"המגים, כידוע לכם, היו אנשים נבונים – נבונים להפליא… מהיותם נבונים, אין ספק כי מתנותיהם נבונות היו… במשפט אחרון לנבונים בני ימינו ייאמר, כי מכל נותני המתנות ומקבליהן, שכמותם הם הנבונים ביותר. באשר הם שם, הנבונים ביותר המה. המה המגים."
(או. הנרי, "מתנת המגים", כתבי או. הנרי, תרגום: חמדה אלון, כרמי את שות', תל אביב, 1957, עמ' 22)