מחמאות העונה

Array
(
    [0] => WP_Term Object
        (
            [term_id] => 18
            [name] => סיפורים ותרגומים
            [slug] => stories-and-translations
            [term_group] => 0
            [term_taxonomy_id] => 18
            [taxonomy] => category
            [description] => 
            [parent] => 0
            [count] => 132
            [filter] => raw
            [cat_ID] => 18
            [category_count] => 132
            [category_description] => 
            [cat_name] => סיפורים ותרגומים
            [category_nicename] => stories-and-translations
            [category_parent] => 0
        )

)

מחמאות העונה¹

אין יותר סיפורי חג מולד לכתוב. הספרות מותשת; וידיעות עיתונאיות, במקום השני, מיוצרות על ידי עיתונאים צעירים חכמים שנישאו מוקדם ויש להם נקודת מבט שלילית מלבבת ומרתקת על החיים. לפיכך, לשם בידור עונתי, אנו מורדים למקורות מפוקפקים מאוד – עובדות ופילוסופיה. אנחנו נתחיל עם – כל דרך שתבחרו לכנות זאת.

ילדים הן חיות קטנות ומגפתיות עמם אנו חייבים להתמודד תחת מגוון מבלבל של תנאים. במיוחד כאשר צרות ילדותיות מכניעות אותם אזי־אז אנחנו מגיעים לסוף דעתנו. אנו מכלים את חנות התנחומים חסרת הערך שלנו; ואז מכים אותם, מתייפחים, לישון. לאחר מכן אנו מתפלשים באבק של אלף שנה ושואלים את האל מדוע. כך אנו קוראים לצאת ממלכודת העכברים. באשר לילדים, איש אינו מבין אותם מלבד עוזרות זקנות, גבנים וכלבי רועים.

כעת מגיעות העובדות של מקרה בובת הסמרטוטים, המרופט² והעשרים וחמישה בדצמבר. בעשרה באותו חודש בתו של המיליונר איבדה את בובת הסמרטוטים שלה. בארמונו של המיליונר על ההדסון היו משרתים רבים, והם סרקו היטב את הבית ומגרשיו אך מבלי למצוא את האוצר האבוד. הבת הייתה ילדה בת חמש, ואחת מאותן חיות קטנות מושחתות שלעתים קרובות פוצעות את רגישותם של הורים עשירים על ידי מיקוד רגשותיהן בצעצוע המוני ולא יקר כל־שהוא במקום במכוניות משובצות יהלומים וכרכרות פוני³.

הילדה התאבלה בכאב ובכנות, דבר בלתי מובן למיליונר, עבורו שוק בובת הסמרטוטים היה מעניין כמו גז מפרץ המדינה⁴; ולגברת, אמה של הילדה, שהייתה כולה צורה – רוצה לומר, כמעט הכול, כפי שתראו. הילדה בכתה מבלי למצוא ניחומים ופיתחה עיניים חלולות, ברכיים נוקשות, הסתובבויות וקוריקילברטי במובנים רבים אחרים⁵. המיליונר חייך וטפח על כספותיו⁶ בביטחון.

מבחר תוצרת יצרני צעצועים צרפתים וגרמנים הובהלה במשלוחים מיוחדים לאחוזה אך רייצ'ל סירבה להתנחם. היא התייפחה בגלל ילדת הסמרטוטים שלה והייתה בעלת תעריף הגנתי גבוה⁷  כנגד כל טיפשות זרה. אז נקראו רופאים עם גינוני ההתייחסות המעודנים ביותר ושעוני העצר⁸. בזה אחר זה הם קשקשו לשווא בנוגע לפפטומנגנט ברזל ומסעות בים והיפופוספיטים עד ששעוני העצר שלהם הראו שהגיע הזמן להגיש חשבון להצגה או למקום⁹. לאחר מכן, כגברים, הם ייעצו שבובת הסמרטוטים תימצא מוקדם ככל האפשר ותושב להורתה המתאבלת.

הילדה נחרה בבוז כנגד תורת הריפוי, מצצה אגודל וייללה בגלל בטסי שלה. וכל אותו הזמן מברקים הגיעו מסנטה קלאוס, המציין שהוא יהיה כאן עד מהרה ומצווה עלינו להפגין רוח נוצרית אמיתית ולחדול מחדרי הביליארד ומדיניות השקעות ומחלקות צבאיות¹⁰ בשהות מספקת כדי להעניק לו קבלת פנים.

רוחו של חג המולד הפיצה את עצמה בכל מקום. הבנקים דחו הלוואות, המשכונאים הכפילו את חבורת עוזריהם, אנשים התנגשו בשוקיכם ברחובות עם מזחלות אדומות, תומאס וג'רמיה¹¹ בעבעו לפניכם על הדלפק בזמן שהמתנתם על רגל אחת, זרי צינית של הכנסת אורחים נתלו בחלונות החנויות, אלה שהיו להם 'תם קיבלו את פרוותיהם¹². בקושי ידעתם מה היה ההימור הטוב ביותר בכדורים – ביליארד, מסיבה, עש או שלג¹³.

זה לא היה זמן לאבד את בובת הסמרטוטים או את ליבכם.

אם חברו החוקר של ד"ר ווטסון היה נקרא לפתור את ההיעלמות המסתורית הזו הוא עשוי היה להבחין בעותק של הערפד על קירו של המיליונר. הוא היה מציע במהירות, בהכללה של עובדות, "סמרטוט ועצם ופקעת שיער". פליפ, טרייר סקוטי, שני לבובת הסמרטוטים בליבה של הילדה, כרכר דרך האולמות. פקעת השיער! אהה! X, הכמות שלא נמצאה, ייצג את בובת הסמרטוטים. אבל העצם? ובכן, כאשר כלבים מוצאים עצמות הם – תם ונשלם! זו היה¹⁴ מטלה קלה ופורה לבחון את רגליו הקדמיות של פליפ. הבט, ווטסון! אדמה – אדמה יבשה בין הבהונות. כמובן, הכלב – אבל שרלוק לא היה שם. לפיכך העניין התגלגל. אולם חקר פני השטח ואדריכלות חייבים להתערב.

ארמונו של המיליונר אכלס מרווח אצילי. לפניו הייתה מדשאה שכוסחה כיסוח מדוקדק כמו פניו של אדם מדרום־אירלנד יומיים לאחר גילוח. בצד אחד שלה, ופונה אל עבר רחוב אחר, הייתה שביעות רצון שמיימית שנגזמה לעלה¹⁵, והמוסך והאורוות. הכלבלב הסקוטי חטף את בובת הסמרטוטים מחדר הילדים, גרר אותה לפינה במדשאה, חפר בור וקבר אותה בחיקוי דרכם קברנים רשלניים. הנה לכם התעלומה שנפתרה ושום המחאות לכתוב לקוסם התת־עורי או מכתבים שנונים להעביר לסמל¹⁶. אז הבה ונרד ללב העניין, קוראים מייגעים – לב חג המולד של העניין.

פאזי¹⁷ היה שיכור – לא בצורה פרועה או חסרת אונים או פטפטנית, כפי שאתם ואני עשויים להיות, אלא בהגינות, כהלכה ובצורה לא פוגענית, כפי שהופך ג'נטלמן המאוכזב ממזלו¹⁸. פאזי היה חייל של אומללות. הדרך, ערמת השחת, ספסל הגן, דלת המטבח, הסיבוב המריר של מיטות־צדקה־עם־צרופות־של־מקלחת־אמבטיה, השאריות נטולות הערך ושפע הנדבנות המבזה של ערים גדולות – אלה היוו את פרקי ההיסטוריה שלו.

פאזי הלך לכיוון הנהר, במורד הרחוב שגבל בצד אחד בביתו וקרקעותיו של המיליונר. הוא ראה רגל של בטסי, בובת הסמרטוטים האובדת, בולטת כמו רמז לתעלומת רצח גמדית, מקברה שלא בעיתו בפינה של הגדר. הוא משך החוצה את העולל שהתעללו בו באכזריות, דחף אותו מתחת לזרועו והמשיך בדרכו, מזמזם שיר דרך של אחוותו ששום בובה שאי־פעם הובאה לחיי מקלט לא צריכה לשמוע. טוב בשביל בטסי שלא היו לה שום אוזניים. וטוב שלא היו לה שום עיניים שחסכו ממנה לראות עיגולים של שחור; שכן פניהם של פאזי והטרייר הסקוטי היו אלה של אחים, ולבה של אף בובת סמרטוטים לא יוכל לעמוד פעמיים בהפיכה לטרף של מפלצות מפחידות כאלה.

למרות שאתם עשויים לא לדעת זאת, המסבאה של גרוגן¹⁹ עומדת קרוב לנהר וקרוב לרגל הרחוב שבמורדו טייל פאזי. בגורגן שמחת חג המולד כבר השתוללה.

פאזי נכנס עם הבובה שלו. הוא תיאר לעצמו שכשחקן במשתה שבתאי²⁰ הוא עשוי להרוויח כמה טיפות מכוס ה"לחיים!"²¹.
הוא הושיב את בטסי על הבר ופנה אליה בקולניות ובהומור, מתבל את דיבורו במחמאות ודברי חיבה מוגזמים, כפי שאחד מארח את ידידתו. הבטלנים והסובאים סביב תפסו את הגיחוך שבדבר ושאגו. המוזג נתן לפאזי משקה. הו, הרבה מאיתנו נושאים בובות סמרטוטים.

"אחת לגברת?" הציע פאזי בעזות מצח, ותחב תרומה נוספת לאמנות מתחת לחזיית מעילו. הוא התחיל לראות אפשרויות בבטסי. הלילה הראשון שלו היה הצלחה. חזיונות של קרקס בידורי המגיע לעיר נחתו עליו. בקבוצה ליד התנור ישבו "יונה" מקארת'י, בלאק ריילי ומייק "אוזן אחת"²², נודעים וידועים לשמצה במחוז הזעום הקשוח שהשחיר את הגדה השמאלית של הנהר.

הם העבירו ביניהם עיתון הלוך וחזור. הידיעה שכל אצבע יציבה וגלויה הצביעה עליה הייתה מודעה שכותרתה "גמול של מאה דולר". על מנת להרוויח אותו יש להחזיר את בובת הסמרטוטים שאבדה, תעתה או נגנבה מאחוזתו של המיליונר. נראה שהצער עדיין זרע הרס, לא מרוסן, בחיקה של ילדה מלאת אמונה מדי. פליפ, הטרייר, קפץ ונענע את שפמו המגוחך לפניה, חסר כוח להסיח את דעתה. היא ייללה בעבור בטסי בפניהם של ההולכים, המדברים, האמאהים ובובות צרפתיות עוצמות עיניים וסיגליות²³. המודעה הייתה מוצא אחרון.

ריילי השחור הגיע מאחורי התנור ופנה לפאזי בדרכו המעוקלת החד־צדדית²⁴. חקיין²⁵ חג המולד, סמוק מהצלחה, תחב את בטסי תחת זרועו, והיה עתיד לעזוב לשם קיום פגישות מאולתרות במקום אחר.

"תגיד, בו," ריילי השחור אמר לו, "איפה הרמת ת'בובה 'זאת?"

"הבובה הזאת?" פאזי שאל, נוגע בבטסי עם האצבע המורה שלו כדי להיות בטוח שהיא זו שמתייחסים אליה. "מה, הבובה הזאת הוצגה לי על ידי הקיסר של בלקואסטין²⁶. יש לי שבע מאות נוספות בבית הכפרי שלי בניו פורט. הבובה הזאת…"

"תפסיק עם העניינים המצחיקים," ריילי אמר. "סחבת או סילקת אותה מהבית על הגבעה שם – אבל ז' לא חשוב. אתה רוצה לקחת 50 סנט בשביל הסמרטוטים ולקחת את זה מהר. הילד של אחי בבית אולי ירצה לשחק איתה. היי – מה?"²⁷

הוא הפיק את המטבע.

פאזי צחק צחוק מגרגר, חצוף, אלכוהולי בפרצופו. גשו למשרדו של מנהלה של שרה ברהנדרט והציעו לו שהיא תשוחרר מהופעתה הלילה כדי לבדר אולם מופעים בעיירה שכוחת־אל או חבורה ספרותית²⁸. אתם תשמעו את העתק צחוקו של פאזי. ריילי השחור אמד את פאזי במהירות עם עין האוכמנית שלו כפי שמתאבק עושה. ידו עקצצה לגלם את תפקיד הרומאי ולמשוך בכוח את סבינה הסמרטוטית מהלץ המאולתר שבידר מלאך לא מודע²⁹, אך הוא נמנע. פאזי היה שמן ומוצק וגדול. שלושה אינצ'ים של גופניות שהוזנה כהלכה, מוגנת מרוחות החורף על ידי לבנים מלוכלכים, התערבה בין חזייתו ומכנסיו. קמטים עגולים קטנים רבים מספור שסבבו סביב שרוולי מעילו וברכיו הבטיחו את איכות עצמותיו ושריריו. עיניו הכחולות הקטנות רחצו בלחות של זולתנות והרגשה גופנית רעה בגין שכרות, הביטו בכם בנועם אך ללא מבוכה. הוא היה משופע בשפם, בוויסקי ובבשר באופן מטיל אימה. לפיכך, ריילי השחור התחמק.

"מה תיקח בשביל זה אם ככה?" הוא שאל.

"כסף," אמר פאזי עם קשיחות צרודה, "לא יכול לקנות אותה."

הוא היה מבוסם מכוס האמן המתוקה הראשונה של הגשמה. להשיב בובת סמרטוטים בכחול כהה מגובבת באדמה על הדלפק, לנהל איתה שיחה חקיינית ולמצוא את ליבו מזנק לקולן של תשואות שהרוויח וגרונו צורב מנסכים ללא הגבלה שנמזגו לכבודו – האם מטבע שפל יכול לקנות ממנו הישגים כאלה? אתם תבינו שלפאזי היה את הלך הרוח.

פאזי יצא החוצה עם דרך ההילוך של אריה ים מיומן בחיפוש אחר בתי קפה אחרים לכבוש. על אף שאור הדמדומים של בין ערביים נראה אך בקושי, אורות התחילו לקשט את העיר בנקודות נוצצות כמו פופקורן שפורץ במחבת עמוקה. ערב אחד המולד, מצופה באופן חסר סבלנות, הציץ מעבר לקצה השעה. מיליונים התכוננו עבור חגיגותיו. ערים תיצבענה באדום. אתם עצמכם שמעתם את הצופרים והתחמקתם משיחי הצלף של השבתאיים.

"יונה" מקארתי, ריילי השחור, ומייק "אוזן אחת" ניהלו שיח נחפז מחוץ לגורגן. הם היו צרי חזה, בחורונים חיוורים, לא נלחמים בגלוי אך מסוכנים יותר בדרכי מלחמתם מהטורקים האיומים מכולם. פאזי, בקרב משוח בזפת, היה יכול לאכול את שלושתם. במפגש של לך־כפי־שהינך־חפץ גורלו כבר נחרץ. הם עקפו אותו בדיוק כאשר הוא ובטסי נכנסו לקזינו קוסטיגן³⁰. הם הטו אותו מהמסלול, ודחפו את העיתון תחת אפו. פאזי היה יכול לקרוא – ויותר.

"בחורים," הוא אמר, "אתם באמת חברי אמת ארורים. תנו לי שבוע לחשוב על זה."

נשמתו של אמן אמיתי מרווה עם קושי.

הבחורים ציינו בפניו בזהירות שהמודעות היו חסרות נשמה, ושחסרונותיו של היום עשויות לא להיות מסופקות עד מחר.

"מאה שלם," פאזי אמר, מהורהר ורגשני. "בחורים," הוא אמר. "אתם חברים אמיתיים. אני אלך ואתבע את הפרס. עסקי השעשועים אינם מה שהיו בעבר."

הלילה ירד בביטחון רב יותר. השלושה עקבו אחר צדדיו למרגלות הגבעה שעליה עמד ביתו של המיליונר. שם פאזי פנה אליהם בחריפות.

"אתם חבורה של כלבי בייגל צהובי פנים," הוא שאג. "הסתלקו."

הם התרחקו – מרחק קטן.

בכיסו של "יונה" מקארתי היה חלק של צינור גז בקוטר אינץ' ובאורך שמונה אינצ'ים. בקצה אחד שלו ובמרכזו היה פקק עופרת. חציו היה ארוז היטב עם מתכת הלחמה. ריילי השחור נשא קלע³¹, בהיותו בריון שגרתי. מייק "אוזן אחת" הסתמך על זוג אגרופני נחושת – נכס משפחתי שעבר בירושה.

"למה להביא ולקחת," ריילי השחור אמר, "כמישהו יעשה 'ת זה בשי'לך? תנו לו להוציא את זה החוצה אלינו. היי – מה?"

"אנחנו יכולים לזרוק אותו לנהר," אמר "יונה" מקארתי, "עם אבן קשורה לרגל שלו."

"אתם הבחורים מעייפים אותי," מייק "אוזן אחת" אמר בעצב. "הקידמה לא הגיעה לאף אחד מ'ם? תפזרו עליו קצת בנזין ותזרקו אותו בשביל הגישה – ובכן?"

פאזי נכנס בשער המיליונר וזגזג אל הכניסה המוארת ברכות של האחוזה. שלושת השדונים³² הגיעו לשער והשתהו – אחד מכל צד שלו, אחד מעבר לכביש. הם משמשו בביטחון את המתכת הקרה ורצועת העור שלהם.

פאזי צלצל בפעמון הכניסה, מחייך בטיפשיות ובחולמניות. חוש מורשת קדומים דחף אותו להושיט יד לכפתור כפפתו הימנית, אבל הוא לא לבש כפפות, לכן ידו השמאלית נשמטה, נבוכה. המשרת³³ המסוים שתפקידו היה לפתוח דלתות למשי ותחרות נרתע בתחילה בבהלה למראה פאזי אבל מבט שני הכניס את הדרכון שלו, כרטיס הכניסה שלו, ערבות היותו רצוי – בובת הסמרטוטים האובדת של בת הבית מטלטלת מתחת לזרועו.

פאזי הוכנס אל אולם גדול, מעומעם מזוהר אורות בלתי נראים. השכיר הלך וחזר עם משרתת והילדה. הבובה הוחזרה למתאבלת. היא הידקה את יקירתה האובדת לחזהּ ואז, עם האנוכיות המופרזת וגילוי הלב של הילדוּת, רקעה ברגלה וייללה בשנאה ופחד מהיצור הדוחה שהציל אותה ממעמקי הצער והייאוש. פאזי חילץ עצמו לתוך גישה משמחת וניסה את החיוך הטיפשי והדיבור הפטפוטי הקטן שאמור להקסים את ניצני השכל של הצעירים. הילדה צעקה ונגררה הלאה, מחבקת את בטסי שלה קרוב אליה. לאחר מכן הגיע המזכיר, חיוור, יציב, מלוטש, מחליק בנעלי סירה ומעריץ הוד וטקסיות. הוא ספר על ידו של פאזי עשרה שטרות של עשרה דולר, לאחר מכן הניח את עינו על הדלת, מעביר אותה לג'יימס, המשנה שלו, משדך את בעליו הדוחה של הפרס עם האחר, והניח לנעלי הסירה שלו לקחת אותו משם למחוזות מזכרתיים. ג'יימס אסף את פאזי עם מבט מצווה משלו וסחף אותו הרחק מדלת הכניסה.

כאשר הכסף נגע בכף ידו המלוכלכת של פאזי הדחף הראשון שלו היה להכניסו לעקביו, אבל מחשבה שנייה ריסנה אותו מאותה טעות חמורה של כללי התנהגות. זה היה שלו, זה ניתן לו. זה ו… הו, איזה גן עדן³⁴ הוא פתח למבט של עיני רוחו! הוא מעד לרגלי הסולם; הוא היה רעב, חסר בית, חסר חברים, ממורט, קר, נסחף; והוא החזיק בידו את המפתח לגן העדן של דבש הזהב שחמד בו. בובת הפיה הניפה שרביט עם ידה הממולאת סמרטוטים; וכעת לכל מקום שהוא עשוי ללכת הארמונות המכושפים עם הדומים מצוחצחים ונוזלים אדומים קסומים בכוסות נוצצות ייפתחו בפניו.

הוא הלך בעקבות ג'יימס אל הדלת. הוא השתהה שם בזמן שהמשרת³⁵ פתח עבורו לרווחה את דלת התולענה הגדולה והמרשימה, כדי שיעבור אל האולם לפני היציאה. מעבר לשערים המחושקים ברזל בכביש הראשי ריילי השחור ושני חבריו טיילו בנינוחות, ממשמשים מתחת למעיליהם את כלי הנשק הקטלניים שיפעלו באופן בלתי נמנע להפוך את הפרס על בובת הסמרטוטים – שלהם. פאזי עצר בדלת המיליונר וחשב לעצמו. כמו ענפים קטנים של דבקן על עץ מת, מחשבות ירוקות חיות וזיכרונות החלו לקשט את מוחו המבולבל. הוא היה שיכור למדי, להזכירכם, וההווה התחיל להתעמעם. הזרים ומקלעות הפרחים המקודשות עם פירותיהן האדומים שהפכו את האולם הגדול לעליז – היכן ראה דברים כאלה בעבר? במקום כל־שהוא הוא ידע רצפות ממורקות וריחות פרחים רעננים בחורף, ו – מישהו בבית שר שיר שהוא חשב ששמע בעבר. מישהו שר ומנגן בנבל. כמובן, היה זה חג המולד – פאזי חשב שהוא היה ככל הנראה שיכור מאוד להתעלם מכך – ואז הוא יצא מההווה ושם חזרה אליו מעבר בלתי אפשרי, נעלם, שאין לשנותו, איזו רוח רפאים לבנה טהורה, ארעית, נשכחת – הרוח של האצילות המחייבת³⁶ .
על ג'נטלמן דברים מסוימים מוטלים³⁷.

ג'יימס פתח את הדלת החיצונית. שטף אור עבר דרך שביל החצץ אל שער הברזל. ריילי השחור, מקארתי ומייק "אוזן אחת" ראו, ובחוסר זהירות משכו את חגורת הבטן המאיימת שלהם קרוב יותר אל השער. עם מחווה תקיפה יותר שאדונו של ג'יימס השתמש או היה מסוגל להשתמש אי־פעם, פאזי כפה על המשרת לסגור את הדלת.

על ג'נטלמן דברים מסוימים מוטלים.
בפרט בעונת חג המולד.

"זה נה – נהוג," הוא אמר לג'יימס המבולבל, "כאשר ג'נטלמן מבקר בערב חג המולד, להעביר את מחמאות העונה לגבירת הבית. ת' מבין? אנ'לא יזוז עד שתעביר ת'מחאות לגברת הבית, 'תה מבין?"

היה ויכוח. ג'יימס הפסיד. פאזי הרים את קולו ונשא אותו דרך הבית באופן בלתי נעים.
לא אמרתי שהוא היה ג'נטלמן. הוא היה פשוט קבצן שזכה לביקור של רוח רפאים³⁸.

פעמון מכסף צלצל³⁹. ג'יימס הלך להיענות לקריאתו, מותיר את פאזי במבואה. ג'יימס הסביר במקום כל־שהוא למישהו. לאחר מכן חזר והוביל את פאזי אל הספרייה. הגבירה נכנסה רגע לאחר מכן. היא הייתה יפה וקדושה יותר מכל תמונה שפאזי ראה. היא חייכה ואמרה משהו בנוגע לבובה. פאזי לא הבין זאת; הוא לא זכר דבר בנוגע לבובה. משרת⁴⁰ הכניס שתי כוסות קטנות של יין תוסס על מגשון כסף⁴¹. הגברת נטלה אחת. השנייה הוגשה לפאזי. כשאצבעותיו נסגרו על גבעול הגביע הגבוה, נכותו נשרה ממנו לרגע קצר אחד. הוא יישר את עצמו והזמן, כה לא משתף פעולה עם רבים מאיתנו, חזר לאחור כדי לסייע לפאזי. רוחות רפאים נשכחות, לבנות יותר מזקני סנטה קלאוס המזויפים והראוותנים ביותר⁴², עלו בלהבות הוויסקי של גורגן.

מה היה לאחוזתו של מיליונר לעשות עם אולם וירג'יניה ארוך מצופה עץ, שבו הרוכבים התקבצו סביב קערת משקה כסופה⁴³, שותים את הרמת הכוסית העתיקה של הבית? ומדוע תהיינה נקישות פרסות סוסי המרכבות ברחוב הקפוא קשורות באיזו צורה שהיא לצליל הציידים המאוכפים, הרוקעים תחת מחסה המרפסת המקורה המערבית⁴⁴? ומה היה קשור פאזי לכל זה?

הגברת, מתבוננת בו מעבר לכוסה, הניחה לחיוכה המתנשא להתפוגג כמו שחר מדומה. עיניה הרצינו. היא ראתה משהו מתחת לסחבות ולפאות הלחיים הסקוט טרייריות שלא עלה בידה להבין, אבל זה לא היה חשוב.

פאזי הרים את כוסו וחייך ללא הבעה.

"ס-סליחה, גברת," הוא אמר, "אבל לא יכלתי לעזוב מ'לי להח'יף מחמ'ות העונה עם גב'ת הבית. זה נגד עקרונות 'ל ג'נטלמן לעשות ת'זה." ואז הוא התחיל בדברי הברכה העתיקים שהיו מסורת בבית שבו גברים לבשו קפלי תחרה⁴⁵ ופודרה.

"הברכות של שנה נוספת…"

זכרונו של פאזי הכשיל אותו. הגבירה עודדה אותו.

"תהיינה על ארץ זו."

"… האורח…" פאזי גמגם.

"ועל זו שעבורה…" הגבירה המשיכה עם חיוך מוביל.

"הו, תפסיקי את זה," פאזי אמר בנימוס גרוע. "אני לא יכול לזכור. שותה הרבה⁴⁶."

פאזי ירה את חיצו. הם שתו. הגברת חייכה שוב את חיוך מעמדה. ג'יימס הקיף אותו כליל והוביל אותו שוב לדלת הכניסה. מוזיקת הנבל עדיין נסחפה ברכות דרך הבית. בחוץ, ריילי השחור נשף על ידיו הקרות וחיבק את השער.

"אני תוהה," הגברת אמרה לעצמה, מהרהרת, "מי… אבל היו רבים כל־כך שבאו. אני תוהה האם הזיכרון הוא קללה או ברכה עבורם, אחרי שנפלו כה נמוך."

פאזי ומלווהו היו כמעט ליד הדלת. הגברת קראה: "ג'יימס!". ג'יימס נע חרש בצייתנות, מותיר את פאזי ממתין בצורה לא יציבה, עם ניצוצה החולף של היעלמות האש השמיימית. בחוץ, ריילי השחור רקע ברגליו הקרות והיטיב את אחיזתו על חלקו בצינור הגז.

"אתה תלווה את האדון הזה," הגברת אמרה, "לקומה התחתונה. לאחר מכן תגידי ללואי להוציא את המרצדס ולקחת אותו לכל מקום שהוא חפץ ללכת."