מתנת חג המולד של חורשה עבותה
מתנת חג המולד של חורשה עבותה1
הגורם המקורי של הצרה היה בסביבות בן עשרים שנה והמשיך לגדול.
בסופו של אותו זמן הוא היה שווה את זה.
לו חייתם בכל מקום במרחק של חמישים מייל מחוות שקיעת השמש2, הייתם שומעים על כך. הוא הכיל כמות של שיער שחור־שחור, זוג עיניים בגוון חום עמוק, כנות ביותר, וצחוק שהעלה אדוות על פני הערבה כמו צליל של פלג נסתר. שמו היה רוזיטה מקמולן3, והיא הייתה בתו של הזקן מקמולן מחוות הכבשים של שקיעת השמש.
שני מחזרים הגיעו רוכבים על שני סוסים לבנים־אדמדמים – או, ליתר דיוק, על סוס בגוון אדום־חרוך ומוכה פרעושים4. האחד היה מדיסון ליין5 והאחר היה הילד מפריו6, אבל באותו זמן הם לא קראו לו הילד מפריו, שכן הוא לא הרוויח את הכבוד למינוח המיוחד – שמו היה בפשטות ג'וני מקרוי7.
לא הונח שהשניים האלה היו מכלול מעריציה הנעימים של רוזיטה. סוסי ברנקו8 של תריסר אחרים לעסו במרץ ובקולניות את מתגיהם על המתלה הרתום הארוך של חוות שקיעת השמש. רבות היו עיני הכבשים שהושלכו בסוואנות ההן שלא השתייכות לעדריו של דן מקמולן, אך מבין כל האבירים, מדיסון ליין וג'וני מקרוי דהרו הרחק קדימה, ומשום כך יש לתעד אותם.
מדיסון ליין, איש בקר צעיר ממחוז נואייסס9, זכה במרוץ. הוא ורוזיטה נישאו ביום חג מולד. חמושים, צוהלים, קולניים, סלחניים10, אנשי הבקר ואנשי הכבשים, מניחים בצד את שנאתם התורשתית, איחדו כוחות כדי לחגוג את האירוע.
חוות השקיעה הצטלצלה עם התפצחות בדיחות ויריות רובים, ברק אבזמים, עיניים בהירות ואיחוליהם גלויי הלב של רועי הבקר. אולם בשעה שמשתה החתונה היה בשלבו התוסס ביותר נחת עליו ג'וני מקרוי, אכול קנאה, כמו אדם תחת דיבוק.
"אני אתן לכם מתנת חג המולד," הוא צעק, צווחני, בדלת, עם אקדח הארבעים וחמישה מ"מ שלו ביד. אפילו אז היה לו קצת מוניטין של יריה כלאחר יד11.
כדורו הראשון קרע חתך נקי12 באוזנו הימנית של מדיסון ליין. קנה האקדח שלו נע אינץ' אחד. הירייה הבאה הייתה בכלה אלמלא החזיק קרסון13, איש כבשים, בדעה על הדקים משומנים היטב ומותקנים במידת מה. אקדחי משתתפי החתונה נתלו, בחגוריהם, על מסמרים בקיר שבו ישבו אל השולחן, כזיכיון לטעם טוב. אבל קרסון, עם זריזות גדולה, השליך את צלחת צלי הצבי והשעועית שלו14 על מקרוי, מקלקל את מטרתו. הכדור השני, לפיכך, רק ניפץ את עלי הכותרת של פרח הפגיון הספרדי15 שנתלה שני רגל מעל ראשה של רוזיטה.
האורחים זינקו מכיסאותיהם וקפצו אל כלי הנשק שלהם. זה נחשב למעשה לא ראוי, לירות בכלה ובחתן בחתונה. בתוך כשש שניות היו בסביבות עשרים כדורים עתידים לחלוף בשריקה לכיוונו של אדון מקרוי.
"אני אירה טוב יותר בפעם הבאה," צעק ג'וני; "ותהיה פעם הבאה."
הוא נסוג במהירות דרך הדלת.
קרסון, איש הכבשים, מדורבן לנצל עוד מהצלחת השלכת הצלחת שלו, היה הראשון שהגיע לדלת. כדורו של מקרוי מהחשכה הכניע אותו.
לאחר מכן אנשי הבקר נשאו אותו משם, קוראים לנקמה, שכן, על אף שקטילתו של איש כבשים לא תמיד חסרה ענישה, במקרה הנדון הייתה זו עבירה מוחצת. קרסון היה חף מפשע; הוא לא היה שותף להליכיים הנישואיים ואיש לא שמע אותו מצטט לאורחים את המשפט "חג המולד בא אך פעם בשנה". ברם זינוק ההתקפה נכשל בנקמתו. מקרוי היה על סוס והרחק משם, צועק לאחור קללות ואיומים בשעה שדהר אל תוך החורשה המסתירה.
אותו לילה היה ליל הולדתו של הילד מפריו. הוא הפך ל"איש הרע" של אותו חלק במדינה. דחיית חיזורו על ידי העלמה מקמולן הפכה אותו לאיש מסוכן. כששוטרים רדפו אחריו בגין הירי של קרסון, הוא הרג שניים מהם ונכנס לחיי פורע חוק. הוא הפך ליורה מופלא בכל יד. הוא היה צץ בערים ומושבות, מעורר מריבה נוכח ההזדמנות הקלושה ביותר, משליך את אנשיו וצוחק על קציני החוק. הוא היה כה קר, כה קטלני, כה מהיר, כה צמא דם באופן לא אנושי שלא נעשו אלא מאמצים קלושים כדי לתפוס אותו. כשהוא נורה ונהרג לבסוף על ידי מקסיקני קטן בעל זרוע אחת שכמעט מת בעצמו מרוב בהלה, ילד הפריו היה אחראי למותם של שמונה־עשר אנשים. קרוב למחציתם נהרגו בקרבות דו־קרב הגונים, בהתאם למהירות השליפה. המחצית השנייה היו גברים שרצח מתוך הפקרות ואכזריות מוחלטות.
מעשיות רבות סופרו לאורך הגבול על תעוזתו ואומץ לבו המחוצפים. אולם הוא לא היה מגזע הפושעים שהיו להם עונות של נדיבות ואפילו רַכּוּת. אומרים שמעולם לא היו לו רחמים על מושא כעסו. עם זאת, בחג המולד הזה ובכל חג המולד, ראוי ללמד זכות על כל אדם, אם ניתן לעשות זאת, בעבור איזו שהוא חלקיק טוב שאולי יש בו. אם ילד הפריו ביצע אי־פעם מעשה אדיב או חש פעימה של נדיבות בליבו, היה זה פעם בזמן ועונה כאלה, וזה האופן שבו זה קרה.
מי שנבגד באהבה לעולם לא ינשום את הניחוח מפריחת עץ הרטמה16. הוא מעורר את הזיכרון במידה מסוכנת.
דצמבר אחד במדינת פריו היה עץ רטמה בפריחה מלאה, שכן החורף היה חם כמו באביב. בדרך הזו רכב ילד הפריו והחסיד השותף לרציחותיו, מקסיקני פרנק17. הילד ריסן את סוס הערבה שלו וישב באוכפו, מהורהר וקודר, עם עיניים מצומצמות בצורה מסוכנת. הניחוח העשיר והמתוק נגע בו במקום כל שהוא מתחת לקרח ולברזל שלו.
"אני לא יודע על מה חשבתי, מקס," הוא העיר בדיבורו האטי המתון הרגיל, "לשכוח את כל העניין בנוגע למתנת חג המולד שאני צריך לתת. אני הולך לרכוב מחר בערב ולירות במדיסון ליין בבית שלו. הוא לקח את הבחורה שלי – רוזיטה הייתה לוקחת אותי אם הוא לא היה נכנס לתוך המשחק. אני תוהה למה התעלמתי מזה עד עכשיו."
"הו, לעזאזל18, ילד," אמר מקסיקני, "אל תדבר שטויות. אתה יודע שאתה לא יכול להגיע למרחק של מייל מהבית של מד ליין מחר בערב. ראיתי את אלן הזקן שלשום, והוא אומר שמד הולך לארגן את חג המולד בבית שלו. אתה זוכר איך סגרת את החגיגות כשמד התחתן, ובנוגע לאיומים שעשית? אתה לא חושב שמד ליין סוג של ישאיר את העין שלו פקוחה בשביל סוג של אדון ילד? אתה מעייף אותי, ילד, עם הערות כאלה.19"
"אני מתכוון," חזר ילד פריו ללא כעס, "ללכת לחגיגת חג המולד של מדיסון ליין ולהרוג אותו. הייתי צריך לעשות את זה לפני הרבה מאוד זמן. מה, מקס, רק לפני שבועיים חלמתי שאני ורוזיטה התחתנו במקום היא והוא, והיינו חיים בבית ואני יכלתי לראות אותה מחייכת אלי ו… הו! לעזאזל, מקס! הוא השיג אותה ואני אשיג אותו – כן, אדוני, בערב חג המולד הוא השיג אותה ואז זה יהיה כשאני אשיג אותו."
"יש דרכים אחרות להתאבד," ייעץ מקסיקני. "למה שלא תלך ותסגיר את עצמך לשריף?"
"אני אשיג אותו," אמר הילד.
ערב חג המולד ירד נעים ורך כמו אפריל. אולי היה שמץ של כפור מרוחק באוויר, אבל זה מעקצץ כמו מי סודה, מבושם קלושות עם פריחת ערבה מאוחרת ועשב המסקיט.
כשהגיע הלילה חמשת או ששת חדרי בית החווה הוארו באור בהיר. בחדר אחד היה עץ חג המולד, שכן ללנדים היה ילד בן שלוש, ותריסר או יותר אורחים היו צפויים להגיע מהחוות הקרובות יותר.
עם רדת הלילה מדיסון ליין קרא הצידה לג'ים בלצ'ר20 ושלושה בוקרים אחרים שהועסקו בחווה שלו.
"עכשיו, בחורים," אמר ליין, "שמרו על עיניכם פקוחות. לכו מסביב לבית והשגיחו על הדרך היטב. כולכם מכירים את ילד פריו, כפי שהם קוראים לו עכשיו, ואם תראו אותו, פתחו עליו באש מבלי לשאול שום שאלות. אני לא חושש מכך שהוא יבוא הנה אבל רוזיטה כן. היא מפחדת שהוא יבוא אלינו בכל חג המולד מאז שהתחתנו."
האורחים הגיעו בכרכרות21 ועל גבי סוסים והתמקמו בנוחיות בפנים.
הערב נמשך בנעימים. האורחים נהנו ושיבחו את ארוחת הערב המצוינת של רוזיטה, ולאחר מכן הגברים התפזרו בקבוצות בחדרים או ב"מרפסת" הרחבה, מעשנים ומפטפטים. עץ חג המולד, כמובן, שימח את הצעירים ומעל לכל הם היו מרוצים כשסנטה קלאוס בעצמו, בזקן לבן נפלא ופרוות, הופיע והתחיל לחלק את הצעצועים.
"זה אבא שלי," הכריז בילי סימפסון22, בן שש. "ראיתי אותו לובש 'תם מקודם."
ברקלי, איש כבשים, חבר ותיק של ליין, עצר את רוזיטה כשחלפה על פניו במרפסת, במקום שבו ישב, מעשן.
"ובכן, הגברת ליין," אמר הוא, "אני מניח שעד חג המולד הנוכחי התגברת על הפחד שלך מהבחור מקרוי, לא כך? מדיסון ואני דיברנו על זה, את יודעת."
"כמעט," אמרה רוזיטה, מחייכת, "אבל אני עדיין עצבנית לפעמים. לעולם לא אשכח את הזמן האיום כשהוא התקרב כל־כך להרוג אותנו."
"הוא הנבל קר־הלב הגדול ביותר בעולם," אמר ברקלי. "האזרחים לכל אורך הגבול חייבים לקום ולצוד אותו כמו זאב."
"הוא ביצע פשעים איומים," אמרה רוזיטה, "אבל אני… אני… לא… יודעת. אני חושבת שיש נקודה של טוב במקום כל שהוא בכל אחד. הוא לא היה תמיד רע – את זה אני יודעת."
רוזיטה פנתה אל המסדרון בין החדרים. סנטה קלאוס, בפאות לחיים מכוסות ופרוות, בדיוק עבר.
"שמעתי מה שאמרת דרך החלון, הגברת ליין," אמר. "בדיוק חיפשתי בכיס שלי אחרי מתנת חג המולד לבעלך. אבל השארתי אחת עבורך, במקום זאת. היא בחדר לימינך."
"הו, תודה לך, סנטה קלאוס החביב," אמרה רוזיטה בעליזות.
רוזיטה נכנסה לתוך החדר, בעוד סנטה קלאוס יצא אל האוויר הקריר יותר של החצר. היא לא מצאה אף אחד בחדר מלבד מדיסון.
"היכן המתנה שלי שסנטה אמר שהוא השאיר עבורי כאן?" שאלה.
"לא ראיתי שום דבר בצורה של מתנה," אמר בעלה, צוחק, "אלא אם הוא יכול היה להתכוון אלי."
ביום המחרת גבריאל ראד, מנהל העבודה לשעבר בחוות אקס או23, עצר בסניף הדואר בלומה אלטה24.
"ובכן, ילד הפריו קיבל את מנת העופרת שלו לבסוף," זרק הערה למנהל הדואר.
"ככה? איך זה קרה?"
"אחד מרועי הכבשים המקסיקנים של סאנצ'ס25 הזקן עשה את זה! תחשוב על זה! ילד הפריו נהרג על ידי רועה צאן! השמן ראה אותו רוכב על פני המחנה שלו בסביבות חצות אתמול בלילה, והוא היה כל־כך מפוחד26 שהוא קם עם רובה הוינצ'סטר ונתן לו את זה. החלק המצחיק ביותר של כל העניין שהילד היה לבוש כולו עם פאות לחיים לבנות מעור אנגורה ותלבושת מלאה של סנטה קלאוס מכף ראש ועד רגל. תחשוב על ילד פריו משחק את סנטה!"