טיקטוק
טיקטוק
א. הבלש הצרפתי הדגול באוסטין
קנוניה פוליטית מוצלחת1
פרק 1
אין זה מידע ידוע, שטיקטוק, הבלש הצרפתי המפורסם, היה באוסטין בשבוע שעבר. הוא נרשם במלון השדרה2 תחת שם בדוי והנימוסים השקטים והמאופקים שלו סימנו אותו מיד כאחד שאינו צריך להיות מסומן. איש אינו יודע מדוע הגיע לאוסטין, אך לאחד או שניים הוא מסר את המידע שמשימתו הייתה משימה חשובה מהממשלה הצרפתית.
דיווח אחד הוא ששר המדינה הצרפתי גילה תקנון ישן בין חוקי האימפריה, הנובע מאמנה בין הקיסר קרל הגדול והמושל רוברטס הקובע במפורש כי השער הצפוני של שטחי הבירה יישאר פתוח, אבל זו רק השערה3.
ביום רביעי שעבר אחר הצוהריים ג'נטלמן לבוש היטב דפק על דלת חדרו של טיקטוק במלון.
הבלש פתח את הדלת.
"אדון טיקטוק, אני מאמין," הג'נטלמן אמר.
"אתה תראה בספר האורחים שאני חותם את שמי קיו אקס ג'ונס," טיקטוק אמר, "ואדונים מכובדים יבינו שאני מעוניין להיות מוכר ככזה. אם אינך אוהב שמתייחסים אליך כאל אדון לא מכובד, אספק את רצונך בכל עת לאחר הראשון ביולי ואלחם בסטיב אודונל, ג'ון מקדונלד ואיגנטיוס דונלי4 בינתיים, אם תחפוץ."
"זה לא מפריע לי כלל," הג'נטלמן אמר. "למעשה, אני רגיל לכך. אני יושב ראש הוועד הפועל של המפלגה הדמוקרטית, מצע מספר 2, ויש לי חבר בצרות. ידעתי שאתה טיקטוק מהדמיון שלך לעצמך."
"היכנס נא5," הבלש אמר.
האדון נכנס והוגש לו כיסא.
"אני איש של מעט מילים", טיקטוק אמר. "אני אעזור לחבר שלך אם אפשר. המדינות שלנו הן ידידות נהדרות. אנחנו נתנו לכם את לה פאייט וטוגני תפוחי אדמה. אתם נתתם לנו שמפניית קליפורניה ולקחתם בחזרה את וורד מקאליסטר6. פרט את המקרה שלך."
"אדבר בקצרה מאוד," האורח אמר. "בחדר מס' 76 במלון זה נמצא מועמד פופוליסטי בולט. הוא לבדו. אתמול בלילה מישהו גנב את הגרביים שלו. לא ניתן למצוא אותם. אם הם לא יימצאו, מפלגתו תייחס את אובדנם לדמוקרטיה. הם יעשו כותרת גדולה מהפריצה, אם כי אני בטוח שזו לא הייתה תנועה פוליטית בכלל. הגרביים חייבים להימצא. אתה הגבר היחיד שיכול לעשות זאת."
טיקטוק קד.
"האם תהיה לי יד חופשית7 לחקור כל אדם הקשור למלון?"
"דיברו כבר עם הפועלים. כל דבר וכל אחד עומד לשירותך."
טיקטוק נועץ בשעונו.
"בוא לחדר זה מחר אחר הצוהריים בשעה שש עם בעל הבית, המועמד הפופוליסטי וכל עדים אחרים שנבחרו משתי המפלגות ואני אחזיר את הגרביים."
"טוב אדוני; שינה ערבה.8"
"להתראות.9"
יושב ראש הוועד הפועל של המפלגה הדמוקרטית, מצע מספר 2, קד בנימוס ונסוג.
טיקטוק קרא לנער השירות.
"הלכת לחדר 76 אתמול בלילה?"
"כן, אדוני."
"מי היה שם?"
"כסיל זקן שהגיע בשעה 7:25."
"מה הוא רצה?"
"את הסדרן."
"בשביל מה?"
"לכבות את האור."
"האם לקחת משהו בזמן שהיית בחדר?"
"לא, הוא לא ביקש ממני."
"מה שמך?"
"ג'ים."
"אתה רשאי ללכת."
פרק 2
חדרי ההסבה של אחד מבתי המגורים הפרטיים המפוארים ביותר באוסטין הם שלהבת של אורות. שורת כרכרות מתפרשת ברחובות מלפנים ומהשער ועד מפתן הדלת פרוש שטיח קטיפה, עליו יכולות לדרוך רגליהם העדינות של האורחים. האירוע הוא יציאתה לחברה של אחד הניצנים היפים ביותר בעיר הכתר הסגול. החדרים מלאים בתרבות, ביופי, בנעורים ובאופנה של החברה.
החברה באוסטין ידועה כשנונה ביותר, המובחרת ביותר ומן המעמד הגבוה ביותר שניתן למצוא מדרום־מערב לעיר קנזס. הגברת רוטבגה סנט ויטוס10, המארחת, מורגלת למשוך סביבה מעגל של כישרון ויופי שלעתים נדירות נמצא בר־השוואה בכל מקום אחר. ערביה מתקרבים לכבודו של סלון יותר מכל אירוע אחר למעט, אולי, קבלת הפנים של טוני פאוסט ומרגריטה בחזית הברזל11.
מיס ויטוס הקדושה, שהתגלותה אל תוך המבוך החברתי התבשרה על ידי תצוגה מבטיחה של הכנסת אורחים, היא שְׁחַרחוֹרֶת תמירה עם עיניים גדולות, נוצצות, חיוך כובש והתנהגות תמימה מקסימה. היא לובשת משי סיני בגזרת נסיכה וכמה מגבות שהוכנסו מאחור כדי להסתיר בליטה על עצמות השכמות. היא משוחחת בקלילות ובטבעיות על כיסויי קטיפה לספה עם הרולד סנט קלייר, הסוכן של חברת מכנסיים ממיניאפוליס. ידידתה וחברתה ללימודים, אלסי היקס, שנישאה לשלושה סוכנים נוסעים בערב אחד, שבוע או שבועיים קודם לכן, וזכתה בהתערבות של שני תריסר בקבוקי באדוויזר מנהג מונית צעיר, נאה ומוכשר, בום סמית'רס, מהדסת באיטיות להנאתה אל ומחוץ לחלונות צרפתיים נמוכים עם אתלברט וינדאפ, המועמד הצעיר האוהד לתפקיד בוחן נסתר, ששמו מוכר לכל מי שקורה דו"חות בתי משפט משטרתיים12.
במקום כל שהוא, מוסתרת על ידי קבוצת שיחים, תזמורת מנגנת, ובמהלך הפסקות בשיחה ניתן להריח בצלים מטוגנים במטבח. צחוקים מאושרים מצטלצלים משפתיים אדומות, פני גברים נאים מתרככים שעה שהם רוכנים מעל צווארים לבנים וחרוזים תלויים; עיניים ביישניות מסתירות דברים ששפתיים אינן מעיזות לומר, ומתחת למחוך ומותנייה ממשי13, לבבות פועמים בקצב לצלילים המתוקים של החלום הצעיר של האהבה14.
"והיכן היית מזה זמן שחלף, אביר פחדן שכמוך?" העלמה סנט ויטוס אומרת להרולד סנט קלייר. "האם סגדת במקדש אחר? האם אינך נאמן לחבריך משכבר? דבר, אדון אביר, והגן על עצמך."
"הו, הניחי לזה," הרולד אומר בבריטון העמוק והמוזיקלי שלו; "היה לי זמן מטורף להתאים מכנסיים להרבה טיפשים עקומי רגליים משדות הכותנה. יש להם בליטות על הרגליים שלהם, כמה מ'ן גדולות כמו דלעת, וכולם מצפים שזה יתאים. האם ניסית אי־פעם למדוד עקום רגליים – אני מתכוון – את יכולה לדמיין את הטירוף של הזמן שבליתי בניסיון לגרום למכנסיים להתאים ל'ם? העסקים משעממים גם, אף אחד לא רוצה 'תם ביותר משלושה דולרים."15
"ילד שנון שכמותך," העלמה סנט ויטוס אומרת. "מלא אמרות שפר ופתגמים חכמים כתמיד. מה אתה שותה עכשיו?
"אה, בירה."
"תן לי את זרועך והבה נלך אל חדר ההסבה ונסב סביב איזה פקק. אני לועסת מעט כותנה בעצמי."
שלובי זרוע, הזוג הנאה חלף על פני החדר, מוקד ההתעניינות לכל עין. לודריק הטרינגטון, שומר העלילה העולה והמוכשר בבית המטבחיים של הכוכב העולה, ומייבל גראב, ביתו של המיליונר, בעליה של מסבאת גיבנת הגמל, עומדים מתחת לשיח ההרדוף בשעה שהם חולפים16.
"היא יפה מאוד," לודריק אומר.
"בוגדים17," מייבל אומרת.
צופה חד־עין היה מבחין במשך כל הזמן הזה בדמות גבר בודד הנראה כמתחמק מהחברה אך על ידי שינוי זריז של עמדתו והלך רוח אסוף וקר מזג באורח מושלם, נמנע מהסבת אליו תשומת לב מיוחדת.
האריה של הערב הוא אדון פרופסור לודוויג פון בום, הפסנתרן. הוא נמצא שותה בירה במסבאה ברחוב פקאן מזרח על ידי הקולונל סנט ויטוס כשבוע קודם לכן ועל פי מנהגי אוסטין במקרה שכאלה הוזמן לבית על ידי הקולונל וביום המחרת התקבל לחברה, עם כיתות מוזיקה גדולות לשירותו. פרופסור פון בום מנגן את הסימפוניה הנפלאה בסולם ג'י מינור מתוך שירים ללא מוזיקה של בטהובן. הצלילים הגדולים מילאו את החדר בתואם מעודן. הוא מנגן את המעברים הקשים במיוחד במלוא היקף האובליגטו בשליטה מופתית וכאשר הוא מסיים עם המזמור הגדול עם צלילים שבורים בצד, יש דממה מוחלטת בחדר, היקרה יותר ללב האומן יותר ממחיאות הכפיים הרמות ביותר18.
הפרופסור מביט סביב. החדר ריק. ריק להוציא את טיקטוק, הבלש הצרפתי הדגול, המזנק מאחורי מצבור של צמחים טרופיים לצדו. הפרופסור מתרומם בבהלה.
"שקט," טיקטוק אומר. "אל תרעיש כלל. כבר עשית מספיק."
בחוץ נשמעים צעדים.
"תמהר," טיקטוק אומר: "תן לי את הגרביים האלה. אין רגע לבזבז."
"מה אומר אתה?"19
"הו, הוא מודה," טיקטוק אומר. "שום גרביים לא יתאימו מלבד אלה שלקחת מחדרו של המועמד הפופוליסטי."
החבורה חוזרת, כבר לא שומעת את המוזיקה.
טיקטוק לא מהסס. הוא אוחז בפרופסור, משליך אותו על הרצפה, קורע את נעליו ובגדיו, ונמלט עם האחרונים דרך החלון הפתוח אל הגן.
פרק 3
חדרו של טיקטוק במלון השדרה.
דפיקה נשמעת בדלת.
טיקטוק פותח אותה ומביט בשעונו.
"אה," הוא אומר, "השעה רק שש. היכנסו, אדונים."20
האדונים נכנסים. יש שבעה מהם; המועמד הפופוליסטי שנמצא שם על פי הזמנה, מבלי לדעת לאיזו מטרה; יושב ראש הוועד הפועל של המפלגה הדמוקרטית, מצע מספר 2, בעל המלון ושלושה או ארבעה דמוקרטיים ופופוליסטיים, קרובים ככל שאפשר היה למצוא21.
"אני לא יודע," המועמד הפופוליסטי התחיל, "מה בשם כל ה…"
"סלח לי," טיקטוק אמר בתקיפות. "אתה תעשה עמי טובה בכך שתשמור על שתיקה עד שאמסור את הדיווח שלי. הועסקתי בתיק הזה ופענחתי אותו. למען כבודה של צרפת אני מבקש שישמעו אותי בתשומת לב."
"כמובן," יושב הראש אמר; "נשמח להקשיב."
טיקטוק עומד במרכז החדר. האור החשמלי בוער בבהירות מעליו. הוא נראה התגלמות של ערנות, מרץ, פיקחות וערמומיות. החבורה מושיבה את עצמה על כיסאות לאורך הקיר.
"כאשר נודע לי על השוד," טיקטוק התחיל, "חקרתי בתחילה את נער המעלית. הוא לא ידע דבר. הלכתי למטה המשטרה. הם לא ידעו דבר. הזמנתי אחד מהם לבר לשתות. הוא אמר שהיה ילד שחור קטן ברובע העשירי שגנב דברים ושמר עליהם בשביל הגילוי המשטרתי, אבל לא הצליח להיות במקום המוסכם על המעצר פעם אחת ולכן נשלח לכלא. אז התחלתי לחשוב. נימקתי. אף אחד, הייתי מניח, לא יישא את גרביו של פופוליסט בכיסו מבלי שיעטוף אותם. הוא לא היה רוצה לעשות זאת במלון. הוא היה רוצה נייר. היכן הוא היה משיג אחד? במשרדו של מדינאי, כמובן. הלכתי לשם. גבר צעיר עם שיערו מסורק מטה על מצחו ישב מאחורי שולחן כתיבה. ידעתי שהוא כותב את פרטי החברה שכן נעל בית של גברת אחת, פיסת עוגה, מניפה, בקבוק ממזג מרוקן למחצה, צרור וורדים ומשרוקית משטרתית נחו על שולחן הכתיבה לפניו.
"האם תוכל לומר לי האם גבר רכש נייר כאן בשלושת החודשים האחרונים?" אמרתי.
"כן," הוא השיב. "מכרנו אחד אתמול בלילה."
"האם תוכל לתאר את האיש?"
"באופן מדויק. היו לו פאות לחיים כחולות, גבשושית בין עצמות הכתפיים, מגע של כאב בטן ומס עסקי בנשימתו."
"לאיזה כיוון הוא הלך?"
"החוצה."
לאחר מכן הלכתי…"
"חכה רגע," המועמד הפופוליסטי אמר, מתרומם; "אני לא מבין מה לכל ה…"
"פעם נוספת עלי להפציר בך להיות בשקט," טיקטוק אמר, בחריפות למדי. "אתה לא תפריע לי באמצע הדיווח שלי."
"ביצעתי מעצר שווא אחד," טיקטוק המשיך. "חלפתי על פני שני אדונים לבושים היטב ברחוב, כשאחד מהם העיר שהוא "גנב את הגרביים". אזקתי אותו וגררתי אותו לחנות מוארת, כשבן לווייתו הסביר לי שהוא שיכור במקצת ושלשונו אינה ברת שליטה לגמרי. הוא דיבר על כמה פעולות עסקיות ומה שהוא התכוון לומר היה שהוא "מכר את המניות"22. בנקודה זו שחררתי אותו. שעה לאחר מכן חלפתי על פני מסבאה וראיתי את פרופסור פון בום שותה בירה ליד שולחן. הכרתי אותו בפריז. אמרתי "הנה האיש שלי". הוא סגד לווגנר, חי על גבינת לימבורגר23, בירה ואשראי והיה גונב את הגרביים של כולם. התגנבתי אחריו לקבלת הפנים של הקולונל סנט ויטוס וברגע המתאים תפסתי אותו וקרעתי את הגרביים מרגליו. הנה הם."
במחווה דרמטית, טיקטוק השליך זוג גרבים מלוכלכים על השולחן, שילב את זרועותיו והטיל את ראשו לאחור.
בזעקת זעם רמה, המועמד הפופוליסטי זינק פעם נוספת ונעמד על רגליו.
"לעזאזל עם זה! אני אגיד את מה שאני רוצה. אני…"
שני הפופוליסטיים האחרים בחדר הביטו בו בקרירות ובחומרה.
"האם הסיפור הזה נכון?" הם תבעו לדעת מהפופוליסט.
"לא, אל אלוהים, הוא לא!" הוא השיב, מצביע באצבע רועדת אל יושב הראש הדמוקרטי. "שם עומד הגבר שרקח את המזימה כולה. זהו תעלול פוליטי שטני ולא הוגן שנועד לגרום להפסד קולות עבור המפלגה שלנו. כמה רחוק הדברים הרחיקו לכת?" הוא הוסיף, פונה בפראות אל הבלש.
"לכל העיתונים יש את הדו"ח הכתוב שלי בעניין, והמדינאי יפרסם אותו בשבוע הבא,24" טיקטוק אמר בשאננות.
"הכול אבוד!" הפופוליסטים אמרו, פונים אל הדלת.
"למען השם, ידידיי," המועמד הפציר, הולך בעקבותיהם; "הקשיבו לי; אני נשבע בפני שמיים שמעולם לא גרבתי זוג גרביים בחיי. זה הכול שקר שטני של מסע הבחירות."
הפופוליסטיים הפנו את גבם.
"הנזק כבר נעשה," הם אמרו. "האנשים שמעו את הסיפור. יש לך עדיין זמן לסגת בכבוד לפני המרוץ."
כולם עזבו את החדר למעט טיקטוק והדמוקרטים.
"הבה נרד למטה ונפתח בקבוק תוסס בוועדת הכספים," אמר ראש הוועד הפועל של המפלגה הדמוקרטית, מצע מספר 2.

