שוויו של דולר אחד

Array
(
    [0] => WP_Term Object
        (
            [term_id] => 18
            [name] => סיפורים ותרגומים
            [slug] => stories-and-translations
            [term_group] => 0
            [term_taxonomy_id] => 18
            [taxonomy] => category
            [description] => 
            [parent] => 0
            [count] => 132
            [filter] => raw
            [cat_ID] => 18
            [category_count] => 132
            [category_description] => 
            [cat_name] => סיפורים ותרגומים
            [category_nicename] => stories-and-translations
            [category_parent] => 0
        )

)

שוויו של דולר אחד¹

בוקר אחד מצא שופט בית המשפט של ארצות הברית, במחוז השוכן לאורך גבול ריו גראנדה², את המכתב הבא בדואר המיועד לו:

שופט

כשכלאת אותי לארבע שנים אמרת כמה מילים. בין דברים רעים אחרים, קראת לי נחש פעמונים. אולי אני באמת כזה – מה שבטוח, אתה שומע אותי משקשק עכשיו. שנה אחת אחרי שנכנסתי למכלאה, הבת שלי מתה מ… טוב, הם אמרו שזה היה עוני ובושה ביחד. לך יש בת, השופט, ואני הולך לגרום לך לדעת איך זה מרגיש לאבד אחת. ואני הולך להיכנס בפרקליט המחוזי שדיבר נגדי. אני חופשי עכשיו, ואני מניח שהפכתי לנחש פעמונים כמו שצריך. אני מרגיש כמו אחד. אני לא אומר הרבה, אבל זה השקשוק שלי. תיזהר כשאתקוף.

בכבוד רב
נחש פעמונים

השופט דרוונט³ השליך את המכתב הצידה ללא מחשבה נוספת. לא היה זה דבר חדש עבורו, לקבל איגרת כזו מאנשים נואשים שהובאו לפניו במשפט. הוא לא חש כל סכנה. מאוחר יותר הראה את המכתב לליטפילד⁴, התובע המחוזי הצעיר, שכן שמו של ליטפילד נכלל באיום, והשופט היה קפדן מאוד בעניינים הנוגעים אליו ואל חבריו הגברים. בכל הנוגע אליו, כיבד ליטלפילד את שקשוק הכותב בחיוך של זלזול; אולם הוא הזדעף מעט בקשר להתייחסות אל בת השופט, שכן הוא וננסי דרוונט עמדו להינשא בסתיו. ליטלפילד הלך לפקיד בית המשפט ויחד עמו עבר על הרישומים. הם החליטו שהמכתב נשלח כפי הנראה על ידי מקסיקו סאם⁵, פושע גבול מעורב ונואש שנכלא בגין הריגה ארבע שנים קודם לכן. לאחר מכן דחקו חובות מקצועיות את העניין מדעתו ושקשוקו של הנחש הנקמן נשכח.

בית המשפט התכנס בבראונסוויל⁶. מרבית המקרים בהם שפט היו האשמות של הברחה, זיוף, שוד פקידי דואר והפרות החוק הממשלתי לאורך הגבול. מקרה אחד היה של מקסיקני צעיר, רפאל אורטיז⁷, שנלכד על ידי סגן מפקד חכם במעשה של העברת דולר כסף מזויף.
הוא נחשד בסטיות רבות מדרך הישר, אולם הייתה זו הפעם הראשונה שהתקבע עליו דבר בר־הוכחה. אורטיז נמק בחמימות בכלא, מעשן סיגריות חומות וממתין למשפט. קילפטריק⁸, הסגן, הביא את הדולר המזויף והושיט אותו לתובע המחוזי במשרדו בבית המשפט. הסגן ורוקח מכובד היו מוכנים להישבע שאורטיז קנה באמצעותו בקבוק תרופה. המטבע היה זיוף עלוב, רך ועלוב למראה והיה עשוי בעיקר מעופרת.

זה היה היום לפני הבוקר שבו יגיע שלב הסיכום בעניינו של אורטיז, והתובע המחוזי הכין עצמו למשפט.

"אין הרבה צורך בהבאת מומחים מלומדים ויקרים שיוכיחו שהמטבע מוזר, מה קיל?" חייך ליטלפילד, כשהטיח את הדולר מטה על השולחן, שם נפל עם צלצול לא רם יותר מזה הבוקע מגוש טיט.
"אני מניח שהמשמן⁹ יהיה מקצוען גם מאחורי סורג ובריח," אמר הסגן, משחרר את נרתיק אקדחו. "חיסלת אותו. אם זה היה קורה רק פעם אחת, המקסיקנים האלה לא יכולים להבחין בין כסף טוב לרע; אבל הצעקן¹⁰ המנוול הזה שייך לכנופיה של זייפנים, אני יודע. זו הפעם הראשונה שבה יכולתי לתפוס אותו מבצע את התרגיל. יש לו בחורה שם במקום כלשהו בבקתות הטיט¹¹ של המקסיקנים על גדת הנהר. ראיתי אותה יום אחד כשעקבתי אחריו. היא יפה כמו עגלה אדומה בערוגת פרחים מלבלבת."

ליטלפילד דחף את הדולר המזויף לכיסו, והחליק את תזכיריו מהתיק לתוך מעטפה. בדיוק אז הופיעו בדלת פנים בהירות ושובות עין, גלויות לב ועליזות כפניו של ילד, ופנימה נכנסה ננסי דורוונט.
"הו, בוב, האם בית המשפט לא נעל היום את הישיבה בשתיים־עשרה בצהריים עד מחר?" היא שאלה את ליטלפילד.
"הוא נעל," אמר התובע המחוזי, "ואני שמח מאוד על כך. יש לי הרבה פסיקות לבחון, ו…"
"נו, זה ממש אופייני לך. אני מתפלאת איך אתה ואבא לא הופכים לספר חוקים או חקיקות או משהו! אני רוצה שתיקח אותי לירות בחופמים¹² היום אחר־הצהריים. הם פשוט ממלאים את ערבת לונג¹³. אל תאמר לא, בבקשה! אני רוצה לנסות את אקדח תריסר הקליעים¹⁴ החדש שלי; ביקשתי מהאורווה להשכרת סוסים לרתום את פלי¹⁵ ואת בס¹⁶ לכרכרה פתוחה¹⁷; הם סובלים יריות באופן כה נחמד. הייתי בטוחה שתלך."

הם התעתדו להינשא בסתיו. הזוהר היה בשיאו. החופמים ניצחו את היום – או, ליתר דיוק, את אחר־הצהריים – על פני סמכויות עטופות בעור עגל. ליטלפילד החל לסלק את ניירותיו.

דפיקה נשמעה על הדלת. קילפטריק השיב לה. נערה יפיפייה וכהת עיניים עם עור בעל גוון לימוני קלוש נכנסה אל החדר. רדיד שחור הושלך על ראשה ונכרך פעם אחת סביב צווארה. היא החלה לדבר בספרדית, רצף רהוט, מלא קינה של מוזיקה עגמומית.

ליטלפילד לא הבין ספרדית. הסגן הבין, והוא תרגם את דיבורה בחלקים, נושא את ידו בזמן ההפסקות כדי לבדוק את רצף מילותיה.
"היא באה לראותך, מר ליטלפילד. שמה הוא ג'ונה טרווניס¹⁸. היא רוצה לראותך בנוגע – ובכן, היא מעורבת עם הרפאל אורטיז הזה. היא… היא החברה שלו. היא אומרת שהוא חף מפשע. היא אומרת שהיא עשתה את הכסף וגרמה לו להעביר אותו. אל תאמין לה, מר ליטלפילד. זה העניין עם הנערות המקסיקניות; הן ישקרו, יגנבו או יהרגו עבור גבר כאשר הן נתקעות עליו. לעולם אל תבטח באישה מאוהבת!"

"מר קילפטריק!"

קריאתה הכועסת של ננסי דורוונט גרמה לסגן לפרפר לרגע בניסיון להסביר כי לא ציטט נכונה את משפטיו שלו, ואז הוא המשיך עם התרגום: "היא אומרת שהיא מוכנה שהיא תיקח את מקומו בבית הסוהר אם תיתן לו ללכת. היא אומרת שהיא קדחה מחום, ושהרופא אמר שהיא תמות אם היא לא תקבל תרופה. זו הסיבה שהוא העביר את דולר העופרת לבית המרקחת. היא אומרת שזה הציל את חייה. נראה שרפאל הזה הוא המותק שלה, זה בטוח; יש הרבה חומר בדיבור שלה על אהבה ודברים כאלה שאתה לא רוצה לשמוע."

זה היה סיפור ישן לתובע המחוזי.
"תאמר לה," אמר הוא, "שאיני יכול לעשות דבר. המקרה עולה לדיון בבוקר, והוא יצטרך לנהל את מלחמתו לפני בית המשפט."

ננסי דרוונט לא הייתה כה קשוחה. היא הסתכלת עם עניין אוהד בג'ונה טרווינס ובליטלפילד לסירוגין. הסגן חזר על מילותיו של התובע המחוזי בפני הנערה. היא אמרה משפט אחד או שניים בקול נמוך, משכה את הרדיד שלה קרוב יותר לפניה ועזבה את החדר.

"מה היא אמרה עכשיו?" שאל התובע המחוזי.
"שום דבר מיוחד," השיב הסגן. "היא אמרה: אם חייו של אדם – בוא נראה איך זה הלך – Si la vida de ella a quien tu amas – חייה של הנערה שאתה אוהב יימצאו אי פעם בסכנה, זכור את רפאל אורטיז".

קילפטריק יצא החוצה דרך המסדרון בכיוון משרדו של הסגן.

"אינך יכול לעשות דבר למענם, בוב?" שאלה ננסי. "זה דבר כה פעוט – רק דולר מזויף אחד – כדי להרוס את אושר חייהם של שני אנשים! היא הייתה בסכנת מוות, והוא עשה זאת כדי להציל אותה. האם החוק אינו מכיר את רגש הרחמים?"

"אין לזה מקום בתורת המשפט, נאן," אמר ליטלפילד, "בפרט בכל הנוגע לחובתו של התובע המחוזי. אני מבטיח לך שהפסיקה לא תהיה נקמנית; אך האיש נחשב כמורשע כבר בעצם הקראת התיק. עדים יישבעו כי הוא העביר את הדולר הפסול שנמצא בכיסי ברגע זה כ"מוצג א' ". אין מקסיקנים בחבר השופטים, והם יצביעו על אשמתו של מר משמן מבלי לעזוב את מושביהם."

ירי החופמים היה מוצלח באותו אחר־הצהריים ובהתרגשות הפעילות נשכחו צערם של רפאל וג'ונה טרווינס. התובע המחוזי וננסי דרוונט יצאו את העיר ברכיבה של שלושה מייל לאורך דרך עשבית רכה ואז הגיעו לערבה עגולה¹⁹ שגבלה בערמת עצים כבדה בערוץ פינדרה²⁰. מאחורי ערוץ זה נפרשה ערבת לונג, מקום מועדף לציד חופמים. שעה שהתקרבו לערוץ הם שמעו דהרת סוס לימינם וראו גבר עם שיער שחור ופנים שחומות רוכב בקו משיק לכיוון העצים, כאילו התגנב מאחוריהם.
"ראיתי את הבחור איפשהו," אמר ליטלפילד, שניתן בזיכרון לפרצופים, "אך איני יכול בדיוק למקם אותו. איזה חוואי, אני מניח, שעושה דרך קיצור הביתה."

הם בילו שעה בערבת לונג, יורים מתוך הכרכרה. ננסי דרוונט, נערה נמרצת מן המערב המורגלת בחיים בטבע, הייתה מרוצה מאקדח תריסר הקלעים שלה. היא מילאה שני שקים עם שלל הניצחון שלה.
הם החלו פונים הביתה בדהירה קלה. בתוך מאה יארד של ערוץ פינדרה יצא גבר מבין ערמת העצים ורכב ישירות לעברם.

"זה נראה כמו הגבר שראינו מגיע," העירה העלמה דרוונט.

כשהצטמצם המרחק ביניהם, משך לפתע התובע המחוזי את צמד הסוסים בחדות, עיניו מקובעות על הפרש המתקדם. אותו אדם שלף רובה וינצ'סטר מנדן האוכף שלו והשליך אותו אל זרועו.
"כעת אני מכיר אותך, מקסיקו סאם!" מלמל ליטלפילד לעצמו. "זה היית אתה שהרעשת בשיקשוקך באותה אגרת מעודנת."
מקסיקו סאם לא הניח לעניינים, ללא ספק. הייתה לו עין טובה לדברים הנוגעים לכלי נשק, כך שכאשר נמצא בטווח רובה טוב, אך מחוץ לסכנה מפני ירייה מספר שמונה²¹, הוא השליך את הוינצ'סטר שלו ופתח באש על שני רוכבי הכרכרה.

הירייה הראשונה פילחה את גב המושב במרווח של שני אינץ' בין כתפיהם של ליטלפילד והעלמה דרוונט. השנייה חדרה דרך הלוח הקדמי²² ומכנס רגלו של ליטלפילד. התובע המחוזי דחק את ננסי החוצה מהכרכרה אל הקרקע. היא הייתה חיוורת מעט, אך לא שאלה כל שאלות. היה לה חוש סְפָר שקיבל מצבי חירום ללא טיעונים עודפים. הם שמרו את אקדחיהם בהישג יד וליטלפילד אסף במהירות כמה תרמילי כדורים מקופסת הקרטון על המושב ודחק אותם אל כיסיו.

"הישארי מאחורי הסוסים, נאן," הורה. "הבחור הזה הוא בריון ששלחתי בעבר לכלא. הוא מנסה לסגור חשבון. הוא יודע שהיריות שלנו לא יפגעו בו ממרחק כזה."
"בסדר גמור, בוב," אמרה ננסי בקול יציב. "אני לא פוחדת. אבל גם אתה תתקרב. עצרי²³ בס, עמדי בשקט עכשיו."
היא ליטפה את רעמתה של בס.

ליטלפילד עמד עם אקדחו שלוף, מתפלל שהפושע הנואש יתקדם לטווח פגיעה. אך מקסיקו סאם שיחק את משחק הנקמה שלו לאורך קווים בטוחים. הוא היה ציפור בעל נוצות אחרות משל החופמי. עינו המדויקת מתחה קו דמיוני של היקף סביב אזור הסכנה ממעוף הציפור, ועל קו זה הניח מקל. סוסו התגלגל לימין, ושעה שקורבנותיו התגודדו לצד הבטוח של סוללת המגן הסוסית שלהם, הוא ירה כדור דרך כובעו של התובע המחוזי.

פעם טעה בחישוביו על ידי כך שיצר מעקף והרחיב את גבולותיו. אקדחו של ליטלפילד הבזיק, ומקסיקו סאם הרכין את ראשו מפני נקישתה הבלתי מזיקה של הירייה. כמה מהן עצרו את סוסו, שמיד קפץ לאחור על רגליו הקדמיות חזרה אל הקו הבטוח. הפושע הנואש ירה שוב. קריאה קטנה נשמעה מננסי דרוונט. ליטלפילד הסתובב, עם עיניים מבליחות, וראה את הדם מטפטף מלחייה.

"לא נוריתי, בוב – רק שביב שרט אותי. אני חושבת שהוא שבר אחד מחישורי הגלגל."
"אלוהים!"  נאנק ליטלפילד. "לו רק היה לי מטען תחמושת לרובה ציד!"

הבריון הצליח להרגיע את סוסו, ובחר את מטרתו בזהירות. פליי פלט נחירה ונפל בתוך הרתמה, פגוע בצוואר. בס, משעמדה על טעותה בנוגע לרעיון שהירי כוון אל החופמים, ניתקה את מושכותיה ודהרה הרחק בפראות. סאם המקסיקני שלח כדור באופן נקי דרך מקטורן הירייה העבה²⁴ של ננסי דרוונט.

"הישארי למטה – הישארי למטה!" התפרץ ליטלפילד. "קרוב לסוס – שטוח על הקרקע – כך."
הוא כמעט השליך אותה על העשב כנגד גבו של פליי השכוב. באופן מוזר, מילותיה של הנערה המקסיקנית שבו לתודעתו באותו רגע: "אם חייה של הנערה שאתה אוהב יימצאו אי פעם בסכנה, זכור את רפאל אורטיז."

ליטלפילד פלט קריאה.

"פתחי באש עליו, נאן, מעבר לגב הסוס. ירי מהר ככל שתוכלי! לא תוכלי לפגוע בו, אך גרמי לו להתחמק מפגיעה למשך דקה אחת בעוד אני מנסה להפעיל מזימה קטנה."

ננסי הגניבה מבט מהיר לליטלפילד, וראתה אותו מוציא ופותח את סכין האולר שלו. לאחר מכן החזירה את פניה כדי לציית להוראות, שומרת על אש מהירה אל האויב. מקסיקו סאם המתין בסבלנות עד שישכך מטח היריות הבלתי מזיק. היה לו זמן בשפע, והוא לא היה מעוניין לסכן את ההזדמנות למבט הציפור בעינו כשניתן היה להימנע מכך על ידי מעט זהירות. הוא משך את כובע הסטטסון²⁵ הכבד שלו נמוך, קרוב לפניו עד שהיריות פסקו. לאחר מכן הוא משך אותו מעט קרוב יותר וירה עם מגמה זהירה במה שזיהה מקורבנותיו מעבר לסוס שנפל.
אף אחד מהם לא זז.

הוא דחק בסוסו כמה צעדים קדימה. הוא ראה את פרקליט המחוז מתרומם על ברך אחת ומאזן את רובהו באופן מכוון. הוא משך את כובעו מטה והמתין לקרקושם הבלתי מזיק של קליעים קטנטנים.
הרובה התלקח עם קול נפץ עז. מקסיקו סאם נאנח, התקפל כל כולו²⁶ ולאט נפל מסוסו. נחש הפעמונים מת.

בשעה עשר בבוקר ביום המחרת נפתח בית המשפט, ותיק בית המשפט של ארצות הברית נגד רפאל אורטינז הועלה לדיון. הפרקליט המחוזי, עם זרועו הפגועה נתונה במתלה, התרומם ופנה לבית המשפט.

"באם זה יספק את כבודו," אמר, "אני מבקש שלא לתבוע בתיק זה²⁷. על אף שהנאשם נדרש להיות אשם, אין עדות מספקת בידי הממשלה כדי להבטיח את הרשאתו. חתיכת המטבע המזויף שעליה נבנתה זהות התיק אינה קבילה כעת כעדות. לפיכך אני מבקש שהתיק יימחק."

בהפסקת הצהריים טייל קילפטריק לתוך משרדו של התובע המחוזי.
"בדיוק הייתי למטה להציץ לכיוונו של מקסיקו סאם," אמר הסגן. "הם פרשו אותו²⁸. מקסיקו הזקן היה בחור קשוח, אני מניח. הבחורים שם תהו במה ירית בו. כמה אמרו שאלו וודאי היו מסמרים. מעולם לא ראיתי אקדח נושא משהו שגורם לחורים שהיו לו."
"יריתי בו," אמר התובע המחוזי, "עם מוצג א' של תיק הזיוף שלך. מזל טוב בשבילי – ועבור מישהו אחר – שזה היה כסף רע כפי שהיה! זה חתך דרך השבלול מאוד יפה²⁹. תגיד, קיל, אתה לא יכול ללכת לבקתות הטיט ולברר איפה חיה הבחורה המקסיקנית? העלמה דרוונט רוצה לדעת."