מעריך ההצלחה

מעריך ההצלחה¹

הייסטינגס בושהר מורלי² טייל להנאתו לאורך מרכז יוניון³ והביט ברחמים על מאות האנשים שהסתרחו בעצלתיים על ספסלי הפארק. אלה המון ערב רב, חשב; הגברים עם פרצופים חייתיים, בלתי מגולחים, נטולי הבעה; הנשים מתחמקות ומודעות לעצמן, מפתלות ומתירות את רגליהן שנתלו בגובה ארבעה אינץ' מעל שבילי החצץ.

אילו הייתי מר קרנגי⁴ או מר רוקפלר⁵, הייתי משקיע כמה מיליונים בכיסי הפנימי וקובע פגישה עם כל הממונים על הגנים (סביב לפינה, אם צריך) ומארגן בכל הגינות ברחבי העולם ספסלים נמוכים דיים עבור נשים שתוכלנה לשבת עליהם ולהניח את רגליהן על הקרקע. לאחר מכן הייתי אולי מרהט ספריות בערים שהיו משלמות עליהן⁶, או בונה בתי הבראה לפרופסורים משוגעים, וקורא להם קולג'ים, אילו רציתי בכך.

אגודות לזכויות נשים עמלו במשך שנים רבות להשגת שוויון עם המין הגברי. באיזו תוצאה? כשהן יושבות על ספסל הן חייבות לפתל את קרסוליהן יחדיו ולטלטל בחוסר נוחיות את עקביהן הצרפתיים הגבוהים ביותר, נטולי תמיכה ארצית. תתחלנה בתחתית, גבירותיי. קודם תצבנה את רגליכן על הקרקע, ומשם תתרומנה לתורות הגותיות על אודות שוויון שכלי והתנהגותי⁷.

הייסטינגס בושהר מורלי היה לבוש באופן מוקפד ומסודר. הייתה זו תוצאתו של חוש טבעי, הודות לדרך הולדתו וגידולו. היכולת להביט עמוק אל חזהו של גבר, יותר מכפי שמאפשרת לנו חזית חולצתו המעומלנת, נשללת מאיתנו; כך שמוטלת עלינו החובה רק לגולל ולספר בדבר הליכותיו ושיחותיו.

למורלי לא היה סנט אחד בכיסיו; אך הוא חייך ברחמים אל מאות המלוכלכים וחסרי המזל שלא היה להם יותר, ושלא יהיה להם יותר כאשר קרניה הראשונות של השמש יצהיבו את הבניינים הגבוהים והחדים⁸ בצדה המערבי של הכיכר. בשונה מהם, למורלי יהיה מספיק עד אז. שקיעת השמש כבר ראתה את כיסיו ריקים בעבר; אך זריחת השמש תמיד ראתה אותם מרופדים. תחילה הוא הלך לביתו של איש הכמורה בשדרות מדיסון והציג מכתב המלצה מזויף שרמז בקדושה כי הופק מאת חבר הכמרים באינדיאנה. זה השיג עבורו $5, גובה על ידי הרומנטיקה המציאותית של החזרת תשלום דחוי.

על המדרכה, עשרים צעדים מדלתו של איש הכמורה, איגף אותו בצרידות איש שמן חיוור פנים עם אגרוף אדום מורם וקול של מצוף פעמון⁹, דורש תשלום על חוב ישן. "בחיי, ברגמן¹⁰ ידידי," שר מורלי במתיקות, "האם זה אתה? הייתי בדיוק בדרכי אליך לסגור חשבון. העברת הכספים ההיא מהדודה שלי הגיעה רק הבוקר. כתובת שגויה הייתה הצרה. בוא איתי לפינה ואסדר את זה. שמח לראות אותך. חסכת לי הליכה."

ארבעה משקאות פייסו את ברגמן הסוער. הייתה התנהלות מיוחדת למורלי שעה שהיה מגובה בכסף זמין, משהה את החזר ההלוואה שנדרש לה אצל הרוטשילדים¹¹. כשהיה חסר פרוטה התדרדרה העמדת הפנים שלו לחצי טון נמוך יותר, אולם רק מעטים מסוגלים להבחין בהבדל שבין הנימות.

"אתה לבוא למקום אצלי ושלם לי מחר, מר מורלי," אמר ברגמן. "סליחה אני שאני מבקש חוב ככה ברחוב. אבל לא ראיתי אתה בשלוש חודש¹². לחיים!"
מורלי הלך משם עם חיוך עקום על פניו החלקות והחיוורות. הגרמני התמים, המרוכך מהשתייה, שעשע אותו. הוא יצטרך להימנע מרחוב עשרים ותשע בעתיד. הוא לא היה מודע שברגמן אי פעם חזר הביתה במסלול זה.

על דלתו של בית אפל שתי כיכרות לכיוון צפון נקש מורלי עם רצף ייחודי של טפיחות. הדלת נפתחה לרוחב של שרשרת שישה אינץ' ופרצוף שחור חשוב ומתנשא של שומר אפריקאי כפה עצמו עם פתיחתה. מורלי הוכנס פנימה. בחדר בקומה השלישית, באווירה אפופת עשן, הוא השתהה עשר דקות מעל גלגל הרולטה. לאחר מכן התגנב במורד המדרגות, השחור¹³ החשוב מדביק את צעדיו¹⁴, מצלצל בכיסו במטבעות הכסף של 40 הסנט שנותרו לו מהון של חמישה דולר. בפינה השתהה, לא החלטי.

מעבר לרחוב הייתה חנות כולבו¹⁵ מוארת היטב, שולחת קדימה החזר קרני אור מהבדולח וציפוי הכסף הגרמני¹⁶ של הכוסות ומזרקת הסודה בתוכה. והנה הופיע צעיר בן חמש, בדרכו אל בית המרקחת, הולך בצעדי חשיבות¹⁷ עם ארשת ניכרת של שליחות גדולה פרושה על פניו. ייתכן שהיה אחד מאלה שגילו המתקדם העניק לו קידום. בידו לפת משהו בחוזקה הפגנתית, גאה וברורה.
מורלי עצר אותו עם חיוכו המנצח ודיבורו הרך.
"אני?" אמר הצעיר. "אני א'ולך לבית מרקח' בשביל אימא. היא נ'נה לי דולר לקנו' לה בקבוק של 'רובה."¹⁸

"נו, נו, נו!" אמר מורלי. "איזה איש גדול אתה שאתה כבר מבצע שליחויות בשביל אימא. אני חייב ללכת עם האיש הקטן שלי לראות שהמכוניות לא דורסות אותו. ובדרך נאכל קצת שוקולדים. או שמא הוא¹⁹ מעדיף סוכריות לימון²⁰?"

מורלי נכנס לבית הכולבו, מוביל את הילד בידו. הוא הציג את המרשם הרפואי שנעטף סביב הכסף. על פניו נפרש חיוך הורי טורף, נבון ומעמיק.
"מים טהורים, פיינט²¹ אחד," אמר לרוקח. "סודיום כלוריד²², עשרה גרם. תמיסת פיאט. ואל תנסה לרמות אותי, בגלל שאני יודע הכול על כמות גלוני המים במאגרים, ואני תמיד משתמש במרכיבים האחרים על תפוחי האדמה שלי."

"חמישה עשר סנט," אמר הרוקח בקריצה לאחר שהשלים את ההזמנה. "אני רואה שאתה מבין ברוקחות. דולר אחד הוא המחיר הרגיל."
"לפתיים," אמר מורלי, מחייך. הוא הניח את הבקבוק העטוף בזהירות בזרועות הילד וליווה אותו לפינה. לכיסו שלו הכניס את 85 הסנט שהצטברו אצלו בגין סגולת ידיעותיו הכימיות.

"שים לב למכוניות, ילדון," אמר בעליזות לקורבנו הקטן. שתי חשמליות הסתערו לפתע בכיוונים מנוגדים על הצעיר. מורלי נחפז ביניהן והצמיד אליו את השליח הילדותי בצווארו, אוחז בו בבטחה. לאחר מכן שלח אותו לדרכו מפינת הרחוב, מרומה, שמח ודביק מממתק זול מדוכן הפירות האיטלקי.

מורלי הלך למסעדה והזמין נתח בשר מותניים ופיינט של שאטו בורלה²³ זול. הוא צחק בקולניות אך באופן כה אמיתי עד שהמלצר הסתכן בהנחה שחדשות טובות מצאו את דרכן אליו.
"בחיי, לא," אמר מורלי, שלעתים נדירות ניהל שיחה עם מישהו. "זה לא זה. זה משהו אחר שמשעשע אותי. האם אתה יודע לאלה שלוש קבוצות של אנשים קל ביותר לגשת, כדי לבצע עסקה מכל סוג שהוא?"
"וודאי," אמר המלצר, מחשב את גודל התשר שהובטח לו על ידי הקשר המוקפד בעניבתו של מורלי; "יש את קנייני הסדקית בדרום במהלך אוגוסט, והנשואים הטריים מסטייטן איילנד, ו… "
"טעות!" אמר מורלי, מצחקק באושר.
"התשובה היא פשוט – גברים, נשים וילדים. העולם – טוב, נגיד ניו יורק ועד כמה שיוכלו דיירי הקיץ לשחות מלונג איילנד – מלאה בפתיים. שתי דקות נוספות על הגריל היו הופכות את הסטייק הזה מתאים להיאכל על ידי ג'נטלמן, פרנסואה.²⁴"
"אם אתה חושב שזה על הפנים,²⁵" אמר המלצר, "אני…"
מורלי הרים את ידו במחאה – מחאת קדוש מעונה מעודנת.
"זה יספיק," אמר בנימה המעידה על גדלות נפש. "וכעת, שרטרז ירוק²⁶, מקפא פירות²⁷ וספלון קפה²⁸."

מורלי יצא החוצה בנינוחות ועמד בפינה שבה עברו שני עורקי המסחר של העיר. עם מטבע בודד בכיסו, עמד על אבן השפה, מתבונן בעיניים מחייכות בביטחון ובלגלוג על גאות האנשים שחלפו על פניו. לתוך שטף הזרם הזה מוכרח הוא להטיל את רשתו ולמשוך דג למחייתו וצרכיו הבאים. לאייזק וולטון²⁹ הטוב לא הייתה מחצית מביטחונו העצמי וחוכמת הפיתיון שלו.

חבורה עליזה של ארבעה – שתי נשים ושני גברים – התנפלה עליו עם קריאות שמחה. הייתה מסיבת ארוחת ערב – היכן היה במשך השבועיים האחרונים? – איזה מזל שכך פגשו בו! הם הקיפו וכיתרו אותו – הוא חייב להצטרף אליהם – טרה לה לה – וכל השאר. אחת עם נוצת כובע לבנה שהתפתלה עד כתפה נגעה בשרוולו והעיפה על האחרים מבט מנצח שאמר: "רואים מה אני יכולה לעשות איתו?" והוסיפה את ציווי המלכה שלה להזמנות.
"אני משאיר אתכם לדמיין," אמר מורלי באופן נלעג, "כמה מאמלל אותי הצורך לוותר על הנאה זו. אך חברי קרותרס³⁰, ממועדון היאכטות של ניו יורק, עומד לאסוף אותי כאן במכוניתו בשעה 8."
הנוצה הלבנה הוטלה אנה ואנה והרביעייה רקדה כמו זבובונים סביב קשת אור במורד הדרך השמחה. מורלי עמד, הופך שוב ושוב את המטבע בכיסו וצוחק בשמחה לעצמו. "חזות," זימר תחת נשימתו. "חזות עושה את זה. זהו קלף הניצחון במשחק. איך הם מקבלים אותה! גברים, נשים וילדים – זיופים, שקרי מים ומלח, איך כולם מקבלים אותה!"

איש זקן עם חליפה שלא התאימה כלל למידותיו, זקן אפור סבוך ומטריה מסורבלת קפץ מתוך המולת המכוניות והחשמליות אל המדרכה לצידו של מורלי.
"זר," אמר, "סלח לי שאני מטריד אותך, אבל האם אתה מכיר מישהו בעיר הזאת המכונה סלמון סמאנד'רס³¹? הוא בני ובאתי כל הדרך מאלנוויל³² לבקר אותו. שכה אחיה, איני יודע מה עשיתי עם הרחוב והמספר שלו."
"איני מכיר, אדוני," אמר מורלי, עוצם למחצה את עיניו להסתיר את העליזות שבהן. "כדאי שתפנה למשטרה."
"המשטרה!" אמר הזקן. "אנ'לא עשיתי משהו שצריך לקרוא למשטרה בגללו³³. רק באתי לראות את בני. הוא חי בבית בן חמש קומות, הוא כותב לי. אם אתה מכיר מישהו בשם הזה ויכול – "
אמרתי לך שאיני מכיר," אמר מורלי בקרירות. "איני מכיר אף אחד בשם סמיטרס³⁴ ואני מייעץ לך ל…"
"סמאנד'רס, לא סמיטרס," הפריע הזקן בתקווה. "אדם שמן עם פנים גסות, בערך בן עשרים ותשע, שתיים משיניו הקדמיות חסרות, בגובה של…"
"הו, סמאנד'רס!" קרא מורלי. "סול סמאנד'רס? בחיי, הוא גר בבית לידי. חשבתי שאמרת סמיטרס."

מורלי הסתכל בשעון. חייב להיות לכם שעון. תוכלו להשיג אחד בעבור דולר. עדיף ללכת רעבים מאשר לוותר על המתכת האפורה או על זו ב־98 סנט שחברות הרכבות – לפי אותם שענים – מנוהלות על פיה.

"הבישוף של לונג איילנד," אמר מורלי, "היה אמור לפגוש אותי כאן ב – 8 כדי לסעוד עמי במועדון השלדג³⁵. אך איני יכול לעזוב את אביו של חברי סול סמאנד'רס לבדו ברחוב. אני אומר לך מר סמאנד'רס, בשם הקדוש סוויטן³⁶, אנחנו, אנשי הוול סטרייט, חייבים לעבוד! עייפות לא מתחילה לתאר זאת כלל! בדיוק עמדתי לחצות לפינה השנייה ולשתות כוס של ג'ינג'ר אייל עם קרטוב שרי³⁷ כאשר ניגשת אלי. אתה חייב לאפשר לי לקחת אותך לביתו של סול, מר סמאנד'רס. אך, לפני שנעלה על המכונית אני מקווה שתצטרף אלי ב…"

שעה מאוחר יותר הושיב מורלי עצמו בקצה ספסל שקט בכיכר מדיסון³⁸ עם סיגר של עשרים וחמישה סנט בין שפתיו ו־$140 בשטרות מקומטים מאוד בכיסו הפנימי. שבע רצון, נטול דאגות, לעגני, עם מצב רוח הגותי מובהק, צפה בירח הנסחף פנימה והחוצה בינות למבוך של עננים עפים. איש זקן, מרופט, עם ראש מורכן התיישב על קצהו השני של הספסל. הזקן הסתובב והביט בחברו לספסל. בהופעתו של מורלי נדמה שזיהה משהו נעלה יותר ממשתכניהם הליליים הרגילים של ספסלי הגן.

"אדון נכבד", ייבב, "אם תוכל לתת מטבע או אפילו כמה פרוטות למי ש… "
מורלי קטע בחדות את תחנוניו ההֶטְפֵּסִיים – טיפוסיים כשהשליך לעברו דולר.
"אלוהים יברך אותך!" אמר הזקן. "ניסיתי למצוא עבודה טובה ל…"
"עבודה!" הדהד מורלי בצחוקו המצטלצל. "אתה שוטה, ידידי. העולם הינו סלע עבורך, ללא ספק; אך אתה חייב להיות כאהרון ולהכות אותו עם מטך³⁹. אז דברים טובים יותר ממים יפרצו ממנו החוצה בשבילך. לשם כך נועד העולם. הוא נותן לי כל מה שאני רוצה ממנו."
"אלוהים אכן בירך אותך" אמר הזקן. "אני מכיר רק עבודה. ועכשיו איני יכול לעבוד עוד."
"אני חייב ללכת הביתה," אמר מורלי, מתרומם ורוכס את מעילו. "עצרתי כאן רק כדי לעשן. אני מקווה שתמצא עבודה."
"הלוואי וטוב לבך יזכה לתגמול הערב," אמר הזקן.
"הו," אמר מורלי, "משאלתך התמלאה כבר. אני מרוצה. אני חושב שהמזל הטוב עוקב אחרי כמו כלב. אני מתאכסן במקום הבוהק ההוא מעבר לכיכר למשך הלילה. ואיזה ירח הוא זה שמאיר את השמיים הלילה. אני חושב שאיש אינו נהנה מאור הירח ודברים קטנים כאלה כמוני. טוב, לילה טוב לך."

מורלי הלך לפינה אותה יכול היה לחצות בדרכו למלונו. הוא נשף זרמים איטיים של עשן מהסיגר שבידו כלפי השמיים. שוטר חולף הצדיע להנהונו הלבבי. איזה ירח נפלא היה הירח הערב. השעון הצביע על השעה תשע כשעלמה צעירה על סף כניסתה לעולם הנשיות עצרה בפינה, ממתינה למכונית קרבה. היא מיהרה כמו הייתה בדרכה הביתה ממקום עבודתה או מעיכוב כלשהו. עיניה היו ברורות וטהורות, היא הייתה לבושה בפשטות בלבן והביטה בדריכות במכונית ולא לימינה או לשמאלה. מורלי הכיר אותה. שמונה שנים קודם לכן ישבו שניהם על אותו ספסל בבית הספר. לא היה שום רגש ביניהם – שום דבר מלבד ידידות של ימים תמימים. אך הוא פנה במורד רחוב צדדי לנקודה שקטה, הניח את פניו הלוהטות לפתע כנגד הברזל הקר של עמוד תאורה ואמר באיטיות: "אלוהים! הלוואי ויכולתי למות."⁴⁰

במקור – The Assessor of Success. ↩
במקור – Hastings Beauchamp Morley. ↩
במקור – Union Square: כיכר בצומת מפגש רחוב ברודווי ובוורי (Bowery) במנהטן, ניו יורק. ↩
הכוונה לאנדרו קרנגי (Andrew Carnegie;‏ 25 בנובמבר, 1835 – 11 באוגוסט, 1919), תעשיין ונדבן אמריקאי, יליד סקוטלנד, שנחשב לאיש העשיר ביותר בארצות הברית. קרנגי היה בן למשפחה ענייה שהיגרה בשנת 1848 לפיטסבורג, פנסילבניה. הוא החל לעבוד כמפעיל טלגרף ובשנת 1859 הפך לממונה על סניף פיטסבורג של חברת הרכבות של פנסילבניה, כשיזם והנהיג את קרון השינה המצליח הראשון במערכת הרכבות האמריקאית. את חסכונותיו השקיע קרנגי בייצור פלדה שנראה לו כענף הכלכלי המבטיח של העתיד. הוא עזב את חברת הרכבות וב־1872 הקים את החברה שתהפוך לימים לתאגיד קרנגי. קרנגי אימץ בהתלהבות כל חידוש טכנולוגי שהיה בו כדי לצמצם עלויות ולהגדיל רווחים. בשנות ה־80 של המאה ה־19 התרחבה חברתו והחזיקה בשליטה אדירה על חברות ונכסים, החל במכרות ברזל ופחם ועד חברות רכבות וספנות. בשנת 1901 מכר את חברתו ופנה לעסוק בנדבנות מתוך אמונה כי מי שהרוויח הון גדול חייב לנצלו לתועלת האנושות. קרנגי הקים שרשרת של קרנות ומוסדות, בעיקר בתחום החינוך, בארצות הברית ובבריטניה. תרומתו – בימיו חייו – נאמדת בסכום של 350 מיליון דולר. מחשבותיו של מספר מעריך ההצלחה, המבוטאות בקטע זה – תרומות לספריות והקמת אוניברסיטאות – הן הד למפעלי הצדקה של קרנגי עצמו, שסייע בהקמתן של למעלה מ־1,600 ספריות וכן מימן את בניית אוניברסיטת קרנגי, מלון ואולם הקונצרטים המפורסם קרנגי הול, הקרויים כאמור על שמו. ראו גם גשש בלש. ↩
הכוונה לג'ון דיוויסון רוקפלר (8 ביולי 1839 – 23 במאי 1937, John Davison Rockefeller): איש עסקים אמריקני ונדבן ידוע. מאנשי העסקים העשירים והמפורסמים ביותר בארצות הברית. התעשרותו באה בגין עסקיו בתחום הנפט אך הונו העצום ותדמיתו כאיש החזק בארצות הברית וכתככן בלתי נלאה עוררו ביקורת ציבורית חריפה נגדו, והוא פרש מניהולה המעשי של חברתו בגיל מוקדם יחסית (57). מאז פרישתו מיעט בהופעות ציבוריות והרבה לתרום למפעלים בתחומי החינוך והמחקר הרפואי. רוקפלור היה ממייסדי אוניברסיטת שיקגו, מה שמשלים היטב את הנאמר בהערה הקודמת, על אודות הזיקה הספרותית שבין מספר מעריך ההצלחה לבין מפעל הצדקה של קרנגי – וכעת גם רוקפלר – בתחום האוניברסיטאות. ראו גם הורד של דיקסי, מושבי הרברבן, העולם והדלת, תינוקות בג'ונגל וציפור מבגדד. ↩
זו התייחסות פרטנית יותר לפועלו של אנדרו קרנגי, אשר תרם לספריות ציבוריות בתמורה להתחייבותן של הערים והרשויות המקומיות, לשלם בעבור המשך תחזוקתן והפעלתן. ↩
המשפט מתכתב עם אמירתו המפורסמת של אברהם לינקולן –

“A man only needs to be so tall that his feet reach the ground”. ↩
במקור – Paper-cutter building: בניינים בעלי פינות חדות מספיק לחתוך נייר. ↩
במקור – Bell buoy: פעמון מים צף. תנועת הגלים גורמת לו לצלצל ועל ידי כך להזהיר אוניות וכלי שיט מפני ערפל או תנועות של אוניות קרובות. ↩
במקור Bergman, שם ממוצא שוודי שפירושו איש הרים או כורה. ↩
במקור – Rothschilds: משפחת רוטשילד הייתה משפחת בנקאים ואנשי כספים יהודים, אשר זכו לתוארי אצולה במספר ארצות. שמם הפך שם נרדף לעושר ונדבנות. פירוש השם בגרמנית הינו "שלט אדום" ומקורו בשלט שהיה תלוי בפתח ביתו של הרוטשילד הראשון (שהתיישב בפרנקפורט). עד ימיו של מאי אנשל רוטשילד (1744 – 1812), היו הרוטשילדים סוחרים רגילים, כמו רבים אחרים בקהילה היהודית. במאה ה־19 נחשבה המשפחה לאחת המשפחות העשירות ביותר באירופה. שלושת בעלי ההון המוזכרים בסיפור – קרנגי, רוקפלר ורוטשילד – היו כולם נדבנים ואנשי צדקה גדולים, אך בשונה מקרנגי ומרוקפלר, המספר מזכיר את שמו של רוטשילד היהודי לא ביחס למפעלי הנדבנות שלו, כי אם ביחס להלוואות שנדרש הלווה להחזיר. אפשר ויש כאן התייחסות מקצועית לעסק הבנקאות המשפחתי, אשר אופיין כאמור עם בני השושלת, ואולי גם התייחסות שקטה לתפיסת העבר הרווחת של יהודים כמלווי בריבית, תחום שנאסר על נוצרים לעסוק בו. ↩
במקור – You gum to mine blace and bay me to-morrow, Mr. Morley… Oxcuse me dat I dun you on der street. But I haf not seen you in dree mont'. Pros't!" ↩
במקור – Negro. ↩
במקור – out-sped. ↩
במקור – Drug Store: מונח אמריקני נפוץ לחנות המוכרת פריטים שונים – ממתקים, מוצרי קוסמטיקה, כתבי עת וכו' – ואשר במרכזה ממקום בית מרקחת פעיל. ↩
במקור – German silver: ציפוי בצבע כסף לדברי מתכת שהבריק כמראה. ↩
במקור – Stepping high: נע בצעד גבוה. ↩
במקור – I'm doin' to the drug 'tore for mamma. She dave me a dollar to buy a bottle of med'cin. בגילו הצעיר התקשה הילד לבטא כהלכה את ה־G ואת ה־C. ↩
פנייה בגוף שלישי, שביקשה להעניק כבוד וחשיבות לילד. ↩
במקור – Lemon drops. ↩
במקור – Pint: שמינית הגלון. ↩
במקור – Sodium chloride: שם מדעי למלח שולחן. ↩
במקור – Chateau Breuille. ↩
במקור – Francois. ↩
במקור – " "If yez t'inks it's on de bum," said the waiter, "Oi'll". ↩
במקור – Green Chartreuse: ליקר צרפתי שהומצא על ידי נזירים קרטוסיים בשנת 1740 ומכיל אלכוהול מזוקק עם 130 תמציות צמחים. הליקר נקרא על שם מנזר שרטרז הגדול של הנזירים, הממוקם בהרי השרטרז באזור גרנובל (Grenoble), צרפת. ראו גם, דו־קרב, ארץ ההתחמקות ו סיפורו של צמח הגומי. ↩
במקור – Frappe: קינוח קפוא בטעם פירות עשוי מקרח מרוסק. ↩
במקור A demi-tasse: ספלון קפה (צרפתית). ↩
Izaak Walton, סופר אנגלי (9 באוגוסט, 1593 – 15 בדצמבר, 1683), מחבר הדייג השלם (The Compleat Angler, 1653), שנחשב לספר המשפיע ביותר על ענף הדייג. התקופה שבה התפרסם (המחצית השנייה של המאה ה – 17) התאפיינה אף היא בסדרת המצאות בתחום זה. ↩
במקור – Carruthers. זהו שמו של רוברט קרותרס (Robert Carruthers, 1790 – 1878), עיתונאי וסופר סקוטי, יליד דמפרישר (Dumfriesshire) שערך את זיכרונותיו ויצירותיו של אלכסנדר פופ (Alexander Pope) ואת המהדורה הראשונה של אנציקלופדית צ'מברס לספרות אנגלית (Chambers's Cyclopedia English Literature, 1842 – 1844), עם חברו רוברט צ'מברס (Robert Chambers). ↩
במקור – Solomon Smothers. פירושו המילולי של השם הוא שלמה החונק. ↩
במקור – Ellenville: כפר במחוז אלסטר (Ulster), ניו יורק. ↩
במקור – I ain't done nothin' to call in the police about. ↩
במקור – Smithers. ↩
במקור – Kingfishers' Club. ↩
במקור – St. Swithin: הגמון אנגלוסקסי של וינצ'סטר והקדוש הפטרון של קתדרלת וינצ'סטר. מקור השם אינו ידוע אך פירושו חזיר אדם.
כבישוף היה סוויטן ידוע באדיקותו וקנאתו לבניית כנסיות חדשות או שחזור כנסיות ישנות. לבקשתו העביר אדלופוס (Adulphus) מלך אנגליה (839 – 856) עשירית מאדמותיו המלכותיות לכנסייה. סוויטן ניהל את מסעותיו כבישוף ברגל וכאשר ערך משתאות, הקפיד להזמין אליהם את העניים ולא את העשירים. בצוואתו ביקש שלא להיקבר בתוך הקתדראלה כמקובל אלא בחוץ, במקום פרוץ ומוזנח, כך ש"הגשם המתוק של גן העדן" ירד על קברו. בשנת 971 הוחלט להעביר את גופתו לבזיליקה חדשה, אך הטקס נדחה למשך ארבעים ימים וארבעים לילות בגין גשם שוטף, שרבים ראו בו סימן לאי שביעות רצונו של סוויטן מן המהלך. מכאן הפתגם המפורסם שנקשר בשמו וביום המיוחס לו – 15 ביולי: "אם ירד גשם ביום הקדוש סוויטן, ירד גשם במשך 40 יום". ↩
במקור – Ginger ale with a dash of sherry: משקה זנגביל עֲמָמִי אך לא מתוק דיו, המומתק עם ליקר שרי, בעיקר במקומות יוקרה. ↩
במקור – Madison Square: כיכר בלב מנהטן המהווה את ציר המפגש בין השדרה החמישית, שדרת מדיסון, רחוב ברודווי, רחוב 23 ורחוב 26. הכיכר קרויה על שמו של ג'יימס מדיסון, נשיאה הרביעי של ארצות הברית ושימשה שנים רבות מטרות ציבוריות וחברתיות. ראו גם הדרורים בכיכר מדיסון. ↩
במקור – The world is a rock to you, no doubt; but you must be an Aaron and smite it with your rod. זהו שיבוש של הסיפור התנכ"י, שבו היה זה משה, ולא אהרון אחיו, אשר הכה בסלע. ברם השיבוש המכוון מתייחס דווקא להכאתו השנייה של משה, שנעשתה על דעת עצמו (בניגוד לראשונה) ועל כן המיטה עליו את העונש החמור של אי כניסה לארץ המובטחת (כפי שמתואר בסיפור נוסף מאת או. הנרי, המשולש החברתי: "אך ליבו של ביילי כאב לעתים בקרבו. היה גזע של גברים שממנו הובדל אך עליו הביט בעינו של משה המשקיף על הארץ המובטחת"). יוצא אפוא כי ההכאה על הסלע אינה דרך נכונה לחיות ולנצל־לנצח את החיים, כי אם מעשה אשר יביא אובדן וחורבן לפועלו. ההחלפה בין משה לאהרון מעידה על אי הכרתו ולפיכך על אי הבנתו של מורלי את סיפור המעשה, מה שהוביל לפיכך לגיבושה של אותה תפיסה שגויה בדבר הצורך להכות בחיים כבסלע בכדי להפיק מהם את המיטב, וכל ההשלכות הנובעות מכך. ↩
הייסטינגס בושהר מורלי מייצג את הסגידה לחיים הנוחים, לרווח כספי קל ולהתנהלות עשירה ונינוחה. המספר מעמיד אותו בזיקה של דמיון (ואולי אף חיקוי) לעשירים ידועים כאנדרו קרנגי וג'ון רוקפלר ומקפיד לתאר את שביעות רצונו העצמית של מורלי מחייו ומהישגיו הבלתי מעורערים, כמו גם מיכולתו הטובה כל כך, ליהנות מהנאות החיים הפשוטות והטובות ביותר. הבחורה האקראית, המייצגת עבורו את ימי התום שעדיין נשתמרו בה ולא בו –המלגלג, המשופשף בהליכות החיים – חושפת את מעטה השקר שהקיף את ליבו של מורלי, בעיקר מול עצמו. הנערה הצעירה, בת כיתתו של מורלי, מסגירה את גילו הצעיר וכך מצביעה על התלישות הגדולה שבמסגרתה מתנהלים חייו – ללא מטרה, ללא חברה, ללא בית או עוגן.
יצירה זו נושאת בדמיון לסיפורו האחר של או. הנרי, המנורה המקושטת, שהוא גם שם מקבץ הסיפורים שבתוכו נכלל מעריך ההצלחה שלפנינו. או. הנרי מסתכל מעבר לחזות המושלמת לכאורה של ההנאה והסיפוק הנקנים באמצעות הכסף, ומחפש אחר הימצאותם או היעדרם של הדברים החשובים בחיים. הייסטינגס בושהר מורלי הינו אדם נודד ובודד, ללא קשרים חברתיים (כפי שמעיד המספר על שיחתו הנדירה עם מלצר המסעדה), ללא חום אנושי ועם ריקנות גדולה ומהדהדת בחלל ליבו.
במהלך הסיפור כולו מתהדר מורלי בכך שהוא אדם חופשי, מאושר ושמח מאוד בחלקו. המפגש האקראי עם בת כיתתו לשעבר, זו שנמצאה על אותו קו הזינוק – כמוהו, זו שיש לה כעת מקום לבוא ממנו ויעד להגיע אליו, זו שמגלמת את התמימות ואת ההבטחה לחיים בטוחים, בשונה כל כך ממורלי האבוד, המפגש הזה מסיר באחת את מעטפת השקר והמגננות שעטה מורלי על עצמו וחושף את כאבו העמוק והמצער כל כך. ↩

About the Author

Search

מעריך ההצלחה