אתמול החלטתי שאני מסיימת את רוקחת הרפואות מסֵיילֶם.
לאור ההכרזה האמורה את יכולה להבין שבמקום שבו נדרשת קבלת החלטות נחרצת קיימים גם רגשות סותרים. ומשום שרגשות סותרים הם, לעתים, גם רגשות ביקורתיים, אדלג עליהם (ברשותך) כדי להגיע לעיקר, או לרגשות החיוביים, שמהם ניתן לבנות משהו שונה ומעניין יותר.
המחשבה התגבשה בי במרוצת הקריאה, ובעיקר לאור הסרט קסם מעשי.
אין ספק שרוקחת הרפואות מסֵיילֶם הוא קסם מעשי – רק בסרט:
גיבורה שמסרבת לקבל את העובדה שיש בה כוחות (מסתבר שגם קוני היא צאצאית של משפחת מכשפות מפורסמת, כמו קתרין האוּ עצמה, שזו למעשה הסיבה שהיא כתבה את הספר הזה מלכתחילה);
גיבורה שמתאהבת בגיבור אנושי ומקסים שנכנס לחייה;
גיבורה שנאלצת להציל את חיי קרוביה באמצעות כוחות כישוף, מה שגורם לה להשלים עם עצמה ועם עוצמותיה ויכולותיה;
גיבורה שמתמודדת עם אשה המייצגת את ההפך ממנה – הרגש, הסערה, האמונה בקסם והשימוש בכשפים.
בקסם מעשי זו האחות. ברוקחת הרפואות מסֵיילֶם זו האימא.
אמרתי לך, ממש אותו הדבר (חוץ מהשינויים ההכרחיים, כמובן).
הדמיון בין שניהם בעצם עוזר לבסס את המגמה, גם של הספר וגם של הסרט (שמבוסס בעצמו על ספר), שמכשפות, בניגוד למה שהתרגלנו לחשוב, להאמין ולפחד ממנו – הן דווקא בסדר: לא עובדות השטן, אלא נוצריות אדוקות (בספר), לא מכוערות ובעלות שומות אלא דווקא כוכבות קולנוע על פי כל הגדרה (בסרט) ובעיקר – לא עושות רע לאנשים, אלא דווקא עוזרות להם, וזה השינוי המהותי מכולם (גם בספר וגם בסרט). התרגלנו לחשוב שמכשפות שואבות את כוחותיהן מעולם האופל והנה מגיעה לה קתרין האוּ, עם המחקר האקדמי שלה ומוכיחה שלא. היא מספרת על רדיפת המכשפות בסֵיילֶם, על כשפים אמיתיים לצד טוב לב ותובנות נכונות של נשים חכמות, שהיו כה חיוניות בעולם שבו מתקיים רוע שלא נובע מלחשים וכשפים ולא קשור אליהן בכלל.
וזה גרם לי לחשוב.
בעצם סרטון שראיתי לפני הרבה מאוד זמן גרם לי לחשוב.
זה היה סרטון על עננים שבוראים יצורים: העננים המושלמים בראו יצורים ורודים ונפלאים וענן שחור אחד, שונה וחריג, יצר יצורים קצת אחרים. העניין הוא, שהחיות שנוצרו על ידי הענן השחור קיימות ונדרשות לעולם ולכן הן (והענן!) טובות בדיוק כמו החיות המושלמות של העננים המושלמים.
הענן השחור יוצר מטוּב אמיתי; הוא עושה את מה שכולם עושים ומצליח כי זה מה שהוא יודע לעשות, שמח וגא באמת עם התוצאה הסופית (בשונה מהחסידה האומללה והמקסימה שהיא הדוורית שמעבירה את היצורים שלו להורים העתידיים שלהם, שמטעמים מובנים שמחה קצת פחות).
לפי רוקחת הרפואות מסֵיילֶם, זה האופן שבו אנחנו תופסים (שלא בצדק) מכשפות בעולם הזה.
וחבל.
טוב, היום אין ממש מכשפות – כלומר יש, אבל הן בעיקר נשים רעות שלא צריכות כישוף כדי לבטא את כיעורן הנפשי (בעיקר. היום כבר הפסיקו להתייחס למכשפה כתיאור "גועל נפש" חיצוני, שזה יפה). אולי דווקא יש מכשפות "בעלות סגולות" כמו שקתרין מסבירה בספר – אלה שמתעסקות בעשבי ריפוי או בקמעות (או גם וגם). יש לזה הרבה ביטויים בימינו, עם הרבה עיסוקים מגוונים ומשלימים, אבל מכשפה כדמות מלאה, עגולה ושלמה, על כל המכלול והמטאטא והרשעות – אין ומעולם גם לא הייתה.
אז זה שייך ולא שייך, היסטורי ועכשווי כאחד וזה כבר הרבה יותר מעניין ומרחיב אופקים מסתם סקירה על עוד ספר שמתעסק במכשפות.
ולסיכום הנקודה אביא בפניך את התוכנייה (עם הערותיי בסוגריים) של היפיפייה הנרדמת בביצוע הבלט הישראלי, שהיא באמת הפקה מרהיבה ומרגשת מאוד, המדברת בדיוק על הנושא שלפנינו: מכשפות, פיות, אהבה וכל היתר.
"מבוא: פעם, לפני שנים רבות, בממלכה קסומה של פיות, חוגגים המלך והמלכה את הולדת בתם הנסיכה היפיפייה אורורה.
בין האורחים שהוזמנו לאירוע גם הפיות הטובות אשר זכו בכבוד לשמש סנדקיות של התינוקת ולהעניק לה את ברכתן.
אלא שמישהו, כך נראה, שכח להזמין את הפיה קאראבוס (אני חושבת שעם שם כזה, כל פיה הייתה מסיימת כמו קאראבוס).
כשהיא נסערת וכעוסה, פורצת קאראבוס לאולם השמחות, ומטילה קללה נוראית על הנסיכה הקטנה: "ביום הולדתה השישה־עשר תידקר הנסיכה באצבעה ותמות."
פיית הלילך, אחת האורחות, מנסה להרגיע את ההמולה: "אמנם הנסיכה תידקר באצבעה, אבל היא לא תמות. הנסיכה היפיפייה תישן עמוקות עד שיבוא נסיך יפה תואר, ויישק לה."
הפיה קאראבוס ממהרת לצאת מן הארמון ולרגע נדמה כי השלווה חזרה לשכון בממלכה הקסומה, אלא שלמעשה, המלחמה בין הטוב לבין הרע רק החלה.
מערכה ראשונה: שש עשרה שנים חלפו ויום הולדתה של הנסיכה אורורה היפיפייה הגיע (איזה מזל שכל פעם כותבים מחדש שהיא יפיפייה. אחרת איך היינו מזהים אותה או חושבים עליה באופן שלא קשור ישירות לאיך שהיא נראית?). לא פחות (!) מארבעה נסיכים באו לחגיגה בניסיון לכבוש את ליבה של הנסיכה ולבקש את ידה.
בין הבאים גם אישה אחת, מבוגרת מאוד. על פניה חיוך רחב ובידה שושנה, מתנה לכלת השמחה (בגרסאות אחרות מדובר בנול).
אלא שברגע שהנסיכה היפיפייה (כל הכבוד שלא שכחתם להוסיף!) אוחזת בפרח, היא נדקרת באצבעה ומתמוטטת על הרצפה.
כעת מתברר לאורחים כי האישה הקשישה היא לא אחרת מאשר הפיה הרעה קאראבוס (פיה רעה זה לא נִיב נִגּוּדִים?) אשר בינתיים מצליחה להתחמק מהאולם. פיית הלילך שוב מנסה להרגיע את האורחים ההמומים. היא ממהרת להטיל על כולם כישוף ומרדימה את באי הארמון (ומכאן למדנו – אין כמו שינה טובה לפתור בעיות קשות. רק שאלה, אם אפשר: הפיה הטובה הזו לא חשבה במקרה על משפחות האורחים, שאולי, את יודעת, ידאגו קצת, בקטנה, לקרוביהם שייעדרו מהבית? בכל זאת, אמרו להם לחזור עד חצות והם משכו את זה עד המאה הבאה…).
מערכה שנייה: מאה שנים מאוחר יותר, נראה הנסיך פלורימונד (כמה יפה מצידו לשאת על עצמו שם שכזה רק בגלל שהוא קשור לפרחים) בודד ועצוב, חולם על אהבה רחוקה.
פיית הלילך, שהבחינה בנסיך יפה התואר (גם הוא יפה תואר?! כמה לא מתקבל על הדעת!), ממהרת אליו ומציגה בחלומו את הנסיכה אורורה שבה הוא מתאהב מיד (ללא כל ספק).
הפיה הטובה מובילה את הנסיך אל בין עצי היער, שם חבוי הארמון (שאלה נוספת: איך יכול להיות שהפיה הטובה שרדה אלף שנים בלי כישוף של שינה?).
באולם הנשפים הוא מגלה את הנסיכה היפיפייה, נושק לשפתיה ומעיר אותה משנתה העמוקה.
מערכה שלישית: טקס הנישואין החגיגי של הנסיכה אורורה היפיפייה וארוסה הנסיך פלורימונד יפה התואר נערך בארמונו של הנסיך (שנים ייקח לנקות את ארמון הנסיכה מכל האבק והלכלוך. לשם אי אפשר להזמין אף אחד) בהשתתפותם של אורחים רבים מהממלכה הקסומה, ובהם פיית הלילך אשר מעניקה את ברכתה לבני הזוג המלכותי.
וכמו בכל האגדות, הנסיך והנסיכה חיים באושר ובעושר עד עצם היום הזה (אני חושבת שמכול הזוגות האפשריים, זה הזוג (ה־זוג!) שעליו צריך היה להיאמר המשפט הזה. בכל זאת, הנסיכה היפיפייה, בל נשכח, רגילה לצלוח מרחקי זמנים ארוכים)."
אם למדנו משהו מהתוכנייה הזו הרי שזו ההבנה שמכשפה היא בעצם פייה מתוסכלת ועצובה כי מישהו לא אהב אותה פעם ולכן היא מסרבת לאפשר לאנשים אחרים לאהוב כנקמה.
זה אנושי ומובן ולגמרי מתקבל על הדעת אבל… לא חבל לפספס כוחות כישוף עוצמתיים על רגשות קטנוניים של סגירת חשבונות?
אחרי הכול, אם את כבר בעלת כוחות, לא כדאי שתעשי איתם משהו מועיל?
אולי זה מה שהופך פיה למכשפה יותר מכל דבר אחר…
נקודה למחשבה.
כל טוב,
גתית
נ"ב: ואם מכשפות מעניינות אותך קצת יותר, נוסף על מכשפות, כלבים ושנאת נשים והמכשפה והכרת "האני", ממליצה לך לקרוא את מכשפות באמנות ובתרבות הפופולארית: עשיר, אמנותי ומקיף.
