קורבן הפגיעה
קורבן הפגיעה1
לעורך ירחון אָח האבן2 יש רעיונות משלו בנוגע לבחירת כתבי יד עבור עיתונו. תפיסתו אינה סודית; למעשה, הוא יסביר אותה בהרחבה בעודו יושב ליד שולחן התולענה, מחייך בנינוחות ומקיש על ברכו בעדינות עם משקפיו בעלי שולי הזהב.
"אח האבן," יאמר, "לא מעסיק צוות קוראים. אנו מקבלים דעות על כתבי היד המוגשים לנו ישירות מסוגי המעמדות השונים של קוראינו." זו תפיסתו של העורך וזו הדרך שבה הוא מיישם אותה: כאשר מתקבל צרור כתבי יד3, העורך ממלא את כיסיו בהם עד להתפקע ומחלק אותם בזמן שהוא מנהל את יומו. עובדי המשרד, שוער הכניסה, השרת, איש המעלית, נערי השליחויות, המלצרים בבית הקפה שבו העורך סועד ארוחת צהריים, האיש בדוכן העיתונים שבו הוא קונה את עיתון הערב שלו, החנווני והחלבן, השומר ברכבת העילית צפונה בשעה 5:30, מנקב הכרטיסים ברחוב שישים, הטבח והעוזרת בביתו – אלה הקוראים המחליטים על כתבי היד הנשלחים לירחון אח האבן. אם כיסיו אינם ריקים לגמרי בזמן שהוא מגיע לחיק משפחתו, הנותרים נמסרים לרעייתו, אשר תקרא אותם לאחר שהתינוק הולך לישון. כמה ימים לאחר מכן העורך אוסף את כתבי היד במהלך סיבוביו הרגילים ושוקל את גזר הדין של קוראיו המגוונים. שיטה זו של יצירת ירחון הייתה מוצלחת מאוד והתפוצה, הנקבעת על ידי קצב הפרסומות, הינה בעלת הישג מהירות נפלא.
חברת אח האבן מפרסמת גם ספרים וניתן למצוא את חותמה על כמה עבודות מצליחות – כולן מומלצות, אומר העורך, על ידי צבא הקוראים המתנדבים של אח האבן. פה ושם (על פי חברים פטפטנים בצוות העורכים) הניח אח האבן לכתבי יד לחמוק מבין אצבעותיו בגין עצותיהם של קוראיו הלא־אחידים, ואשר לאחר מכן הוכיחו עצמם כרבי־מכר כאשר פורסמו על ידי בתי הוצאה אחרים.
לדוגמה (טוענת הרכילות), עלייתו ונפילתו של סילס לאפאם4 נדחה בשאט נפש על ידי איש המעלית; נער המשרד היה תמים דעים כאשר דחה את המנהל5; כרכרת ההגמון6 זכה לבוז מצד כרטיסן החשמלית; הישועה7 נדחה על ידי פקיד במחלקת המנויים שחמותו בדיוק פצחה בביקור בן חודשיים בביתו; ספר המלכה8 חזר מהשרת עם הערה: גם כן ספר9. אך אף־על־פי־כן אח האבן דבק בתפיסתו ובשיטתו ולעולם לא יחסרו לו קוראים מתנדבים; שכן כל אחד מהצוות המפוזר להפליא, החל מהקצרנית הצעירה במשרד העורך ועד הגבר אשר גורף את הפחם (שהחלטתו השלילית גרמה לחברת אח האבן לאבד את כתב היד של השאול10), קיווה להפוך יום אחד לעורך העיתון. גישה זו של אח האבן הייתה ידועה היטב לאלן סלייטון11 כשחיבר את יצירתו הספרותית הקצרה אהבה היא הכול. סלייטון נתלה בפקידי העורכים של כל העיתונים בעקשנות כה גדולה עד שהיה מיודע עם עבודתם הפנימית של אחד מהם בעיר גוטהם12.
הוא ידע לא רק שהעורך של אח האבן מסר את כתבי היד שלו לקריאה לטיפוסים שונים של אנשים, אלא גם שהסיפורים בעלי עניין אהבה רגשני הגיעו לעלמה פאפקין13, קצרניתו של העורך. עוד מנהג יוצא דופן של העורך היה להסתיר תמיד את שם הסופר מקוראי כתבי היד, כך ששם זוהר לא ישפיע על כנות דיווחיהם. סלייטון הפך את אהבה היא הכול למאמץ של חייו. הוא הקדיש לו שישה חודשים של עבודתו הטובה ביותר – הן של מוחו והן של ליבו. היה זה סיפור אהבה טהור, מעודן, מרומם, רומנטי, מלא רגש – שיר ספרותי שהציב את ברכתה השמימית של האהבה (אני משנה את סדר הדברים מתוך כתב היד) גבוה מעל כבוד ומתנות ארציות, וכתב אותה במפרטון של תגמוליו המשובחים של גן העדן. שאיפתו הספרותית הייתה עזה. הוא היה מקריב את כל החפצים הארציים האחרים כדי לזכות בתהילה באמנות המובחרת. הוא כמעט גדע את כף ידו הימנית או הציע עצמו לסכין של חובב דלקת התוספתן כדי לממש את חלומו: לראות את אחד ממאמציו מתפרסם באח האבן.
סלייטון סיים את אהבה היא הכול ולקח אותו בעצמו לאח האבן. משרד העיתון היה בניין גדול המורכב מצביר בניינים ומנוהל תחת השגחתו של שרת.
בשעה שעבר הסופר את הדלת בדרכו אל המעלית, מועך תפוחי אדמה התעופף דרך האולם, מחריב את כובעו של סלייטון ומנפץ את זכוכית הדלת. מיד אחריו בנתיב הכלי התעופף השרת, גבר גדול ומזיק, נטול כְּתֵפוֹת ומטונף, אחוז בהלה וחסר נשימה. אישה שמנה, מרושלת עם שיער מתנופף, הגיחה בעקבות הטיל. רגלו של השרת החליקה על רצפת האריחים, הוא נפל עם קריאת ייאוש. האישה הסתערה עליו ואחזה בשערו. הגבר שאג בעוצמה.
לאחר שבוצעה נקמתה, התרוממה המרשעת וצעדה בגאון כמנצחת, בת דמותה של מינרווה14, חזרה למפלט בייתי סודי מאחור. השרת התרומם על רגליו, חסר נשימה ומושפל.
"אלו חיי נישואין," אמר לסלייטון בהומור חבוט־מה. "זו הנערה ששכבתי ער וחשבתי עליה בלילות. מצטער על הכובע שלך, אדוני. תגיד, לא תלשין לדיירים על זה, נכון?15 לא הייתי רוצה לאבד את העבודה שלי."
סלייטון לקח את המעלית בסוף האולם ועלה למשרדי אח האבן. הוא השאיר את כתב היד של אהבה היא הכול עם העורך, אשר הסכים לתת לו תשובה בנוגע לנגישותו בסוף השבוע. סלייטון רקח את תוכנית הניצחון הגדולה שלו בדרכו מטה. היא הכתה בו עם הבזק מבריק אחד והוא לא היה יכול להימנע מלהעריץ את גאוניותו על שהגה את הרעיון. באותו לילה הוא החליט להוציא אותה לפועל16. העלמה פאפקין, קצרנית אח האבן, התגוררה באותו בית עם הסופר. היא הייתה רווקה מבוגרת, רזה, ייחודית, נחלשת ורגשנית וסלייטון הוצג בפניה זמן־מה קודם לכן.
המיזם השאפתני של הסופר, אשר הקריב את עצמו למשימה, היה זה: הוא ידע שעורך אח האבן הסתמך רבות על שיפוטה של העלמה פאפקין בכתב יד של ספרות רומנטית ורגשנית. טעמה ייצג את הממוצע הרחב של נשים בינוניות שטרפו ספרים וסיפורים מסוג זה. הרעיון המרכזי והעיקרון המנחה של אהבה היא הכול היה אהבה ממבט ראשון – התחושה המלהיבה, מרטיטת־הלב שאין לעמוד בפניה, שמאלצת גבר או אישה להכיר בנשמה התאומה שלו או שלה מיד כאשר לב מדבר עם לב. נניח שיטביע את תורתו השמימית על העלמה פאפקין באופן אישי! האם לא תתמוך בוודאי בתחושותיה החדשות והמשולהבות על ידי כך שתמליץ בחום לעורך אח האבן על היצירה הספרותית הקצרה אהבה היא הכול?
סלייטון חשב כך. ובאותו ערב הוא לקח את העלמה פאפקין לתיאטרון. בערב שלאחר מכן הוא ביטא אהבה החלטית כלפיה בסלון המעומעם של בית המגורים. הוא ציטט בחופשיות מתוך אהבה היא הכול וסיים את הבילוי עם ראשה של העלמה פאפקין על כתפו, וחיזיון על תהילה ספרותית רוקד בראשו.
אך סלייטון לא עצר בעשיית אהבה. זאת, הוא אמר לעצמו, הייתה נקודת המפנה של חייו וכמו ספורטאי אמיתי, הוא "הלך על כל הקופה"17. בערב חמישי הוא והעלמה פאפקין הלכו אל הכנסייה הגדולה באמצע הרחוב והתחתנו. סלייטון האמיץ! שאטובריאן18 מת בעליית גג, ביירון19 חיזר אחר אלמנה, קייטס20 רעב למוות, פו21 ערבב את משקאותיו, דה קווינסי22 עישן מתאמפטמין23, אדה24 גר בשיקגו, ג'ימס25 המשיך לעשות זאת, דיקנס26 גרב גרביים לבנים, דה־מופסאן27 לבש כתונת משוגעים, טום ווטסון28 הפך המוני29, ירמיהו30 בכה. כל הסופרים הללו עשו את הדברים האלה בשם הספרות, אבל הוא עלה על כולם; הוא נשא אישה כדי לפסל עצמו מקום במקדש התהילה!31
בבוקר יום שישי הגברת סלייטון אמרה שהיא תלך למשרד אח האבן, תגיש כתב יד אחד או שניים שהעורך נתן לה לקרוא ותתפטר מתפקידה כקצרנית.
"האם היה משהו… אמממ… ש… אמממ… שאהבת במיוחד בסיפורים שאת מתכוונת להגיש?" שאל סלייטון בלב הולם.
"היה משהו… יצירה ספרותית קצרה, שאהבתי מאוד," אמרה אשתו. "שנים לא קראתי משהו שחשבתי שהיה חצי נחמד ונאמן לחיים."
באותו אחר צהריים מיהר סלייטון למשרד אח האבן. הוא חש שתגמולו נמצא בהישג יד. עם פרסום יצירתו באח האבן, התהילה הספרותית תהיה עד מהרה שלו. נער המשרד פגש אותו במעקה של המשרד החיצוני. לא היה זה ראוי לסופרים לא מוצלחים לנהל שיחה אישית עם העורך למעט בהפוגות גדולות. סלייטון, שחיבק עצמו מבפנים32, טיפח בלבו את התקווה המעודנת לרסק את נער המשרד עם הצלחתו הקרבה ובאה. הוא שאל בנוגע ליצירתו הספרותית הקצרה. נער המשרד הלך אל האזור המקודש והביא מעטפה גדולה, עבה יותר מנפחן של אלף המחאות.
"המנהל אמר לי להגיד לך שהוא מצטער," אמר הנער, "אבל כתב היד ש'ך לא זמין לעיתון."
סלייטון עמד, המום.
"האם תוכל לומר לי," מלמל, "האם העלמה פאפ… זו אש… אני מתכוון העלמה פאפקין, מסרה הבוקר יצירה ספרותית שהיא התבקשה לקרוא?"
"וודאי שהיא מסרה," השיב נער המשרד בחוכמה. "שמעתי את הזקן אומר שהעלמה פאפקין אמרה שהיא הייתה חיננית. השם של זה היה התחתנה בשביל הכסף, או ניצחונה של הנערה העובדת.33 תגיד אתה," אמר נער המשרד בחשאיות, "השם ש'ך סלייטון, לא ככה? אני חושב שבלבלתי את התיקים עליך בלי כוונה. המנהל נתן לי כמה כתבי יד למסור לפני כמה ימים וערבבתי את אלה של העלמה פאפקין והשרת. אני חושב שזה יצא טוב, בסוף."
ואז סלייטון הביט קרוב יותר וראה על עטיפת כתב היד שלו, תחת הכותרת אהבה היא הכול, את הערת השרת משורבטת בפיסת פחם: "אין מצב!"34
