פשיטת רגלו של הממון מאת או. הנרי – עיון ספרותי
פשיטת רגלו של הממון מאת או. הנרי – עיון ספרותי
"תמונת כליפי־הממון של היום, המשוטטים בבגדד־שעל־ההדסון ומנסים להקל את מחסורם של בני האדם דייה לו להארון אל־ראשיד שעצמותיו תתהפכנה בקברו. אם עצם התמונה האמורה לא תרעיד את עצמות המנוח הנכבד, הרי ההשוואה חייבת לעשות כן כיוון שהארון אל־ראשיד, הכליף האמיתי, שנא את החיקוי – מהיותו איש־ספר וברנש הגון."1
הארון אל־ראשיד2, המנהיג החמישי של שושלת בית עבאס, שבירתה בגדד3, הפך סמל4 והשראה לאגדות רבות5.
או. הנרי מעתיק את בגדד אל ניו יורק של זמנו6 ואת אל־ראשיד לעשירי התקופה (כליפי־הממון) ובפרט לארבעה אישיים היסטוריים:
אנדרו קרנגי, תעשיין ונדבן אמריקני אשר נחשב לאיש העשיר ביותר בארצות הברית7 ושמפעלי הצדקה שלו סייעו בהקמתן של למעלה מ־1,600 ספריות ציבוריות.
בנג'ימין הריסון8, נשיאה ה־23 של ארצות הברית9 שמעמדו הציבורי נפגע קשות עקב השביתה שפרצה במפעל הברזל של קרנגי "הומסטד" בפנסילבניה10 ואשר כותרתו של אחד ממאמרי הדעה הרבים שפרסם11 מהדהדת עם שאלת המספר: "האם ראיתם בזמן האחרון מאמרים כלשהם בעיתונות, בנוסח "מה נעשה בנשיא־לשעבר שלנו?"12.
ג'וזף גנט, האלוף האפרו־אמריקני הראשון והמתאגרף (במשקל קל) הטוב ביותר בכל הזמנים13 וכן אדוארד פייסון רו, סופר ואיש דת אמריקני, שזכה לפרסום קרב בקרב קוראים בני מעמד הביניים14.
מנהגם של בעלי האמצעים "לרדת ממגדל השן" כדי לסייע לאנשים במצוקה15, באמצעות חלוקת ספרים בחינם בין היתר, אינו מתקבל באהדה מיידית ומתבקשת, שכן – לדידו של המספר – אחריותם אינה להקל על מצוקות העניים אלא לדאוג לזולת באופן המושתת על אנושיות, אכפתיות, ראיית האחר16 וערבות הדדית. "אולם, כפי שאמרתי, כליפי־הממון לוקים בחסרון מתמיד. הם חיים באשליות שאין לך פצע עלי אדמות אשר לא יירפא בעזרת המזומנים; הם סומכים אפוא על תרופה זו בלבד."17
עמדה זו הינה ההקדמה לסיפור עצמו: בחור צעיר ועשיר מאוד בשם הווארד פילקינס מבקש את ידה של צעירה בשם אליס פון־דר־רויסלינג. לאחר שדחתה אליס את הצעתו, דווקא בגלל עושרו הרב, מבקש ממנה הווארד להודיעו על שינוי בהחלטתה (באם יחול שינוי כזה) באמצעות שושנה אדומה.
בדרכו הביתה פוגש הווארד זוג צעיר שהגיע לניו יורק כדי להינשא. על אף היותם מחוסרי אמצעים, מסרבים השניים להיענות להצעות העזרה של הווארד ומעדיפים לבלות את הלילה בחוץ, על ספסל בכיכר מדיסון. הווארד, המסרב לקבל את סירובם, משכנע לבסוף את הצעיר לאפשר לארוסתו להתארח, ללא תשלום, בביתה של מכרתו משכבר הימים. השניים נענים להצעה והווארד מביא את הצעירה אל ביתה של אליס פון־דר־רויסלינג.
רגע לפני שהיא נפרדת מעליו, מגישה אליס להווארד קופסה המכילה, לטענתה, מתנה שהביא לה בעבר, אלא שלאחר שפתח את הקופסה גילה בה הווארד משהו חשוב בהרבה…
הווארד פילקינס18 עשה את הונו הודות לכישרונו הממולח לנווט את מסלול החסידה אל המשפחה הנכונה. ברם, וחרף זאת יש לומר, הוא היה ונשאר "בחור כארז […], צעיר נוח־לבריות, רברבן במידה ענוותנית, ומאמין מושבע בהנחה שהכסף מסוגל לקנות את כל מה שיש לו לעולם להציע. העיר בגדד־שעל־ההדסון עשתה, במשך זמן רב, את כל אשר לאל ידה להוכיח להווארד הצעיר כי הנחה זו יפה להלכה ולמעשה בכל הנסיבות"19.
אליס פון־דר־רויסלינג20 מהדהדת לגיבורה נוספת של או. הנרי – אליסיה ון־דר־פול21. שמה מתכתב עם המילה האנגלית Wonderful, נפלא, ולא בכדי, שכן אליס מצטיירת כבעלת רושם עילאי־נשגב, כפי שמעיד המספר על אודותיה: "לא אתן לך תיאור מדמותה של אליס פ. ד. ר.; העבר לעיני דמיונך את דמותה של נערתך־שלך – וירה, מאגי או ביאטריצה, הישר את חוטמה, רכך את קולה, צייר אותה לפניך יפיפייה ובלתי מושגת – ויש לך תרשים כללי ומעורפל ממהותה של אליס."22
פירוש השם וירה (Vera) הוא אמונה ואמת; השם מאגי (Maggie) הוא נגזרת של השם מרגרט (Margaret) שפירושו פנינה23; וביאטריס הוא שם לטיני נפוץ ופירושו נוסע, מטייל, פירוש ההולם את הדרך אותה תעבור אליס מתחילת הסיפור ועד סיומו24. הנגזרת האיטלקית של השם Beatrice מתכתבת עם דמותה המפורסמת של באטריצ'יה פורטינארי, מושא אהבתו של דנטה וההשראה לשיריו ויצירותיו (לרבות הקומדיה), סמל לאהבה טהורה ונצחית25.בבואו לתאר את עושרה26 של משפחת פון־רויסלינג מציין המספר את שנת 1649, שבה הכניעו (ולמעשה השמידו) האיחוד האינדיאני אירוקווי את השבט האינדיאני ויינוט27, במטרה להרחיב את גבולותיהם ולחלוש על המסחר בין השווקים האירופאים לשטח הימות הגדולות באמריקה הצפונית28, וכן את שנת 1898, אז ניטשה מלחמת ספרד־ארצות הברית, שבעקבותיה השתלטה ארצות הברית על מושבותיה של ספרד בים הקריבי ובאוקיינוס השקט.
הדמיון בין שני האזכורים נובע מאותו מקור: ארצות הברית רצתה לספח את קובה בגין תעשיית הסוכר ולחזק את עליונותה (מה שעשתה באמצעות השתלטות על אדמות הספרדים)29 בדומה לאינדיאנים, אשר ביקשו להביס את "מתחריהם" ולכן פגעו בהם וכמעט השמידו אותם לחלוטין30.
"כל הפרטים הללו לא באו אלא לשכנע אותך בכך שבני משפחת פון־דר־רויסלינג נמנו בדיוק על סוג אותם האריסטוקרטים חסרי־הפרוטה הנוהגים להפנות את חוטמם בשאט־נפש לנוכח בני אדם בעלי הון. כלומר – לא לכך התכוונתי: לנוכח בני אדם שיש להם רק הון."31
לצד זאת, הווארד פילקינס משיק לדמותו של גיליאן, גיבור אלף דולר מאת או. הנרי: צעיר מיוחס המתאהב בבחורה ערכית, אותה הוא מכיר מצעירותו ושאינה נופלת שבי אחר הונו העצום (אלא דווקא רואה בו רועץ ומכשול32). וכך, כמו גיליאן, גם הצעת הנישואין של הווארד נדחית, כמעט על הסף, מותירה רק פתח קטן לאפשרות שינוי דעתה של אליס, בדמותה של שושנה אדומה33.
לאחר שהשיבה את פניו ריקם פנה פילקינס אל כיכר מדיסון, שם הבחין ב"צעיר נועז; כאילו כפה על הקור את חמימות הקיץ, ישב הבחור על הספסל ללא מעיל או מקטורן, חולצתו הלבנה מזדקרת לעין באור הפנס. לצדו ישבה נערה – מחייכת, חולמנית, מאושרת. על כתפיה נתלה מקטורנו־הנעדר של הצעיר המעיז פניו למול הקרח. המראה דמה למהדורה מודרנית של האגדה בדבר הילדים שתעו ביער, ערוכה מחדש ומעודכנת."34
עמי ותמי, הנזל וגרטל, תועים כעת ביער שהוא העיר הגדולה והמאיימת, ניו יורק35; לא אחים אלא זוג צעיר ומאוהב, שנמלט כדי להתחתן. המפגש עמם, דווקא בכיכר מדיסון, ציר מפגש מרכזי כשלעצמו36, שובר את תבנית האגדה הרעה ויוצר אגדה חדשה, מעודדת וחיובית הרבה יותר.
השניים ברחו מביתם כדי להינשא והגיעו לניו יורק כדי לראות את העיר. אלא שמישהו גנב את ארנקו של הצעיר (מרקוס קלייטון ממחוז רואנוק, וירג'יניה37), מותיר לו רק שלושה סנטים שאילצו את הזוג לבלות את הלילה הקרוב (והקר) על הספסל בכיכר.
פילקינס מנסה לשכנעם להתאכסן בבית מלון ואפילו מוכן לממן את השהות עבורם, אך מרקוס, כיאה לשמו38, מסרב בתוקף: "אמרתי לך," השמיע הצעיר, וחיוכו נתרחב, "שלא היו לי יותר משלושה סנטים. נוסף לכך גם אילו היו אלפים בכיסי – היינו חייבים לשבת ולחכות כאן עד עלות היום, אתה מבין את הדבר, ללא ספק. אני מודה לך מאוד, אולם לא אוכל לקחת אף פרוטה מכספך. מיס בדפורד ואנוכי הרבינו לחיות תחת כיפת השמים, ואיננו נרתעים מן הקור. מחר בבוקר אשיג לי עבודה כלשהי. יש לנו שקית נייר מלאה עוגיות ושוקולדה, ונסתדר בכי טוב."39
על אף שזו כבר הדחייה השנייה שנאלץ הווארד פיליקנס לספוג בערב זה (הדוחה למעשה את המחשבה בדבר כוחו הבלתי מוגבל של הדולר יותר מאשר אותו באופן אישי), הפעם הוא מסרב לוותר. הוא מתרחק מהזוג ואז חוזר אליו במהירות, עם הצעה חדשה שהבזיקה במוחו: אם לא יהיה מוכן לקבל ממנו כסף, אולי לפחות יסכים מרקוס לאפשר לארוסתו להתארח אצל מכרתו הוותיקה של פיליקנס, אליס פון־דר־רויסלינג.
הווארד אמנם צודק בטענותיו כלפי מרקוס וכבודו "הדרומי", המעדיף להניח לבחורה לבלות את הלילה הקר בכיכר הקפואה מאשר בחדר מלון מחומם, אך הוא אינו כופה את רצונו שלו, ככליף עשיר, על מי שהוא חושב לטועה. הווארד למד הערב כי בניגוד למה שהורגל לחשוב, כסף אינו הפתרון היחיד לכל בעיה ולכן הוא מחפש את הפתרון הנכון עבור האדם העומד לפניו, בהתאם לרצונותיו ועקרונותיו שלו.
כשהוביל פילקינס את הזוג אל בית משפחת פון־דר־רויסלינג, קיבלה אותם אליס בהפתעה אך גם בהכנסת אורחים נדיבה "[ולאחר ש]הגלישה את מיס בדפורד, ממחוז בדפורד, לאזורי־מנוחה ליליים, בקומה העליונה של הבית, [… היא] ירדה לטרקלין מסרה לידי פילקינס תיבת־קרטון קטנה, מאורכת.
"המתנה שלך," אמרה, "אני מחזירה אותה לידיך."
[…] בחדרו פתח פילקינס את תיבת הקרטון [… ו]הסתכל בצעצוע ועל פניו הבעת צער עמוק.
"אחר ככלות הכול," אמר, "אינני מאמין שרק הכסף לבדו יכול…"
ואז פרצה קריאת חדווה מפיו, והוא שלח אצבעות שוקקות אל תוך תיבת הקרטון, כיוון ששם, במקום שהחתלתול היה מונח לפני רגע, נמצא עוד חפץ כלשהו; שושנה מעוכה, אולם – אדומה, ריחנית, נפלאה, ומלאת־הבטחה."40
שלא כמו גיליאן, הצעת הנישואין של הווארד אכן מתקבלת שעה שאליס מגלה את המימד "הנוסף" באישיותו41 – ואף באישיותה42.
הווארד פילקינס היה אדם שנכלא בעולם תבניתי: נתוניו הכלכליים מנעו מאחרים – וגם ממנו – את האפשרות להציג את עצמו, על הרבדים הנוספים שהיו בו, מעבר לעושרו העצום.
יש ומדדי ערך נשענים על ציפיות חברתיות הזרות ליכולותיו של האדם השואף להגשים אותן, אלא שלמוסכמות חברתיות יש מעט מאוד התייחסות לפרט הנמצא מולן וכשהן מנסות לכפות את עצמן בצורה כוחנית ועיוורת על זה שממנו הן מתעלמות, הן מקדשות בכך אך ורק את טובת עצמן.
פשיטת רגלו של הממון הוא ההוכחה הספרותית לכך שרק הרחבת המבט והתנערות מתכתבים צרים ושטחיים היא שמאפשרת לזכות בכל הקופה.
ניצחון כזה הוא הניצחון היחיד שחשוב.
