנושי ניתן ללמוד בכל מקום שבו קיימים אנשים, לא רק תפאורה וסביבה יוצאות דופן.
א. שיקוי האהבה של אייקי שונשטיין
מאחורי דלפק בית המרקחת שלו היה אייקי שונשטיין הרוקח המושלם: מלבד קבלת מרשמים ומכירת תרופות, הוא נשא גם בתפקיד היועץ, איש הסוד והמורה הרוחני. המספר מעיד כי עצותיו החכמות היו כה מוצלחות עד שמרשמיו הפכו מיותרים והתרופות שמכר נשפכו אל הביוב מחוסר שימוש. עם זאת, בחייו האישיים לא השכיל (או הצליח) אייקי לנהוג באותו אופן סמכותי ובטוח: ביישנותו וחששותיו מנעו ממנו לחזר אחר מושא אהבתו – רוזי, בתה של בעלת הבית בו התגורר, אותה פגש בארוחותיו. אהבתו לרוזי לא הייתה עניין חולף של התאהבות רגעית, אלא רגש שנבנה והשתרש בליבו במהלך תקופה ארוכה. אף על פי כן, לא מצא אייקי את העוז בליבו לפנות אליה ולו במילה אחת ו־וודאי שלא להתוודות בפניה על דבר אהבתו.
חברו של אייקי, צ'נק, היה טיפוס שונה בתכלית: חביב ומלא בטחון, אולי מתוחכם פחות אך וודאי מעשי יותר; הוא גילה את חיוכיה של רוזי ואסף אותם לרשתו. אופיו הפרחחי ולהיטותו להשתתף בקרבות רחוב שהיו עלולים להציג את דמותו באור שלילי, נדחקו בפני פעלתנותו החיובית ואישיותו התוססת. המספר – וגם אייקי – מגלים כלפיו אהדה וסלחנות רבה.
צ'נק, שאינו מודע לרגשותיו של אייקי, מבקש מחברו שירקח לו שיקוי אהבה, אשר ישכנע את רוזי להינשא לו. אייקי מגיב תחילה בזלזול, אך כעבור רגעים ספורים מאתר את האפשרות הגלומה בהזדמנות שלפניו. הוא רוקח לצ'נק "שיקוי אהבה" מרבע גרגר מורפיום, סוכר וחלב – ערובה לשינה עמוקה ונטולת הפרעות. לאחר הסתלקותו, ממהר אייקי לשלוח שליח לאביה של רוזי, השונא את צ'נק, ולהזהירו כנגד תוכניתו של האהוב הצעיר. ואולם, בתפניתו המשעשעת של הסיפור, מסייע "שיקוי האהבה" של אייקי לצ'נק דווקא להגשים את מטרתו ולא להחמיצה: לאחר שהעדיף לזכות באהבתה של רוזי באופן הגון, נסך צ'נק את השיקוי בספל הקפה של חתנו העוין. זה האחרון, שהתכונן לעמוד על המשמר ולסכל בעד הנישואין הקרבים, נפל לשינה עמוקה אשר אפשרה לזוג הצעיר לחמוק ולהינשא בחשאי, בעוד אייקי נותר בודד וגלמוד כשהיה.
נקודת ההכרעה של אייקי שונשטיין מתממשת ברגע שבין בקשתו של צ'נק לבין החלטתו שלו, לסכל את אותה הבקשה; אם יצליח יריבו לשאת את רוזי, יאבד אייקי את החשוב לו מכל. אין זה מן הראוי שייצא שכרו בהפסדו משום שהיה ביישן מדי מכדי לפעול, בייחוד לאור העובדה שאדם שקול ואחראי פחות ממנו יזכה באהבה מן ההפקר ויעוט על השלל שנולד מתוך חסרונותיו האישיים. האם החיים אינם מבוססים על מאבקים ועל ניצחונו של החזק, החכם או לפחות זה שהיטיב להילחם כדי להשיג את מטרותיו – לא משנה מהו המעשה או ההשפלה שנאלץ לשאת? אכן, צ'נק הוא ידידו של אייקי והוא טיפוס חביב וטוב לב, האוהב את רוזי באמת ובתמים, כפי שאייקי שונשטיין אוהבה. מה גם שרוזי, כפי שהעידה הסכמתה, אוהבת את צ'נק. אך האם לא הייתה יכולה לאהוב באותה מידה את אייקי החברותי, המלומד, המכובד?
בקרב על ליבה של הנערה הנחשקת – מי ראוי לצאת נפסד: הרוקח הביישן או הפוחז הצעיר?
בפעם הראשונה בחייו מחליט אייקי לפעול, אלא שפעולתו זו – דווקא פעולתו זו – היא שמובילה אותו אל התוצאה ההפוכה: התערבותו היזומה, שנועדה להטות את הכף לטובתו, היא זו שמטה את הכף לטובתו של צ'נק ולהצלחתו הראויה.
אמנם כן: סיומו המתוק־מריר של הסיפור עשוי להוביל את הקורא אל המחשבה כי דווקא לאייקי אירע עוול מוסרי, שכן מן הראוי שהוא, האזרח המכובד, בעל המקצוע והמעמד, יזכה בבחורה, ולא חברו הפרחח, שביקש להינשא לה בדרכי עורמה ותרמית. צ'נק היה צריך לרכוש את אמון האב ולא לסכן ביודעין את עצמו ואת עתיד זוגתו הצעירה, שעה שביקש להינשא לה כשהיא תחת השפעתו המסממת של שיקוי בלתי ידוע. השיקול האנוכי שהוביל אותו לבקש את עזרתו של אייקי אינו שונה משיקוליו האנוכיים של אייקי עצמו, השואף להשיג את מטרתו בכל מחיר. ואולם, בהגיע רגע האמת, החליט צ'נק לזכות בליבה של רוזי בדרך הנכונה: ללא שיקויים או סטיות מדרך הישר. הוא בחר בכנות על פני השקר וסירב להניח לרוזי לשתות מן השיקוי, משום שרצה שהסכמתה להינשא לו תהיה הסכמה של אמת. אייקי הוא זה שמעל באמונו של חברו ולקוחו: במקום להעמיד את צ'נק על טעותו, להסביר כי "סם אהבה" אינו מציאותי ולכוונו אל הדרך הנכונה (שיפור התנהגותו), שהייתה מעלה וודאי את ערכו בעיני אביה של רוזי, או לפחות להתוודות בפני צ'נק על רגשותיו שלו כלפי אותה נערה, הוא בוחר לשקר, לבגוד ולרמות.
צ'נק אמנם טעה כשרצה לכפות את אהבתו על ידי שימוש באמצעים מלאכותיים, אך העובדה שנמלך בדעתו מוכיחה שיקול דעת של מוסר אמיתי. בעשותו כן, על אף נסיבות חברתיות בעייתיות משהו, הוא מוכיח כי הוא מועמד ראוי יותר מאייקי, שברקיחת התרמית מאחורי גב חברו התגלה במלוא קלונו המוסרי. נישואיהם של צ'נק ורוזי הם אפוא העונש ההולם ביותר על התנהגותו הבזויה.
ב. בתי ספר ובתי ספר
משולש האהבה, המנוע הפועם של כל סיבוך רומנטי, שוכן גם בליבו של סיפור זה, קושר בין קודקודיו צייר עולה בשם גילברט, אשת חברה בשם ברברה רוס ואחיינית אובדת בשם נבדה וורן.
גילברט וברברה הכירו זה את זה שנים רבות, מתוך נסיבות חיים שקשרו את שניהם לג'רום וורן, סוכן בורסה עשיר וערירי: גילברט היה בנו "המאומץ" של ג'רום וברברה – אחיינית חורגת. נבדה וורן הייתה קרובת המשפחה האמיתית היחידה של ג'רום, בתו של אחיו המנוח שהגיעה – לאחר מות אביה – לגור באחוזתו המפוארת. הגעתה מערערת את המוסכמה הברורה שראתה בגילברט וברברה זוג העתיד לרשת את הונו העצום של וורן לאחר פטירתו. היא עצמה אינה חדת הבחנה מספיק כדי לעמוד על טיב רגשותיו של גילברט כלפיה, אך ברברה וודאי שאינה עיוורת לכך: "בדרך כלל נדרש ליתר משולש זמן רב לגלות שהינו הצד הארוך ביותר של משולש. אך זהו קו ארוך שאין לו שום פניות. ברברה הייתה לבדה. הדוד ג'רום ונבדה הלכו לתיאטרון. ברברה לא רצתה ללכת. היא רצתה להישאר בבית וללמוד בחדר העבודה. אם את, עלמתי, היית נערה ניו יורקית מהממת, וראית כל יום שמכשפה מערבית חומה תמימה הטילה אזיק רגל ופלצור על גבר צעיר שרצית לעצמך, גם את היית מאבדת את החשק לתפאורת כסף מחומצנת של מופע בידור מוזיקלי"1.
והנה – הזדמנות פז נופלת לחיקה של ברברה: בשובה הביתה מן התיאטרון, מבקשת ממנה נבדה להקריא לה מכתב ששלח לה גילברט מוקדם יותר, מכתב שבגינו התייסרה ברברה במהלך הערב כולו. לו רק יכולה הייתה לדעת מה נאמר בו – היא חושבת לעצמה שוב ושוב, מוגבלת על ידי אנינות מעמדה מכדי שתוכל לנסות ולחשוף זאת בדרכים עקלקלות. והנה, באורח פלאי ממש – נופלת ההזמנות לחיקה, באישורה המלא והתמים של נבדה, העסוקה כל־כולה בהשתחררות מצבתות כפפותיה. ברברה יכולה הייתה להקריא את המכתב ככל העולה על רוחה, לבחור לומר את הדברים אשר ישיבו לה את מה שנגזל ממנה לאחר טיפוח והשקעה של שנים. כמו אצל אייקי – איש לא היה יודע. סודה היה נשמר ותועלתה הייתה מושגת.
אולם ברברה בוחרת לשקר:
""נבדה יקירתי – בואי לסטודיו שלי בחצות הלילה. אל תאכזבני."
ברברה התרוממה והטילה את הפתק לחיקה של נבדה. "אני מצטערת מאוד," אמרה, "שאני יודעת. זה לא מתאים לגילברט. זו חייבת להיות טעות. רק קחי בחשבון שאיני יודעת על כך דבר – האם תעשי זאת, יקירה? עלי לעלות למעלה כעת, יש לי כאב ראש איום. אני בטוחה שאיני מבינה את המכתב. אולי גילברט סעד טוב מדי ויסביר. לילה טוב!""2
נבדה אכן חשה לסטודיו של גילברט באותו הרגע, על אף הסופה שבחוץ והאיחור שבשעון. וכשהיא מגיעה אליו ומספרת לו את שאירע, הוא מציע לה נישואין בו במקום ומזעיק זוג חברים, אשר ישמשו כעדים בטקס שיתקיים עוד באותו הלילה. רק מאוחר יותר מגלה החתן הצעיר לכלתו הטריה מה היה באמת תוכנו של המכתב ששלח לה:
"מילה במילה […] זה היה זה: העלמה וורן היקרה – צדקת לגבי הפרח. זה היה הורטנזיה, ולא לילך."3
קודם לדברים אלה התוודתה נבדה עצמה בפני גילברט, בוידוי נרגש למדי, כי אינה יודעת לקרוא ולכתוב, עובדה שהסבירה את הימנעותה התמידית מקריאת מכתביו המרובים אליה.
ברברה ידעה זאת או ליתר דיוק, ידעה את האמת על רגשותיה ועל רגשותיו של גילברט כלפי נבדה4. שלא כמו אייקי שונשטיין, היא בחרה שלא לנצל לרעה את ידיעותיה כדי להכשיל את חברתה ולקדם את עצמה. ההפך הוא הנכון: ברברה הסיטה עצמה מן הדרך, מוותרת ביודעין על עתיד שתוכנן עבורה, על מציאות שרצתה בה וגבר שחשקה בו. היא עשתה את המעשה הנכון, על אף שהיה וודאי קשה מאוד לביצוע, כדרכם של מעשים נכונים בדרך כלל.
למעשה, אלמלא התערבותה של ברברה, הייתה עשויה נבדה לאבד את אהובה, כדרך שאירע לטריסדייל, גיבור הסיפור הקקטוס, שהשקר הרברבני שסיפר על אודות שליטתו בשפה הספרדית עלה לו במחיר אהבתו5. עובדה זו רק מדגישה את עוצמת מעשיה של ברברה, שבחרה לעשות את שעשתה על אף שלא נתבקשה ועל אף שהדבר נבע מתוך התכחשות מוחלטת לתועלתה שלה עצמה6.
כאשר מתבקש הפועל לבחור – בינו לבין עצמו – בין דרך אשר תשרת את מטרתו האנוכית לדרך אשר תשרת את טובת האחר, החלטתו הסופית מבטאת את המערך התפיסתי שהוא מחשיב כנכון ומוסרי. ברברה בחרה להפסיד לטובתה של מתמודדת אחרת. על אף הקושי והוויתור על "הפרס" שראוי היה ליפול בחלקה, בהתנהלותה זו היא הוכיחה את עצמה כמנצחת אמיתית, אמיצה וראויה ביותר.
אייקי, שחתר לניצחון בכל מחיר, הוכיח בדיוק את ההפך; בהגיע רגע האמת הוא הפגין חולשת אופי ובחר באפשרות הקלה והבלתי הוגנת, אשר הוכיחה את עצמה גם כאפשרות הבלתי משתלמת והמוחמצת עד כאב.
תוכניות מציאות יוצרות תרחישים מלאכותיים המחוללים בכוח עימותים והתנגשויות חברתיות. שלא כמו סרט תיעודי, תוכנית מציאות אינה משקיפה על החיים כפי שהם באמת אלא מבקשת לעורר את הנפשות המעורבות לפעול בצורה "המדממת ביותר".
השיפוט הספרותי של או. הנרי אינו מונחה על פי שיקולים עקרים כגון אחוזי צפייה. כמספר יודע־כל, הוא בוחן את מניעיהם העמוקים של גיבוריו על פי האופן שבו היטיבו או לא היטיבו לפעול – לא על פי הדרך שבה "שיחקו את המשחק".
יתר על כן, המספר היודע־כל אינו יוצר את המשחק עבור גיבוריו הבדיוניים ואינו מטלטל את שגרת יומם כשהוא מעמיד בפניהם את האפשרות לבחור; הוא רק משקיף עליהם שעה שהם מתנהלים קדימה, על פי בחירותיהם ורצונם החופשי, מעניק להם ולנו, הקוראים, את האפשרות להעריך אותם בהתאם לאופן שבו הם מעריכים את עצמם.
פגישתם של אייקי וצ'נק, כמו שיחתן של נבדה וברברה, הפכו גורליות רק בדיעבד, הודות לבחירותיהם ולא בגין נסיבות חיצוניות של גורמים בעלי עניין.
אייקי וברברה הוכיחו, בדרכם ההפוכה שנפגשה בהשקת גבולות הקיצון שלה, כי הניצחון אינו חזות הכול.
הבחירה הנכונה חשובה ממנו הרבה יותר.