בקאסר, שטר בעלות מספר 2692
בקאסר, שטר בעלות מספר 12692
בכל פעם שאתם מבקרים באוסטין, אתם צריכים בהחלט לראות את משרד הקרקעות הכללי2. כשאתם עוברים במעלה השדרה אתם פונים פנייה חדה סביב פינת בית המשפט ועל גבעה תלולה לפניכם תראו טירה מימי הביניים. אתם חושבים על הריין; צוק הטירה של דראכנפלס3; הלורליי4; והמדרונות מכוסי הגפנים של גרמניה; וגרמנית היא כזו בכל שורה של האדריכלות והעיצוב שלה.
התוכנית שורטטה על ידי שרטט זקן מ"המולדת"5, שליבו עדיין אהב את התמונות מארץ מוצאו, ונאמר שהוא שיחזר את העיצוב של טירה מסוימת ליד מקום הולדתו בדייקנות יוצאת דופן.
תחת ההנהלה הנוכחית שכבה חדשה של צבע ביזתה בגסות המונית את קירותיה העתיקים והמכובדים. אריחים עכשוויים החליפו את לוחות אבן הגיר של רצפותיה, שחוקים בשקעים על ידי דריכותיהן של אלפי רגלים, וגופי תאורה נוצצים וצעקניים גזלו את מקומם של רהיטים שחוקי־הזמן שקודשו במגע ידיים שטקסס לעולם לא תחדל מלכבד. ברם, אפילו כעת, כשאתם נכנסים לבניין, אתם מנמיכים את קולכם והזמן פונה לאחור עבורכם, משום שהאוויר שאתם נושמים קר מהפרשות של דורות קבורים6.
הבניין הוא אבן עם ציפוי בטון; הקירות עבים ביותר; הוא קריר בקיץ וחם בחורף; הוא מבודד וקודר; ניצב בנפרד משאר בנייני המדינה, זועף ונרקב, מהרהר הרהורים ממושכים ועצובים על העבר.
עשרים שנה קודם לכן הוא היה כמעט כמו היום; עשרים שנה קדימה, החידוש הצעקני יתבלה והוא יחזור למראהו של ניוון נוגה.
אנשים החיים במדינות אחרות אינם יכולים לגבש שום תפיסה על אודות העוצם והחשיבות של העבודה שבוצעה ועל משמעותם של מיליוני רשומות והניירות המרכיבים את ארכיוני המשרד הזה. שטרי הבעלות, הפטנטים, ההעברות והמסמכים המשפטיים הנוגעים לכל שטח אדמה בבעלות מדינת טקסס מתויקים כאן.
היה ניתן למלא כרכים בתיאורי התחבולות הלא־ישרות, העסקאות הכפולות, המטרות הצולבות, עדויות השקר, הכזבים, השוחד, השינוי והמחיקה, העלמת והשמדת ניירות, המזימות והתכסיסים השונים שבשם ובעבור הדולר הכול יכול הותירו את כתמיהם על רישומי משרד הקרקעות הכללי.
שום התייחסות אינה מיוחסת לעובדים. כוח נאמן, מוכשר ויעיל של בני אדם אינו מתקיים עוד בחלקים הפקידותיים של כל ממשל, אולם ישנו – או היה, משום שזמנו עבר כעת – מעמד של ספסרי קרקעות המכונים על פי רוב כרישי יבשה, חמדניים וחסרי מצפון, שהשאיר את עקבותיו בכל מחלקה של המשרד הזה בצורת תארים שהושחתו, פטנטים שבוטלו, בתים שנהרסו ונעקרו ממקומם, העברות מזויפות ותצהירים שקריים.
לפני שהאריחים העכשוויים הונחו על הרצפות, היו חללים עמוקים בלוחות אבן הגיר, שחוקים מאין־ספור כפות רגליים שדרכו מדי יום בחוסר נוחות דרך מסדרונותיו המהדהדים, דוחקים מחדר התיקים לחדר העסקים, מחדרו הפרטי המקודש של הנציב לספרי הרשומות וחוזר חלילה.
המתיישב ההגון אך הנבער, נחוש להציל את חלקת האדמה הקטנה שהוא מכנה בית, מרפק את כריש היבשה החשדני שחיפש את התיעודים שישמשו כראייה להדחתו; ברון הבקר המתנשא, מסתמך על השפעתו וכספו, עמד לצד שולחנו של הנציב, כתף אל כתף עם הרוכש בעל זכות הקדימה, שחלקת תפוחי האדמה הקטנה שלו הייתה מונחת כמו חלקיק זעיר בים הרחב, השוצף של כרי המרעה הנסיכותיים שלו, ושיחק את המשחק הישן של "הקפאה", שהוא עתיק כמו קין והבל.
שובל הנחש עובר דרך הכול.
אנשים ישרים ורציניים חושלו במשך דורות בשאיפה להתיר את הסבך המביש ששנים מסוימות של הונאה והשמצה פצעו. הביטו בתיקים וראו את אין־ספור ההמלצות של אלה בעלי הסמכות:
"העברה בספק – נעולה."
"תעודת זיוף – נעולה."
"חתימה על זיוף."
"הפטנט נדחה – פטנט משוכפל במקום אחר."
"פתקי שדה מזויפים."
"תעודות שנגנבו מהמשרד" – ובקרוב עד אין־סוף.
ספרי הרישומים, הפרושים על שולחנות ארוכים, בחדר הגדול בקומה העליונה, פתוחים לבחינת הכול. פתחו אותם, ותמצאו את החושך וטביעות האצבעות השמנוניות של טיפול של חצי מאה. היד המהירה של גוזל האדמות רפרפה בדפים מיליון פעמים; אחיזתו הלחה של האיכר המבולבל הותירה את עקבות קריאותיו בדפים המרופטים.
העניין מתרכז בחדר התיקיות.
זהו חדר גדול, בנוי ככספת, חסין אש, שניתן להיכנס אליו רק דרך דלת אחת. יש שלט "אין כניסה" בפתח; והתיקיות היקרות נמסרות על ידי פקיד אחראי רק עם הצגת צו חתום על ידי הנציב או פקיד ראשי.
בשנים שחלפו שרר רפיון רב מדי בניהולו והתיקיות נמסרו לכל הפונים7, פשוט על פי בקשתם, והוחזרו לפי רצונם, או בכלל לא.
בימים אלה רוב התעלולים כבר נעשו. בחדר התיקיות, יש בסביבות… תיקיות, כל אחת בעטיפת נייר, המרכיבות את ניירת רישום המקרקעין של חלקת אדמה מסוימת.
אתם מבקשים מהפקיד האחראי את המסמכים הנוגעים לכל סקר בטקסס. הם מסודרים בפשטות במחוזות ובמספרים.
הוא נעלם מהדלת, אתם שומעים את החלקתה של קופסת פח, המכסה נפתח, והתיקייה בידיכם.
לכו לשם יום אחד ובקשו את בקאסר, שטר בעלות מספר 2692.
פקיד התיוק נועץ בכם מבט לשנייה, אומר בקצרה: "התיק חסר".
הוא חסר כבר עשרים שנה.
ההיסטוריה של התיק הזה מעולם לא נכתבה.
לפני עשרים שנה התגורר באוסטין סוכן קרקעות ממולח שהקדיש את כישרונותיו הבלתי מעורערים והידע העצום שלו בבעלות על קרקעות, והחוקים המסדירים אותן, לאיתור סקרים שבוצעו על ידי מסמכים בלתי חוקיים או שנעשו בצורה לא נכונה והיו חסרי ערך בגין אי־ציות לחוקים או כל פגם אחר שגאונותו ומוחו חסר המצפון יכול היה לחשוף.
הוא מצא פגם קטלני בבעלות על הקרקע כפי שהיא רשומה בבקאסר, שטר בעלות מספר 2692, והגיש תעודה חדשה על הסקר בשמו שלו.
החוק היה לצדו.
כל רגש של צדק, של כשרות ואנושיות היה נגדו.
התעודה שמכוחה נערך הסקר המקורי הייתה חסרה. היא לא נמצאה בתיקייה ואין שום מזכר או תאריך על העטיפה שיוכיחו שהיא הוגשה אי־פעם.
על פי החוק הקרקע הייתה ריקה, לא מופקעת, נחלת כלל לא מוקצית ופתוחה למיקום.
האדמה אוכלסה על ידי אלמנה ובנה היחיד, והיא הניחה שזכותה הייתה טובה.
מסילת הרכבת ערכה סקר למסילה חדשה דרך הנכס, והוא הכפיל את ערכו.
שארפ, סוכן הקרקעות8, לא יצר איתה קשר בשום אופן עד שהגיש את המסמכים שלו, ממהר לתבוע את תביעתו דרך המחלקות ואל חדר הפטנטים לרישום פטנט.
לאחר מכן הוא כתב לה מכתב והציע לה את ההזדמנות לקנות ממנו או להתפנות מיד.
הוא לא קיבל תשובה.
יום אחד הוא חיפש דרך כמה תיקיות ונתקל בתעודה החסרה. מישהו, כנראה עובד של המשרד, לאחר בדיקה מסוימת, הכניס אותה בטעות לתיקייה הלא־נכונה, ובאופן מוזר למדי הסח דעת נוסף, שגרם לכך שלא היה תיעוד של תיוק התעודה על העטיפה, השלים את הרושם כאילו מעולם לא הוגשה.
שארפ ביקש את התיקייה אליה התעודה שייכת ובחן אותה בזהירות, חושש שאולי התעלם מאישור כל שהוא הנוגע להשבתה למשרד. על גב התעודה היה רשום בבירור תאריך ההגשה, על פי החוק, וחתום על ידי הפקיד הראשי. אם תעודה זו צריכה להיראות על ידי הפקיד הבודק, טענתו שלו, כאשר תגיע לרישום פטנט, לא תהיה שווה את הנייר שעליה נכתבה.
שארפ הביט סביבו בגניבה. בחור צעיר, או ליתר דיוק נער בערך בן שמונה־עשרה, עמד כמה מטרים ממנו, מביט בו במבט בוחן בעיניים שחורות חדות. שארפ, מבולבל במקצת, דחף את התעודה לתוך התיקייה שאליה הייתה שייכת כראוי והחל לאסוף את המסמכים האחרים.
הנער ניגש ונשען על השולחן לצידו.
"משרד מעניין בהחלט, אדוני!" הוא אמר. "מעולם לא הייתי כאן קודם. כל הניירות האלה, עכשיו, הם עוסקים באדמות, לא כן? זכויות קרקע ושטרי קניין ודברים כאלה?"
"כן," שארפ אמר. "הם אמורים להכיל את כל מסמכי הבעלות."
"המסמך הזה, עכשיו," הנער אמר ולקח את בקאסר שטר בעלות מספר 2692, "על איזה קרקע הוא מייצג בעלות? אה, אני רואה: "שש מאות וארבעים דונם במחוז בקאסר? אבשלום האריס9, מקבל המענק המקורי." בבקשה תגיד לי, אני בור כל־כך בדברים האלה, איך אתה יכול להבדיל בין סקר טוב לסקר רע? נאמר לי שיש הרבה מאוד סקרים לא חוקיים ומזויפים במשרד זה. אני מניח שהשטר הזה הוא בסדר?"
"לא," שארפ אמר. "התעודה חסרה. הוא לא תקף."
"הנייר הזה שראיתי עכשיו שאתה מכניס לתיקייה הזאת, אני מניח שהוא משהו אחר – הערות שדה, או העברה, כנראה?"
"כן," שארפ אמר בחיפזון, "הערות שדה מתוקנות. סליחה, אני מעט לחוץ בזמן."
הילד הביט בו בעיניים בורקות וערניות.
להשאיר את התעודה בתיקייה לא היה מעולם רעיון טוב, אבל הוא לא היה יכול להוציא אותה כשהילד הסקרן הזה צופה בו. הוא פנה לחדר התיקיות, עם תריסר או יותר תיקיות בידיו, ובטעות הפיל חלק מהן על הרצפה. בשעה שהתכופף להרים אותן, הוא דחף במהירות את בקאסר, שטר חוב מספר 2692, לכיס הפנימי של חזיית מעילו.
זה קרה בדיוק בשעה ארבע וחצי, וכאשר פקיד התיקיות לקח את התיקיות, הוא זרק אותן בערמה בחדרו, יצא ונעל את הדלת.
הפקידים יצאו מהדלתות בתורים ארוכים, נגררים.
זו הייתה שעת הסגירה.
שארפ לא רצה לקחת את התיקייה ממשרד הקרקעות. ייתכן שהילד ראה אותו מניח את המסמך בכיסו, ועונש החוק על מעשה כזה היה חמור מאוד.
במרחק־מה מחדר התיקיות היה חדרו של השרטט, כעת ריק לחלוטין מיושביו. שארפ צנח מאחורי זרם האנשים היוצא, וחמק בערמומיות לתוך חדר זה.
הפקידים צעדו ברעש במורד גרם מדרגות הברזל, שרים, שורקים ומדברים.
למטה, שומר הלילה המתין ליציאתם, מוכן לסגור ולחסום את שתי הדלתות הגדולות לדרום ולצוות10. זו חובתו להשגיח היטב בכל יום שאף אחד לא יישאר בבניין לאחר שעת הסגירה.
שארפ חיכה עד שכל הצלילים פסקו. הוא התכוון להתעכב עד שהכול יהיה שקט, ואז לסלק את התעודה מהתיקייה ולהשליך אותה ברשלנות על שולחן של איזה שרטט כאילו הושארה שם במהלך המולת היום. הוא ידע גם שעליו להוציא את התעודה מהמשרד או להשמיד אותה, שכן אפשרות מציאתה המקרית על ידי פקיד תוביל להחזרתה המיידית למקומה הראוי, וכתוצאה מכך לגילוי שמיקומו מעל הסקר הישן היה חסר ערך לחלוטין.
בעודו נע בזהירות לאורך רצפת האבן, נביחות רמות של כלב שחור קטן, שהוחזק על ידי השומר, סיפרו שאוזניו החדות שמעו את קולות צעדיו. החדרים הגדולים והחלולים הדהדו בקול רם, על אף שהוא נע בקלילות ככל שהיה יכול.
שארפ התיישב ליד שולחן והניח לפניו את התיקייה. בכל פעולותיו המוזרות ותחבולותיו הערמומיות הוא עדיין לא כלל שום מעשה שהיה פלילי בעליל. הוא שמר תמיד על הצד הבטוח של החוק, אבל במעשה שעמד לבצע לא הייתה שום פשרה שתתיישב עם מעט המצפון שנותר לו.
אין קו גבול מוגדר היטב בין יושר לחוסר יושר. הגבולות של האחד מתמזגים עם הגבולות החיצוניים של האחר, והוא שמנסה לדרוך על הקרקע המסוכנת הזו עשוי לפעמים להיות בתחום אחד ולפעמים באחר; לכן הדרך הבטוחה היחידה היא הרחבת כביש מהיר שעובר ישר דרכו ומוגדר היטב על ידי קו ומצפן.
שארפ היה אדם בעל, מה שמכונה, מעמד גבוה בקהילה. כלומר, מילתו במקצוע הייתה טובה כמו של כל אדם; ההמחאה שלו היה טובה באותה מידה כמו מזומנים רבים מאוד, וכך נחשבה; הוא הלך לכנסייה בקביעות; התנהל בחברה טובה ולא היה חייב לאיש דבר. הוא נחשב למנצח בטוח בכל סחר קרקעות שבחר לעשות, אבל זה היה עיסוקו. המעשה שהוא עמד לבצע עכשיו יציב אותו לנצח בשורותיהם של אלה שבחרו ברע למנת חלקם – אם יתגלה. יתרה מכך, הוא יגזול מאלמנה ובנה רכוש שבקרוב עתיד להיות בעל ערך רב, אשר, אם לא היה שלהם מבחינה חוקית, היה שלהם מכל טענה של צדק אך הוא הרחיק לכת מכדי להסס. הסקר שלו עצמו היה בחדר הפטנטים לרישום פטנטים. תוארו שלו היה עתיד להשתכלל בידי המדינה עצמה.
התעודה חייבת להיות מושמדת.
הוא השעין את ראשו על ידיו לרגע, וכשעשה זאת נשמע צליל מאחוריו שגרם לליבו לזנק מפחד אשם, אך לפני שהיה יכול להתרומם, יד חלפה מעבר לכתפו ואחזה במסמך.
הוא התרומם במהירות, לבן כמו נייר, מקשקש בכיסאו בקול רם על רצפת האבן.
הנער שדיבר איתו קודם לכן עמד והביט בו בבוז ובעיניים נוצצות, והניח בשקט את המסמך בכיס החזה השמאלי של מעילו.
"אם כן, מר שארפ, מטבעו וגם בשמו," הוא אמר, "נראה שצדקתי כשהמתנתי מאחורי הדלת כדי לראות אותך יוצא בבטחה. אתה תעריך את ההנאה שאני מרגיש בכך שעשיתי זאת כשאומר לך ששמי הוא האריס. אמי היא הבעלים של האדמה שעליה הגשת את טענתך, ואם יש צדק כל שהוא בטקסס היא תחזיק בה. אני לא בטוח, אבל אני חושב שראיתי אותך מניח נייר בתיק הזה היום אחר הצוהריים, ויש אפשרות קלושה מאוד שהוא יהיה בעל ערך עבורי. התרשמתי גם מהרעיון שרצית לסלק אותו שוב, אבל לא הייתה לך הזדמנות. בכל מקרה, אני אשמור את זה עד מחר ואתן לנציב להחליט."
הרחק בעבר בקרב אבות־אבותיו של שארפ היו בוודאי כמה בעלי דם ברסרקר ישן11, שכן זהירותו וקור רוחו עזבו אותו, והותירו אותו אחוז בזעם עיוור, שטני וחסר היגיון שחשף את עצמו ברגע אחד בנצנוץ הלבן של עינו.
"תן לי את המסמך הזה, ילד," הוא אמר בקול עבה והושיט את ידו.
"אני לא כזה טיפש, מר שארפ," הנער אמר. "המסמך הזה יונח לפני הנציב מחר לבדיקה. אם הוא ימצא… הצילו! הצילו!"
שארפ התנפל עליו כמו נמר והצמיד אותו לרצפה12. הילד היה חזק ונמרץ אבל פתאומיות ההתקפה לא הותירה לו סיכוי להתנגד. הוא נאבק שוב לעמוד על רגליו, אבל זו הייתה חיה, עם עיניים בוערות ושיניים אכזריות למראה, שנלחמה בו, במקום גבר.
מר שארפ, אדם בעל מעמד גבוה ודו"ח טוב, נלחם על המוניטין שלו.
באותו רגע נשמע צליל עמום, ועוד אחד, ועדיין עוד אחד, ולהב מהבהב בלבן ואחר כך באדום, ואדוארד האריס13 צנח מטה כמו איזו בובה מפוחלצת של גבר, שנערים מכינים לספורט, עם הגפיים שלו מקומטים ורפויים, על רצפת האבן של משרד הקרקעות.
השומר הזקן היה חירש ולא שמע דבר.
הכלב הקטן נבח למרגלות המדרגות עד שאדונו גרם לו להיכנס לחדרו.
שארפ עמד שם למשך מספר דקות והחזיק בידו את סכינו המתקפלת המגואלת בדם, מקשיב להמיית היונים על הגג, ולתקתוק השעון הרם מעל שולחן הקבלה14.
מפה רשרשה על הקיר ודמו הפך לקרח; עכברוש נתקל בריצה בכמה ניירות פזורים וקרקפתו עקצצה, והוא בקושי הצליח להרטיב את שפתיו היבשות בלשונו.
בין חדר התיקיות לחדר השרטט יש דלת שנפתחת אל גרם מדרגות לולייני כהה קטן המתפתל מהקומה התחתונה אל התקרה בחלק העליון של הבניין.
גרם מדרגות זה לא היה בשימוש אז, וגם לא כיום.
הוא מיותר, לא נוח, מאובק וחשוך כלילה, והיה טעות של האדריכל שתכנן את הבניין.
גרם מדרגות זה מסתיים למעלה בחלל בצורת אוהל בין הגג והקורות.
המרחב הזה חשוך ואסור, ובהיותו חסר תועלת כמעט שלא פקדו אותו.
שארפ פתח את הדלת הזו והביט לרגע במעלה גרם המדרגות הצר ומכוסה קורי עכביש הזה.
* * * *
לאחר רדת החשיכה באותו לילה אדם פתח בזהירות את אחד החלונות התחתונים של משרד הקרקעות, התגנב החוצה בזהירות רבה ונעלם בצללים.
* * * *
אחר צוהריים אחד, שבוע לאחר זמן זה, שארפ השתהה שוב מאוחר לאחר שהפקידים עזבו והמשרד נסגר. למחרת בבוקר ראשון הבאים הבחין בסימן רחב באבק בקומה העליונה, ואותו סימן נצפה מתחת למדרגות ליד חלון. זה נראה כאילו חפץ כבד ומגושם למדי נגרר לאורך אבק אבן הגיר. ספר מזכרים עם "א. האריס" כתוב על עמוד השער15 נאסף במדרגות, אבל שום מחשבה מיוחדת לא הוקדשה לאף אחד מהסימנים הללו.
חוזרים ומודעות הופיעו במשך זמן רב בעיתונים, מבקשים מידע הנוגע לאדוארד האריס, שעזב את בית אימו בתאריך מסוים ומאז אבדו עקבותיו.
לאחר זמן מה דברים אלה הוחלפו בפרשיות בעלות עניין עדכני יותר ונמוגו מהתודעה הציבורית.
* * * *
שארפ מת לפני שנתיים, מכובד ומתחרט. השנתיים האחרונות של חייו היו אפופות במרה שחורה מיושבת שחבריו לא היו יכולים להצמיד לה שום הסבר. עיקר הונו הנוח נעשה מהאדמה שהשיג במרמה ובפשע.
היעלמותה של התיקייה הייתה תעלומה שעוררה מהומה מסוימת במשרד הקרקעות, אבל הוא קיבל את הפטנט שלו.
* * * *
זו מסורת ידועה באוסטין ובסביבתה שיש אוצר קבור בעל ערך רב אי־שם על גדות נחל שואל16, כקילומטר וחצי מערבית לעיר.
שלושה גברים צעירים המתגוררים באוסטין השתלטו לאחרונה על מה שהם חשבו שהיה רמז למקום הימצאו של האוצר, וביום חמישי בלילה הם הגיעו למקום לאחר רדת החשיכה וחפרו שוב ושוב במעדר ובאת חפירה בחריצות רבה במשך כשלוש שעות17.
בסוף זמן זה מאמציהם תוגמלו על ידי מציאת קופסה קבורה כמטר וחצי מתחת לפני השטח, אותה מיהרו לפתוח.
אורו של פנס חשף לעיניהם את עצמותיו חסרות הבשר של שלד אנושי עם בגדים שעדיין עטפו את איבריו הלא רגילים.
הם עזבו מיד את הזירה והודיעו לרשויות המתאימות על הממצא המחריד שלהם.
בבדיקה מדוקדקת יותר, בכיס החזה השמאלי של מעיל השלד נמצאה חבילת ניירות שטוחה ומאורכת, חתוכה לחלוטין18 בשלושה מקומות על ידי להב סכין, וכה ספוגה וקרושה בדם עד שהפכה לגוש כמעט בלתי ניתן לזיהוי. בעזרת מיקרוסקופ והפעלת מעט דמיון ניתן היה להפיק את המעט הזה מתוך הכתוב בראש הנייר: בקאסר, שטר בעלות מספר 2692.
