חג מולד לפי צו משפטי

Array
(
    [0] => WP_Term Object
        (
            [term_id] => 18
            [name] => סיפורים ותרגומים
            [slug] => stories-and-translations
            [term_group] => 0
            [term_taxonomy_id] => 18
            [taxonomy] => category
            [description] => 
            [parent] => 0
            [count] => 132
            [filter] => raw
            [cat_ID] => 18
            [category_count] => 132
            [category_description] => 
            [cat_name] => סיפורים ותרגומים
            [category_nicename] => stories-and-translations
            [category_parent] => 0
        )

)

חג מולד לפי צו משפטי¹

צ'רוקי היה אביו העירוני של פטיש צהוב². פטיש צהוב הייתה עיירת כורים חדשה שנבנתה בעיקר מבד אַבַּרְזִין ואורן לא מסותת. צ'ירוקי היה מחפש³. יום אחד, בזמן שהחמור שלו אכל קוורץ וזרעי אורן⁴, צ'ירוקי גילה עם המכוש שלו גוש זהב גולמי במשקל שלושים אונקיות. הוא תבע את בעלותו ואז, בהיותו אדם של רוחב לב והכנסת אורחים, הוא שלח הזמנות לחבריו בשלוש מדינות להצטרף ולחלוק את מזלו.
אף לא אחד מהאורחים המוזמנים שלח הודעת סירוב מנומסת.

הם התגלגלו פנימה ממחוז חילה, מנהר המלח, מהפקוס, מאלבקרקי ומפיניקס וסנטה פה ומכל עירוב המחנות⁵.

כשאלף אזרחים הגיעו ותבעו בעלות, הם קראו לעיירה פטיש צהוב, מינו ועידת ערנות והעניקו לצ'ירוקי שרשרת שעון עשויה מגוש זהב גולמי. שלוש שעות לאחר טקס הענקת המתנות שלהם תביעתו של צ'ירוקי התייבשה. הוא מצא כיס במקום ווריד. הוא נטש אותו והימר הימורים אחרים בזה אחר זה. אלת המזל האירה את פניה אליו בעבר. מעולם לאחר מכן הוא לא העלה מספיק אבק בפטיש צהוב כדי לשלם את חשבון השתייה שלו, אבל אלף אורחיו המוזמנים שגשגו בעיקר, וצ'רוקי חייך ובירך אותם⁶.

פטיש צהוב הייתה מורכבת מגברים שהסירו את כובעיהם בפני מפסידן חייכן, לכן הם הזמינו את צ'רוקי לומר מה שרצה.

"אני?" צ'רוקי אמר, "הו, בטח אתעסק בעסקי כרייה. אני מניח שאחפש במעלה המריפוסאס. אם אמצא אותו אני בוודאי אודיע לכולכם על העובדות. אף פעם לא הסתרתי יד של קלפים מהחברים שלי."⁷

במאי צ'ירוקי ארז את החמור שלו והפנה את מצחו המהורהר בצבע העכבר צפונה. אזרחים רבים ליוו אותו לגבולותיה הלא־מוגדרים של פטיש צהוב והעריפו עליו קריאות של שבח ופרידה. חמישה בקבוקוני שתייה, ללא בועת אוויר בין התכולות הנוזליות והפקק, נכפו עליו; והוא הוזמן להחשיב את הפטיש הצהוב כערבות תמידית למיטה, קותלי חזיר וביצים ומים חמים לגילוח למקרה שאלת המזל לא תראה לנכון לחמם את ידיה ליד מדורתו במריפוסאס.

שם אביה המייסד של פטיש צהוב ניתן לו על ידי ציידי הזהב בהתאמה לשיטת המינוח האהודה עליהם. לא היה זה הכרחי לאזרח להציג את תעודת הטבילה שלו על מנת לרכוש שם שלישי⁸. שמו של אדם היה רכושו האישי. מטעמי נוחות כשקראו לו לדלפק השתייה ובהתייחסות נבדלת אליו מבין שאר דו־הרגליים בחולצות כחולות, הוענק לו כינוי זמני, תואר או שם מאת הציבור. מוזרויות אישיות עיצבו מקור רוב הטבילות הבלתי רשמיות האלה. רבים דובבו בקלות גיאוגרפית ממחוזות שמהם התוודו כי הגיעו. כמה הכריזו על עצמם שהיו "תומפסונים" ואדמסים" ודומיהם, בחוצפה ובקולניות שהטילו עננה על תואריהם. מעטים חשפו בהתלהבות וללא בושה את שמותיהם הראויים והבלתי ניתנים לערעור. המעשה הזה נחשב ליהירות בצורה בלתי הולמת ולא זכה לאהדה. איש אחד שאמר שהיה צ'סטרטון אל סי בלמונט⁹, והוכיח זאת על ידי מכתבים, קיבל שהות עד לשקיעה לעזוב את העיר. שמות כגון "קצרני", "קשת רגלים", "טקסס", "ביל העצלן", "רוג'רס הצמא", "ריילי הצולע", "השופט" ו"אד קליפורניה" זכו לאהדה. צ'ירוקי ייחס את תוארו לעובדה שטען שחי זמן־מה עם השבט הזה באומה הילידית.

ביום העשרים לדצמבר באלדי, רוכב סוסים נושא הדואר¹⁰, הביא לפטיש צהוב פיסת חדשות.

"מה אני רואה באלברקרקי," באלדי אמר לאדוני המסבאה, "אם לא את צ'ירוקי כולו מקושט ומכוסה כמו הצאר של טורקיה, ומבזב' כסף בטונות. הוא ואני ראינו את הפיל ואת הינשוף, והיו לנו דגימות של היין הזה מאבקת סיידליץ¹¹; וצ'ירוקי, הוא ביקר את החשבונות, תשלום כנגד סחורה¹². הכיסים שלו נראו כמו שולחנות ביליארד לאחר חמישה־עשר סיבובים."

"צ'רוקי בטח תפס מחצב משתלם¹³," אד קליפורניה העיר. "ובכן, הוא לבן. אני מחויב לו מאוד על הצלחתו."

"נראה שכדאי שצ'רוקי יטייל להנאתו לפטיש צהוב ויפגוש את חבריו," אחר אמר, כועס מעט, "אבל זו הדרך. שגשוג הוא התרופה הטובה ביותר שקיימת לשכחה אבודה."

"אתה תראה," באלדי אמר, "אני מג'ע לזה. צ'ירוקי פוגע בווריד בגובה 3.5 מטר למעלה במריפוסאס שבודק טיול לאירופה לטון, והוא סוגר אותו לתלבושת התאגדות תמורת מאה אלף דולר חפוזים במזומן. אחר כך הוא קונה לעצמו מעיל מעור כלבי ים ומזחלת אדומה, ומה אתם חושבים שהוא מכניס לו לראש לעשות אחר כך?"

"לבדוק את המזל¹⁴," טקסס, שרעיונות הבילוי שלו היו מבוססי משחקים¹⁵, אומר.

"בואי ונשקי אותי, אמא מותק," קצרני, אשר נשא בכיסו תמונות¹⁶ וענב עניבה אדומה בזמן שעבד על טענותיו, שר.

"קנה מסבאה?" רוג'רס הצמא הציע.

"צ'רוקי לקח אותי לחדר," באלדי המשיך, "והראה לי. יש לו את החדר הזה מלא בתופים ובובות וגלגליות ושקים של ממתקים וג'קים מקפצים¹⁷ וצעצועי כבשים ומשרוקיות וקרונות משא ילדותיים כאלה. ומה אתם חושבים שהוא הולך לעש'ת עם אותם הקשקושים¹⁸ הלא־יעילים האלה? אל תנחשו שום ניחוש – צ'רוקי אומר לי. הוא הולך להוביל 'תם במזחלת האדומה שלו – וחכו רגע, אל תזמינו שום משקאות עדיין – הוא הולך לנס'ע הנה לפטיש צהוב ולתת לילדים – ילדי העיירה הזאת כאן – את עץ חג המולד הגדול ביותר ואת הבובה הב'כה הגדולה ביותר ומסיבת תיבת הכלים של הבנים הקטנים הכי ענקית שנראתה אי־פעם ממערב לקייפ הארטס¹⁹."

שתי דקות של דממה מוחלטת חלפו בעקבות מילותיו של באלדי. היא הופרה על ידי בעל הבית, אשר הגה בשמחה את הרגע המתאים להארכת הכנסת האורחים, שלח תריסר כוסות ויסקי מסתובבות במורד הדלפק, עם בקבוק שטייל לאט יותר מאחור.

"לא סיפרת לו?" הכורה שנקרא טרינידד²⁰ שאל.

"ובכן, לא," באלדי השיב, מהורהר; "אף פעם לא מצאתי בדיוק את הדרך לעשות את זה. אתה מבין, צ'רוקי כבר קנה ושילם עבור הבלגן הזה של חג המולד, והוא היה כולו מוחנף עם הערכה עצמית על הרעיון שלו, ואנחנו העפנו בדרך כל שהיא את תעלת המים עם היין התוסס שאני מדבר עליו, אז אף פעם לא גיליתי לו."

"אני לא יכול להימנע ממידה מסוימת של הפתעה," השופט אמר בעודו תולה את מקלו עם ידית השנהב על הדלפק, "שחברנו צ'רוקי עשוי להחזיק בתפיסה שגויה כל־כך של… אה… העיירה שלנו כביכול."

"אה, זה לא הפלא השמיני של העולם הארצי," באלדי אמר. "הצ'ירוקי נעלם מהפטיש הצהוב כבר למעלה משבעה חודשים. המון דברים יכולים לקרות בזמן הזה. איך הוא יכול לדעת שאין ילד אחד בעיירה הזאת, ושככל שזה נוגע להגירה, אף אחד לא צפוי?"

"כשחושבים על זה," אד קליפורניה העיר, "זה מצחיק שכמה לא נסחפו פנימה עדיין. אני מניח שהעיירה עדיין לא התיישבה מספיק להכניס את חטיבת טבעות הגומי."

"בנוסף לבזבוז הראוותני של עץ חג המולד של צ'רוקי," באלדי המשיך, "הוא הולך לתת חיקוי של סנטה קלאוס. יש לו פאה לבנה ופאות לחיים שמעוותות אותו בדיוק כמות התמונות של ויליאם קולן לונגפלו²¹ הזה בספרים, וחליפה אדומה עם תחתונים חיצוניים מעוטרים בפרווה וכפפות של שמונה אונקיות וכיפה אדומה סרוגה במסגרה אחת עומדת־מונחת²². לא חבל שתלבושת כזו לא מקבלת הזדמנות להתחבר עם מערך התפילה של אנני וויילי²³?"

"מתי צ'רוקי מתכנן לבוא עם המשאית שלו?" טרינידד חקר.

"בב'קר לפני חג המולד," באלדי אמר. "והוא רוצה שאתם החבר'ה תארגנו חדר מסודר עם עץ גרור ומוכן. וגבירות כאלה לעזור כי הן יכולות לעצור ת'נשימה מספיק זמן כדי שזו תהיה הפתעה לילדים."

מצבה הלא־מבורך של פטיש צהוב תואר בנאמנות. קול הילדות מעולם לא הצהיל את מבניה הדקיקים; טפיפות רגלים קטנות חסרות מנוחה מעולם לא חנכו את הכביש המהיר הסלעי היחיד בין שתי שורות של אוהלים ובניינים גולמניים. הם יבואו מאוחר יותר, אבל כעת פטיש צהוב לא הייתה אלא מחנה הרים, ובשום מקום בה לא נפקחו לרווחה העיניים השובבות, מצפות עם שחר ליום קסום; הידיים הקטנות, הלהוטות להגיע אל מאגרו המבלבל של סנטה; הקולות הילדותיים, המתמוגגים בעליזות העונה, כמו הגעת הדברים הטובים שצ'רוקי חם הלב היה ראוי להם.

מנשים היו חמש בפטיש הצהוב. רעייתו של הבוחן, בעלת מלון מכת המזל²⁴, ובעלת המכבסה שאמבטיית הרחצה שלה הניבה אונקיה אחת של אבק ביום. אלו היו הנשיות הקבועות. השתיים הנותרות היו האחיות ספנגלר, העלמה פאנצ'ון וארמה, מלהקת הקומדיה חוצת היבשות, שבאותו הזמן העלו סדרת הצגות בתיאטרון האימפריה (המאולתר)²⁵, אבל מבין הילדים לא היה אף לא אחד. לעתים העלמה פאנצ'ון שיחקה במרץ והתייחסה לחלק של הילדות החסונה, אבל בין התיחום שלה וחזיונות ההתבגרות שהדמיונות הציעו כנמענים זכאים לחנויות החג של צ'רוקי נראה שהתקבע פער.

חג המולד עתיד להגיע ביום חמישי. בבוקר יום שלישי טרינידד, במקום ללכת לעבודה, חיפש את השופט במלון מכת המזל.

"זו תהיה חרפה לפטיש צהוב," טרינידד אמר, "אם היא תזרוק את צ'רוקי על שקע עץ חג המולד שלו. אתה עשוי לומר שהאיש בנה את העיירה הזו. מבחינתי, אני הולך לראות מה אפשר לעשות כדי לתת לסנטה קלאוס עסקה הוגנת."

"שיתוף הפעולה שלי," השופט אמר, "יגיע בשמחה. אני אסיר תודה לצ'רוקי על טובות עבר אבל, אני לא רואה… עד כה התייחסתי להיעדר הילדים כמותרות… אבל במקרה הזה… עדיין, אני לא רואה…"

"הסתכל עלי," טרינידד אמר, "ותראה אמצעים ודרכים ישנות עם הפרווה עליהם. אני הולך לרתום קבוצה ולגנוב המון ילדים בשביל המופע של סנטה קלאוס של צ'רוקי, אפילו אם אצטרך לשדוד בית מחסה ליתומים."

"אאוריקה!" השופט קרא בהתלהבות.

"לא, אתה לא," טרינידד אמר בהחלטיות. "מצאתי את זה בעצמי. למדתי על המילה הלטינית הזו בבית הספר."

"אני אתלווה אליך," השופט הכריז, מניף את מקלו. "אולי רהיטות וכישרון השפה כפי שיש ברשותי יהיו ליתרון בשכנוע ידידינו הצעירים להשאיל את עצמם למיזם שלנו."

בתוך שעה פטיש צהוב התוועדה לתוכנית של טרינידד והשופט ואישרה אותה. אזרחים שידעו על משפחות עם צאצאים ברדיוס של ארבעים מייל מהפטיש הצהוב צעדו קדימה ותרמו מהידע שלהם. טרינידד ערך רשימות קפדניות מכל אלה ואז נחפז להשיג כלי רכב וצוות.

התחנה הראשונה שתוכננה הייתה בית עץ כפול במרחק 15 מייל מהפטיש הצהוב. אדם פתח את הדלת לברכת השלום של טרינידד ואז ירד ונשען על השער הרעוע. המבואה הייתה מלאה במסה צפופה של צעירים, חלקם מרופטים, כולם מלאי סקרנות ובריאות.

"זה הולך ככה," טרינידד הסביר. "אנחנו מהפטיש הצהוב ואני מגיעים לחט'ף בסוג של דרך נעימה. אחד מהאזרחים המובילים שלנו פצוע מהפגע של סנטה קלאוס, והוא אמור להגיע לעיר מחר עם חצי מהומה שטותית וקלת ערך שנצבעה באדום ויוצרה בגרמניה. הילד הצעיר ביותר שקיבלנו בפטיש הצהוב מרים ארבעים וחמישה קילו וסכין גילוח בטיחותי²⁶. כתוצאה מכך אנחנו מתביישים מאוד מכל אחד שאומר "הו" ו"אה" כשאנחנו מדליקים את הנרות על עץ חג המולד. עכשיו, שותף, אם תשאיל לנו כמה ילדים, אנחנו מבטיחים להחזיר 'תם בריאים ושלמים ביום חג המולד. והם יוחזרו עמוסים בבילוי טוב ובמשפחת רובינסון השוויצרית²⁷ וקרני שפע ותופים אדומים ותעודות הוקרה דומות. מה אתה אומר?"

"במילים אחרות," השופט אמר, "גילינו בפעם הראשונה בעיירה העוברית אבל המתקדמת שלנו את חוסר הנוחות של העדר גיל ההתבגרות. עונת השנה שבה נהוג להעניק מתנות היתוליות אבל לעתים קרובות מוערכות לצעירים ולרכים הגיעה בערך…"

"אני מבין," ההורה אמר, אורז את מקטרתו עם האצבע המורה שלו. "אני מניח שאני לא צריך לעכב אתכם רבותיי. לי ולאשתי²⁸ יש שבעה ילדים, כמו שאומרים, וכשאני מעביר את החבורה בראשי, לא נראה שאני פוגע במישהו שנוכל לוותר עליו בשבילכם, כדי שתוכלו להוציא לפועל את העשי'ה שלכם. לאשתי יש כמה ממתקי תירסה ובובות סמרטוטים חבויות בתיבות הבגדים, ואנחנו מאפשרים לתת לחג המולד סחרור קטן משל עצמנו בסוג של סגנון לא משמעותי. לא, לא יכולתי, עם כל מידה של נלהבות, ליפול ברעיון של לתת למישהו מ'ם ללכת. תודה רבה לכם, רבותיי."

הם רכבו במדרון ועלו בגבעה נוספת לבית החווה של ווילי ווילסון²⁹. טרינידד דקלם את פנייתו והשופט שאג את השירה הכבדה והמשעממת שלו³⁰. גברת וויילי אספה את שני צעיריה וורודי הלחיים קרוב לחצאיותיה ולא חייכה עד שראתה את ווילי צוחק ומנענע בראשו. שוב סירוב.

טרינידד והשופט מיצו לשווא יותר ממחצית מרשימתם לפני שהדמדומים החלו להגיח בין הגבעות. הם בילו את הלילה בפונדק דרכים³¹ ויצאו שוב מוקדם בבוקר המחרת. העגלה לא הכילה ולו נוסע אחד.

"אני מתחיל לחשוב," טרינידד העיר, "שלהשאיל ילדים בחג המולד זה כמו לנסות לגנוב חמאה מגבר שמגיעות אליו חמיטות חמות."³²

"זו ללא ספק עובדה שאין עליה עוררין," השופט אמר, "שה… אה… קשרים המשפחתיים נראים הגיוניים ותקיפים יותר בתקופה הזו של השנה."

ביום שלפני חג המולד הם נסעו שלושים מייל, מקיימים ארבע עצירות ופניות שלא נשאו פרי. בכל מקום הם מצאו "ילדים" מעל לערך הנקוב. השמש הייתה נמוכה כאשר רעייתו של מנהל מדור על מסילת ברזל בודדה צופפה את ילדיה הבלתי זמינים מאחוריה ואמרה: "יש אשה שזה עתה נטלה פיקוד על בית הארחה של מסילת הברזל למטה בצומת גרניט³³. שמעתי שיש לה ילד קטן. אולי היא עשויה לתת לו ללכת."

טרינידד עצר את הפרדות שלו בצומת גרניט בשעה חמש אחר הצוהריים. הרכבת בדיוק עזבה עם מטענה של נוסעים שבעים ומפויסים. על מדרגות בית האוכל הם מצאו ילד רזה וזוהר בן עשר מעשן סיגריה. חדר האוכל הושאר בתוהו ובוהו על ידי התיאבון המתהלך ממקום למקום. אשה צעירה למדי התפרקדה, מותשת, בכיסא. פניה לבשו קווים חדים של דאגה. פעם היה לה סגנון מסוים של יופי שלעולם לא יעזוב אותה כליל ושלעולם לא לגמרי ישוב. טרינידד שטח את משימתו.

"הייתי מחשיבה זאת כרחמים אם היית לוקח את בובי לזמן־מה," היא אמרה בעייפות. "אני בתנועה מהבוקר עד הערב, ואין לי זמן לדא'ג לו. הוא לומד הרגלים רעים מהגברים. זו תהיה ההזדמנות היחידה שתהיה לו לקבל חג מולד כל שהוא."

הגברים יצאו החוצה והתייעצו עם בובי. טרינידד צייר את תהילות עץ חג המולד ומתנותיו בצבעים מלאי חיים.

"ויתרה מכך, ידיד הצעיר," השופט הוסיף, "סנטה קלאוס בעצמו יחלק באופן אישי את המנות שיאפיינו את המתנות שהועברו על ידי הרועים של בית לחם ל…"

"הו, רד מזה," הילד אמר, פוזל בעיניו הקטנות, "אנ'לא ילד. אין שום סנטה קלאוס. זה האנשים ש'ך שקונים צעצועים ומגניבים 'תם פנימה כש'תה ישן³⁴. והם עושים סימנים בפיח בארובה עם המלקחיים כדי שזה יראה כמו העקבות של המזחלת של סנטה."

"ייתכן שזה כך," טרינידד טען, "אבל עצי חג המולד הם לא שום סיפור אגדה. העץ הזה הולך להיראות כמו החנות של עשרה סנט באלבקרקי, כולו מתוח בסקויה³⁵. יש צמרות ותופים ותיבות נוח ו…"

"הו, לעזאזל," בובי אמר בעייפות. "חתכתי אותם מזמן. הייתי רוצה לקבל רובה – לא צעצוע – אחד אמיתי, כדי לירות בו בחתולי בר, אבל אני מניח שלא יהיה אף אחד מהם על העץ הישן שלך."

"ובכן, אני לא יכול לומר בוודאות," אמר טרינידד בדיפלומטיות; "הוא עשוי להיות. תבוא איתנו ותראה."

התקווה שהוצעה, חלשה ככל שהייתה, זכתה בהסכמתו המהוססת של הילד ללכת. עם המוטב היחיד הזה לנדיבות החג של צ'רוקי, מגייסי הקולות הסתובבו אל הדרך הביתה.

בפטיש הצהוב המחסן הריק הפך למה שעשוי להיחשב כבית קיט של פייה מאריזונה³⁶. הגבירות עשו את מלאכתן נאמנה. עץ חג מולד גבוה, מכוסה עד לענפו הגבוה ביותר בנרות, דיסקיות נוצצות וצעצועים המספיקים ליותר ממניין ילדים, עמד במרכז הרצפה. סמוך לשקיעה עיניים חרדות החלו לסרוק את הרחוב לחזרתו של הצוות מספק הילדים. בצוהריים של אותו יום צ'ירוקי מיהר לעיירה עם המזחלת החדשה שלו שעליה נערמו לגובה צרורות וקופסאות וחבילות מכל הגדלים והצורות. הוא היה מרוכז כל־כך בסידורים לתוכניותיו הזולתניות שמיעוט הילדים לא זכה לתשומת ליבו. איש לא הסגיר את המצב המשפיל של פטיש צהוב, שכן מאמציהם של טרינידד והשופט היו צפויים לספק את החסר.

כשהשמש שקעה צ'ירוקי, עם כנפיים רבות וחיוכי קשתות על פניו המתובלים³⁷, פרש להתבודדות עם הצרור המכיל לבוש סנטה קלאוס וצרור המכיל מתנות מיוחדות שטרם נחשפו.

"כשהילדים יתאספו," הוא הנחה את מתנדב ועדת הסידור, "הדליקו את הנרות על העץ וכוונו אותם לשירי פוסי רוצה פינה והמלך ויליאם³⁸. כשהם ייכנסו לזה, מה – סנטה יחליק בדלת. אני משער שיהיו הרבה מתנות לחלק לכולם."

הגברות רחפו סביב העץ, מעניקות לו נגיעות אחרונות שלעולם לא תהיינה סופיות. האחיות הספנגליות היו שם בתלבושות של הגבירה ויולט דה ורה ומארי, העוזרת, בדרמה החדשה שלהן, כלת הכורה³⁹. התיאטרון נפתח רק בתשע והן היו סייעות רצויות בוועדת עץ חג המולד. בכל רגע ראשים היו מופיעים בדלת כדי לראות ולשמוע את התקרבות צוות טרינדד וכעת הפעולה הזו הפכה למדאיגה, שכן הלילה ירד ועד מהר יהיה צורך להדליק את הנרות על העץ, וצ'ירוקי היה מסוגל לפרוץ פנימה בכל רגע בתלבושת סנטה קלאוס⁴⁰ שלו.

לבסוף עגלת "גונבי הילדים"⁴¹ קרקשה במורד הרחוב אל הדלת. הגברות, עם צריחות התרגשות קטנות, התעופפו להדליק את הנרות. הגברים של הפטיש הצהוב חלפו פנימה והחוצה בחוסר מנוחה או עמדו בחדר בקבוצות נבוכות.

טרינדידד והשופט, נושאים את סימני הטיול הממושך, נכנסו, מובילים ביניהם נער שובב אחד, שנעץ עיניים זועפות ומנבאות שחורות בעץ הצעקני.

"איפה הילדים האחרים?" אשתו של הבוחן, המנהיגה המוכרת של כל התפקידים החברתיים, שאלה.

"גברתי," טרינידד אמר באנחה, "לחפש ילדים בזמן חג המולד זה כמו לבצע חיפושי יסודי של כסף בתוך אבן גיר. העסק ההורי הוא אחד שאין לי שום סיכוי להבין. נראה שאבות ואימהות מוכנים שצאצאיהם ייטבעו, ייגנבו, יאכלו אלון רעיל וייטרפו על ידי פומות ההרים 364 ימים בשנה, אבל ביום חג המולד הם מתעקשים ליהנות באופן בלעדי מההשפלה של נוכחותם. הצעיר ההולך על שניים הזה כאן, גבירתי, הוא כל מה שנשטף החוצה מתמרוני היומיים שלנו."

"הו, הילד הקטן והמתוק!" העלמה ארמה הָמְתָה, גוררת את גלימות דה ורה שלה למרכז הבמה.

"הו, שתקי," בובי אמר בזעף. "מי ילד? את לא, זה בטוח."

"פרחח חצוף!" העלמה ארמה התנשפה מתחת לחיוך האמייל שלה.

"עשינו את הטוב ביותר שיכולנו," טרינידד אמר. "זה קשה לצ'ירוקי, אבל זה היה בלתי נמנע."

ואז הדלת נפתחה וצ'ירוקי נכנס פנימה בתלבושת המקובלת של ניק הקדוש⁴² . זקן לבן משתפל ושיער גולש כיסו את פניו כמעט עד לעיניו הכהות והזוהרות. מעבר לכתפו הוא נשא חבילה.

אף אחד לא זע בשעה שהוא נכנס פנימה. אפילו האחיות ספנגלר חדלו מעמידתן המתחנחנת ובהו בסקרנות בדמות הגבוהה. בובי עמד עם ידיו בכיסיו, מביט בעגמומיות בעץ הנשי והילדותי. צ'ירוקי הניח את החבילה שלו והסתכל בתמיהה סביב החדר. אולי הוא דמיין שקבוצה גדולה של ילדים להוטים לאן שהוא ישוחררו עם כניסתו. הוא ניגש לבובי והושיט את ידו בכפפה אדומה.

"חג מולד שמח, ילד קטן," צ'ירוקי אמר. "כל מה שתרצה שנמצא על העץ יורידו בשבילך. לא תלחץ ידיים עם סנטה קלאוס?"

"אין שום סנטה קלאוס," הילד התבכיין. "יש לך פאות לחיים מזויפות של ביילי התיש הזקן על הפנים שלך. אני לא ילד. מה יש לי עם בובות וסוסי פח? הנהג אמר שיהיה לך רובה, ואין לך. אני רוצה ללכת הביתה."

טרינידד השתחל לפרצה. הוא לחץ את ידו של צ'ירוקי בברכת שלום חמה.

"אני מצטער, צ'ירוקי," הוא הסביר. "לא היה אף פעם ילד בפטיש צהוב. ניסינו לאסוף חבורה ש'ם בשביל הנשף⁴³ שלך, אבל הסרדין הזה היה כל מה שהצלחנו לתפוס. הוא אתאיסט והוא לא מאמין בסנטה קלאוס. חבל בשבילך להוציא את כל המטען הזה אבל אני והשופט היינו בטוחים שנוכל לאסוף עגלה מלאה במועמדים לקישוטים⁴⁴ שלך."

"זה בסדר," צ'ירוקי אמר בחומרה. "ההוצאה לא מסתכמת בשום דבר ששווה להזכיר. אנחנו יכולים לזרוק את הדברים במחפורת או להשליך אותם. אני לא יודע על מה חשבתי, אבל אף פעם לא עלה בדעתי שלא היו ילדים בפטיש צהוב."

בינתיים החבורה נרגעה לחיקוי ריקני אך ראוי לשבח של התכנסות מהנה. בובי נסוג לכיסא מרוחק ובחן בקרירות את ההתרחשויות, מסויד בתחושה עבה של אדישות וחוסר שביעות רצון הנובעים משעמום וחוסר התרגשות. צ'ירוקי, משתהה עם הרעיון המקורי שלו, ניגש והתיישב לצידו.

"איפה אתה גר, ילד קטן?" הוא שאל בכבוד.

"צומת גרניט," אמר בובי ללא הדגשה.

החדר היה חם. צ'ירוקי הוריד את כיפתו ואז הסיר את זקנו ופאתו.

"תגיד!" בובי קרא במפגן של עניין, "אני מכיר את הפרצוף שלך, על בטוח."

"האם ראית אותי קודם?" צ'ירוקי שאל.

"אני לא יודע, אבל ראיתי את התמונה שלך המון פעמים."

"איפה?"

הילד היסס.

"על שולחן הכתיבה בבית," הוא ענה.

"בוא נשמע את השם שלך, אם לא אכפת לך, בחור."

"רוברט לומסדן⁴⁵. התמונה שייכת לאימא שלי. היא שמה אותה מתחת לכרית שלה של הלילות. ופעם ראיתי אותה מנשקת אותה. אני לא הייתי מנשק, אבל נשים הן כאלה."

צ'ירוקי התרומם ורמז בתנועת יד לטרינידד.

"שמור את הילד איתך עד שאחזור," הוא אמר. "אני הולך להשיל את מלבושי חג המולד האלה ולעלות על המזחלת שלי. אני הולך לקחת את הילד הזה הביתה."

"ובכן, כופר," טרינידד אמר, מתיישב על כיסאו הפנוי של צ'ירוקי, "אתה פנסיונר ומנוון מדי להשתוקק להיתולים כאלה כמו ממתקים וצעצועים, כך נראה."

"אני לא מחבב אותך," בובי אמר במרירות. "אמרת שיהיה רובה. בן אדם לא יכול אפילו לעשן. הלוואי והייתי בבית."

צ'ירוקי הסיע את המזחלת שלו אל הדלת והם הרימו את בובי והכניסו אותו לצידו. צוות הסוסים המשובחים פרץ בדהירה קפצנית מעל השלג הקשה. צ'ירוקי לבש את מעיל ה־$500 שלו מעור כלבי ים. שמיכת הכרכרה לברכיים ולרגליים שבה כיסה את שניהם הייתה חמה כמו קטיפה.

בובי הגניב סיגריה מכיסו וניסה להצית גפרור.

"זרוק את הסיגריה הזו," צ'ירוקי אמר, בקול שקט אך חדש.

בובי היסס ואז הפיל את הגליל החוצה.

"זרוק גם את החפיסה," הקול החדש ציווה.

הילד ציית בחוסר רצון גדול יותר.

"תגיד," בובי אמר לעת עתה, "אני מחבב אותך. אני לא יודע למה. אף אחד אף פעם לא הכריח אותי קודם לעשות משהו שלא רציתי."

"תגיד לי, ילד," צ'ירוקי אמר, לא משתמש בקולו החדש, "אתה בטוח שאימא שלך נישקה את התמונה שנראית כמוני?"

"בטוח לגמרי. ראיתי אותה עושה את זה."

"לא אמרת משהו לפני כמה זמן בנוגע לזה שאתה רוצה רובה?"

"תהיה בטוח שאמרתי. תשיג לי אחד?"

"מחר – כסף רכוב⁴⁶."

צ'רוקי הוציא את שעונו.

"חצי אחרי תשע. נגיע לאנך הצומת בזמן עם יום חג המולד. קר לך? שב קרוב יותר, בן."