מעבורת אי־הסיפוק

מעבורת אי־הסיפוק¹

בפינת הרחוב, מוצק כשַחַם בגאות "שעת השיא" של האנושות, עמד הגבר מנוּם². השמש ורוחות הקוטב הכתימו אותו בחום גרגרי. עיניו עדיין החזיקו בנצנוצם הכחול של הקרחונים.

הוא היה ערני כשועל, קשוח כנתח ראם³ ורחב מידה כזוהר הצפוני⁴. טיפות ממפל השאון התיזו עליו בעומדו – התרסקות רכבות עליות, מכוניות מצלצלות, חבטות צמיגים נטולי גומי ושירתם ההדדית של המוניות ונהגי הקרוניות, הפוצעים זה את זה בתשובות שנונות. וכך, עם אבק הזהב שקנה לו את האוויר העליז של מאות אלפים, ועם העוגות והשכר של שבוע אחד בגוטהם⁵, שהפכו מרירים על לשונו, נאנח הגבר מנוּם לנדוד חזרה אל הצ'ילקוט⁶, היציאה מארץ רעשי הרחוב וים המוות של תַּמְלִיא פירות.

בשדרה השישית, עם הגאות המטופפת, הממהרת, המקרקשת, הנלהבת והמבויתת הגיעה נערה מסייבר – מייסון⁷. הגבר מנוּם הביט וראה, בראשונה, שהייתה זו יפיפייה נעלה, על פי תפיסותיו שלו על אודות יופי; ושנית, שהיא נעה בדיוק באותו חן יציב כשל מזחלת כלבים על רמת שלג מישורית. תחושתו השלישית הייתה שכנוע מיידי בעובדה שביקש בכל מאודו כי נערה זו – שלו תהיה. הגברים המהירים לעשות מנוּם אינם מתמהמהים בהחלטותיהם. יתר על כן, הוא עתיד לחזור לצפון בזמן קצר, ולפעול במהירות היה לא פחות מהכרחי.

אלף נערות מחנות הכולבו הגדולה של סייבר מייסון שטפו את המדרכה, הופכות את מלאכת הניווט מסוכנת עבור גברים ששדות הראייה הנשיים שלהם הוגבלו במשך שלוש שנים בעיקר לסיווש⁸ וצ'לקט⁹ של עקרות בית¹⁰. אך הגבר מנוּם, נאמן לזו שהקימה לתחייה את ליבו החבוי זה זמן רב, צלל אל זרם היופי המתהלך ועקב אחריה.

במורד רחוב עשרים ושלוש היא גלשה במהירות, מביטה לצדדיה; לא מפלרטטת יותר מפסל הארד של דיאנה המתנשא מעל הגן. שערה החום הנהדר היה קלוע בצמה מסודרת; חולצתה הנקייה וחצאיתה השחורה נטולת הקמט דיברו ברהיטות על אודות המעלות הכפולות – טעם וחסכון. עשרה יארדים מאחור עקב הגבר המאוהב מנוּם.

קלרבל קולבי¹¹, הנערה מסייבר מייסון, השתייכה לאותה חברה עצובה של יורדי ים הידועים כנוסעי ג'רזי הקבועים. היא פסעה לתוך חדר ההמתנה של המעבורת, ובמעלה המדרגות, ובריצה קטנה, מהירה ונפלאה תפסה את ספינת המעבורת שבדיוק יצאה מהנמל. הגבר מנוּם הדביק את שלושת היארדים בשלוש קפיצות והתקדם על הסיפון בסמוך לה.

העלמה קולבי בחרה במושב מבודד למדי בתא החיצוני העליון. הערב לא היה קר והיא חפצה להימצא הרחק מעיניהם הסקרניות וקולותיהם הטורדניים של הנוסעים. מלבד זאת, היא הייתה תשושה ביותר ונחלשת בגין העדר שינה. בלילה הקודם קישטה את נשף הצדפה המטוגנת השנתי של המועדון החברתי מספר 2 של עוזרות מוכרי הדגים הסיטונאים של הצד המערבי¹² ולפיכך הפחיתה את זמן השינה הרגיל שלה לשלוש שעות בלבד. והיום היה עמוס שלא כהרגלו. הלקוחות היו מייגעים באופן מוגזם; הקונה במחלקתה גער בה שוב ושוב משום שהניחה לגַרבה לצנוח מטה; חברתה הטובה ביותר, מיימי טאטייל¹³ העליבה אותה כאשר הלכה לצהרים עם נערת דוקרי¹⁴ ההיא.

הנערה מסייבר – מייסון הייתה באותו מצב רגוע ומרוכך שלעתים קרובות יורד על נשים עצמאיות המרוויחות שכר. היה זה מצב מבשר טובות בהחלט עבור הגבר שיחזר אחריה. אז כמהה להיות מיושבת באיזה בית ולב; להימצא בנוחות ולהסתתר מאחורי איזו זרוע חזקה ולנוח, לנוח. אך העלמה קלרבל קולבי הייתה גם ישנונית מאוד.

לצידה הגיע גבר חזק, שחום ולבוש ברשלנות במיטב הבגדים, אוחז את כובעו בידו.

"גברת," אמר הגבר מנוּם בהדרת כבוד, "סלחי לי שאני פונה אליך, אך אני – אני – אני – ראיתי אותך ברחוב ו – ו –"

"אוי, נו!" העירה הנערה מסייבר מייסון, מלכסנת מבט מעלה עם מירב הקרירות שהייתה מסוגלת לגייס. "אין שום דרך להיפטר אי פעם מכם המטרידים¹⁵? ניסיתי כל דבר מאכילת בצלים ועד שימוש בסיכות כובעים. לך לדרכך, פרדי."

"אני לא מאותם טיפוסים, גברת," אמר הגבר מנוּם, "באמת, אני לא. כמו שאמרתי, ראיתי אותך ברחוב ורציתי כל־כך להכיר אותך שלא יכולתי שלא לעקוב אחריך¹⁶. פחדתי שלא אראה אותך שוב בעיר הגדולה הזו אם לא אדבר; וזו הסיבה מדוע עשיתי זאת."

העלמה קולבי הביטה בו במבט מומלח לאורה העמום של ספינת המעבורת. לא; לא היה לו את הגיחוך הבוגדני או את היהירות החצופה של רוצח נשים. כנות וענווה זרחו דרך שיזופו הצפוני. נדמה לה שיהיה זה טוב לשמוע מעט ממה שהיה לו לומר.

"אתה רשאי לשבת," אמרה, מטילה את ראשה אגב פיהוק עם נימוסיות גנדרנית; "אבל – זכור – אל תתחצף או שאקרא לדייל."

הגבר מנוּם התיישב לצידה. הוא העריץ אותה מאוד. יותר מהעריץ. היה לה בדיוק את המראה שניסה במשך זמן רב כל־כך למצוא לשווא באישה. האם תוכל אי פעם ללמוד לחבב אותו? טוב, את זה נותר לבדוק. עליו לעשות כל שבכוחו להמר על טענתו, בכל מקרה.

"שמי בליידן," אמר, "הנרי בליידן¹⁷."

"אתה בטוח שזה לא ג'ונס¹⁸?" שאלה הנערה, נשענת לעברו עם קִנטור מכוון ומשעשע.

"אני בא מלמטה, מנוּם," המשיך עם רצינות חרדה. "גירדתי יחד די הרבה אבק שם למעלה, והבאתי אותו למטה איתי."¹⁹

"הו, מה אתה אומר!" צהלה, שומרת על נימה ליצנית עם קלילות שובת לב, "אז אתה חייב להיות חבר בכוח הכנפיים הלבנות²⁰. חשבתי שראיתי אותך היכן שהוא."

"לא ראית אותי ברחוב היום כשראיתי אותך."

"אני לעולם לא מסתכלת על בחורים ברחוב."

"טוב, אני הסתכלתי עליך; אף פעם לא הסתכלתי על שום דבר שחשבתי שהיה אפילו חצי יפה."

"שאשמור את העודף?"

"כן, אני חושב שכדאי. אני חושב שאת צריכה לשמור כל דבר שיש לי. אני חושב שאני מה שתוכלי לכנות גבר מחוספס, אבל אני יכול להיות נורא טוב למי שאני מחבב. היה לי זמן קשה שם למעלה, אבל ניצחתי את המשחק. כמעט 5,000 אונקיות של אבק היה מה שניקיתי כשהייתי שם."

"אללי!" קראה העלמה קולבי באהדה אדיבה. "זה וודאי היה מקום מלוכלך מאוד, היכן שהוא נמצא." ואז נעצמו עיניה. בקולו של הגבר מנוּם הייתה חדגונות בעצם כנותו. מלבד זאת, מה היה הדיבור המשעמם הזה על אודות מטאטאים וגריפות ואבק? היא השעינה את ראשה לאחור כנגד הקיר.

"גברתי," אמר הגבר מנוּם, עם חדגונות וכנות עמוקות יותר, "מעולם לא ראיתי מישהו שחיבבתי כפי שאני מחבב אותך. אני יודע שאת עדיין לא יכולה לחשוב באותה דרך עלי; אבל לא תוכלי לתת לי הזדמנות? האם לא תרשי לי להכיר אותך ולראות אם לא אוכל לגרום לך לחבב אותי?"

ראשה של הנערה מסייבר מייסון החליק בעדינות ונח על כתפו. שינה מתוקה כבשה אותה, והיא חלמה משולהבת על נשף עוזרות מוכרי הדגים הסיטונאים.

הגבר המכובד מנוּם שמר את זרועותיו לעצמו. הוא לא חשד בשינה, ועדיין היה חכם דיו מלייחס את התנועה לכניעה. הוא היה מאושר ונרגש במידה רבה, אך סיים בהתייחסות אל הראש שעל כתפו כעידוד ראשוני, התקדמות המבשרת על הצלחתו שאסור לנצלה בשום אופן.

רבב קטן אחד של סגסוגת הפחית את הזהב של שביעות רצונו. האם דיבר ביתר חופשיות על עושרו? הוא רצה להיות נאהב בזכות עצמו.

"ברצוני לומר, גברתי," אמר, "שתוכלי לסמוך עלי. הם מכירים אותי בקלונדייק²¹, מג'ונו²² ועד עיר המעגל²³ ולמטה לכל אורך יוקון²⁴. לילות רבים שכבתי בשלג שם היכן שעבדתי כעבד במשך שלוש שנים, ותהיתי אם יהיה לי אי פעם מישהו שיחבב אותי. לא רציתי את כל האבק הזה רק לעצמי. חשבתי שאפגוש בדיוק את האישה הנכונה מתישהו, ועשיתי זאת היום. כסף הוא דבר טוב מאוד שיהיה, אבל אהבה של מישהו שאתה מחבב היא דבר יותר טוב. אילו היית צריכה להינשא אי פעם לגבר, גברתי, מה היית מעדיפה שיהיה לו?"

"מזומן!"

המילה יצאה בחדות ובקולניות משפתיה של העלמה קולבי, מעידה שבחלומותיה היא נמצאת כעת מעבר לדלפק בחנות הכולבו הגדולה של סייבר – מייסון. לפתע התנדנד ראשה לצד. היא התעוררה, התיישרה ושפשפה את עיניה. הגבר מנוּם נעלם.

"בחיי! אני חושבת שישנתי," אמרה העלמה קולבי. "מעניין מה קרה לזה מהכנפיים הלבנות!"