גאווה וכמה פרוות צובל
גאווה וכמה פרוות צובל1
כש"קיד" בריידי2 נשלח אל חבל התלייה על ידי עיניה הכחולות – שחורות של מולי מקויבר3, הוא פרש מחבורת הצילינדר4. זהו סופם של כוח לשונו התפלה של קולין ורוחב לב עיקש אמיתי5. אם הינך גבר הקורא זאת, הלוואי והשפעה כזו תנחת עליך לפני השעה שתיים בצהרי יום המחר; אם הינך אישה, הלוואי וכלבך הפומרניאני יקבל את פניך הבוקר עם אף קר – סימן לבריאותו הכלבית ולאושרך שלך.
חבורת הצילינדר שאלה את שמה מתת המחוז של העיר המכונה "צילינדר," שהינה שלוחה צרה וטבעית של המחוז המוכר כ"מטבח הגיהינום"6. רצועת "הצילינדר" של העיר נעה לאורך השדרה האחת עשרה והשתיים עשרה על הנהר, והתעקלה בסיבוב מרפק חד ומפויח סביב פארק דוויט קלינטון7 הקטן, חסר הבית האבוד. אם ניקח בחשבון את העובדה שצילינדר הינו גורם חשוב בכל מטבח, נוכל להבין על נקל את המצב. השפים ב"מטבח הגיהינום" הינם רבים וחבורת "הצילינדר", עונדת את אות הקורדון בלו8.
חבריה של אחווה בלתי חוקית אך ידועה היטב זו העבירו את זמנם בפינות רחוב, ערוכים כחבצלות בחממה ועסוקים בפצירות ציפורנים ואולרים. כך, מוצגים לראווה כעֲרֻבָּה לתום לב, ניהלו שיחות בלתי מזיקות מתוך אוצר מילים של 200 מילה ונדמו בעיני מתבוננים אקראיים להיות תמימים וחסרי חשיבות, מהסוג שנשמע על אודותיו במועדונים חברתיים במרחק של שבעה גושי בניינים לכיוון מזרח.
אך מחוץ לשעות התצוגה, לא היו חברי "הצילינדר" קישוטי פינות רחוב המכורים לעמידה חיננית וסידור ציפורניים. עיסוקם הרציני היה בהפרדת אזרחים ממטבעות ורכוש בעל ערך. צורתו המועדפת של עיסוק זה התבצעה באמצעות תכסיסים מוזרים ומיוחדים במינם, ללא רחש או שפיכות דמים; אולם, כל אימת שאזרח שזכה להתכבד בנוכחותם סירב לרושש עצמו בחינניות, נפרשה התנגדותו לבסוף על פני ניירות סופגים בכמה תחנות משטרה או בדלפקי קבלה של בתי החולים.
המשטרה החזיקה את חבורת "הצילינדר" תחת כבוד וחשד תמידיים. כשם שנשמע צליל קולו של הזמיר מבין הצלילים העמוקים ביותר, כך גם גבולותיה הצרים והאפלים של שריקת כנופיית "הצילינדר" ניקבה תדיר את אוזנו המשועממת של הלילה. כל אימת שעלה עשן ב"צילינדר" ידעו הגברים עם הציציות הכחולות9 שאש התקלחה ב"מטבח הגיהינום".
"קיד" בריידי הבטיח למולי להתנהג כשורה. "קיד" היה רוכש המזימות היהיר, החזק, הזהיר והמצליח ביותר בחבורה. לכן הבחורים הצטערו לוותר עליו, אולם הם צפו ללא מחאה בנפילתו לחיים מוסריים. שכן, במטבח ברנש שנוהג כפי שנערתו מייעצת לו, נחשב לבלתי גברי ובלתי הולם.
חבוט בעינה למען האהבה, אם הינך חפץ בכך; אך זה משרת היטב את העסקים באם תנהג על פי רצונה.
"סגרי את ברז הכיבוי," אמר הילד לילה אחד כשמולי, דומעת, הפצירה בו לתקן את דרכיו. "אני הולך לחתוך מהחבורה. את בשבילי, והחיים הפשוטים בצד. אני מבטיח לך, מול – אני אשיג עבודה; ובתוך שנה אנחנו נתחתן. אני אעשה את זה בשבילך. נשיג דירה וחליל10, ומכונת תפירה וצמח גומי ונחיה בהגינות ויושר ככל שנוכל."
"הו, קיד," נאנחה מולי, מנגבת את הפודרה מכתפו עם ממחטתה. "אני מעדיפה לשמוע אותך אומר את זה במקום להיות בעלת כל ניו יורק. ואנחנו נוכל להיות שמחים בכל כך מעט!"
הילד הסתכל מטה על חפתיו המצוחצחים ונעלי העור המבריקות עם חשד לעגמומיות.
"זה יכאב הכי חזק במחלקת הבגדים11," אמר. "תמיד אהבתי להתלבש כמו שצריך, כשיכולתי. את יודעת כמה אני שונא דברים זולים, מול. החליפה הזו החזירה אותי אחורה ב – 65 דולר. כל דבר בלבוש חייב להיות מתאים, או שזה הופך לריפוד סלון לא מוצלח, בשבילי12. אם אעבוד לא יהיו לי כל כך הרבה מטבעות לתת לאיש הקטן עם המספריים הגדולים."
"לא חשוב, קיד. אני אוהב אותך בסוודר כחול בדיוק כמו שאוהב אותך במכונית אדומה."
לפני שהילד היה גדול מספיק כדי לחבוט באביו הוא נאלץ ללמוד את אומנות השרברבות. ולאותו עיסוק הגון ושימושי הוא שב כעת. אולם היה זה תפקיד העוזר שהוא נטל על עצמו; והיה זה השרברב הראשי ולא העוזר, אשר ענד יהלומים גדולים כברד והביט בשאט נפש על אכסדרת השיש של אחוזת הסנטור קלארק13
שמונה חודשים חלפו בצורה חלקה ובטוחה כמו הוחלפו על ידי תוכניית התיאטרון. הילד עבד על צינורותיו וריתוכיו, ללא תסמיני התדרדרות לסורו. חברת הצילינדר המשיכה בהתנהלותה הפיראטית בשכונות הגבוהות, פיצחה את מוחם של השוטרים, עיכבה מטיילים מאחרים, המציאה שיטות חדשות של בזיזה שקטה בדרכי שלום, העתיקה את גזרת הלבוש והעניבות המגונדרות של השדרה החמישית ונהגה על פי חוקי העזר הבלתי חוקיים שלה עצמה. אך הילד עמד איתן ונאמן למולי שלו, על אף שהברק נעלם מציפורניו והוא עמל 15 דקות לענוב את עניבת האסקוט14 הסגולה שלו כדי להצניע את החלקים הבלים בתלבושתו.
ערב אחד הביא עמו צרור מסתורי לביתה של מולי.
"תפתחי את זה, מול!" אמר בדרכו הגדולה והשקטה. "זה בשבילך."
אצבעותיה הנלהבות של מולי קרעו את העטיפות. היא צווחה בקולניות, ופנימה חשו קומץ מקויברים קטנים ואימא מקויבר, מודחת מהדחה הכלים15, אך קרובה ללא עוררין של המנוחה, גב' חווה אמנו.
שוב צווחה מולי ומשהו שחור וארוך ועקלקל התעופף ועטף את צווארה כאנקונדה.
"צובל רוסי," אמר הילד מלא גאווה16, נהנה ממראה לחייה העגולות של מולי כנגד הפרווה הנצמדת. "הדבר האמיתי. הם לא גדלים בשום מקום ברוסיה שהוא טוב מדי בשבילך, מול."
מולי טבלה את ידיה בתוך הידונית17, עוקפת שורה של פעוטות משפחתיים וטסה אל המראה. רמז לטורי עצות היופי. כדי ליצור עיניים בורקות, לחיים אדמדמות וחיוך מקסים: מתכון – מערכת אחת של צובל רוסי. ישמו.
כשהיו לבדם הפכה מולי מודעת לעוגת הקרח הקטנה של השכל הישר שצפה מטה בגאות המלאה של אושרה.
"אתה ציפור, ללא ספק, קיד,18" הודתה, אסירת תודה. "מעולם לא הייתה לי פרווה קודם בחיי. אבל צובל רוסי צריך להיות ממש יקר, לא? נדמה לי ששמעתי שהם נורא יקרים."
"פעם זרקתי עליך סמרטוטים ממכירת חיסול, מול?" שאל הילד, עם אצילות שלווה. "פעם ראית אותי מתכופף מעל דוכן מציאות או מחפש בחלון ראווה פריטים בחמישה ועשרה דולר? תחשבי שהצעיף הזה עלה $250 והידונית $175 ולא תהיה לך שום טעות בנוגע למחיר של פרוות צובל רוסיות. בשבילי רק הדברים הכי טובים. את יודעת, זה נראה עליך מעולה, מול".
מולי חיבקה בהתלהבות את הצובל לחיקה. ואז נמוג חיוכה אט – אט, והיא הביטה בילד הישר בעיניו עם מבע עצוב ויציב. הוא ידע את פירושו של כל אחד ממבטיה; והוא צחק עם סומק קלוש על פניו.
"תפסיקי עם זה," אמר בחספוס מלא חיבה. "אמרתי לך שאני כבר לא עושה את הדברים האלה יותר. קניתי אותם ושילמתי עליהם, בכסף שלי, זה בטוח."
"בכסף שעבדת עבורו, קיד? מתוך $75 לחודש?"
"בטח. חסכתי."
"בוא נראה – חסכת $425 בשמונה חודשים, קיד?"
"או, תרגיעי," אמר הילד ברוגז מסוים. "היה לי קצת כסף לפני שהתחלתי לעבוד. את חושבת שעוד פעם חזרתי לסידור הקודם? אמרתי לך שעזבתי. הפרוות שלך נקנו ושולמו בכסף ישר. שימי אותן עליך ובואי נצא לטייל."
מולי הרגיעה את חששותיה. פרוות צובל הינן גורם מרגיע בהחלט. גאה כמלכה היא צעדה ברחובות לצידו של קיד.
פרוות צובל רוסיות לא נראו מעולם בכל אזור רחובות דירות המרתף19. השמועה התפשטה ודלתות וחלונות לבלבו עם ראשים הלהוטים לראות את הפרוות הנהדרות שנתן קיד בריידי לנערתו. בכל מורד הרחוב נשמעו "הו", ו"אה" והסכום האגדי המשוער ששילם בעבור הפרווה הועבר מפה לאוזן, מאמיר מאוזן לפה. לצד מרפקה הימני התהלך בנחת הילד כנסיך מלכותי. העבודה לא הפחיתה את אהבתו לפאר ומפגן ראווה ולא את תשוקתו ליקר ולאמיתי.
בפינה הם ראו כמה מחבורת הצילינדר מתבטלים להנאתם. הם הגביהו את מגבעותיהם לנערתו של קיד והמשיכו עם ויכוחם הנינוח והמתנגן.
שלושה גושי בניינים מאחורי הזוג הנערץ טייל הבלש רמסון20 מהמפקדה המרכזית. רמסון היה הבלש היחיד בכוח המשטרתי שיכול היה לטייל בבטחה במחוז הצילינדר. הוא היה הוגן בהתייחסותו ונטול מורא והתנהל על פי ההנחה שתושבי המקום היו בני אדם. רבים חיבבו אותו, ומדי פעם היה אחד משליך לו איזה שביב מידע שעניין אותו במיוחד.
"מה ההתרגשות ברחוב?" שאל רמסון צעיר חיוור עם סוודר אדום.
"הם מ'סתכלים על שתי גלימות התְּאוֹ שקיד שם על החברה ש'לו," ענה הצעיר. "כמה אומרים שהוא שילם $900 לעורות של'ה. הם נראים כאילו הם עלו ככה. יפים, ז'ת אומרת21."
"שמעתי שבריידי עובד בעבודה הקודמת שלו כבר קרוב לשנה," אמר הבלש. "הוא לא מטייל עם החבורה יותר, נכון?"
"הוא עובד, זה בטוח," אמר הסוודר האדום, "אבל – תגיד, אחי, אתה עוקב אחרי מה שקורה עם הפרוות וזה? לעבוד בחנות צינורות, זה לא מתאים לעורות האל' שהבחורה של קיד שמה על עצמה."22
רמסון הדביק את הזוג המטייל ברחוב ריק ליד גדת הנהר. הוא נגע בזרועו של הילד מאחור.
"תן לי לראות אותך לרגע, בריידי," אמר בשקט. עיניו נחו לשנייה על צעיף הפרווה הארוך שהושלך בחינניות אופנתית על כתפה השמאלית של מולי. הילד, עם שנאת המשטרה הישנה – נושנה שלו, הזעיף את פניו וצעד יארד או שניים הצידה עם הבלש.
"הלכת לגב' הייטקוט23 ברחוב 7 מזרח אתמול, לתקן ברז מים דולף?" שאל רמסון.
"הלכתי," אמר הילד. "אז מה?"
"לגברת הייתה מערכת של פרווה רוסית ב – $1,000 שיצאה מהבית בסביבות הזמן שבו אתה יצאת ממנו. התיאור מתאים לפרווה שהגברת כאן לובשת."
"לך לע… לך להארלם24," קרא הילד בכעס. "אתה יודע שהפסקתי עם הדברים האלה, רמסון. קניתי את פרוות הצובל האלה אתמול ב – "
הילד עצר בפתאומיות.
"אני יודע שעבדת בעבודה מהוגנת בזמן האחרון," אמר רמסון. "אני אתן לך את כל האפשרות להוכיח לי שאתה צודק. אלך איתך למקום שבו אתה טוען שקנית את הפרוות ואחקור. הגברת יכולה ללבוש אותן איתנו ואף אחד לא יידע. זו הצעה הוגנת, בריידי."
"בוא," הסכים הילד בלהט. ואז עצר לפתע במסלולו והתבונן בחיוך מוזר בפניה החרדות והמוטרדות של מולי.
"אין טעם," אמר בקדרות. "זה הצובל של הייטקוט. את צריכה למסור אותם, מול, אבל הם לא יותר מדי טובים בשבילך, אפילו אם הם עולים מיליון."
מולי, בפנים מיוסרות, נתלתה על זרועו של קיד.
"הו, ילדון, שברת את ליבי," אמרה. "הייתי כל כך גאה בך – ועכשיו מה הם יעשו לך – ולאן הלך האושר שלנו?"
"לכי הביתה," אמר הילד בפראות. "בוא, רמסון – קח את הפרוות. בוא נעוף מכאן. חכה רגע – יש לי רעיון ל… לא, אני אהיה מ… אם אוכל לעשות את ה… לכי לך, מול… אני מוכן, רמסון."
מאחורי פינת מגרש העצים הגיע השוטר כהן25 בדרכו למסלולו ההיקפי לאורך הנהר. הבלש סימן לו לעזרה. כהן הצטרף לחבורה. רמסון הסביר.
"בטח," אמר כהן. "שמעתי על הפרות הם שנגנבו. אתה אומר שהם כאן?"26
השוטר כהן לקח בידו את קצה צעיפה החדש של מולי והביט בו מקרוב.
"פעם," אמר, "מכרתי פרוות בשדרה השישית. כן, אלו פרות. הם באו מאלסקה. הצעיף זה עולה $12 והידונית זו – ".
"ביף!" נחת אגרוף מידו החזקה של הילד על פיו של השוטר. כהן התנודד והתאושש. מולי צרחה. הבלש השליך את עצמו על בריידי ובעזרתו של כהן כפת את ידו באזיקים27.
"הצעיף זה עולה $12 והידונית זו עולה $9," התמיד השוטר בהתעקשותו. "מה דיבור זה על פרות של $1,000?"
הילד התיישב על ערמת עצים ופניו האדימו.
"נכון, סלומנצ'קי28!" הכריז ברשעות. "שילמתי $21.50 בעבור שניהם. הייתי מעדיף לבלות שישה חודשים בכלא ולא לגלות את זה. אני, הבחור האופנתי שאפילו לא הסתכל על שום דבר זול! אני בלפן פשוט. מול – המשכורת שלי לא יכולה לאיית פרוות צובל רוסיות."
מולי השליכה עצמה על צווארו.
"מה אכפת לי מכל פרוות הצובל והכסף בעולם," קראה, "זה הילדון שלי שאני רוצה. הו, שחצן, טיפש ומשוגע שלי!"
"אתה יכול להוריד אזיקים אלה," אמר כהן לבלש. "לפני שיצאתי מתחנה בא דיווח שגברת מצאה פרות שלה היום – תלויות בחדר מלתחה שלה. איש צעיר, אני סולח לך שאתה מכה בפנים שלי – הפעם זו."29
רמסון הושיט למולי את פרוותה. עיניה המחייכות הביטו בילד. היא אחזה בצעיף והשליכה את קצהו מעל כתפה השמאלית בחן של דוכסית.
"צמד שני צעירים טיפש," אמר השוטר כהן לרמסון, "בוא נלך פה."