הנערה וההרגל
הנערה וההרגל1
"הרגל – נטייה או כישרון הנרכשים באמצעות הרגל או הישנות תכופה."
המבקרים הסתערו על כל מקור השראה להוציא אחד. לאותו אחד אנו פונים לשם הנושא המוסרי שלנו. בשעה שהשתלטנו על אדוני העולם הישן, הם חפרו בצהלה את ההקבלות לטור העמדה שלנו. בשעה ששאפנו להציג חיים אמיתיים הם גינו אותנו על שניסינו לחקות את הנרי ג'ורג'2, ג'ורג' וושינגטון3, וושינגטון אירווינג4 וארווינג באצ'לר5.
כתבנו על המערב והמזרח והם האשימו אותנו גם על ישו וגם על הנרי ג'ימס. כתבנו מתוך ליבנו – והם אמרו משהו על כבד לא מתפקד. נטלנו מילים מהבשורה על פי מתי או … אה… כן, ספר דברים, אבל המטיפים הלמו כבפטיש על רעיון ההשראה לפני שיכולנו להביאו לדפוס. לכן, משנדחקנו לפינה, אנו ניגשים לספר הוראות השימוש6 האמין, העתיק, המוסרי והאיתן לשם נושא העניין שלנו – המילון הלא מקוצר.
העלמה מרים הייתה קופאית בהינקל. הינקל היא אחת המסעדות הגדולות במרכז העיר. היא מה שהעיתונים מכנים ה"מחוז הכלכלי". כל יום משתיים־עשרה בצהרים ועד שתיים הייתה הינקל מלאה בלקוחות רעבים – נערי מברקים7, קצרניות, סוחרי בורסה, בעלי מניות כרייה8, יזמים, ממציאים עם המצאות הממתינות להכרעה – וגם אנשים עם כסף. הקופאות בהינקל לא הייתה משרה קלה ומכניסה. הינקל טיגן ביצים וקלה לחם ואפה עוגות על מצלה9 והכין קפה ללקוחות רבים וטובים ואכל צהרים (תיאור טוב בדיוק כמו "סעד") פעמים רבות אף יותר. ניתן לומר שאנשי ארוחת הבוקר של הינקל היו סועדים מקריים, אך חוג לקוחותיו בארוחת הצהרים הסתכם בקהל.
העלמה מרים ישבה על שרפרף ליד שולחן מכותר משלושת צדדיו בגדר חזקה וגבוהה מחוטי פליז ארוגים. דרך כניסה מקושתת בתחתית היית יכול לתחוב את חשבון המלצר שלך והכסף בעוד לבך הלם בקצב10. שכן העלמה מרים הייתה מקסימה ומוכשרת. היא הייתה יכולה לקחת 45 סנט מתוך שטר של שני דולר ולדחות הצעת נישואין לפני שהיית יכול – הבא בתור! – פספסת את ההזדמנות שלך – בבקשה לא להידחף. היא הייתה יכולה להיות מאופקת וקרירה כשחישבה את חשבונך, מסרה לך את העודף הנכון, זכתה בלבך, הצביעה על מעמד הקיסמים ודירגה אותך עד לרמת רבע הסנט טוב יותר מכפי שברדסטריט11 היה יכול במדרג של אלף בפחות זמן מזה שנדרש לפלפֵל ביצה עם אחת מפלפליותיו של הינקל.
ישנה רמיזה עתיקה ומענגת ל"אור האכזר הנלחם נגד כס הכבוד"12. גם האור הנלחם כנגד כלוב הקופאית של העלמה הצעירה הינו אכזר לעתים. הבחור האחר אחראי לעָגָה13. כל לקוח קבוע של הינקל, מנערי א' ד' ט'14 עד לסוחרי מניות אבן השפה15, העריצו את העלמה מרים. כשהם שילמו את חשבונם, הם חיזרו אחריה עם כל תחבולה ידועה באומנותו של קופידון. בין מסילות הפליז המרושתות חלפו חיוכים, קריצות, מחמאות, נדרים רכים, הזמנות לארוחות, אנחות, מבטים עורגים והתבדחויות עליזות שנישאו בחריפות חזרה על ידי העלמה מרים הכשרונית.
אין אבן פינה בעמדת תצפית יעילה יותר מעמדתה של קופאית צעירה. היא יושבת שם, ללא עוררין מלכת חצר המסחר, דוכסית הדולרים והחובות, רוזנת המחמאות והמטבעות, הגברת המובילה של אהבה וארוחת צהרים. אתה נוטל ממנה חיוך ומטבע קנדי והולך לדרכך ללא תלונות. אתה מונה את המילה העליזה – או שתיים – שהיא משליכה לעברך כפי שקמצנים סופרים את אוצרותיהם, ומכניס לכיסך את העודף לחמש מילים שלא נלקחו בחשבון. אולי אי־הנגישות של גבולות הפליז מכפילה את קסמיה – בכל אופן, היא מלאך בחולצת אישה, טהורה, מעוטרת, מפתה, מבריקת עיניים, מטופחת ציפורניים, נכונה, ערנית – פסיכה, קירקה ואטה16 באישה אחת, מפרידה אותך מצרור מטבעותיך לאחר בשר הוֶרֶד שאכלת17.
הגברים הצעירים שאכלו אצל הינקל מעולם לא יישבו את העניינים עם הקופאית ללא החלפת קנטורי התבדחויות ומחמאות גלויות. רבים מהם התאמצו אף יותר ושמטו רמזים מחייבים על כרטיסי תיאטרון ושוקולדים. הגברים המבוגרים דיברו בפשטות על פריחות התפוז, על פי רוב מקמילים את עלי הכותרת הזמניים באמצעות רמיזות לדירות בהרלם. סוכן בורסה אחד, שנלחץ אל הנחושת, הציע נישואין לעלמה מרים לעתים תכופות יותר מכפי שאכל.
שיחתה של העלמה מרים במהלך שעת ארוחת צהרים מהירה, בעודה לוקחת כסף עבור החשבונות, הייתי מתנהלת בסגנון הבא:
"בוקר טוב, מר הסקינס18 – אדוני? – זה טבעי, תודה לך – אל תהיה כל־כך חצוף. שלום ג'וני – עשר, חמש־עשרה, עשרים – תרדוף לבד עכשיו או שהם יסירו את האותיות מהכובע שלך19… אבקש את סליחתך – ספור זאת שוב, בבקשה – הו, אל תזכיר זאת… וודביל? – תודה, לא בתיאטרון שלך – אני אמורה לפגוש את קרטר20 בהדה גאבלר21 ביום רביעי בערב עם מר סימונס22… תסלח לי, חשבתי שזה היה רבע… עשרים וחמש ושבעים וחמש הם דולר – יש לך עדיין את ההרגל לאכול חזיר־עם־כרוב. אני רואה, בילי… למי אתה פונה? – תגיד – אתה תקבל את כל מה שמגיע לך בעוד רגע… הו, שטויות מר באסט23 – אתה תמיד משתטה – לא? טוב, אולי אתחתן אתך יום אחד – שלוש, ארבע וששים וחמש הם חמש… אנא בטובך, שמור את הערותיך לעצמך, אם תואיל… עשרה סנט? תסלח לי, החשבון מחייב לשבעים – ובכן, אולי זה אחד במקום שבע… הו, האם אתה חושב שזה כך, מר סונדרס24? – כמה מעדיפים פאר, אבל הם אומרים שקלאו דה מרו25 הזו היא אכן בעלת תווים מעודנים… ועשר זה חמש־עשר… תעשה טיול לשם, בובי, אל תקח את זה לכרטיס ביתן בקוני איילנד… הא? – בחיי, מייסיס – איך זה יושב יפה. הו, לא, זה לא קר מדי – הבדים קלי המשקל האלה מתאימים בדיוק לעונה… חזור שנית, בבקשה – זו הפעם השלישית שניסית ל – מה? – שכח מזה – מטבע העופרת של רבע הדולר הזה הוא חבר ותיק שלי… שישים וחמש? – חייבים להעלות לך את המשכורת, אדון וילסון26… ראיתי אותך בשדרה השישית ביום שלישי אחר־הצהרים, אדון דה פורסט27 – נהדר? – הו, בחיי! – מי היא? מה העניין עם זה? – בחיי, זה לא כסף – מה? – חצי קולומביאני? – נו טוב, זו לא דרום אמריקה… כן, אני אוהבת הכי את המעורב – יום שישי? – מצטערת מאוד אבל יש לי שיעור ג'ו ג'יטסו28 ביום שישי – חמישי, אם כן… תודה – זו הפעם השש־עשרה שאמרו לי את זה הבוקר – אני מניחה שאני חייבת להיות יפה… תפסיק עם זה, בבקשה – מי אתה חושב שאני? מה, אדון ווסטברוק29 – אתה באמת חושב כך? – הרעיון – אחד – שמונים ועשרים הם דולר – רוב תודות לך, אבל אני לעולם לא יוצאת לנסיעות במכוניות עם אדונים מכובדים – דודתך? – ובכן, זה שונה – אולי… בבקשה אל תתחצף – החשבון שלך היה חמישה־עשר סנט, אני מאמינה – בבקשה זוז הצידה ותן… שלום, בן – בוא בסביבות יום חמישי בערב? – יש איזה אדון שמתכוון לשלוח חפיסה של שוקולדים ו… ארבעים ושישים הם דולר, ואחד הוא שניים…"
בסביבות אמצע אחר־צהרים אחד, האלה המסוחררת ורטיגו – ששמה האחר הוא מזל30 – חבטה לפתע בבנקאי זקן, עשיר ומשונה בעודו חולף על פני הינקל בדרכו לחשמלית. בנקאי עשיר ומשונה שנוסע בחשמלית הוא – זוז בבקשה, יש אחרים. שומרני31, פרוש32, גבר ושוטר שהיו הראשונים במקום הרימו את הבנקאי מקרמזי33 ונשאו אותו אל מסעדת הינקל. כאשר הבנקאי המבוגר אך הבלתי ניתן להריסה פקח את עיניו, הוא ראה מחזה יפיפייה מתכופף מעליו עם חיוך רך ומלא חמלה, רוחץ את מצחו עם תה בקר34 ומשפשף את ידיו עם איזה קפה קר שיצא מכלי החימום35. אדון מקרמזי נאנח, איבד כפתור בחזייתו, הביט בהכרת תודה עמוקה על מגניו הנאמנים ואז חזר להכרה.
לספרייה של חוף הים36 כל אלה המצפים לאהבה! לבנקאי מקרמזי הייתה רעייה מבוגרת ומכובדת ורגשותיו כלפי העלמה מרים היו אבהיים. הוא דיבר אתה למשך מחצית השעה בעניין – לא הסוג שליווה את שיחותיו במהלך שעות העסקים. ביום המחרת הוא הביא את גברת מקרמזי לראותה. הזוג המבוגר היה חשוך ילדים – הייתה רק בת נשואה אחת שהתגוררה בברוקלין.
כדי לקצר סיפור קצר, הקופאית היפיפייה זכתה בליבם של הזוג הטוב והמבוגר. הם באו להינקל שוב ושוב, הם הזמינו אותה לביתם המיושן אך הנפלא ברחוב שבעים מזרח37. לבביותה הכובשת, מתיקותה הכנה וליבה החם של העלמה מרים כבשו אותם בסערה. הם אמרו מאה פעמים שהעלמה מרים הזכירה להם כה רבות את בתם האובדת. לגברת ברוקלין, שנולדה רמזי38, הייתה צורה של בודהא ופנים כמושאו של צילום אומנותי. העלמה מרים הייתה שילוב של חמוקים, חיוכים, עלי ורדים, פנינים, סאטן וכרזות למוצרי עיצוב לשיער39. מספיק עם טיפשותם של ההורים.
חודש לאחר שהזוג הנכבד הכירו את העלמה מרים, היא עמדה בפני הינקל אחר־צהרים אחד והתפטרה מקופאותה.
"הם מתכוונים לאמץ אותי," אמרה לבעל המסעדה השכול. "הם אנשים זקנים מצחיקים, אבל יקירים מאוד40. והבית הנפלא שיש להם! תגיד, הינקל, אין טעם לדבר – אני בדרך להיות "לפי הספר"41 ללבוש בגדים חומים ומשקפי מגן בקרון מרעיש42 או לפחות להינשא לדוכס. עדיין, איך שהוא אני שונאת לברוח מהכלוב הישן. הייתי קופאית זמן רב כל־כך שאני מרגישה מוזר לעשות כל דבר אחר. אני מתגעגעת להתלוצץ על חשבון הבחורים כשהם מסתדרים לשלם עבור הכוסמת ו. אבל אני לא יכולה לתת להזדמנות הזו לחלוף. והם נורא טובים, הינקל, אני יודעת שיהיה לי נהדר. אתה חייב לי תשע שישים ושתיים וחצי עבור השבוע. תוריד את החצי אם זה מכאיב לך, הינקל."
והם עשו זאת. העלמה מרים הפכה לעלמה רוזה מקרנזי. והיא כיבדה את המעמד. יופי הוא רק בעובי העור, אבל העצבים שוכנים קרוב מאוד לעור. עצבים – אבל בדיוק כאן תהיה מוכן לקרוא בעיון שוב את הציטוט שעמו התחיל הסיפור?
המקרנזים שפכו כסף כמו שמפניה ביתית כדי להבריק את בתם המאומצת. כובענים, אמני ריקוד ומורים פרטיים קיבלו אותו. העלמה – אה – מקרנזי הייתה אסירת תודה, אוהבת וניסתה לשכוח את הינקל. כדי ללמד זכות על כושר הסתגלותה של הנערה האמריקנית, הינקל אכן התנדף מזכרונה ודיבורה מרבית מהזמן. לא כל אחד יזכור כאשר הרוזן מהטיסבורי43 הגיע לרחוב שבעים מזרח, אמריקה. הוא היה רק רוזן מדרגה שנייה44, ללא חובות, והוא עורר מעט התרגשות. אבל וודאי תזכור את הערב שבו בנות ארגון "נדיבות לב"45 קיימו את היריד שלהן במלון ו' פ' א' ה'46. שכן היית שם וכתבת פתק על כך לפאני על נייר המכתבים של המלון ושלחת אותו רק כדי להראות לה ש – לא עשית זאת? טוב ויפה, זה היה הערב שבו התינוק היה חולה, כמובן.
המקרנזים היו משתתפים קבועים ביריד. העלמה מר – אה – מקרנזי הייתה יפיפייה באופן מעורר השתאות. הרוזן מהטיסבורי היה קשוב אליה מאוד מאז שנכנס פנימה והעיף מבט באמריקה. ביריד הצדקה העניין היה אמור להתקרב אל קו הסיום. רוזן טוב בדיוק כמו דוכס. טוב יותר. אמות המידה שלו עשויות להיות נמוכות יותר, אבל גם חשבונותיו לפירעון.
גבירתנו הקופאית לשעבר מונתה לביתן. היא הייתה אמורה למכור פריטים חסרי ערך למיוחסים והיהירים47 במחירים מופרזים. הכנסות היריד היו אמורות להימסר לילדים מסכנים משכונות עוני בארוחת חג המולד – תגיד! אי פעם תהית איפה הם השיגו את 364 האחרות?
העלמה מקרנזי – יפיפייה, נסערת, נרגשת, מקסימה, קורנת – ריחפה בביתנה. חיקוי של רשת פליז, עם פתח מקושת קטן, גדר אותה בפנים.
הרוזן הגיע – בטוח, עדין, מדויק, מעריץ – מעריץ עמוקות, ופנה אל האשנב הפתוח.
"את נראית מקסימה, את יודעת – בחיי המילה שלי שאת נראית – יקירתי"48 הוא אמר באופן תַּעְתְּעָנִי.
העלמה מקרנזי הסתחררה סביב.
"תפסיק עם הבדיחות," אמרה בקרירות ובזריזות. "עם מי אתה חושב שאתה מדבר? את החשבון שלך, בבקשה. הו, חי נפשי!"
תומכי היריד הפכו מודעים למהומה ונדחקו סביב ביתן מסוים. הרוזן מהיטסבורי עמד קרוב ומשך שפם בלונדיני ונבוך.
"העלמה מקרנזי התעלפה," מישהו הסביר.
