הפורץ של טומי
הפורץ של טומי1
בשעה עשר בלילה פיליסיה2, העוזרת, עברה ליד דלת המרתף עם השוטר בדרכה לשתות גזוז פטל3 מעבר לפינה. היא תיעבה את השוטר והתנגדה בנחרצות לסידור. היא ציינה, לא ללא היגיון, שהיה ניתן לאפשר לה להירדם על אחד מכרכיו של ג'ורג' רטבורן4 בקומה השלישית, אך נדחתה על הסף.
פטל ושוטרים לא נוצרו עבור שום דבר.
הפורץ נכנס לבית ללא קושי רב, משום שחייבת להיות לנו פעילות ולא יותר מדי תיאורים בסיפור בן 2,000 מילים. בחדר האוכל הוא פתח את מכסה פנס החושך5 שלו. עם מקדח במקדחת ארכובה6 הוא החל לקדוח לתוך מנעול ארון כלי הכסף.
לפתע נשמעה נקישה. החדר נשטף באור חשמלי. וילון הקטיפה הכהה נפתח כדי לגלות נער בהיר שיער בגיל שמונה עם פיג'מה ורודה ובקבוק שמן זית בידו.
"האם אתה פורץ?" הוא שאל, בקול ילדותי מתוק.
"הקשיבו לזה," קרא האיש בקול צרוד. "האם אני פורץ? בשביל מה אתה חושב שיש לי זקן זיפים בן שלושה ימים על הפנים וכובע מצחיה? מסור לי את השמן, מהר, ותן לי לשמן את המקדחה, כדי שלא אעיר את אימא שלך, ששוכבת עם כאב ראש והשאירה אותך אחראי על פיליסיה, שהייתה לא נאמנה לנאמנותה."
"אוי ואבוי7," אמר טומי באנחה. "חשבתי שתהיה יותר מעודכן. השמן הוא עבור הסלט כשאביא בשבילך ארוחה קלה מהמזווה. ואמא ואבא הלכו למטרופולין8 כדי לשמוע את דה רשקה9. אבל זו לא אשמתי. זה רק מוכיח כמה זמן הסיפור הסתובב אצל העורכים. אם הסופר היה חכם הוא היה משנה את זה לקארוזו10 בהגהות."
"תהיה בשקט," לחש הפורץ11. "אם תפעיל אזעקה, אמלוק את צווארך כמו ארנב."
"כמו תרנגולת," תיקן טומי. "טעית בזה. אתה לא מולק צוואר של ארנב."
"אתה לא מפחד ממני?" שאל הפורץ.
"אתה יודע שלא," השיב טומי. "אתה לא מניח שאני מבדיל בין עובדות לבדיון? אם זה לא היה סיפור הייתי צורח כמו אינדיאני כשהייתי רואה אותך, ואתה קרוב לוודאי היית מועד במורד המדרגות ונצבט על המדרכה.12"
"אני מבין," אמר הפורץ, "שאתה עסוק בעבודתך. המשך עם ההופעה.13"
טומי הושיב עצמו בכורסה ומשך את בהונותיו תחתיו.
"למה אתה מסתובב וגונב מזרים, אדון פורץ? אין לך שום חברים?"
"אני רואה לאן אתה חותר," אמר הפורץ במבט זועף. "זה אותו סיפור ישן. השאננות הילדותית והתמימה שלך עומדת להוביל אותי חזרה לחיים מהוגנים. בכל פעם שאני פורץ לבית14 שיש בו ילד בסביבה, זה קורה."
"אכפת לך להסתכל בעיניים זאביות15 בצלחת בקר קר שהמשרת השאיר על שולחן האוכל?" אמר טומי. "אני חושש שזה מתחיל להיות מאוחר."
הפורץ הסתכל.
"איש מסכן," אמר טומי. "אתה וודאי רעב. אם תואיל לעמוד באופן נטול מרץ, אשיג לך משהו לאכול.16"
הילד הביא תרנגולת צלויה, צנצנת ריבה ובקבוק יין מהמזווה. הפורץ אחז בקדרות בסכין ומזלג.
"חלפה רק שעה," רטן, "מאז שאכלתי סרטן ושתיתי שמינית הגלון שיכר עפש בברודווי. הלוואי וכותבי הסיפורים האלה יאפשרו לבן אדם לקחת גלולת פפסין17, בכל מקרה, בין הַאֲבָסות."
"אבא שלי כותב ספרים," העיר טומי.
הפורץ קפץ על רגליו במהירות.
"אמרת שהוא הלך לאופרה," לחש בצרידות ובחשד מיידי.
"הייתי צריך להסביר," אמר טומי. "הוא לא קנה את הכרטיסים."
הפורץ התיישב שוב ושיחק עם עצם המשאלות18.
"למה אתה פורץ לבתים?" שאל הילד בפליאה.
"בגלל," השיב הפורץ, עם פרץ דמעות פתאומי. "אלוהים ברך את בסי, ילדתי הקטנה חומת השיער, בבית."
"הא," אמר טומי, מקמט את אפו, "יש לך את התשובה הזו במקום הלא נכון. אתה רוצה לספר את סיפורך חסר המזל לפני שאתה שולף את קלף הילד19."
"הו, כן," אמר הפורץ. "שכחתי. ובכן, פעם גרתי במילווקי ו…"
"קח את כלי הכסף," אמר טומי, מתרומם מכורסתו.
"חכה רגע," אמר הפורץ. "אבל עברתי משם. לא יכולתי למצוא אף תעסוקה אחרת. למשך זמן הצלחתי לתמוך באשתי ובתי על ידי העברת כספי קונפדרציה20, אבל, אללי! הייתי מוכרח לוותר על זה בגלל שהם לא היו שייכים לאיחוד21. הפכתי נואש ופורץ."
"האם אי־פעם נפלת לידי המשטרה?" שאל טומי.
"אמרתי 'פורץ', לא 'מקבץ'," השיב הפצחן22.
"לאחר שתסיים את ארוחתך הקלה," אמר טומי, "ותחווה את שינוי האישיות הרגיל, איך נסיים את הסיפור?"
"נניח," אמר הפורץ לאחר מחשבה, "שטוני פסטור23 יופיע מוקדם מהרגיל הלילה ואביך יחזור מפרסיפל24 בעשר וחצי. אני מלא חרטה בגלל שגרמת לי לחשוב על ילדתי הקטנה בסי ו…"
"תגיד," אמר טומי, "לא טעית בזה?"
"לא בשם ציורי העפרונות הצבעוניים של ב. קורי קילוורט25 שלך," אמר הפורץ. "זה תמיד בסי שיש לי בבית, מפטפטת בטבעיות עם כלתו חיוורת הלחיים של הפורץ. כפי שהתחלתי לומר, אביך פותח את הדלת הקדמית בדיוק כשאני עוזב עם התוכחות והכריכים שעטפת עבורי. כשהוא מזהה אותי כחבר כיתתו הישן מהרווארד הוא מתחיל לחזור ל…"
"לא בהפתעה?" הפריע טומי עם עיניים פקוחות לרווחה.
"הוא מתחיל לחזור לחדר הכניסה," המשיך הפורץ. ואז הוא קם על רגליו והתחיל לצעוק "רה, רה, רה! רה, רה, רה!"
"ובכן," אמר טומי בהשתאות, "זו הפעם הראשונה שאי־פעם הכרתי פורץ שנתן קריאת קולג' כשהוא פרץ לתוך בית, אפילו בסיפור."
"הפעם הזו עליך," אמר הפורץ וצחק. "התאמנתי על ההמחזה. אם זה עתיד להעלות על הבמה, התוספת הזו של הקולג' היא בערך הדבר היחיד שיגרום לזה לעבוד."
טומי הביע את הערצתו.
"אתה בעניין, ללא ספק,"26 אמר.
"ויש עוד טעות שעשית," אמר הפורץ. "היית צריך ללכת לפני כמה זמן ולהביא לי את מטיל הזהב בשווי $9 שאמא שלך נתנה לך ליום הולדתך כדי לתת לבסי."
"אבל היא לא נתנה לי את זה כדי לתת לבסי," אמר טומי בפנים רוגזות.
"נו, נו," אמר הפורץ בחומרה. "לא יפה מצידך לנצל את המצב בגלל שהסיפור מכיל משפט דו־משמעי. אתה יודע למה אני מתכוון. זה דבר פעוט מאוד שאני מוציא מהעבודות הבדיוניות האלה, בכל מקרה. אני מאבד את כל השלל ואני חייב להופיע בכל פעם וכל הביזה שאני רשאי לשמור היא מלמולים ארורים ריקים מתוכן וקמעות המזל שאתם הילדים מוסרים. מה, בסיפור אחד, כל מה שקיבלתי היה נשיקה מילדה קטנה שנכנסה בדיוק כשפתחתי את הכספת. והיה לה גם טעם של ממתק דבשה27. יש לי רעיון טוב לקשור את מפת השולחן הזו על ראשך ולהמשיך אל ארון כלי הכסף."
"הו לא, אתה לא תעשה זאת," אמר טומי, עוטף את זרועותיו סביב ברכיו. "בגלל שאם תעשה, אף עורך לא יקנה את הסיפור. אתה יודע שאתה חייב לשמר את האחדויות."
"גם אתה," אמר הפורץ בעגמומיות מה. "במקום לשבת כאן ולדבר בעזות מצח ולקחת את הלחם מפיו של אדם מסכן, מה שאתה צריך לעשות זה להסתתר מתחת למיטה ולצווח במלוא קולך."
"אתה צודק, קשישא," אמר טומי מכל הלב. "אני תוהה בשביל הם מכריחים אותנו לעשות את זה? אני חושב שהעמותה למניעת התעללויות בילדים28 חייבת להתערב. אני בטוח שזה לא נוח ולא רגיל לילד בגילי להתערב כשפורץ מבוגר נמצא בעבודתו ולהציע לו מזחלת אדומה וזוג גלגליות כדי לא להעיר את אמו החולה. ותראה איך הם גרמו לפורץ להתנהג. היית חושב שעורכים היו יודעים… אבל מה הטעם?"
הפורץ ניגב את ידיו במפת השולחן והתרומם עם פיהוק.
"טוב, בוא נסיים עם זה," אמר. "שאלוהים יברך אותך, ילדי הקטן! הלילה הצלת איש מביצוע פשע. בסי תתפלל עבורך מיד כשאגיע הבית ואומר לה לעשות זאת. לא אפרוץ עוד לבית נוסף – לפחות לא עד שירחון חודש יוני יצא לחנויות. אז זה יהיה תורה של אחותך הקטנה לרוץ פנימה ולהפתיע אותי כשאני מסיח את דעתו של ארבעה סנט אמריקאי מקנקן התה ואשתחרר ממנה עם שרשרת אלמוג ונשיקת פלסט.29"
"לא כל הבעיות מגיעות אליך30," נאנח טומי, זוחל החוצה מכורסתו. "תחשוב על השינה שאני מאבד. אבל זה קשה לשנינו, קשישא. הלוואי והיית יכול לצאת מהסיפור הזה ולשדוד מישהו באמת. אולי תהיה לך הזדמנות אם הם ימחיזו אותנו."
"לעולם לא!" אמר הפורץ בעגמומיות. "בין קופות הכרטיסים והדחפים הטובים שלי שגיבורים צעירים כמוך אמורים לעורר והירחונים שמשלמים על פרסום, אני מניח שתמיד אהיה תפרן."
"אני מצטער," אמר טומי באהדה. "אבל אני לא יכול לעזור לעצמי יותר ממך. זהו אחד מאותם עקרונות של ספרות ביתית, ששום פורץ לא יהיה מוצלח. עבודתו של הפורץ צריכה להימנע או על ידי ילד כמוני או על ידי גיבורה נשית או ברגע האחרון על ידי חברו הוותיק, מייק האדום, שמזהה את הבית כמקום שבו הוא נהג להיות העגלון. יש לך את הסיום הגרוע ביותר בכל סוג של סיפור."
"ובכן, אני מניח שאסתלק עכשיו," אמר הפורץ, נוטל את הפנס והמקדח שלו.
"אתה חייב לקחת את שארית התרנגולת הזו ובקבוק היין אתך עבור בסי ואמה," אמר טומי בשלווה.
"אבל לעזאזל עם זה," קרא הפורץ בנימה מרוגזת, "הן לא רוצות את זה. יש לי חמישה ארגזים של שאטו31 בבית שבוקבקו ב־1853. היין האדום שלך פקוק. ואתה לא יכול לגרום לאף אחת מהן להסתכל על תרנגולת אלא אם כן היא מבושלת בנזיד שמפניה. אתה יודע, אחרי שאצא מהסיפור הזה אין לי יותר מדי הגבלות. אני עשוי לבצע פנייה מדי פעם בפעם."
"כן, אבל אתה מוכרח לקחת אותם," אמר טומי, מעמיס את זרועו עם החבילות.
"תבורך, אדון צעיר," דקלם הפורץ בצייתנות. "שאול הפורץ32 לעולם לא ישכח אותך. וכעת מהר ותן לי לצאת, ילד. 2,000 המילים שלנו כבר עומדות להסתיים."
טומי הובילו דרך הפרוזדור אל הדלת הקדמית. לפתע עצר הפורץ וקרא לו ברכות. "אין שם שוטר בחזית איפה שהוא, שמקסים את הנערה33?"
"כן," אמר טומי, "אבל מה…"
"אני מפחד שהוא יתפוס אותי," אמר הפורץ. "אסור לך לשכוח שזו ספרות בדיונית."
"ראש מבריק!"34 אמר טומי ופנה. "צא החוצה מהדלת האחורית."