משחקי שידוכים וכישלונותיהם – עיון ב"הטבחית נישאת לאיש" מאת אנטון צ'כוב

Array
(
    [0] => WP_Term Object
        (
            [term_id] => 2
            [name] => מאמרים
            [slug] => %d7%9e%d7%90%d7%9e%d7%a8%d7%99%d7%9d
            [term_group] => 0
            [term_taxonomy_id] => 2
            [taxonomy] => category
            [description] => 
            [parent] => 0
            [count] => 137
            [filter] => raw
            [cat_ID] => 2
            [category_count] => 137
            [category_description] => 
            [cat_name] => מאמרים
            [category_nicename] => %d7%9e%d7%90%d7%9e%d7%a8%d7%99%d7%9d
            [category_parent] => 0
        )

    [1] => WP_Term Object
        (
            [term_id] => 3
            [name] => על סיפורים וספרות
            [slug] => %d7%9e%d7%90%d7%9e%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%a7%d7%98%d7%92%d7%95%d7%a8%d7%99%d7%94-%d7%a8%d7%90%d7%a9%d7%95%d7%a0%d7%94
            [term_group] => 0
            [term_taxonomy_id] => 3
            [taxonomy] => category
            [description] => 
            [parent] => 2
            [count] => 84
            [filter] => raw
            [cat_ID] => 3
            [category_count] => 84
            [category_description] => 
            [cat_name] => על סיפורים וספרות
            [category_nicename] => %d7%9e%d7%90%d7%9e%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%a7%d7%98%d7%92%d7%95%d7%a8%d7%99%d7%94-%d7%a8%d7%90%d7%a9%d7%95%d7%a0%d7%94
            [category_parent] => 2
        )

)

משחקי שידוכים וכישלונותיהם
עיון בהטבחית נישאת לאיש מאת אנטון צ'כוב

"מַטְרוֹנָה אַחַת שָׁאֲלָה אֶת רַ' יוֹסֵי בֶּן חֲלַפְתָּא, אָמְרָה לוֹ: לְכַמָּה יָמִים בָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת עוֹלָמוֹ? אָמַר לָהּ: לְשִׁשָּׁה יָמִים. אָמְרָה לוֹ: וּמֵאוֹתָהּ שָׁעָה וְעַד עַכְשָׁו מָה הוּא עוֹשֶׂה? אָמַר לָהּ: הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹשֵׁב וּמְזַוֵּג זִוּוּגִים: בִּתּוֹ שֶׁל פְּלוֹנִי לִפְלוֹנִי. אָמְרָה לוֹ: וְזוֹהִי אֻמָּנוּתוֹ? אַף אֲנִי יְכוֹלָה לַעֲשׂוֹת כֵּן. כַּמָּה עֲבָדִים וְכַמָּה שְׁפָחוֹת יֵשׁ לִי וּבְשָׁעָה קַלָּה אֲנִי יְכוֹלָה לְזַוְּגָם. אָמַר לָהּ: אִם קַלָּה הִיא בְּעֵינַיִךְ, קָשָׁה הִיא לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כִּקְרִיעַת יַם סוּף. הִנִּיחָהּ רַ' יוֹסֵי בֶּן חֲלַפְתָּא וְהָלַךְ לוֹ.

מֶה עָשְׂתָה?

נָטְלָה אֶלֶף עֲבָדִים וְאֶלֶף שְׁפָחוֹת והֶעֱמִידָה אוֹתָם שׁוּרוֹת שׁוּרוֹת וְאָמְרָה: פְּלוֹנִי יִשָּׂא פְּלוֹנִית וּפְלוֹנִית תִּנָּשֵׂא לִפְלוֹנִי, וְזִוְּגָה אוֹתָם בְּלַיְלָה אֶחָד. לְמָחָר בָּאוּ לְפָנֶיהָ: זֶה רֹאשׁוֹ פָּצוּעַ, זֶה עֵינוֹ שְׁמוּטָה, זֶה זְרוֹעוֹ פְּרוּקָה, זֶה רַגְלוֹ שְׁבוּרָה. אָמְרָה לָהֶם: מָה לָכֶם? זֶה אָמַר: אֵינִי רוֹצֶה בָּזוֹ. וְזוֹ אָמְרָה: אֵינִי רוֹצָה בָּזֶה. מִיָּד שָׁלְחָה וְהֵבִיאָה לְרַ' יוֹסֵי בֶּן חֲלַפְתָּא. אָמְרָה לוֹ: רַבִּי, אֱמֶת הִיא תּוֹרַתְכֶם, נָאָה וּמְשֻׁבַּחַת הִיא, כָּל מָה שֶׁאָמַרְתָּ יָפֶה אָמַרְתָּ."¹

גבירה רומאית מחליטה להשיא את עבדיה ושפחותיה מתוך גחמה. אין לה עניין אמיתי, ניסיון או ידע בנושא –כל שהיא מבקשת להוכיח הוא שהיא טובה יותר ממישהו אחר. בשם הרצון הזה היא מוצאת לעצמה אלף מתנדבות ומתנדבים שלא מדעתם היוצאים בשן ועין, תרתי משמע, מתאוות הגדלות הקנטרנית שלה.

על פניו, הטבחית נישאת לאיש מאת אנטון צ'כוב הוא גרסה מוקטנת לאגדת חז"ל על אודות הגבירה הרומאית: טבחית בשם פלאג'ה משתדכת² לעגלון בשם דנילו סמיוניץ' בגין עצתה ויוזמתה של בעלת הבית המעסיקה אותה. הסיפור מסופר מנקודת מבטו של גרישה, בנה של בעלת הבית, שעל אף שבע שנותיו מצליח לעמוד (בתובנה רבה) על דקויות אנושיות, החומקות מעין כל האחרים, בהתנהגותה ורגשותיה של הטבחית ושאר הדמויות המעורבות.

פלאג'ה מתוארת כרווקה מבוגרת, משוללת הצעות או ברירות, כזו הנדרשת להתחתן רק כדי ליישר קו עם מה שמצופה ונכון מבחינה אנושית וחברתית. לא אמורה להיות לה דעה ולמעשה אסור גם לה לחשוב, וודאי שלא יותר מדי, שהרי מה יש לה להפסיד שיעלה בהפסדו על מצבה התבוסתני הנוכחי? כשבעלת הבית שואלת אותה "המוצא [העגלון] חן בעיניך?" משיבה פלאג'ה בכלימה: "מה היא מדברת, הגברת? […] מה היא חושבת… בחיי…" ואילו גרישה מהרהר אחרי דבריה: "לא אמרה 'לא מוצא בעיני'. […] בשעת ארוחת הצוהריים, שעה שהייתה […] מגישה את המנות, היו כל המסובים מסתכלים בה ומתגרים בה, בהזכירם את העגלון. היא הייתה מסמיקה מאוד ומגחכת בעל כורחה. "כנראה, בושה היא להתחתן," חשב גרישה. "בושה נוראה!""³ מעט לאחר מכן חזרו החיים לסדרם, כמו לא היה עגלון מעולם, ו"רק לעתים רחוקות הייתה האומנת מתעטפת בסודר חדש והולכת אי לאן לשעה – שעתיים, כנראה לשם ניהול משא ומתן… פלאג'ה לא נפגשה עוד עם העגלון, וכאשר היו מזכירים את שמו הייתה מתרעמת וצווחת: "ילך לעזאזל, ארור יהיה לעולמים! אני אפילו לא חושבת עליו, פוי! […] למען השם, מה היא ממציאה, גברת?" צרחה […]. "למה היא מזכירה אותו, ייקחהו השד! נטפל אלי, על ראשי, שילך…"⁴

התנהגותה של פלאג'ה אינה חד־משמעית: אפשר שהיא מעוניינת ואפשר שהיא הפכה מעוניינת בגין העיסוק והרעיון. סירובו של העגלון לשתף פעולה עם תוכנית השידוכים המתרקמת פוגע בה פגיעה שאינה בהכרח רומנטית כמו תדמיתית: זו שמצאה עצמה (ככל הנראה) מתפשרת על מי שאינו רוצה אותה מרגישה כי התווסף לה עלבון על עלבון, פגיעה על מפח נפש.

על דבר הרגשות החמוצים האלה אף דמות בסיפור, למעט גרישה, אינה מתעכבת. נראה ששיקולי כבוד, גם כבוד עצמי, הערכה וחירות לבחור אינם מתחום העניין. ברגעים האלה השידוך חשוב יותר מהכול והכול מתבטל או מתגמד ביחס אליו.

בתמונת הפתיחה העגלון⁵ יושב בחברת האומנת המבוגרת והם מדברים בעניינה של פלאג'ה אך היא אינה חלק מהשיחה. הדיון מתרחש מעל לראשה, מעבר לרצונה, מחוץ לשיקול דעתה. השתתפותה, כמו הסכמתה, אינן נחוצות כלל. אחרים שוקלים את עתידה כנתח בשר ואילו היא "התעסקה על יד התנור, וכפי הנראה השתדלה להסתיר ככל האפשר את פניה… ועל פניה ראה גרישה את כל הגוונים והצבעים האפשריים, מן האדום הארגמן ועד לחיוורון המוות."⁶

סומק הארגמן יכול להתפרש כביטוי למבוכה או לכעס אך המילה "מוות"⁷ אינה מותירה ספק לפרשנות. מוות הוא מוות – חידלון סופי וגמור. כך מרגישה הטבחית שעה שמנסים לשדך לה (מכוונות נאצלות בעין רואיהן) בעל, עוגן, חבר לחיים.

"באמצע המטבח עמדה פלאג'ה בשמלה חדשה, פרח בשערות ראשה. סמוך אליה עמד העגלון. שניהם היו סמוקים, מיוזעים, ופלבלו בעיניהם. "נו, הגיע הזמן…" אמר רב הסמל אחרי שתיקה ממושכת. פלאג'ה עיוותה את פניה ופרצה ביללה… רב הסמל נטל מן השולחן כיכר לחם גדולה, עמד בסמוך לאומנת והחל מברך את הזוג. העגלון ניגש אל רב הסמל, כרע לפניו על ברכיו ונשק את ידו. […]. פלאג'ה הלכה אחריו, וחזרה מוכנית על כל תנועותיו. לבסוף פתחו את דלת היציאה. לתוך המטבח התפרץ מן החוץ ענן לבן של קור וכל הקהל החל יוצא ברעש את המטבח. "מסכנה, מסכנה!" הרהר גרישה, מקשיב לבכייה קורע הלב של פלאג'ה. "לאן מובילים אותה, מדוע לא יבואו אבא ואימא לעזרתה?""⁸

שאלתו התמה של גרישה נוגעת ללב בדאגתה הכנה.
בניגוד אליה, התשובה נגועה כולה בשיקולים זרים.

האם לא תיחלץ לעזרתה של פלאג'ה שכן הרעיון היה פרי יוזמתה: "מה טעמה של השאיפה המוזרה שלך להשיא את כולם? מה זה נוגע לך? יתחתנו להם בעצמם, אם יש ברצונם"⁹ מטיח בה בעלה בזמן ארוחת הצוהריים האיומה שהגישה להם פלאג'ה¹⁰. האם־בעלת הבית אינה טורחת אפילו להשיב. כמו המטרונה, היא החליטה להשיא את הטבחית, וזו העובדה היחידה שצריך להתחשב בה¹¹.

למטרונה הרומאית הייתה סיבה לפצוח בגל המוני של שידוכים: היא חשה עצמה מאוימת בגין כוח חשוב ומכובד ממנה. לבעלת הבית בסיפורו של צ'כוב אין באמת מתחרים. המספר אינו מרחיב על אודותיה ונראה שגם במעט שהוא מספר אין הוא מצייר אותה כאשה הנוהגת להתעניין בעולמו של הזולת, גם לא באלה אשר אותם היא משדכת. נהיר כי היא מוקירה את הנראות המהוגנת ואת רעיון הנישואין כהכרח ההולם את ההתנהלות בביתה, לא רק מצד בני הבית אלא גם מצד צוות העובדים¹², אך זו אינה סיבה מספקת לטרוח ולהתערב בחייהם או לגלות עניין שמעבר למידע ההכרחי.

אם כן, מדוע היא עושה זאת? אם לא כבוד, וודאי שלא שכר, הם הדברים שהיא מבקשת להשיג, איזה רווח יכול להניב עבורה סיפור השידוכים הזה?

בעלת הבית אינה מהדמויות המיוחסות ביותר בסיפוריו של צ'כוב אך ניכר כי דבר אינו חסר לה: יש לה אומנת וטבחית ושאר בעלי תפקידים המתחזקים בית בעל אמצעים שבני ביתו מוכרים ומכובדים בקהילה.
אפשר ודווקא זו היא הסיבה.

בחירתה של בעלת הבית להטריח עצמה בניהול ענייניו של כל מי שאינו היא, גם אם תחת הסוואה וצידוקים הנשמעים הגיוניים ובעלי טעם, נובעת מחסרון פנימי בחייה. פלאג'ה היא רק דוגמה. כמוה היו ויש להניח שגם יהיו עוד אחרים. בעלת הבית, שאפילו שם אין לה – גם לא שם משפחה, עדות מאששת להעדר זהות עצמאית, חזקה ומגובשת – מוציאה למיקור חוץ לא רק את תחומי הטיפול הבייתים שלה אלא גם את תחומי העניין. ככל שהיא מתרחקת מדברים מעשיים לדאוג להם, כך היא מתרחקת מהאנשים הקשורים לדברים המעשיים האלה, ובראש ובראשונה מעצמה. מכאן קל יותר לנווט, להזיז, להפעיל, להכתיב. כשתשומת הלב מתמקדת בביקורת¹³ החשיבות וההערכה העצמית מתעצמות, אך ככל שהן מקטינות את הזולת כדי להגדיל את המבקר הן מקטינות גם את המבקר עצמו, מצמצמות ומרדדות אותו לכדי טיפוס משועמם, נרגן, שאינו פועל פעולה של ממש אך יוצר רושם כשל מי שעושה מעל ומעבר, בהצלחה יתרה בהשוואה לכל האחרים.

גרישה אינו מבין את הצורך להתחתן: הוא עורך שיקולים של חזות והופעה, כסף ואמצעים, לבוש ומעמד. בעיניו הכול פשוט מאוד, הסתכלות כלכלית טהורה: כדאי להתחתן עם מישהו שמרוויחים ממנו. אבל מה אפשר להרוויח מנישואין לעגלון¹⁴? גרישה אינו מודע כמובן לבדידות ולרצון באהבה כי בשיקולים תועלתניים אין מקום לחישובים של רגש, אך גם אמו, בעלת הבית, אינה מתעניינת באמת בדברים שכאלה. מבחינתה צריך להתחתן כי צריך להתחתן ואין מקום לשאול שאלות. רבות מגיבורותיו של צ'כוב נוהגות באותו האופן – סיפורים דוגמת אנה על הצוואר, וולודיה הגדול וולודיה הקטן, מכשפה, הגברת עם הכלבלב מציגים דמויות שבוחרות להינשא לא מתוך אהבה אלא מתוך שיקול של תועלת ונוחלות, כיוון שכך ועל פי רוב, מפלה גדולה. אפילו סיפורים המבוססים על רצון דוגמת אריאדנה דועכים בסופו של דבר, משום שהם אינם מיטיבים לראות מעבר לאשליה את האדם כמות שהוא באמת.

לגרישה צר על פלאג'ה. הוא היחיד שרואה כיצד היא מתבטלת, נעלמת, קורסת תחת ההגדרה החדשה של "אשה נשואה", מעניקה למישהו אחר את המפתחות לחיים שהיו עד כה שלה ושלה בלבד. לא מושלמים, לא מיוחסים או מרשימים בצורה יוצאת דופן, אבל שלה. וכעת כבר לא. כעת בעלה הוא זה ששולט בה; כעת היא כבר אינה יכולה להחליט על עצמה כפי שנהגה עד כה¹⁵.

כשאוהבים מחליטים בשניים. כשצד אחד מקבל בעלות על הצד השני מתברר העדר האהבה וחוסר השוויון. הטבחית תלויה בעגלון משום התערבותה של בעלת הבית. מצבה של זו האחרונה טוב לאין שיעור ממצבה של פלאג'ה אך נראה שגם היא תלויה באחרים שימלאו את המשבצת החסרה בחייה, בהעדר עולם פנימי ראוי משל עצמה.

גרישה, במצוקתו על מצוקת הטבחית, מביא לה תפוח¹⁶. זו הדרך הקטנה והיחידה שבה הוא יכול לנסות לנחם אותה. מעבר לכך הוא מתבונן, רואה ושותק.
בעלת הבית, במצוקתה על שיממון חייה, בוחרת לנהל את חיי האחרים כפתרון דחוק לעת מצוא. למרות המעמד, ההצלחה, רמת החיים וכל מה שעלה בידה להשיג – משהו מהותי חסר לה, והחיסרון הזה גדול הרבה יותר מחסרונה הזוגי של פלאג'ה…

טבחית אחת נישאת לאיש אחד בגלל גחמה אחת של בעלת בית אחת.
סיפור עצוב אחד לכל הצדדים המעורבים.