הייצוג הרומנטי ב"תמונתו של דוריאן גריי" לאוסקר ווילד ו"אלף לילה ולילה של כיכר מדיסון" לאו. הנרי
הייצוג הרומנטי בתמונתו של דוריאן גריי לאוסקר ווילד
ואלף לילה ולילה של כיכר מדיסון לאו. הנרי
התנועה הרומנטית העמידה את האדם במרכז:
הייחוד המקורי, הנבדל, הבלתי ניתן להעתקה או לשחזור לצד העיסוק בטבע, בהשראה, במופלא ובאגדי, כפי שהם מתגלמים במציאות היום־יום.
מאפיינים עיקריים אלה מקבלים ביטוי מרכזי בתמונתו של דוריאן גריי ואלף לילה ולילה של כיכר מדיסון, שני סיפורים הראויים להיחשב כיצירות רומנטיות מובהקות1, כמעט כמו החזיקו אוסקר ווילד ואו. הנרי לנגד עיניהם ספר הדרכה מקיף, שאת כלליו קיימו אחד לאחד, בדיוק מופתי.
הדבר ניכר, בראש ובראשונה, בכותרות הסיפורים:
תמונתו של דוריאן גריי אינה ציון סתמי, המתאר מקרה שאירע לגיבור בשל ציור דיוקנו, כי אם הצהרת כוונות מכוונת ומחושבת היטב. דוריאן הינו ציר מרכזי בחיי הדמויות הסובבות אותו: באזיל הצייר, המוצא בו את מושא השראתו2, אהובתו סיביל וויין3 והלורד הנרי הפטפטן, שהופך לחברו ולמדיחו מדרך הישר4. "האני" שלו, כפי שהוא משתקף בתמונת דיוקנו, משנה את מהלך חיי הדמויות כולן באופן מהפכני, שאין ממנו חזרה5.
אלף לילה ולילה של כיכר מדיסון מתכתב באופן ברור עם סיפורי אלף לילה ולילה, הידועים גם בשם לילות ערב. השראה ישירה ומכוונת זו גולשת גם לסיפור המסגרת המשותף – גבר החושד בנאמנותה של אשתו6 – ולרמיזות ביחס ליצירות המוכרות ביותר באסופת סיפורי העם הערביים7.
המאפיין הרומנטי מתקיים גם ברעיון המרכזי – הדיוקן, המשותף לשני הסיפורים:
אין זו מכוונת המספר להיצמד לעובדות או לדבוק ביום־יומי המקובל, כי אם לחדור אל הפנימיות ולחשוף את המתחולל בתת המודע של "האני", מגמה אשר עולה בידו להגשים אך ורק באמצעות הדיוקן, המשקף את נפש מושאו באופן הכן והקולע ביותר.
בתמונתו של דוריאן גריי נושא הדיוקן ייצוג רומנטי מובהק, שכן השתנות הציור בהתאם לחטאי בעליו הינו מציאות הנוגדת כל היגיון8. פניו המושלמים של דוריאן גורמים לאנשים הצופים בו לחשוב אותו לאיש תם וישר, מבלי לזהות בו את עקבות מעשיו הנפשעים. עובדה זו ידועה לדוריאן, המייסר והמתייסר9, ולקהל הקוראים בלבד. החשיפה הגלויה ביותר של "האני" נעשית אפוא בסתר, באמצעות הסוואתה של תמונה המייצגת את המציאות האמיתית10.
הדיוקן באלף לילה ולילה של כיכר מדיסון אינו עובדה קיימת אשר יש להתמודד איתה, אלא יצירה הבאה לעולם נוכח הערך המוסף הטמון בה: בשונה מסיפורים על אודות הארון א – רשיד, שנהג לחמוק מארמונו בלבוש פשוט כדי להתרשם באופן בלתי אמצעי מרחשי העם, קרסון צ'למרס, גיבור סיפורו של או. הנרי, אינו יוצא מדירתו המפוארת אלא שולח את משרתו להביא את "קול העם" אליו: קולם של חסרי הבית, המבקשים למצוא ארוחה ומקום לינה ללילה.
העובדה שצ'למרס אינו מסתיר את זהותו אלא דווקא מבליט אותה, כשהוא עורך סעודה עשירה ומרובת מנות, גורמת לקבצן הנבחר שלא "לשלם" בעבור הכנסת האורחים באחד מאותם סיפורים מומצאים, המדורגים על פי תעריף ההולם את הארוחה, אלא לספר את האמת על קורותיו. כך מגלה שרארד פלאמר11, הצייר לשעבר, את כישרונו המיוחד, לבטא בציורי הדיוקנאות שצייר את אישיותו האמיתית של מושא הציור: "אינני יודע כיצד עשיתי זאת – ציירתי את אשר ראיתי – אך יודע אני היטב, מה היו התוצאות שצמחו לי מזה. כמה מן האנשים שציירתים, התכעסו להחריד, והתכחשו לתמונתם. ציירתי פורטרט של אשת חברה יפיפייה. כשנשלמה התמונה, התבונן בה הבעל בארשת פנים מיוחדת; ובשבוע שלאחריו דרש ממנה גט פיטורין. זוכרני מקרה של בנקאי ידוע, שהזמין אצלי את תמונת דיוקנו. כאשר הצגתי את הדיוקן בתערוכה, בא אחד ממכריו להתבונן בו. 'אלוהים אדירים', אמר, 'האם הוא באמת נראה כך?' אמרתי לו, שהתמונה נאמנה למציאות. 'מעולם לא השגחתי במבע הזה שבעיניו', אמר. 'סבורני שאגש לבנק ואוציא את כספי משם'. הוא באמת ניגש לבנק, אך כספו נעלם, ועמו גם האדון הבנקאי."12
כישרון יוצא דופן זה מסייע בידו של צ'למרס לברר את נאמנותה של אשתו לאשורה: הוא מבקש מפלאמר לצייר את דיוקנה ואז מזמין את שכנו, צייר צעיר אחר, על מנת שיעריך נכונה את התוצר הסופי.
עובדה זו מעצבת את דמותו של שרארד פלאמר כיוצר משוחרר וגאון בודד, מושג רומנטי מרכזי נוסף, העומד בחוסר תלות מוחלטת ביחס למסורת ולחברה; לאור כישרונו המיוחד, איש אינו מעוניין לשכור את שירותיו, והוא נע ונד כפושט יד, ללא מחויבות, פליט חברתי בעולם המתיירא מן האמת שבציורים. גם באזיל הלווארד בתמונתו של דוריאן גריי13 מצליח ליצור תמונה מכושפת, העונה על שאיפת הרומנטיקה לשלב בין הדמיון למציאות, בין האמנות ליום־יומי, בין המכוער ליפה. את הדיוקן שהוא יוצר דוריאן אינו מעוניין לאפשר לאיש לראות. כך נותרת גם גאוניותו האמנותית של באזיל מבודדת וגלמודה בכישרונה.
הכללים הרומנטיים דורשים עמידה בשלושה תבחינים, המתקיימים היטב בתמונתו של דוריאן גריי ואלף לילה ולילה של כיכר מדיסון: מקום וזמן התרחשות מפורטים וידועים, מעוגנים היטב במציאות גשמית וקיום מבוסס המתערער עם פלישת המופלא, הזורע תימהון ובלבול ויוצר סיום בעייתי (ביצירתו של אוסקר ווילד), המתקשה להתמודד עם הפער שבין שני הקטבים המנוגדים (לעומת ההשלמה המבורכת בסיפורו של או. הנרי).
האהבה לטבע, או הרגש המחודש לטבע, משתלבים היטב בהוויה הרומנטית אשר מציג תמונתו של דוריאן גריי: ביתו של הצייר באזיל, בו נפתחת העלילה, עמוס לעייפה ציורי מסעות, משוקע בגן של פרחים מיוחדים ומדשאות מוריקות, שאת תיאורם המדוקדק פורש ווילד על פני כשלושה עמודים תמימים14. זאת ועוד: באזיל המצייר את דיוקנותיו של דוריאן כגיבור אגדי במסעותיו יוצאי הדופן, עושה זאת מזיכרונו, תוך יצירת אשליה נעלה של דמות הגיבור אותו הוא מנציח ואשר משמש לו כדוגמה.
הקריאה אל הטבע מטיפה גם ליציאה החוצה אל העולם, לחוויה ולרגש, לא לחיים של הסתגרות בין ארבעה קירות15. במהלך מסעו של דוריאן "אל היקום שבחוץ", הוא נתקל בספר מסתורי שאיש – מלבדו – אינו יודע את תוכנו. דוריאן אינו מפיק מן הספר הדרכה והנחייה לחיים טובים, משום שעצם הקריאה בו רק מעכירה את מצב רוחו ומדרבנת אותו להתחפר עמוק יותר ויותר בעולם החטא והנהנתנות הגשמית, הידרדרות אשר החלה עת פגש לראשונה בלורד הנרי, המתריס הנצחי.
אלף לילה ולילה של כיכר מדיסון אמנם אינו עוסק בטבע ואינו "יוצא החוצה אל העולם", אך המסר המסתורי מופיע גם בו, הודות לשתי מעטפות בתמונת ההיצג, שהופעתן היא הכוח המניע של העלילה: אחת הכילה תצלום של אישה והשנייה – "מכתב ארוך לאין שיעור, שצ'למרס גחן מעליו ושקע בקריאתו שעה ארוכה"16.
התחושות הקשות אשר תקפו את דוריאן נוכח הספר המסתורי תוקפות גם את צ'למרס נוכח המכתב "מאישה אחרת, (אשר) כלל חיצים ארסיים, טבולים בדבש מתקתק, ורוויי רמזים המכוונים כנגד האישה המצולמת. צ'למרס קרע מכתב זה לגזרים, והחל לשחוק את המרבד היקר, בפסעו הלוך ושוב. כך נוהגת חיה בסבך הג'ונגל כשהיא כלואה, וכך נוהג אדם כלוא, הנמצא בסבך הספקות."17
השימוש בדימוי החיה בסבך הג'ונגל מתכתב עם רעיון היער הרומנטי18, המקבל מימד מוחשי בתמונתו של דוריאן גריי: ביער הורג דוריאן (בשוגג) את אחיה של סיביל ויין, המבקש לנקום את מות אחותו, וכך משתחרר (לכאורה) מן החשש לחייו ויכול לפתוח בחיים חדשים, נטולי פחד19. אלא שהיער (הג'ונגל) הוא דווקא ערש לידתה של סערת הרגשות: דוריאן אינו מוצא סיפוק בהוללות התאווה הסתמית וקרסון צ'למרס אינו מצליח להשכיח את חרדתו הגואה מפני החששות שהועלו נגד רעייתו.
רק בתחום הלא יום־יומי – מול הדיוקנאות המכושפים – יוכלו שניהם לגלות את עצמם מחדש ולשים קץ אחת ולתמיד למעגל השיגעון המסחרר שנקלעו לתוכו.
האדרת הרומנטיקה את תקופת ימי הביניים מבוטאת בתמונתו של דוריאן גריי באמצעות המאפיין הפאוסטי של כריתת ברית עם גורם שטני בלתי מוגדר20: נעורי התום שלו נשמרים לנצח בתמורה לנשמתו הטהורה, ההולכת ומשתקעת במעונו של לוציפר – מפיסטו. זיקה ספרותית זו טומנת בחובה תבנית רומנטית נפוצה נוספת: הגיבור היוצא מביתו בדרכו לחפש אחר שאיפה רוחנית, נקלע למסע ארוך ושב עם הישג חדש.
פעמים רבות ניתן היה להסביר את המסע הרומנטי, האגדי, "הממשי" כמסע פסיכולוגי המתבצע בנפש הגיבור פנימה. עניין זה מתרחש במדויק בסיפורו של ווילד, כאשר – עם התגלות השחתת הציור – יוצא דוריאן למסע באזוריה המפוקפקים של אנגליה, אל מחוזות חדשים ועלובים שכף רגלו של אציל מדרגתו לא דרכה בם מעולם. כך הוא חווה מסע פנימי – אישי, המשנה את אישיותו לבלי הכר. החזרה אל עליית הגג, שבה הצפין את סוד הדיוקן, היא שיבת הגיבור הרומנטי אל ביתו ואל הגילוי, שבאמצעות השחתת התמונה יכול היה למעשה להימנע מכל תלאות מסעו. האירוניה הרומנטית – האמת מצויה בבית – מתגלה כאן ביתר שאת.
קרסון צ'למרס, בשונה מדוריאן, אמנם אינו עורך מסע של ממש – אשתו הנמצאת במרחק של שלושת אלפי מילין עשתה זו עבורו, כאשר חוללה (שלא באשמתה) את הסיבה שהציתה את סערת הרוחות שתקפה אותו. גם נושא כריתת הברית עם פאוסט אינו מתקיים כאן, אך הרוע נכנס גם נכנס דרך הדלת הראשית, בדמותה של אישה תככנית השולחת מכתב מסוכן וזורע חשד, המבקש לערער את שלוות נישואיו בארסיות מרושעת.
ניסיון זה משגר את צ'למרס למסע פנימי – אישי בין ארבעת קירות ביתו, מסע המטלטל ומחזירו אל שלוותו הנינוחה הודות לאותו דיוקן קסום המזדמן בדרכו. יתר על כן, מסעו הפסיכולוגי של צ'למרס גרם אף לרעייתו לעבור מסע מטלטל בעצמה, שלא מדעתה, של טיהור מחשדות שווא קשים לרוממות והאדרה שאין לפקפק באיכותם.
אלף לילה ולילה של כיכר מדיסון נולד מתוך רמיסה המבקשת לפורר את ערך הנישואין הקדוש, אך הודות לאווירה הרומנטית והאמונה בטבעו החיובי של האדם, מצליח להתרומם ולתקן את המעוות.
לא כוחות על טבעיים מבקשים לנהל את חייו של קרסון צ'למרס, אלא מחשבותיה הזדוניות של אישה אחת, בשר ודם, אשר הופכת את חייו המוכרים לו – חיים אשר יצר במו ידיו – על פיהם.
צ'למרס מסרב להשלים עם תמונת מצב זו, ודווקא שהוא תר אחר הסחת דעת, "… משהו בלתי מרוסן, החורג מגדר הרגיל, משהו יוצא דופן ואקזוטי…"21, הוא מוצא את הפתרון.
אלף לילה ולילה של כיכר מדיסון מתכתב באופן ברור עם סיפורי אלף לילה ולילה, אך גם, ובאופן ברור לא פחות, עם יצירתו של אוסקר ווילד עצמו.
את ההרס שזרע באזיל האלוארד מתקן שרארד פלאמר.
היסוד אשר זרע את זרעי הפורענות – הדיוקן – וסימן את יריית הפתיחה במסע ההידרדרות והריקבון המוסרי והנפשי של דוריאן הוא המקום הנמוך שממנו מתחיל ועולה סיפורו של או. הנרי: החברה, שהייתה עיוורת למעשיו של גריי, מגלה ערנות שקרית ביחס לכשרותה של הגב' קרסון צ'למרס ומטילה בה דופי על לא עוול בכפה. דווקא הדיוקן הוא שמתקן את המעוות – חושף ומעצים את האמת הברורה מאליה.
דיוקנו של דוריאן שיקף את נפשו: טהורה בתחילת דרכה, מושחתת בגין מעשיו בסיומה.
מעשיה של הגב' צ'למרס היו ונותרו נטולי רבב ועל כן התבטאו בפניה – "פני אחד ממלאכי אלוה"22.
דוריאן גריי עובר מהפך רומנטי מאדם טוב לרע, מיפה למכוער. הגב' קרסון צ'למרס עוברת את אותו השינוי, רק בכיוון ההפוך: מבוגדנית לנאמנה, מפתיינית לנשגבת.
ביטוייו של זרם הרומנטיקה הם שמצילים את נישואיו של קרסון צ'למרס.
תפיסתו הניאו רומנטית23 של אוסקר ווילד היא זו הקוברת את דוריאן גריי.
תמונתו של דוריאן גריי ואלף לילה ולילה של כיכר מדיסון ראויות להיחשב כיצירות רומנטיות מובהקות: הן מעמידות את האדם במרכז ומגלות בו את המאפיינים המקוריים, הנבדלים, הבלתי ניתנים להעתקה או לשחזור.
טשטוש הגבולות בין המציאות למופלא מתערבבים וחודרים ומשתלבים זה בזה הודות לאמן הרומנטי (באזיל הלווארד ושרארד פלאמר), המשמש כגשר בין העולם העליון לעולם המוחשי באמצעות דיוקן המכניס כוחות על־טבעיים למציאות היום־יומית.
דוריאן גריי הינו הגיבור הרומנטי שאינו מסתדר בעולם הגשמי. על אף שיצר את קיומו במו ידיו, אין הוא מוצא בו את מקומו ומואס בו בתכלית המיאוס. גיבור שכוחות – על מסתוריים מנהלים את חייו בעוד הוא, חרף כל תבונתו, עיוור לחלוטין למעשיהם ואף אינו יכול להימלט משליטתם עליו. גם אהבתו לזולת – ובעיקר לסיביל ויין – הינה אהבה עצמית במהותה, שאין בה דבר מלבד חיפוש "האני" באחר.
קרסון צ'למרס הוא הגיבור הרומנטי שאינו יודע שהוא כזה: המציאות הגשמית נוחה ומקובלת עליו. נעים וחמים לו במקום אליו הגיע הודות להישגיו והצלחותיו. אך כאשר שגרתו מתערערת לפתע, הוא נבעת ומחפש אחר המפלט הבלתי רגיל. כוחות מסתוריים טבעיים ביקשו לנהל את חייו אך הוא מבקש להימלט משליטתם ומהחשדות שהם מעלים בפניו. רצונו לארח קבצן פושט יד נובע מצורך אֵנוכי של הפוגה מצרותיו. הוא אינו מחפש את עצמו באחר, אלא משתמש באחר כדי לברוח מעצמו.
הדיוקן משמש כמראה, המורה לאדם את הדרך שהלך בה כדי שיוכל לבחור את הדרך שבה יוסיף ללכת.
דיוקנו של דוריאן גריי מבלבל עליו את דעתו ומסיט אותו מן הדרך הנכונה.
דיוקן רעייתו של קרסון צ'למרס מיישב את המחלוקת שהתערערה בנפשו ומחזיר אותו אליה.
"מי ייתן ויכולנו להעלות על הבד את אשר רואה העין" אמר אונורה דה בלזאק.
בסיפוריהם של אוסקר ווילד ואו. הנרי מתקיימות גם היד וגם העין.
כל אחת מהן, לפי נטייתו האמיתית של מושא הציור שלה.