צופן הקאלוויי
צופן הקאלוויי1
הניו יורק אנטרפרייז2 שלח את ה. ב. קאלוויי ככתב מיוחד למלחמת רוסיה־יפן־פורטסמות'3. במשך חודשיים הסתובב קאלוויי ביוקוהמה4 וטוקיו5, מטיל קוביות עם כתבים אחרים בשביל משקאות של ריקשות – הו, לא, זה משהו לרכוב בו; בכל אופן הוא לא הרוויח את המשכורת שהעיתון שילם לו. אולם זו לא הייתה אשמתו של קאלוויי. קוראי האנטרפייז לא היו מוכנים לתבל את ארוחת הבוקר שלהם מבייקון וביצים עם הגברים החומים הקטנים שאחזו בחוטים וקרבות צאצאי האלים6. אולם עד מהרה טור הכתבים שהיו אמורים לצאת עם הצבא הראשון7 הדקו את חגורות משקפות השדה שלהם וירדו ליאלו8 עם קורוקי9.
קאלוויי היה אחד מהם.
עכשיו, זו לא היסטורית הקרב על נהר יאלו10. היא סופרה בפרטי פרטים על ידי כתבים שהביטו בטבעות עשן הפגזים במרחק שלושה מילין. אבל, למען הצדק, יש להבהיר כי המפקד היפני אסר על נוף קרוב יותר.
מעשה הגבורה של קאלוויי הושג לפני הקרב. מה שהוא עשה היה לצייד את האנטרפרייז עם המכה הגדולה ביותר של המלחמה. העיתון פרסם באופן בלעדי ובפרטי פרטים את החדשות על התקפת הקווים הרוסיים. בדרך כלל באותו יום שבו הן התקיימו. שום עיתון אחר לא הדפיס ולו מילה אחת בנוגע לכך במשך יומיים לאחר מכן, להוציא עיתון לונדוני, שדיווחיו היו שגויים ומוטעים לחלוטין. קלוואי עשה זאת על אף העובדה שרב־אלוף קורוקי ניהל את צעדיו וארגן את תוכניותיו עם החשאיות הגדולה ביותר בכל הנוגע לעולם שמחוץ למחנהו. על הכתבים נאסר לשלוח החוצה חדשות מכל סוג שהוא על תוכניותיו וכל מסר שהורשה להישלח כמברק, צונזר בחומרה נוקשה.
הכתב עבור העיתון הלונדוני מסר מברק המתאר את תוכניותיו של קורוקי, אך הן היו שגויות מראשיתן ועד סופן. המצנזר גיחך והניח למשדר לעבור. ובכן, שם הם היו – קורוקי בצד אחד של היאלו עם חיל רגלים המונה 42,000 איש, חיל רגלים של 5,000 ומאה עשרים וארבעה רובים. בצד האחר, זאסוליץ'11 המתין לו עם עשרים ושלושה אלף איש בלבד ועם שטח נהר ארוך להגן עליו. וקאלוויי השיג ידיעות על מידע פנימי חשוב אשר היה מביא לצוות האנטרפרייז מברק גדוש כזבובים סביב דוכן לימונדה בפארק רו12. לו רק היה יכול להעביר את המסר דרך הצנזור – הצנזור החדש שהגיע ולקח את הדואר שלו באותו יום!
קאלוויי עשה את הדבר המובן מאליו. הוא הצית את מקטרתו והתיישב על כרכרת־תותח13 כדי לחשוב על העניין. וכאן עלינו לעזוב אותו, שכן המשך הסיפור שייך לוסי14, כתב האנטרפרייז בשכר של שישה־עשר דולר לשבוע.
המברק של קאלוויי נמסר לסגן העורך הראשי15 בשעה ארבע אחר־הצהרים. הוא קרא אותו שלוש פעמים ואז משך מראת־כיס מתא המסמכים בשולחנו ובחן את השתקפותו בתשומת לב. לאחר מכן הוא הלך לשולחנו של בויד16, עוזרו (הוא בדרך כלל קרא לבויד כשרצה אותו), והניח את המברק לפניו.
"זה מקאלוויי," אמר. "תראה מה אתה מבין מזה."
המסר תוארך בווג'ו17 ואלו היו מילותיו: הכרחי מתוכנן מראש פריחה כישוף הולך מכוסה שמועה שלי כהה דממה אומללה ריצ'מונד קיים להט גדול חית פרא בחרה רכב מסוכן קבצנים יא מלאך שאין לערער עליו.
בויד קרא אותו פעמים.
"או שזה צופן או שזו מכת שמש," אמר.
"אי־פעם שמעת על משהו כמו צופן במשרד – צופן סודי?" שאל סגן העורך הראשי, שאייש את שולחנו שנתיים בלבד. סגני עורך ראשיים באים והולכים.
"שום דבר מלבד לשון הדיבור שהנשים כותבות בה,"18 אמר בויד. "זה לא יכול להיות אקרוסטיכון19, נכון?"
"חשבתי על כך," אמר סגן העורך הראשי, "אבל האותיות הראשונות מכילות רק ארבע הברות. זה חייב להיות צופן מסוג כל שהוא."
"נסה 'תם בקבוצות," הציע בויד. "בוא נראה – "פריחה כישוף הולך" – איתי זה לא הולך. "מכוסה שמועה שלי" – חייב להיות כבל תת־קרקעי. "כהה דממה אומללה ריצ'מונד" – שום סיבה מדוע הוא צריך לפסול את העיר הזו20 חזק כל־כך. "קיים להט גדול" – לא, זה לא מסתדר. אני אקרא לסקוט.21"
עורך הלילה22 בא במהירות וניסה את מזלו. עורך הלילה חייב לדעת משהו על כל דבר. לכן סקוט ידע מעט על כתיבת צופן.
"זה עשוי להיות מה שמכונה צופן אלף־בית הפוך" אמר. "אנסה את זה. נראה ש"ר" משמש לעתים קרובות כאות ראשונה, להוציא את האות "מ". נניח ש"ר" פירושו "ה", אחת ההברות השכיחות ביותר, אנו נשנה את סדר האותיות… כך."
סקוט עבד במהירות עם עפרונו למשך שתי דקות ואז הראה את המילה הראשונה בהתאם לקריאתו – המילה "סקטזז"23.
"נהדר!" קרא בויד. "זה חידון תנועות. ההגדרה הראשונה שלי היא גנרל רוסי. המשך, סקוט."
"לא, זה לא יעבוד," אמר עורך הלילה. "זה ללא ספק צופן. בלתי אפשרי לקרוא אותו בלי מפתח. האם המשרד השתמש אי־פעם בצופן סודי?"
"זה בדיוק מה ששאלתי," אמר סגן העורך הראשי.
"תזרז את כל מי שיכול לדעת. אנחנו חייבים להשיג את זה בדרך כל שהיא. קאלוויי ללא ספק עלה על משהו גדול, והצנזור כפה עליו שלא לפרסם אותו24 או שהוא לא היה מבריק המון צ'ופ סואי25 כמו זה."
מִכְמורֶת הושלכה בכל רחבי משרדי האנטרפרייז, גוררת אחריה נציגים מהצוות שהיו עשויים להכיר את הצופן, בעבר או בהווה, על ידי שימוש בחכמתם, במידע שברשותם, שכלם הישר או משך זמן שעבודם. הם התקבצו בחבורה במשרד החדשות26, עם סגן העורך הראשי במרכז. אף אחד לא שמע על צופן. כולם התחילו להסביר לחוקר הראשי שעיתונים מעולם לא השתמשו בצופן בכל מקרה – כלומר, בצופן סודי. כמובן שגם סוכנות הידיעות היא סוג של צופן – קיצור, במידת מה אבל…
סגן העורך הראשי ידע את כל זה, ואמר זאת. הוא שאל כל אדם כמה זמן עבד בעיתון. אף אחד מהם לא משך משכורת ממעטפת האנטרפרייז תקופה העולה על שש שנים. קאלוויי עבד בעיתון במשך שתיים־עשרה שנים.
"נסה את הפלבור27 הזקן," אמר סגן העורך הראשי. "הוא היה כאן כשפארק רו היה חלקת תפוחי אדמה."
הפלבור היה מוסד. הוא היה שרת למחצה, איש תחזוקה משרדי למחצה ושומר למחצה – לפיכך הופך שווה ערך לשלושה־עשר וחצי חייטים. קראו לו, הוא בא, מקרין את לאומיותו.
"הפלבור," אמר סגן העורך הראשי, "האם אי־פעם שמעת על צופן השייך למשרד לפני זמן רב – קוד סודי? אתה יודע מה פירוש צופן, נכון?"
"יאה," אמר הפלבור. "וודאי שאני יודע בה זה צובן. יאה, לפני שתיים־עשרה או חמש־עשרה שנים למשרד היה צובן. לכתפים בחדר החדשות יש אותו כאן."28
"הא!" אמר סגן העורך הראשי. "עכשיו אנחנו עולים על המסלול. איפה מחזיקים אותו, הפלבור? מה אתה יודע על זה?"
"לפעמים," אמר המשרת, "הם שומרים אותו בחדר קטן מאחורי חדר הספריה."29
"תוכל למצוא אותו?" שאל סגן העורך הראשי בלהיטות. "אתה יודע היכן הוא נמצא?"
"בשם שמיים!" אמר הפלבור. "כמה זמן אתה לחשוב שצובן חי? הכתפים בחדר החדשות קוראים אותו מסקיט. אפל יום אחד הוא בעט בראש שלו בעורך ו…"30
"הו, הוא מדבר על עז31," אמר בויד. "צא החוצה הפלבור."
נבוכים שוב, השנינות והתושיה המשותפות של האנטרפרייז הצטופפו סביב חידתו של קאלוויי, בוחנים לשווא את מילותיו המסתוריות.
ואז נכנס וסי.
וסי היה הכתב הצעיר ביותר. בית החזה שלו נפרש לשלושים ושניים ס"מ והוא ענד צווארון במידה ארבע־עשרה, אך החליפה הסקוטית הבהירה שלו מאריג צמר צבעוני העניקה לו נוכחות והקנתה לו אף לא שמץ של אלמוניות על אודות מקום מוצאו.
הוא חבש את כובעו בזווית כזו שאנשים עקבו אחריו כדי לראותו מסיר אותו, משוכנעים שהוא חייב להיות תלוי על יתד שננעץ מאחורי ראשו. מעולם לא היה בלעדי מקל מסוקס עצום מעץ קשה, עם קצה מכסף גרמני על הידית העקומה.
וסי היה הצלם הנמרץ ביותר במשרד. סקוט אמר שהסיבה לכך הייתה משום שאף יצור אנוש לא היה יכול להתנגד לניצחון האישי של מסירת תמונתו לוסי. וסי כתב תמיד את סיפורי החדשות שלו בעצמו, למעט הגדולים שנשלחו לאנשי שכתוב. הוסיפו לזה את העובדה שבקרב כל הדיירים, המקדשים והחורשות על כדור הארץ לא התקיים דבר שהיה יכול להביך את וסי, ורישומו העמום הושלם.
וסי התפרץ למעגל קוראי הצופן בדומה מאוד לאופן שה"צופן" של הפלבור היה עושה זאת, ושאל מה היה העניין. מישהו הסביר עם נימה של התנשאות מוכרת למחצה שבה השתמשו תמיד כלפיו. וסי הושיט את ידו ולקח את המברק מידו של סגן העורך הראשי. תחת חסותן של השגחות עליונות מיוחדות ומסוימות, הוא תמיד עשה דברים מחרידים שכאלה ויצא מהם ללא שריטה.
"זהו צופן," אמר וסי. "למישהו יש את המפתח?"
"למשרד אין שום צופן," אמר בויד, שולח את ידו אל המברק. וסי אחז בו.
"אם כן, קאלוויי הזקן מצפה מאתנו לקרוא אותו, בכל מקרה," אמר. "הוא נמצא למעלה על עץ או משהו והוא המציא את זה כדי להעביר את זה דרך הצנזור. זה תלוי בנוי. בחיי!32 הלוואי שהם היו שולחים גם אותי. תגידו – לא נוכל להרשות לעצמנו ליפול מהצד שלנו. 'הכרחי מתוכנן מראש פריחה כישוף…' הממ."
וסי התיישב ליד פינת השולחן והתחיל לשרוק ברכות, מקמט את מצחו אל מול המברק.
"תן לי אותו, בבקשה," אמר סגן העורך הראשי. "אנחנו צריכים להתחיל לעבוד עליו."
"אני מאמין שהוצאתי שורה מזה," אמר וסי. "תנו לי עשר דקות."
הוא הולך לשולחנו, השליך את כובעו לתוך סל הניירות, התפרש לרווחה על חזהו כמו לטאה ססגונית והתחיל להעביד את עפרונו. החוכמה והשנינות של האנטרפרייז נותרו בקבוצה רופפת וחייכו האחד אל השני, נדים בראשם כלפי וסי. לאחר מכן הם החלו להחליף את חוות דעתם בנוגע לצופן.
זה לקח לוסי חמש־עשרה דקות בדיוק. הוא העביר לסגן העורך הראשי בלוק כתיבה ועליו מפתח־צופן.
"הרגשתי את התנופה של זה מיד כשראיתי אותו," אמר וסי. "הידד לקאלוויי הזקן! הוא הערים על היפנים וכל עיתון אחר בעיר שמדפיס סִפרות במקום חדשות. תסתכלו על זה."
לפיכך החל וסלי בהקראת הצופן:
הכרחי – מסקנה
מתוכנן מראש – סיכום
פריחה – פעולה
כישוף – שעת חצות
הולך – מבלי להגיד
מכוסה – דו"ח
שמועה – חייב לכך
שלי – מארח
כהה – סוס
דממה – רוב
אומלל – הולכי רגל*
ריצ'מונד – בשדה
קיים – תנאים
גדול – דרך לבנה
בלהט – התחרה
חית פרא – כוח
בחר – מעט
רכב – שאלות
מסוכן – זמנים
קבצנים – תיאור
יא – כתב
מלאך – לא מודעים
שאין לערער עליו – עובדה
מר וסי הסביר לאחר מכן שההשלמה העיתונאית ההגיונית של המילה "אומלל" הייתה פעם המילה "קורבן". אבל משום שהמכונית הפכה נפוצה כל־כך, מילת ההמשך התקינה היא כעת "הולכי רגל". כמובן, בצופן של קאלוויי פירושה היה חיל־רגלים.
"זו פשוט אנגלית של עיתונאות," הסביר וסי. "דיווחתי מטעם האנטרפרייז מספיק זמן כדי לדעת את זה בעל פה. קאלוויי הזקן נותן לנו את מילת הרמז ואנחנו משתמשים במילה שמשלימה אותה באופן טבעי, בדיוק כפי שאנו עושים ב'ן בעיתון. קראו את זה שוב ותראו באיזה התאמה הן נופלות למקומן. כעת, הנה המסר שהוא התכוון שנקבל."
וסלי מסר פיסת דף אחרת.
"הוסכם לפעול בשעת חצות ללא התראה. לפי הדו"ח, קבוצה גדולה של חיל פרשים וכוח עצום של חיל רגלים יושלכו אל השדות. תנאים לבנים. הטילו ספק בתיאוריו של הטיימס. הכתב שלהם אינו מודע לעובדות."
"חומר מצוין!" קרא בויד בהתרגשות. "קורוקי חוצה את היאלו הלילה ומתקיף. הו, אנחנו לא נעשה דבר לגיליונות הנייר שמשלימים עם מאמריו של אדיסון33, העברות נדל"ן ותוצאות כדורת!"
"מר וסי," אמר סגן העורך הראשון עם סגנונו העליז־אותו־יש־לפרש־כיחס־אוהד, "הטלת בבועה רצינית על אמות המידה הספרותיות של העיתון שמעסיק אותך. בנוסף, סייעת גם באופן חומרי על ידי כך שנתת לנו את "הנגיסה" הגדולה של השנה. אודיע לך תוך יום או יומיים אם תפוטר או תחזיק במשכורת גדולה יותר. שמישהו יישלח אלי את איימס34."
איימס היה הציר המרכזי, עלי הכותרת הצחורים של החיננית, הכוכב הזורח35 של הגברים המשכתבים.
הוא ראה ניסיון לרצח בכאבי עווית מעיים של תפוח ירוק, סערת ציקלון בקיץ בצפריר, ילדים אבודים בכל פרחח מסתובב36, התקוממות של ההמון המקופח בכל השלכת תפוח אדמה נטוש37 על מכונית חולפת. כשלא שיכתב, ישב איימס על מרפסת ביתו המפואר בברוקלין, משחק דמקה עם בנו בן העשר.
איימס ו"עורך המלחמה" הסתגרו בחדר. הייתה שם מפה נעוצה כולה סיכות קטנות שייצגו צבאות וחטיבות. אצבעותיהם כאבו למשך ימים כשהזיזו את הסיכות לאורך הקו המפותל של היאלו. הם עשו זאת כעת ובמילים של אש תרגם איימס את המסר הקצר של קאלוויי ליצירת מופת של העמוד הראשון שגרמה לעולם לדבר. הוא סיפר על המועצות הסודיות של הקצינים היפניים, מסר את נאומו המשולהב של קורוקי במלואו, מנה את חיל הפרשים וחיל הרגלים עד לרמת הגבר והסוס, תיאר את בנייתו המהירה והשקטה של הגשר בסוקוכן38 עליו נדחקו צבאות מיקדו39 כדי להפתיע את זאסוליץ' שכוחותיו היו פרושים באופן נרחב לאורך הנהר. והקרב! – טוב, אתם יודעים מה איימס יכול לעשות עם קרב אם אתם נותנים לו רק רחרוח אחד של עשן כבסיס להתחיל ממנו. ובאותו סיפור, עם ידע שנדמה להיות על־טבעי, הוא זכה בצהלה בנקודות על העיתון המעמיק והמשעמם ביותר באנגליה שהודפס בגיליון של אותו תאריך, בגין חשבון מידע שגוי ומוטעה על תנועותיהם המיועדות של כוחות הצבא היפני הראשון.
רק שגיאה אחת נעשתה וזו הייתה אשמתו של מפעיל המברק בווג'ו – קאלוויי הסביר זאת לאחר שחזר: המילה "גדול" בצופן שלו הייתה אמורה להיות "אתגר" ומילותיה המשלימות "לקרב", אך היא עברה לאיימס כ"תנאים לבנים" וכמובן שהוא פירוש זאת כשלג. תיאורו את הצבא היפני הנאבק דרך סופת שלגים, עיוור על ידי הפתיתים המסתחררים, היה חי באופן מרטיט. האמנים הפיקו כמה איורים יעילים שרמזו לתמונות חיל התותחים הגוררים את תותחיהם דרך הסחף. אולם, משום שההתקפה התרחשה בראשון למאי, "תנאים לבנים" עוררו שעשוע מסוים. אך זה לא שינה דבר לאנטרפרייז, בכל מקרה.
זה היה נהדר. וקאלוויי היה נהדר בכך שגרם לצנזור הראשון להאמין שמשמעות מילותיו המקצועיות הייתה לא יותר מאשר תלונה על מחסור בחדשות ועצומה להשגת כסף הוצאות נוסף. ו־וסי היה נהדר. והדבר הנהדר מכל היו המילים והאופן שבו הן התיידדו זו עם זו, בהיותן שותפות לעתים קרובות כל־כך, עד שאפילו הודעת פטירה לא תוכל להפריד ביניהן.
ביום השני לאחר מכן, עצר עורך הלילה ליד שולחנו של וסי, שם העיתונאי כתב סיפור על אדם ששבר את רגלו כשנפל לבור פחם – איימס כשל במציאת מניע לרצח בכך.
"הזקן אומר שצריך להעלות את המשכורת שלך לעשרים לשבוע," אמר סקוט.
"בסדר גמור," אמר וסי. "כל טיפה עוזרת. תגיד – אדון סקוט, מה היית אומר – 'נוכל לציין ללא חשש מהכחשה מוצלחת,' או 'בהתחשב בכל העובדות, ניתן להניח בביטחון?'