אריסטוקרטיה מול בשר קצוץ
אריסטוקרטיה מול בשר קצוץ1
הכתב הנחש של האבן המתגלגלת2 שוטט במעלה השדרה אתמול בלילה בדרכו הביתה מחדרי הימק"א3 כשניגש אליו גבר רזה, רעב למראה עם עיניים פראיות ושיער סתור. הוא פנה4 אל הכתב בקול חלול, חלש.
"האם אתה יכול להגיד לי, אדוני, היכן אוכל למצוא בעיר הזו משפחה של אנשים נחותים5?"
"איני מבין בדיוק."
"תן לי לספר לך איך זה," הזר אמר, מחדיר את אצבע המורה שלו באִבְקָת הכפתור של הכתב ופוגם קשות בחרצית שלו6. "אני נציג ממחוז אבן סבון7, ואני ומשפחתי חסרי בית, חסרי מגורים וחסרי מחסה. לא טעמנו אוכל מזה למעלה משבוע. הבאתי את משפחתי איתי, שכן יש לי הפרעות בעיכול ואיני יכול להסתובב הרבה עם הבחורים8. לפני כמה ימים התחלתי לחפש בית הארחה, משום שאיני יכול להרשות לעצמי להתאכסן במלון. מצאתי מקום נחמד, אצילי למראה, שהתאים לי ונכנסתי פנימה וביקשתי לדבר עם בעלת הנכס. גברת מכובדת מאוד עם אף רומי נכנסה לחדר. יד אחת שלה הייתה מונחת על הבט… על המותן שלה, והשנייה אחזה מטפחת תחרה. אמרתי לה שאני רוצה מגורים עבורי ועבור משפחתי והיא הואילה בטובה9 לקבל אותנו. שאלתי לתנאיה והיא אמרה $300 לשבוע. היו לי שני דולרים בכיסי ונתתי לה אותם בעבור קנקן התה הנאה ששברתי בזמן שנפלתי על השולחן בזמן שהיא דיברה.
"אתה נראה מופתע," היא אומרת. "תואיל בטובך לזכור שאני אלמנתו של המושל רידל מג'ורג'יה; משפחתי מקושרת מאוד ביוחסין נעלים10; אני נותנת לך מגורים כטובה; לעולם אינה מחשיבה כסף כשווה ערך כל שהוא ליתרון החברה שלי, אני…"
ובכן, יצאתי משם והלכתי לכמה מקומות אחרים. הגברת הבאה הייתה דודנית של הגנרל מהוני מווירג'יניה11 ורצתה ארבעה דולר לשעה בשביל חדר אחורי עם רעיון ורוד ומיטת שחם ברנט12. הבאה בתור הייתה דודתו של דיווי קרוקט13, וביקשה שמונה דולר ליום לחדר המרוהט בחיקוי של האלמו14, עם שזיפים מיובשים לארוחת בוקר ושעה אחת של שיחה איתה בארוחת ערב. אחרת אמרה שהיא הייתה צאצאית של בנדיקט ארנולד מצד אביה וקפטן קיד מהצד האחר15. היא דמתה יותר לקפטן קיד. הייתה לה רק ארוחה אחת ותפילה אחת ליום והיא מנתה את חברתה בשווי $100 לשבוע. מצאתי תשע אלמנות של שופטי בית המשפט העליון, תריסר שארות בשר של מושלים וגנרלים ועשרים ושני שרידים16 שנותרו ממגוון שמח של קולונלים, פרופסורים ורבי־סרן, שהעריכו את שוויין האריסטוקרטי החל מ־$90 עד ל־$900 לשבוע עם בשר קצוץ רופס17 ותפוחים מיובשים בצד. אני מעריץ אנשים ממוצא יאה אבל הקיבה שלי עורגת לבשר חזיר ושעועית במקום תרבות. האם אני לא צודק?"
"מילותיך," הכתב אמר, "שכנעו אותי שביטאת את מה שאמרת."
"תודה. אתה מבין איך זה. אני לא עשיר; יש לי רק את הוצאות המחייה היומיות שלי ואת ההכנסה הצדדית שלי ואני לא יכול להרשות לעצמי לשלם בשביל שושלת יוחסין גבוהה ואבות מעופשים. מעט בקר משומר תורם לי יותר מכתר וכשקר לי שלט אצולה לא מחמם אותי18."
"אני חושש רבות," הכתב אמר עם שיהוק משועשע, "שהתנהלת נגד עיר עם נימה גבוהה. מרבית האכסניות מהמעלה הראשונה כאן מנוהלות על ידי גבירות ממשפחות דרומיות וותיקות, הראשונות ממש בארץ."
"עכשיו אני נואש," הנציג אמר, בזמן שלעס מסמר למשך זמן, חושב שהיה זה ציפורן. "אני רוצה למצוא בית הארחה שבו בעלת הבית הייתה יתומה שנמצאה באורווה, שאביה היה איטלקי ממזרח אוסטין ושסבה מעולם לא הוצב על מפה. אני רוצה חבורה עלובה, רעת מזג, שפלה, מורחת טבק, בורה ומנומרת, שמעולם לא שמעה על קערות אצבעות או וורד מקאליסטר אבל יכולה להשיג מנה של לחם תירס ונזיד אירי במחירי שוק רגילים19. האם יש מקום כזה באוסטין?"
הכתב הנחש נענע את ראשו בעצב.
"איני יודע," הוא אמר, "אבל אלחץ את ידך בשביל הבירה."
עשר דקות לאחר מכן לוח הצפחה במסבאת ההרס הכחול20 נשא שתי ספרות נוספות: 10.

