ההשערה של הכישלון

ההשערה של הכישלון¹

עורך הדין גאוץ'² העניק את מלוא תשומת ליבו לאומנויות המרתקות של מקצועו. עם זאת הוא הותיר למוחו בריחה גחמנית אחת לשם בידור. הוא אהב לדמות את חדרי משרדו המפוארים לקרקעיתה של ספינה. החדרים היו שלושה במספר, עם דלת נפתחת מאחד לשני. את הדלתות האלו ניתן היה גם לסגור.

"ספינות," עורך הדין גאוץ' נהג לומר, "בנויות לשם הגנה, עם תאים נפרדים, חסיני מים, בקרקעיתם. אם בתא אחד פרצה דליפה הוא מתמלא במים; אך הספינה הטובה ממשיכה הלאה ללא פגע. אלמלא אותן מחיצות אטימה של האוניות, דליפה אחת יכולה הייתה להטביע את כלי השיט. כעת קורה לעתים קרובות שבעודי עסוק עם לקוחות, מתקשרים לקוחות אחרים עם עניינים סותרים. בעזרתו של ארצ'יבלד³ – נער משרד עם עתיד – אני מסיט את הזרם המסוכן ומשנה את מסלולו אל תאים נפרדים, בעודי מודד עם האנך המשפטי שלי את עומקו של כל אחד מהם. במקרה הצורך, ניתן לצרור אותם אל המסדרון ולהתיר להם להימלט דרך המדרגות, אותן נוכל להגדיר כפתחי מחסה⁴. כך אוניית העסקים הטובה מוסיפה לצוף; בעוד שאם היסודות שתמכו בה היו רשאים להתערבב באופן חופשי בזמן שהיא ממתינה היינו עשויים להיות מוצפים⁵ – חה, חה, חה!"

החוק הינו יבש. בדיחות טובות אינן מצויות בשפע. וודאי אפשר להתיר לעורך הדין גואץ' להמתיק את עונש שעמום התקצירים, הנזיקין והתהליכים אפילו עם מס קליל על הרכוש הטוב של ההומור.

עיסוקו של עורך הדין גואץ' נשען במידה רבה על יישוב אי־התאמות בחיי נישואין. אם התערערו ונחלשו בגין סיבוכים, הוא תיווך, ריכך ושיכך. אם סבלו מהסתבכויות, הוא התאים מחדש, הגן וגונן. לו הגיעו לכדי קיצוניות של כפילויות, הוא תמיד השיג משפטים קלילים עבור לקוחותיו.

אך לא תמיד היה עורך הדין גאוץ' הלוחמני, הערמומי, הנלהב, החמוש, הרועש, מוכן לכרות עם חרב הפיפיות שלו את כבלי הכלולות⁶. הוא נודע כמי שבנה במקום להחריב, איחד במקום לגדוע, הוביל את התועים והטיפשים חזרה אל המכלאה במקום לפזר את העדר. לעתים קרובות, הודות לערעוריו הרהוטים והנוגעים אל הלב, שלח את הבעל והאישה, מייבבים, חזרה זה אל זרועותיו של זה. תכופות הדריך ילדים באופן כה מוצלח עד שברגע פסיכולוגי (ובהינתן סימן מוסכם) הכריעה השריקה העגומה "אבא, לא תכזור הביתה שוו אלי ואל הימה?"⁷ את הכף ותמכה בעמודיו של בית מט ליפול.

אנשים נטולי דעות קדומות הודו שעורך הדין גואץ' קיבל עמלות גבוהות מאותם לקוחות מושכים־בעול־בשנית כפי שהיה משתכר לו היו התיקים נבחנים בבית המשפט. בעלי דעות קדומות הודו שעמלותיו הוכפלו משום שהזוגות המתחרטים תמיד שבו מאוחר יותר כדי להתגרש, בכל מקרה.

הנה הגיעה העונה ביוני כאשר ספינתו החוקית של עורך הדין גאוץ' (אם לשאול את דימויו שלו) באה כמעט לכדי רגיעה. טחנות הגירושין טוחנות לאט ביוני. זהו החודש של קופידון והכלולות.

באותה תקופה, עורך הדין גאוץ' ישב בבטלה בחדר המרכזי של מערכת משרדיו נטולת הלקוחות. חדר המתנה קטן חיבר – או דווקא הפריד – דירה זו מהמסדרון. כאן הוצב ארצ'יבלד, אשר השיג במאמץ ממבקרים את כרטיסיהם או מינוחים מילוליים אותם נשא אל אדונו בעודם ממתינים. לפתע, ביום זה, הגיעה דפיקה אדירה על הדלת המרוחקת ביותר. ארצ'יבלד, בפותחו אותה, הושלך הצידה כמיותר על ידי האורח, אשר ללא פניה מכובדת כנדרש, חדר באחת למשרדו של עורך הדין גאוץ' והשליך עצמו בחוצפה טובת מזג אל תוך כיסא נוח שפנה אל אדונים אלה.

"אתה פיניאס ס. גאוץ'⁸, עורך דין?" אמר האורח, שנימת וגוון קולו גרמו למילותיו להישמע באחת כשאלה, הנחה והאשמה. לפני שחייב עצמו באמצעות מענה, אמד עורך הדין את לקוחו האפשרי באחד ממבטיו הקצרים אך המומלחים והמחושבים.

האיש היה מן הסוג התקיף – מגודל, פעיל, נועז ובטוח בהתנהלותו, יהיר מעל לכל ספק, מעט רברבן, מוכן ונינוח. הוא היה לבוש היטב אך עם שמץ מוגזם מדי של תכשיטים. הוא חיפש אחר עורך דין, אך באם נראה כי עובדה זו הייתה יכולה לאכוף עליו בעיות, הן לא נגלו בעיניו הקורנות ובגישתו האמיצה.

"שמי הוא גאוץ'," הודה לבסוף עורך הדין. תחת לחץ הוא היה מודה גם בשם פיניאס ס. אולם הוא לא סבר כי הייתה זו מעלה גדולה לנדב מידע. "לא קיבלתי את כרטיסך," המשיך בדרך נזיפה, "כך שאני…"

"אני יודע שלא קיבלת," העיר המבקר ביישוב דעת, "ולא תקבל גם עדיין. תצית סיגריה?"

הוא השליך רגל מעבר לזרוע כיסאו והטיל חופן סיגרים עשירי צבע על השולחן. עורך הדין גאוץ' הכיר את הסוג. הוא התרכך דיו כדי לקבל את ההזמנה לעשן.

"אתה עורך דין לגירושין," אמר המבקר נטול הכרטיס. הפעם לא הייתה חקירה בקולו. גם מילותיו לא כוננו הנחה פשוטה. הם יצרו טיעון – הוקעה – כפי שאדם מסוגל לומר לכלב: "אתה כלב." עורך הדין גאוץ' היה שקט תחת האשמה.

"אתה מטפל," המשיך המבקר, "בכל ההסתעפויות המגוונות של סיום נישואין⁹. אתה מנתח, היינו יכולים לומר, שמחלץ את חיציו של קופידון כאשר הוא יורה 'תם לתוך הצדדים הלא־נכונים. אתה מספק אורות ברורים, זוהרים לאזורי מגורים שבהם לפידו של אל הכלולות¹⁰ בער כה חלושות עד שלא יכולת להצית סיגר באמצעותו. האם אני צודק, מר גאוץ'?"

"לקחתי על עצמי תיקים," אמר עורך הדין באיפוק, "בתחום שאליו נראה כי לשונך הציורית מתכוונת. האם אתה מבקש להיוועץ עמי באופן מקצועי, מר…"

עורך הדין עצר ברוב חשיבות.

"עדיין לא," אמר האחר, עם הנף מקושת של סיגרו, "עדיין לא. הבה ניגש לנושא בזהירות שהייתה צריכה להיות בשימוש במעשה המקורי שהיה הופך את הדיון¹¹ הזה להכרחי. קיימת ערבובית נישואין שיש ליישב. אך לפני שאתן לך את השמות ארצה את דעתך הכנה – טוב, מכל מקום, דעתך המקצועית על ערכי הבלבול. אני רוצה שתאמוד את האסון – באופן מופשט – אתה מבין? אני מר אף אחד ויש לי סיפור לספר לך. ואז תאמר מהו מה. אתה קולט את השדר שלי?"

"ברצונך לציין מקרה השערתי?" הציע עורך הדין גאוץ'.

"זו המילה שחיפשתי. 'שוער' היה הדבר הקרוב ביותר שיכולתי להעלות בדעתי¹². ההשערתי התקבל. אציין את המקרה. נניח שיש אישה – אישה יפה ביותר¹³ – שנמלטה מבעלה ומביתה? היא התרסקה קשות על גבר אחר שהגיע לעיר שלה כדי לסגור כמה עסקאות נדל"ן. עכשיו, נוכל גם לקרוא לבעלה של האשה הזו תומס ר. בילינגס¹⁴, שכן זהו שמו. אני נותן לך רמזים ישירים על השמות. הבחור ההולל הוא הנרי ק. ג'סאפ¹⁵. הבילינגס גרים בעיירה קטנה שנקראת סוזנוויל¹⁶ – כמה מיילים טובים הרחק מכאן. עכשיו, ג'סאפ עוזב את סוזנוויל לפני שבועיים. ביום המחרת הגברת בילינגס הולכת אחריו. היא מוטרפת לגמרי אחרי האיש הזה ג'סאפ; אתה יכול להמר בספרית החוק שלך על זה."

לקוחו של עורך הדין גאוץ' אמר זאת בשביעות רצון חלקלקה כל־כך שאפילו עורך הדין הקשוח חווה גל קל של שאט נפש. כעת ראה בבירור באורחו האוילי את יהירותו של רוצח נשים, את השאננות האנוכית של הצלחת דבר פעוט ערך.

"עכשיו," המשיך המבקר, "נניח שאותה גברה בילינגס לא הייתה מאושרת בבית? נאמר שהיא ובעלה נתנו שווי פרוטה. יש להם אי־התאמה לשרוף. הדברים שהיא אוהבת בילינגס לא היה לוקח כמתנה עם בולי החלפה. זה טאבי ורובר איתם כל הזמן¹⁷.מהיא אישה מלומדת במדעים ותרבות והיא קוראת דברים בקול בפגישות. בילינגס לא בעניין. הוא לא מעריך קדימה ומצבות מחט¹⁸ ומוסר ודברים מהסוג הזה. בילינגס הזקן הוא פשוט מצמוץ כשזה נוגע לדברים כאלה. הגברת נמצאת הרבה־הרבה מעל לרמה שלו. עכשיו, עורך דין, זה לא נראה לך¹⁹ כמו איחוד הגון של חיוביים ושליליים שאשה כזו תוכל להשליך את בילינגס ותיקח את הגבר שיוכל להעריך אותה?"

"אי־התאמה," אמר עורך הדין גאוץ', "היא ללא ספק המקור לצרימות ואומללויות רבות בחיי נישואין. במקום שבו הוכח הדבר באופן חיובי, גירושין עשויים להיות התיקון הצודק. האם אתה – סלח לי – האם הגבר הזה ג'סאפ אחד שעמו תוכל הגברת להפקיד בבטחה את עתידה?"

"הו, אתה יכול לסמוך על ג'סאפ," אמר הלקוח, עם הינד בטוח של ראשו. "ג'סאפ בסדר גמור. הוא יעשה את הדבר ההגון. מה, הוא עזב את סוזנוויל רק כדי למנוע מאנשים לדבר על גברת בילינגס. אבל היא הלכה בעקבותיו ועכשיו, כמובן, הוא ייתקע איתה. כשהיא תשיג את הגירושין, הכול כשר וחוקי, ג'סאפ יעשה את הדבר הראוי."

"ועכשיו," אמר עורך הדין גאוץ', "נמשיך את ההשערה, אם הינך מעדיף, ונניח ששירותיי יהיו נחוצים במקרה, מה…"

הלקוח התרומם בדחף על רגליו.

"הו, לעזאזל עם העסק ההשערתי," קרא בחוסר סבלנות. "תן לו ליפול ונגיע לדיבור ישיר. בנקודה הזו אתה כבר צריך לדעת מי אני. אני רוצה שהאשה הזו תקבל את הגט שלה. אני אשלם בעבור זה. ביום שבו תשחרר את הגברת בלינגס לחופשי אשלם לך חמש מאות דולרים."

לקוחו של עורך הדין גאוץ' הטיח את אגרופו כנגד השולחן כדי להדגיש את נדיבותו.

"אם זהו המקרה…" פתח עורך הדין.

"גברת לראותך, אדוני," צעק ארצ'יבלד, מנתר פנימה מחדר ההמתנה שלו. היו לו הוראות, תמיד להכריז מיד על כל לקוח שעשוי לבוא. אין שום היגיון בלדחות עסקים.

עורך הדין גאוץ' נטל את לקוח מספר אחת בזרועו והוביל אותו בנועם אל תוך אחד מהחדרים המחוברים. "עשה עמי טובה בכך שתישאר כאן מספר דקות, אדוני," אמר. "אשוב ואחדש את התייעצותנו עם העיכוב הזעום ביותר. אני מצפה לביקור מגברת זקנה ועשירה מאוד בנוגע לצוואה. לא אניח לך להמתין זמן רב."

האדון העליז הושיב עצמו בהסכמה מסבירת פנים ונטל עיתון. עורך הדין שב אל המשרד האמצעי, סוגר מאחוריו בזהירות את הדלת המחברת.

"הכנס את הגברת, ארצ'יבלד," אמר לנער המשרד, שהמתין להוראה. גברת גבוהה בעלת נוכחות פיקודית ויופי נוקשה נכנסה אל החדר. היא לבשה גלימות – גלימות, לא בגדים – נשפכות ושופעות. בעיניה ניתן לזהות שלהבת מבליחה של גאונות ונשמה. בידה הייתה שקית ירוקה בעלת קיבולת של בושל²⁰ ומטריה שגם היא דמתה ללבוש גלימה, נשפכת ושופעת. היא ציפתה לכיסא.

"האם אתה מר פיניאס ס. גאוץ', עורך הדין?" שאלה בנימה רשמית ולא פייסנית.

"אכן," השיב עורך הדין גאוץ' ללא גיבוב מילים. הוא מעולם לא גיבב מילים כשעסק עם אשה. נשים מגבבות מילים. זמן מתבזבז ואובד כאשר שני הצדדים בדיון מפעילים את אותם הטכסיסים.

"כעורך הדין, אדוני," פתחה הגברת, "היית יכול לרכוש ידע מסוים על הלב האנושי. האם הינך מאמין שהמוסכמות הפחדניות והקטנוניות של חיי החברה המלאכותיים שלנו צריכות לעמוד כמכשול בדרכו של לב אציל ורוחש חיבה כאשר הוא מוצא את נפשו התאומה האמיתית בקרב האומללים העלובים וחסרי הערך בעולם המכונים גברים?"

"גברת," אמר עורך הדין גאוץ' בנימה בה השתמש לריסון לקוחותיו הנשיים, "זהו משרד ליישום ענייני החוק. אני עורך דין, לא הוגה דעות, לא עורך הטור 'תשובות לחולי אהבה' בעיתון. יש לי לקוחות אחרים ממתינים. אבקשך ברוב כבוד להגיע אל העיקר."

"ובכן, אינך צריך להיות כה נוקשה²¹ בנוגע לזה," אמרה הגברת עם תנועה פתאומית בעיניה הזוהרות ופיתול מדהים של מטרייתה. "עסקים הם הסיבה שלשמה באתי. אני רוצה את דעתך בעניין ההולם גירושין, כפי שההמונים הגסים היו מכנים זאת, אך מה שהינו באמת רק הסתגלות מחודשת של תנאים שגויים ונחותים שחוקיו קצרי הרואי של האדם חצצו בין אוהב…"

"אבקש את סליחתך, גברת," הפריע עורך הדין גאוץ' עם קוצר רוח מסוים, "על שעלי להזכירך שוב שזהו משרד לענייני חוק. אולי הגברת ווילקוס…"

"הגברת וילקוקס בסדר גמור," קטעה הגברת בשמץ נוקשות. "וכן גם טולסטוי והגברת גרטרוד את'רתון ועומר כיאם ואדון אדוארד בוק²². קראתי את כ'לם. הייתי רוצה לדון איתך על זכותה השמיימית של הנשמה בניגוד למגבלות מחריבות החופש של חברה צרת אופק וחסרת סבלנות לדעות אחריהם. אך אמשיך לעסקים. אעדיף להניח את העניין לפניך באופן לא אישי עד שתחרוץ פסק דין על יתרונותיו. משמע לתארו כמקרה בר־הנחה, ללא…"

"ברצונך לציין מקרה השערתי?" אמר עורך הדין גאוץ'.

"התכוונתי לומר זאת," אמרה הגברת בחדות. "כעת, נניח שישנה אשה שכולה נשמה ולב ושאיפות לקיום שלם. לאשה הזו יש בעל שנחות ממנה בהרבה ברמת משכל, בטעם – בכל דבר. בהה! הוא פרא. הוא מתעב ספרות. הוא לועג למחשבותיהם הנשגבות של גדולי הוגי העולם. הוא חושב רק על נדל"ן ודברים שפלים שכאלה. הוא אינו בן זוג לאשה עם נשמה. נאמר שרעייה חסרת מזל זו פוגשת יום אחד במושא שאיפותיה – גבר עם שכל ולב וכוח. היא אוהבת אותו. על אף שאיש זה חש את ריגוש הזיקה החדשה הוא אציל מדי, מכובד מדי להכריז על עצמו. הוא נמלט מנוכחותה של אהובתו. היא דולקת בעקבותיו, נרמסת, עם אדישות נהדרת, על פני האזיקים שבאמצעותם המערכת החברתית החשוכה הייתה כובלת אותה. כעת, כמה יעלה גט? אליזה אן טימונס, המשוררת של סיקמור גאפ²³, השיגה אחד בעבור שלוש מאות וארבעים דולר. האם אוכל – אני מתכוונת, האם תוכל הגברת הזו עליה דיברתי להשיג אחד זול כל־כך?"

"גברת," אמר עורך הדין גאוץ', "שניים או שלושת משפטיך האחרונים מענגים אותי עם תבונתם ובהירותם. האם נוכל כעת לזנוח את ההשערתי ולהגיע לשמות ולעסקים?"

"הייתי אומרת זאת," קראה הגברת, מאמצת את המעשי עם מוכנות מעוררת הערכה.

"תומס ר. בילינגס הוא שמו של הפרא העלוב אשר עומד בין האושר של רעייתו החוקית – חוקית, לא רוחנית – והנרי ק. ג'סאפ, הגבר האציל אשר הועיד לה הטבע כבן זוג. אני," סיכמה הלקוחה עם נימה של גילוי דרמטי, "הנני הגברת בילינגס!"

"אדונים לראותך, אדוני," צעק ארצ'יבלד, פולש לחדר כמעט בקפיצת ידיים. עורך דין גאוץ' התרומם מכיסאו.

"הגברת בילינגס," אמר באדיבות, "הרשי לי ללוותך אל דירת משרד צמודה למספר דקות. אני מצפה לאדון זקן ועשיר מאוד בעניין הנוגע לצוואה. בזמן קצר מאוד אצטרף אליך ונמשיך את התייעצותנו."

עם התנהלותו האבירית המורגלת, הוביל עורך הדין גאוץ' את לקוחתו מלאת הנשמה אל החדר הבלתי מאוכלס הנותר ויצא החוצה, סוגר את הדלת בזהירות.

האורח הנוסף שהוצג על ידי ארצ'יבלד היה גבר רזה, עצבני ורגזני למראה בגיל העמידה, עם ארשת פנים מודאגת וחששנית. הוא נשא ביד אחת ילקוט קטן אותו הניח על הרצפה לצד הכיסא שעורך הדין הציב עבורו. בגדיו היו מאיכות טובה אך נלבשו ללא התייחסות לניקיון או סגנון ונראו כמכוסים באבק נסיעות.

"אתה מתמחה בתיקי גירושין," אמר בנימה נסערת אך כמו עסקית.

"אוכל לומר," פתח עורך הדין גאוץ', "שעיסוקי אינו נעדר לחלוטין…"

"אני יודע שכך אתה עושה," הפריע לקוח מספר שלוש. "אתה לא צריך להגיד לי. שמעתי הכול על אודותיך. יש לי מקרה להניח לפניך מבלי לחשוף בהכרח שום קשר שעשוי להיות לי איתו… כלומר…"

"ברצונך" אמר עורך הדין גאוץ', "לציין מקרה השערתי".

"אתה יכול לקרוא לו כך. אני איש עסקים פשוט. אקצר ככל האפשר. בראשונה ניקח אשה השערתית. נאמר שהיא נשואה באופן לא פייסני. בדרכים רבות היא אישה נעלה. מבחינה גופנית היא נחשבת ליפה. היא מסורה למה שהיא מכנה ספרות – שירה ופרוזה ודברים כאלה. בעלה הוא איש פשוט בדרכי העסקים של החיים. ביתם לא היה מאושר, למרות שהבעל ניסה לעשותו כזה. לפני זמן־מה גבר – זר – הגיע אל העיירה השלווה שבה הם גרו ועסק בכמה מיזמי נדל"ן. האשה הזו פגשה אותו והתאהבה בו אהבה עיוורת ללא כל ספק. כוונותיה הפכו כה גלויות שהגבר חש שהקהילה לא הייתה עוד מקום בטוח עבורו ולכן עזב. האשה נטשה את בעלה וביתה ועקבה אחריו. היא זנחה את ביתה, שם סופקה לה כל נוחות אפשרית, כדי ללכת בעקבותיו של האיש הזה שעורר אותה חיבה מוזרה. האם יש דבר יותר מצער," סיכם הלקוח בקול רועד, "מאשר הרס בית על ידי טיפשותה הלא־שקולה של אשה?"

עורך הדין גאוץ' מסר את הדעה הזהירה שאין.

"הגבר הזה שהיא הלכה להצטרף אליו," המשיך המבקר, "הוא לא גבר שיסב לה אושר. זו אשליה עצמית מטופשת שגורמת לה לחשוב שהוא יכול לעשות זאת. בעלה, על אף חילוקי דעותיהם המרובים, הוא היחיד שיכול להתמודד עם טבעה הרגיש והמוזר. אבל את זה היא אינה מבינה עכשיו."

"האם תחשוב שגירושין הם התרופה ההגיונית במקרה שהצגת?" שאל עורך הדין גאוץ', אשר חש כי השיחה נדדה רחוק מדי משדות העסקים.

"גירושין!" נזדעק הלקוח ברגש – כמעט בדמעות. "לא, לא – לא זה. קראתי, מר גאוץ', על מקרים רבים שבהם אהדתך ועניינך החביב הובילו אותך לנהוג כמתווך בין בעל ואישה מנוכרים והחזירו אותם זה לזה. הבה נניח למקרה ההשערתי – איני צריך להסתיר עוד שאני הוא הסובל בפרשייה עצובה זו – את השמות תקבל – תומס ר. בילינגס ואשתו – והנרי ק. ג'סאפ, הגבר שבו היא מאוהבת."

לקוח מספר שלוש הניח את ידו על זרועו של מר גאוץ'. רגש עמוק נכתב על פניו האומללים, שהדאגה הממושכת הותירה בהם את אותותיה.

"למען השם," אמר בלהט, "עזור לי בשעת צרה זו. חפש את הגברת בילינגס ושכנע אותה לזנוח את המרדף המטריד הזה של טיפשותה המצערת. תאמר לה, מר גאוץ', שבעלה מוכן לקבל אותה חזרה לליבו וביתו – הבטח לה כל דבר שיגרום לה לחזור. שמעתי על הצלחתך בעניינים כאלה. הגברת בילינגס לא יכולה להיות רחוקה מאוד. אני תשוש מנסיעות וחששות. פעמיים במהלך המרדף ראיתי אותה, אבל נסיבות מגוונות מנעו מאיתנו לדבר. האם תיקח את המשימה הזו עבורי, מר גאוץ', ותרוויח את הכרת תודתי הנצחית?"

"אמת," אמר עורך הדין גאוץ', מזעיף מעט את פניו נוכח מילותיו האחרונות של האחר, אך מיד עוטה הבעה של נדיבות לב מוסרית, "שבמספר מקרים הצלחתי לשכנע זוגות שחיפשו לגדוע את כבלי נישואיהם לחשוב טוב יותר על כוונותיהם הפזיזות ולשוב מפויסים לביתם. אולם אני מבטיחך שלעתים קרובות העבודה קשה ביותר. כמות הטיעונים, ההתמדה ואם יורשה לי לומר, רהיטות הלשון שהדבר מצריך תדהים אותך. אך זהו מקרה שאליו תגויס אהדתי באופן שלם. אני חש עמוקות כלפיך, אדוני, ואשמח מאוד לראות בעל ואישה מתאחדים שוב. אולם זמני," סיכם עורך הדין, מתבונן בשעונו כמו נזכר לפתע בעובדה, "הוא יקר ערך."

"אני מודע לכך," אמר הלקוח, "ואם תיקח את התיק ותשכנע את הגברת בילינגס לשוב הביתה ולעזוב את האיש אחריו היא עוקבת – בו ביום אשלח לך סכום של אלף דולר. עשיתי קצת כסף בנדל"ן במהלך הפריחה האחרונה בסוזנוויל, ולא אתן סכום זה באי־רצון."

"הישאר במושבך למשך מספר דקות, בבקשה," אמר עורך הדין גאוץ', מתרומם ושוב נועץ בשעונו. "יש לי לקוח אחר ממתין בחדר הסמוך אותו כמעט שכחתי. אשוב במרווח הזמן הקצר ביותר."

המצב כעת היה כזה שסיפק לחלוטין את אהבתו של עורך הדין גאוץ' לסיבוך ומורכבות. הוא היה משולהב במקרים שהציגו אפשרויות ובעיות מתוחכמות כאלה. הוא היה שבע רצון לחשוב שהוא היה אדון האושר והגורל של שלושה אנשים אשר ישבו, בלתי מודעים זה לנוכחותו של זה, בהישג ידו. דימוי הספינה הישן החליק אל תוך מוחו. אך כעת הדימוי נכשל שכן למלא כל תא בכלי השיט האמיתי היה מסכן את ביטחונה של האונייה; עם תאיו מלאים, ספינת הפרשיות שלו תוכל להפליג אך לנמל תועלתי של עמלה שמנה ומכובדת. הדבר שעליו לעשות, כמובן, היה לסחוט את העסקה הטובה ביותר שיוכל מאחד ממטעניו החרדים־להוטים.

בראשונה הוא קרא לנער המשרד: "נעל את הדלת החיצונית, ארצ'יבלד, ואל תכניס איש."

לאחר מכן הוא נע, בפסיעות ארוכות ושקטות, אל תוך החדר שבו המתין לקוח מספר אחת. האדון ישב, סוקר בסבלנות את התמונות בעיתון, עם סיגר בפיו ורגליו על השולחן.

"ובכן," הוא העיר בעליזות שעה שעורך הדין נכנס, "האם החלטת? האם חמש מאות דולר מתאימים להשיג גט לגברת הנאווה?"

"אתה מתכוון לכך כשכר טרחה?" שאל עורך הדין גאוץ' בנימת שאלה רכה.

"הי? לא; עבור כל העבודה. זה מספיק, לא ככה?"

"שכרי," אמר עורך הדין גאוץ', "יהיה אלף וחמש מאות דולר. חמש מאות דולר מקדמה ושכר הטרחה עם הנפקת הגט."

שריקה רמה הגיעה מלקוח מספר אחת. רגליו נחתו על הרצפה.

"כנראה שלא נוכל לסגור את העסקה," אמר, מתרומם ממקומו, "ניקיתי חמש מאות דולר בעסקת נדל"ן קטנה בסוזנוויל. הייתי עושה כל דבר שביכולתי כדי לשחרר את הגברת, אבל זה גובר על הערימה שלי."

"האם תוכל לעמוד באלף ומאתיים דולר?" שאל עורך הדין בערמומיות.

"חמש מאות זה הגבול שלי, אני אומר לך. כנראה שאצטרך לצוד עורך דין זול יותר."

הלקוח חבש את כובעו.

"החוצה בדרך זו, בבקשה," אמר עורך הדין גאוץ', פותח את הדלת שהובילה אל המסדרון. שעה שהאדון זרם החוצה מהתא ומטה במורד המדרגות, עורך הדין גאוץ' חייך לעצמו. "יצא מר ג'סאפ," מלמל, בשעה שמשמש באצבעותיו ציצית שיער בסגנון הנרי קלי²⁴ מאחורי אוזנו. "וכעת לבעל הנטוש."

הוא שב אל המשרד האמצעי ועטה ארשת עסקית.

"אני מבין," אמר ללקוח מספר שלוש, "שאתה מסכים לשלם אלף דולר אם אביא, או אם אשמש כאמצעי בחזרתה של הגברת בילינגס לביתה ונטישתה את מרדפה המאוהב אחר גבר כלפיו יזמה גחמה אלימה כל־כך. כמו כן התיק נמצא כעת בידי ללא הסתייגות על בסיס הנחת יסוד זו. האם זה נכון?"

"לגמרי," אמר האחר בלהט. "וביכולתי לספק את המזומן בכל זמן בהינתן התראה בת שעתיים."

עורך הדין גאוץ' התרומם למלא גובהו. נראה שדמותו הרזה התארכה. אגודליו חיפשו את חורי הזרוע בחזייתו. על פניו היה מבט של נדיבות לב אכפתית, שאותו לבש תמיד במהלך משימות מסוג זה.

"אם כך, אדוני," אמר בצלילים נעימים, "אני חושב שביכולתי להבטיח לך הקלה מוקדמת מצרותיך. יש לי ביטחון רב בכוחות הטיעון והשכנוע שלי, בדחפים הטבעיים של הלב האנושי כלפי טוב ובהשפעתה החזקה של אהבת בעל בלתי משתנה. הגברת בילינגס, אדוני, נמצאת כאן – בחדר הזה – " זרועו הארוכה של עורך הדין הצביעה לכיוון הדלת. "אקרא לה באחת והפצרותינו המשותפות…"

עורך הדין גאוץ' פסק מדיבורו שכן לקוח מספר שלוש זינק מכיסאו כאילו הונע על ידי כבלי ברזל ולפת את ילקוטו.

"למה בשם כל הרוחות," זעק בחומרה, "אתה מתכוון? האשה הזאת כאן! חשבתי שניערתי אותה לפני ארבעים מייל."

הוא רץ אל החלון הפתוח, הביט מטה והשליך רגל אחת מעבר לאדן.

"עצור!" קרא עורך הדין גאוץ' בתדהמה. "מה בכוונתך לעשות? בוא, מר בילינגס, ופגוש את רעייתך הטועה אך התמימה. הפצרותינו המשותפות לא תוכלנה להיכשל ל…"

"בילינגס!" צעק הלקוח, כעת נסער לחלוטין. "אני אבלנגס אותך, טיפש אחד!"

בפנייתו, הוא השליך את ילקוטו בחמת זעם על ראשו של עורך הדין. הוא חבט באותו משכין שלום המום בין העיניים, גורם לו להתנדנד לאחור צעד או שניים. כאשר חזר עורך הדין גאוץ' לעשתונותיו הוא ראה שלקוחו נעלם. הוא חש אל החלון, נשען החוצה וראה את מוג הלב אוסף את עצמו ממרומי הסככה עליה נחת מחלון הקומה השנייה. מבלי לעצור כדי לאסוף את כובעו הוא צלל מטה את עשר הרגל הנותרים אל הסמטה, שבמעלה נמלט במהירות מפליאה עד שהבניין המקיף בלע אותו מן העין.

עורך הדין גאוץ' העביר ברעד את ידו על מצחו. היה זה מעשה הרגל, אשר שימש להבהרת מחשבותיו. ייתכן שכעת נראה כמשכך את הנקודה שבה חבט ילקוט מעור תנין קשה מאוד. הילקוט נח על הרצפה, פתוח לרווחה, עם תוכנו שפוך לכל עבר. מוכנית, התכופף עורך הדין גאוץ' לאסוף את הפריטים. הראשון היה צווארון ועינו יודעת־כל של איש החוק הבחינה, בפליאה, בראשי התיבות ה. ק. ג' מוטבעות עליו. אז הגיע מסרק, מברשת, מפה מקופלת וחתיכת סבון. אחרון, חופן מכתביים עסקיים הממוענים – כל אחד מהם – ל "הנרי ק. ג'סאפ²⁵."

עורך דין גאוץ' סגר את הילקוט והציב אותו על השולחן. הוא היסס למשך רגע ואז חבש את כובעו ונכנס אל חדר הכניסה של נער המשרד.

"ארצ'יבלד," אמר במתינות בשעה שפתח את דלת חדר המבוא, "אני הולך לחדרי בבית המשפט העליון. בעוד חמש דקות אתה ראשי להיכנס אל המשרד הפנימי ולהודיע לגברת הממתינה שם ש…" כאן השתמש עורך הדין בלשון הדיבור המקובלת – "שאין שום דבר ל'שות."