מושבי הרברבן

Array
(
    [0] => WP_Term Object
        (
            [term_id] => 18
            [name] => סיפורים ותרגומים
            [slug] => stories-and-translations
            [term_group] => 0
            [term_taxonomy_id] => 18
            [taxonomy] => category
            [description] => 
            [parent] => 0
            [count] => 132
            [filter] => raw
            [cat_ID] => 18
            [category_count] => 132
            [category_description] => 
            [cat_name] => סיפורים ותרגומים
            [category_nicename] => stories-and-translations
            [category_parent] => 0
        )

)

מושבי הרברבן¹

זהוב ביום וכסוף בלילה, שביל חדש מוביל אותנו עכשיו על פני האוקיינוס ההודי. מלכים שחרחרים ונסיכים מצאו את בומביי שלנו במערב ומעטים שביליהם שאינם מובילים לברודווי במסעם להעריץ ולראות.

אם ההזדמנות תוביל אתכם אי־פעם קרוב למלון שמעניק מקלט ארעי לאחד מאותם מטיילים אצילים² נהדרים, אני מייעץ לכם לחפש את לוקולוס פולק³ בקרב פקעת הציידים הרפובליקנים⁴ אשר צרים על כניסותיו. הוא יהיה שם. תזהו אותו על פי פניו האדומים, הערניים, דמוי אף־וולינגטון⁵, על פי התנהלותו של זהירות עצבנית המעורבת בנחישות, על פי הארשת הבדויה של חוסר סבלנותו העסוקה של היוזם או סוכן הבורסה, על פי עניבתו האדומה־בהירה, המפצה באבירות על שגיאות חליפת הסרג' הכחולה והממורטת⁶ שלו, כמו דגל קרב שעדיין מתנוסס מעל מטרה אבודה.

אני מצאתי אותו רווחי וכן גם אתם עשויים. כשאכן תחפשו אחריו, הסתכלו בקרב קבוצת הסוסים הבהירים של הבדואיים הצרים על שורת המשמר של מאבטחי ומזכירי השליטים המטיילים בקרב הגאוניות הזועמת⁷ של אחר הצהריים הערביים שמתאספים כדי להעלות דרישות מדהימות ומחרידות על מזוודותיו של הנסיך⁸.

ראיתי את מר פולק לראשונה יורד במדרגות המלון שבו שהה הוד רוממתו שליט בארודה⁹, הנאור ביותר מקרב נסיכי המרתי¹⁰, שאכל, מאוחר יותר, לחם ומלח בכְּרַך המערב שלנו¹¹.

לוקולוס זז במהירות, כאילו הונע על ידי כוח מוסרי רב־עוצמה שאיים להפוך בקרוב לגופני. מאחוריו עקבו באופן צמוד כוח התנועה – בלש המלון, עם כובע אלפיני לבן נצחי¹², אף של נץ, שרשרת שעון עקשנית ועידון קולני באופן שבו אמר את האמת. צמד שוערים במדים בעקבי נעליו שימרו את הנימוסים החלקים של המלון, מתכחשים באווירת ההתנתקות שלהם לכל חשד לפיו יצרו יחידת שמירה של הרחקה.
בטוח על המדרכה, לוקולוס פולק פנה וניער אגרוף מנומש אל מול החאן¹³. ולשמחתי החל לשאוף עלבון עמוק במילים מוזרות:

"רוכב בימים, כן?"¹⁴ הוא קרא בקול רם ובבוז. "רוכב על פילים במושבים¹⁵ וקורא לעצמו נסיך! מלכים – כ'ן! בא הנה ומדבר סוס¹⁶ עד שאתה חושב שהוא היה נשיא; ואז הולך הביתה ורוכב בחדר אוכל פרטי שנקשר לפיל. נו, נו, נו!"

ועידת ההרחקה נסוגה בשקט. מבזה הנסיכים פנה אלי וצרד באצבעותיו.

"מה אתה חושב על זה?" צעק בלעג. "שליט בארודה רוכב בפיל במושב! וישנו את ביקראם שמשר יאנג הזקן, מהבהב הלוך ושוב את שביל החזירים לקטמנדו על אופנוע. האם זה לא מהרג'ה אותך? והשאה הפרסי, שצריך להיות מולי על הנקודה בשביל לפחות שלושה, יש לו את הרגל המצע לנוסע אחד. והנסיך עם הכובע המצחיק מקוריאה – אתה לא חושב שהוא יכול להרשות לעצמו להסתובב לאיטו על סוס פלפרי לבן כחלב פעם בשושלת או שתיים? לא עושה דבר! הרעיון שלו על חיוב הבלקלאווה הוא לתחוב את חצאיותיו תחתיו ולעשות את המייל שלו בשישה ימים על פני דיר החזירים של סיאול בעגלת שוורים. זה הסוג של שליטים מבקרים שמגיעים לארץ הזאת עכשיו. זו עסקה קשה, חבר."¹⁷

מלמלתי כמה מילים של אהדה, אך הן היו חסרות מובן שכן לא הייתי מודע לתרעומתו כנגד השליטים שנצנצו, דמויי כוכבים נופלים, מדי פעם בפעם על חופינו.

"האחרון שמכרתי," המשיך המרוגז, "היה לפשה הטורקי בעל שלושת זנבות סוס שהגיע לפני שנה. חמש מאות דולר הוא שילם בעבור זה, בקלות. אני אומר לתליין או למזכיר שלו – הוא היה סוג של יהודי או סיני – 'הגרדום הטורקי אוהב סוסים, אם כן?'"¹⁸

"'הוא?' אומר המזכיר. 'ובכן, לא. יש לו אשה גדולה ושמנה בהרמון המכונה דורה הרעה שהוא לא אוהב. אני מאמין שהוא מתכוון לאכוף אותה ולהרכיב אותה מעלה ומטה בטיילת של גני בלבול מספר פעמים בכל יום¹⁹. אין לך זוג של דורבנות ארוכים במיוחד שתוכל להוסיף לעסקה?' כן, אדוני; יש מעט מאוד רוכבים מחוספסים אמיתיים בקרב הספורט המלכותי בימים אלה."

מיד כאשר לוקולוס פולק התקרר מספיק הרמתי אותו ובמאמץ לא גדול יותר משהייתם מפעילים כדי לשכנע אדם טובע לאחוז בקש, פיתיתי אותו להתלוות אלי לפינה קרירה בבית קפה אפלולי.

לאחר זמן־מה הניח לפנינו משרת שֵׁכָר²⁰ ולוקולוס פולק דיבר אלי, משייך את סיבת הכיתור שלו לפרוזדור הנסיכים על הארץ.

"שמעת אי־פעם על מסילת הרכבת ס.א וא. פ. בטקסס?²¹ ובכן, זה לא עולה בקנה אחד עם נדבנות הסיוע השומרוני של השחקנים²². הייתי בדרך הזו מנהל חבורה קיצית של לועסי מסטיק ותחביר שהפעילו את גני איידלוילד בכפרונים המערביים²³. כמובן, התפרקנו לחתיכות כאשר העוזרת ברחה עם הספר הנודע של בייוול²⁴. אני לא יודע מה קרה לשאר החבורה. אני מאמין שהיו כמה משכורות שהיה צריך לשלם והפעם האחרונה שבה ראיתי את הלהקה הייתה כשאמרתי להם שארבעים ושלושה סנט היו כל מה שהאוצר הכיל²⁵. אני אומר שמעולם לא ראיתי אף אחד מהם לאחר מכן אבל שמעתי אותם למשך כעשרים דקות. לא היה לי זמן להסתכל אחורה. אבל אחרי החשיכה יצאתי מהיער ופגשתי בסוכן של א.ס וא.פ. למטרות תחבורה. הוא הושיט לי מיד את אדיבותה של מסילת הברזל כולה, אך הזהיר אותי בחביבות לא לעלות על אף אחד מכלי התחבורה הרכבתיים²⁶.

קרוב לשעה עשר בבוקר המחרת אני יוצא מהקשרים²⁷ לתוך כפר שקורא לעצמו עיר אטסקוסה²⁸. קניתי ארוחת בוקר בשלושים סנט וסיגר בעשרה סנט ועמדתי ברחוב הראשי מלהטט את שלוש הפרוטות שבכיסי – מרושש לחלוטין. איש בטקסס עם רק שלושה סנט בכיסו לא טוב יותר מאדם שאין לו שום כסף וחייב שני סנט.

אחד התרגילים האהובים על המזל הוא להספיג אדם בשביל הדולר האחרון שלו במהירות כזו שאין לו את הזמן לראות את זה. שם הייתי בחליפה נהדרת משובצת כחול וירוק של סנט לואיס תפורה לפי מידה וסיכת צעיף של שמונה־עשר קראט של נחושת גפרתית²⁹, ללא כל תקווה באופק למעט שתי התעשיות הגדולות של טקסס: שדות הכותנה ודירוג מסילות רכבות חדשות. מעולם לא קטפתי כותנה ומעולם לא חיבבתי דירוג, כך שלהשקפה היו קצוות בכחול עז.

לפתע פתאום, בזמן שעמדתי על שפת מדרכת העץ, נפלו מהשמים שני שעוני זהב באמצע הרחוב. אחד פוגע בגוש של בוץ ומקלות. האחר נופל קשה ומתפוצץ, יוצר רסס יפה של קפיצים קטנים וברגים וגלגלים. אני מסתכל למעלה³⁰ כדי לראות בלון או ספינת אוויר אבל לא רואה אף אחד. אני יורד מהמדרכה לבדוק.

אבל אני שומע כמה צרחות ורואה שני גברים רצים במעלה הרחוב בסרבלי עור ומגפיים בעלי עקבי גבוה וכובעי עגלה³¹. גובהו של גבר אחד הוא שישה או שמונה רגל, עם מפרקים חופשיים³² וארשת יצוקה של שברון לב. הוא מרים את השעון שנתקע בבוץ. הגבר האחר, קטן עם שיער ורוד ועיניים לבנות, הולך לתיבה הריקה ואומר 'ניצחתי'. אז רואה השחורות הנעלה מתכופף לנרתיק האקדח הכרוך סביב רגלו³³ ומושיט מלוא החופן של חתיכות זהב בשווי עשרים דולר לחברו הלבקן. אני לא יודע כמה כסף זה היה; זה נראה לי גדול כמו קרן תבליט של רעידת אדמה.

'אני אקבל את התיק הזה כאן מלא בעבודות,' אומר הנמוך, 'ולזרוק אותך שוב בשביל חמש מאות.'

'אני בפנים,' אומר האיש הגבוה. 'אני אפגוש אותך במסבאת הכלב המעושן בעוד שעה מעכשיו.'

האיש הקטן ממהר הלאה במין תנועה שוויצרית אל עבר חנות תכשיטים. האדם שבור הלב מתכופף ונוטל מבט טלסקופי על הסִדְקִית³⁴ שלי.

'זו תלבושת חלקלקה אדירה של בגדים שיש עליך, אדון איש,' אומר הוא. 'אני מוכן להתערב על סוס שאף פעם לא רכשת את הזכות, הכותרת והעניין ולבגדים האלה בעיר אטסקוסה.'

'מה, לא,' אומר אני, מוכן מספיק להחליף אישיות עם האנדרטה העשירה הזו של מרה שחורה. 'יש לי את החליפה הזו שנתפרה במיוחד מקו מיוחד של ערמות מעילים, לבוש והתנשפויות בסנט לואיס. האם תתנגד לשים אותי,' אומר אני, 'על התחרות הזו של השלכת שעונים? אני רגיל לראות חתיכות זמן שמקבלות יחס עם יותר נימוס והערכה – מלבד שעוני נשים, כמובן, שמטבעם עוברים התעללות כשמפצחים אגוזים 'תם ולוקחים 'תם להציג תמונות.'³⁵

'אני וג'ורג',' הוא מסביר, 'עולים מהחווה, עושים כיף אדיר. עד החודש האחרון היינו בבעלותנו ארבעה חלקים של שטח מרעה מושקה למטה בסן מיגל. אבל הנה מגיע אחד מאותם מחפשי נפט ומתחיל לקדוח. הוא פוגע בבאר נפט שמזרים החוצה עשרים אלף – או אולי היה זה עשרים מיליון – חביות שמן ליום. ואני וג'ורג' מקבלים מאה חמישים אלף דולר – שבעים וחמישה אלף דולרים כל אחד – בשביל האדמה. אז מדי פעם בפעם אנחנו אוכפים את הסוסים ורוכבים לעיר אטסקוסה לכמה ימים של התרגשות ונזק³⁶. הנה צרור קטן של כסף שמשכתי מהבנק הבוקר,' אומר הוא ומציג גליל שטרות של עשרים וחמישים, גדול כמו כרית של קרון שינה. הספרונים הצהובים זהרו כמו שקיעה על קצת הגמלון של האסם של ג'ון ד.³⁷. הרגשתי חולשה בברכיים והתיישבתי על קצה מדרכת הקרשים.

'בטח בזבזת הרבה זמן על מרחק מאוד גדול³⁸,' המשיך השמן הזה לשמן אותנו. 'אני לא צריך להיות מופתע אם ראית ערים חיות יותר מעיר אטסקוסה. לפעמים זה נראה לי שחייבות להיות כמה יותר דרכים לבלות משיש כאן, במיוחד כשיש לך מלא כסף ולא אכפת לך לבזבז אותו.'

אז האפרוח הזה של אימא קארי³⁹ מהמדבר מתיישב לידי ואנחנו מנהלים שיחה חגיגית. נראה שהוא היה עני. הוא חי במחנות חווה כל חייו והוא הודה בפני שרעיון המותרות העליון שלו היה לרכב לתוך מחנה, עייף מאיסוף החיות, לאכול שמינית של שעועית מקסיקנית, לקשור את מוחו עם כוסית ויסקי גולמי⁴⁰ וללכת לישון כשהמגפיים שלו משמשים ככרית. כשהאסדה העמוסה בכסף לא צפוי מגיעה אליו ואל השותף הורוד אבל השובב שלו, ג'ורג', והם הולכים במהירות למצבור הזה של בתי שימוש⁴¹ המכונה עיר אטסקוסה, אתה יודע מה קורה להם. היה להם כסף לקנות כל מה שהם רצו אבל הם לא ידעו מה לרצות. הרעיונות שלהם על בזבזנות היו מוגבלים לשלושה ויסקי, אוכפים ושעוני זהב. אם היה משהו אחר בעולם להשליך עליו הון, הם מעולם לא שמעו עליו. לכן, כשהם רצו לחוות זמנים חמים⁴², הם רכבו לתוך עיר וקיבלו מדריך עיר ועמדו לפני המסבאה הראשית והזמינו את האוכלוסייה לפי סדר אלפביתי למשקאות בחינם. אז הם היו מזמינים שניים או שלושה אוכפי קליפורניה חדשים מהחנווני ומשחקים משחק השלכות⁴³ על המדרכה עם חתיכות זהב של עשרים דולר. ההתערבות מי יכול להשליך את שעון הזהב שלו למרחק הרב ביותר הייתה הברקה של ג'ורג' אבל אפילו זה התחיל להיות חד־גוני.

האם הייתי מוכן להזדמנות?⁴⁴ הקשב.

תוך שלושים דקות השלכתי תיאור מילולי ססגוני ועשיר של הנאות העיר שגרמו לחיים בעיר אטאסקוסה להיראות משעממים כמו טיול לקוני איילנד עם אשתך. תוך עשר דקות נוספות לחצנו ידיים על הסכם שבו הייתי צריך להתנהג כמדריכו, פרשנו וחברו בענייני שתייה ודרכי נועם⁴⁵. וסולומון מילס⁴⁶, זה היה שמו, היה צריך לשלם את כל ההוצאות למשך חודש. בסוף זמן זה, אם פעלתי נכון כמנהל כללי של החיים הפרחחים, הוא היה צריך לשלם לי אלף דולר. ואז, כדי לסגור את העסקה, קראנו את הרשימה השמית של עיר אטסקוסה ושמנו את כל אזרחיה מלבד הגבירות והקטינים תחת השולחן, מלבד אדם אחד ששמו הוראס ווסרוולט סנט קליר⁴⁷. רק בשביל זה קנינו מלוא הכובע שעוני כסף זולים ודחקנו בו לצאת מהעיר 'תם. בסוף גררנו את מכין הרתמות מחוץ למיטה והושבנו אותו לעבוד על שלושה אוכפים חדשים ואז הלכנו לישון על מסלול מסילת הרכבת בתחנה, רק כדי להרגיז את הס.א וא. פ.. תחשוב שיש לך שבעים חמישה אלף דולר ותנסה להתחמק מהחרפה של למות עשיר בעיר כזאת!

ביום המחרת ג'ורג', שהיה נשוי או משהו, פנה חזרה לחווה. אני וסולי, כפי שעכשיו קראתי לו, התכוננו לנער את כדורי הנפטלין שלנו ולעופף את דרכנו כנגד אורות הקשר של המזרח המשמח והערב לאוזן.

'לא עוצר בשום אופן,' אומר אני לסולי, 'מלבד כדי לגרום לך להסתפר ולהתלבש. זו לא חיית מחמד מזויפת מטקסס.' אומר אני, 'שם אתה אוכל ביצת צ'ילי קון קרנה ואז צועק "וופי!" על פני הכיכר. אנחנו הולכים עכשיו כנגד החיים הגבוהים האמיתיים. אנחנו הולכים להתערבב במערכת שנושאת ספיץ, לובשת מעיל עליון ומכה את הקרקע בנקודות גבוהות⁴⁸.'

סולי שם שש מאות דולר בחשבונות של מאה בכיס אחד של הברווזים החומים שלו ושטרי מטען לעשרת אלפים דולר בבנקים מערביים באחר. אז חידשתי יחסים דיפלומטיים עם ס.א וא.פ. ואנחנו מטיילים בכיוון צפון־מערב בנתיב המעגלי שלנו לגני התבלינים של היאנקי אוריינט⁴⁹.

עצרנו בסן אנטוניו זמן רב מספיק בשביל סולי לקנות כמה בגדים ושמונה סיבובים של משקאות בשביל אורחי ועובדי מלון מנגר⁵⁰ ולהזמין ארבעה אוכפים מקסיקנים עם קישוטי כסף ובשר של אנגורה לבנה שנשלח אל המחנה⁵¹. משם עשינו קפיצה גדולה לסנט לואיס. הגענו לשם בזמן לארוחת ערב והנחתי את טביעת האגודלים שלנו על ספר האורחים של המלון היקר ביותר בעיר.

'עכשיו,' אומר אני לסולי, עם קריצה לעצמי, 'הנה תחנת הארוחה הראשונה שפגענו שם נוכל לקבל צלחת שעועית ממש טובה'. ובזמן שהוא היה למעלה בחדר שלו מנסה לשאוב מים מצינור הגז, הכנסתי אצבע אחת בלולאת הטוקסידו של המלצר הראשי, פירקתי אותו⁵², הכנסתי שטר של שני דולר וסגרתי אותו שוב.

'פרנקויז,' אומר אני, 'יש לי חבר כאן לארוחת ערב שמתקיים במשך שנים על מדגנים וסיגרים זולים ארוכים ודקים. אתה רואה את השף ומזמין לנו ארוחת ערב כמו שהגשת לדייב פרנסיס וסוכן הנוסע הכללי של הר הברזל כשהם אכלו כאן. יש לנו יותר מאוהל של ברנהרדט מלא כסף ואנחנו רוצים ששקיות האף תהיינה דחוסות עם כל המעדנים של השף. כסף הוא לא בעיה. עכשיו, הראה לנו.'⁵³

בשעה שש אני וסולי התיישבנו לארוחת ערב. סעודה! לא נראה דבר כזה מאז חטיף קמבון. הכול הוגש בבת אחת. השף קרא לזה דינאי אה לה פוקר. זה היה דבר מפורסם בקרב הגרגרנים של המערב. ארוחת הערב באה בשלושה סוגים. היו שם עופות גינאה, חזירי גינאה ובירה ג'ניס; עגל צלוי, מרק צב מדומה ופטה עוף; ביצי דגים, קוויאר וטפיוקה; ברווז בבד אברזין, חזיר בבד אברזין וארנב בזנב כותנה; עוף פילדלפיה, חלזונות מטוגנים וג'ין של שזיף בר… וכן הלאה, בשלשות. הרעיון היה שאכלת מהם כמעט כל מה שהיית יכול ואז המלצר לוקח את השאריות ונותן לך אגסים להתמלא מהם⁵⁴. הייתי בטוח שסולי היה עשוי להיות מדוגדג עד מוות עם הידיים האלה, לאחר רצף כלב הצאן האנגלי העתיק שהוא אכל בחווה⁵⁵ והייתי מעט חרד שהוא עלול, שכן לא זכרתי שהוא כיבד את המאמצים שלי עם חיוך מאז שעזבנו את אטסקוסה.

היינו בחדר האוכל הראשי והיה שם קהל לבוש היטב, כולם מדברים בקול ובהנאה על שני הנושאים של סנט לואיס, אספקת המים וקו הצבע⁵⁶. הם מערבבים את שני הנושאים כל־כך מהר שזרים חושבים לעתים קרובות שהם מדברים על צבעי מים וזה נתן לעיר הישנה משהו כמו נציג כמו מרכז אמנותי⁵⁷. ושם בפינה ניגנה להקה טובה של כלי נשיפה⁵⁸ ועכשיו, אני חושב, סולי יהפוך להיות מודע לשבועות הרוחניות של החיים המזינים והמשמחים את המערכת שלו. אבל לא, מונג פראנג⁵⁹.

הוא נעץ בי מבט מעבר לשולחן. היו ארבעה מטרים מרובעים של זה, נראה כמו שביל של ציקלון ששוטט דרך מכלאת בקר, חוות עופות, גן ירקות וטחנת פשתן אירית. סולי מתרומם ומתקרב אלי.

'לוק,' אומר הוא, 'אני די רעב אחרי הנסיעה שלנו. חשבתי שאמרת שיש להם קצת שעועית כאן. אני יוצא החוצה להשיג משהו שאני יכול לאכול. אתה יכול להישאר ולהתנהג בצורה מטופשת עם מערך האוכל המלאכותי הזה אם אתה רוצה.'

'חכה רגע,' אומר אני.

קראתי למלצר והטחתי ס. מיילס⁶⁰ על גב ההמחאה בשביל שלושים דולר וחמישים סנט.

'למה אתה מתכוון,' אומר אני, 'כשאתה משרת ג'נטלמנים עם המון משא שרק מתאים למלח⁶¹ על ספינת קיטור המיסיסיפי? אנחנו הולכים להשיג משהו הגון לאכול.'

הלכתי ברחוב עם תושב המישורים⁶². הוא ראה חנות אוכפים פתוחה וקצת מהעצבות נמוגה מעיניו. נכנסנו פנימה והוא הזמין ושילם בעבור שני אוכפים נוספים – אחד עם קרן כסף יצוקה, יתדות וקישוטים ואִמְרָה בעובי ששה אינץ' של זרקונים וחיקוי של אבני אודם⁶³ סביב הדשים. השני היה צריך להיות בעל קרן זהב מותקנת, ארכובות מרובעות מצופות ועור משובץ עם תכשיט חרוזי כסף במקום שבו הוא עשוי לעמוד. אחד־עשר אלף דולר השניים עלו לו.

אז הוא יוצא ופונה אל עבר הנהר, עוקב אחר אפו. ברחוב צדדי קטן שבו אין שום רחוב ושום מדרכות ושום בתים הוא מוצא מה שהוא מחפש. אנחנו נכנסים לצריף עלוב ומתיישבים על ספסלים גבוהים בקרב סוורים ואנשי ספינות ואוכלים שעועית עם כפיות פח. כן, אדוני, שעועית – שעועית מבושלת עם חזיר ממולח.

'די חשבתי שנרביץ כמה בדרך הזו,' אומר סולי.

'מענג,' אומר אני, 'המזון המסוגנן של המלון עשוי לפנות לכמה אבל לא בשבילי. תן לי את שולחן העזים המחוספס.'⁶⁴

כשנכנענו לשעועית הובלתי אותו מחוץ לברזנט – מעלה אדים מתחת לעמוד תאורה ומוציא עיתון יומי עם מדור השעשועים מקופל כלפי חוץ.

'אבל עכשיו, איזה סיבוב עליז של הנאה,' אומר אני. 'הנה אחד מהמופעים של האל קיין⁶⁵ וחברת מכלאת בקר ב"המלט" והחלקה במגרש של קרן חלולה⁶⁶ ושרה ברנאר⁶⁷ וחברת הבורלסק של שייפלי סיירנס⁶⁸. אני צריך לחשוב, עכשיו, שהשייפלי…'

אבל מה עושה אותו אדם בריא, עשיר וחכם אם לא להרים את זרועותיו אל חלונות הקומה השנייה ומפהק בקולניות.

'אני חושב שאלך למיטה,' אומר הוא; 'זה בערך הזמן שלי. סנט לואיס הוא סוג של מקום שקט, לא ככה?'

'הו, כן,' אומר אני; 'מאז שמסילות הרכבת התרוצצו כאן העיר כמעט נהרסה. ועמותות הבנייה וההלוואה והיריד פחות או יותר הרגו אותה. כנראה שכדאי שנלך למיטה. עם זאת, חכה עד שתראה את שיקגו. האם נקבל כרטיסים בשביל ה"משב הגדול"⁶⁹ מחר?'

'כדאי לעשות את זה מאשר לא לעשות,' אומר סולי. 'אני חושב שכל הערים האלה הן אותו הדבר.'

ובכן, אולי המלווה החכם והמנצח האישי לא נפלו חזק בשיקאגו! לולוויל־על־האגם⁷⁰ אמור לכלול שניים או שלושה דברים בחישוב שלו כדי לשמור את המבקר הכפרי ערני לאחר שהעוצר מצלצל. אבל לא בעבור אוכל העשב של פמפאס!⁷¹ ניסיתי אותו עם תאטראות, נסיעות במכוניות, הפלגות באגם, ארוחות ערב של שמפנייה וכל ההמצאות הקטנות האלה שמחזיקות את החיים הפשוטים בגבולות הגיוניים⁷² אך לשווא. סולי הפך עצוב יותר ויותר מיום ליום. ואני התחלתי לחשוש בנוגע למשכורת שלי וידעתי שהייתי חייב להשתמש בקלף החבר המועדף שלי. לכן הזכרתי לו את ניו יורק והודעתי לו שהערים המערביות האלה היו לא יותר מאשר שערי כניסה לעיר האדירה מוקפת החומה של הדרוושים המסתחררים⁷³.

אחרי שקניתי את הכרטיסים התגעגעתי לסולי. הכרתי את הרגליו עד אז כך שבתוך מספר שעות מצאתי אותו בחנות אוכפים. היו להם כמה רעיונות חדשים שם בדרך של עצים וחגורות שנדדו מטה ממשטרת ההרים הקנדית וסולי היה כל־כך מעוניין שהוא כמעט נראה כמי שהשלים עם הצורך לחיות. הוא השקיע שם קרוב לתשע מאות דולר.

בתחנת הרכבת טלגרפתי לאיש מחנות סיגרים שהכרתי בניו יורק כדי שיפגוש אותי במעבורת של רחוב עשרים ושלוש עם רשימה של כל חנויות האוכפים בעיר. רציתי לדעת היכן לחפש אחרי סולי כשהוא הולך לאיבוד.

עכשיו אספר לך מה קרה בניו יורק. אני אומר לעצמי: 'החבר היירז'דה⁷⁴, אתה רוצה להיות עסוק ולגרום לבגדד להיראות יפה בשביל הסולטן העצוב של ארשת הפנים החמוצה או שזו תהיה הקשת בשבילך⁷⁵.' אבל אף פעם לא היה לי ספק שאוכל לעשות זאת.

התחלתי אתו כמו שהיית מאכיל אדם מורעב. הראיתי לו את מכוניות הסוסים בברודווי ואת סירות המעבורת של סטטן איילנד. ואז ערמתי עליו את התחושות אבל תמיד שמרתי צרור רגשות חמים יותר בשרוולי.

בסוף היום השלישי הוא נראה כמו תמונה מרוכזת של חמשת אלפים יתומים שאיחרו מדי מכדי לתפוס את ספינת הקיטור של הפיקניק ואני הכמשתי צווארון כל שעתיים כשתהיתי איך אוכל לרצות אותו ואם הייתי עתיד לקבל את האלף שלי או לא. הוא הלך לישון, נראה כמו גשר ברוקלין; הוא זלזל בגורדי שחקים מעבר לקומה השלישית; נדרשו שלושה סדרנים להעיר אותו בוודוויל הנמרץ ביותר בעיר.

פעם חשבתי שהשגתי אותו. מסמרתי זוג אזיקים עליו בוקר אחד לפני שהתעורר וגררתי אותו באותו ערב לכלוב הדקלים באחד המלונות הגדולים ביותר בעיר – לראות את הג'ונים ואת אליס־יושבת־לפי־שעה⁷⁶. הם היו בחוץ בכמויות רבות, עם שומן הארץ ניכר בבגדיהם. בזמן שבחנו אותנו, סולי פשט מעליו סוג מפחיד וחלוד של צחוק – כמו מזיז מיטה מתקפלת עם גלגל⁷⁷ אחד שבור. זה היה הראשון שלו בשבועיים וזה נתן לי תקווה.

'צודק אתה,' אומר אני. 'הם חבורה גדולה של גלויות, לא?'⁷⁸

'הו, לא חשבתי על אותם גנדרנים ושחיטות על פרסות,' אומר הוא. 'חשבתי על הפעם שאני וג'ורג' הכנסנו מטבל כבשים בויסקי של הורסהר ג'ונסון. הלוואי שהייתי שוב באטסקוסה סיטי,' אומר הוא⁷⁹.

הרגשתי צמרמורת קרה עוברת במורד גבי. 'אני לשחק ולשדך במהלך אחד,' אומר אני לעצמי.

גרמתי לסולי להבטיח להישאר בבית הקפה למשך חצי שעה וטיילתי במונית לדירתה של לולאבל דלאטור⁸⁰ ברחוב ארבעים ושלוש. הכרתי אותה היטב. היא הייתה נערת מקהלה בקומדיה מוזיקלית בברודווי.

'ג'ין,' אומר אני כאשר מצאתי אותה, 'יש לי כאן חבר מטקסס. הוא בסדר גמור, אבל… ובכן, הוא נושא משקל. הייתי רוצה לתת לו סחרור קטן לאחר המופע הערב – בועות, את יודעת, וגיחה קטנה לקזינו בשביל דגים ואגוזים חמוצים. אפשר לסדר את זה?'⁸¹

'הוא יכול לשיר?' שואלת לולאבל.

'את יודעת,' אומר אני, 'שלא הייתי לוקח אותו הרחק מהבית אלא אם התווים שלו היו טובים. יש לו סירים של כסף – סירי שעועית מלאים בזה.'

'תביא אותו אחרי המערכה השניה,' אומרת לולאבל, 'ואני אבדוק את מכתבי ההמלצה וניירות הערך שלו.'

אז בסביבות השעה עשר באותו ערב הובלתי את סולי לחדר ההלבשה של העלמה דלאטור והעוזרת שלה הכניסה אותנו פנימה. עשר דקות לאחר מכן נכנסה לולאבל, זה עתה ירדה מהבמה, נראית מדהים בתלבושת שהיא לובשת כשהיא יוצאת משורות הגברת גרנדיר⁸² ואומרת למלך 'ברוך הבא לחגיגות יום מאי⁸³ שלנו'. ואתה יכול להתערב שלא אלה היו השורות שהשיגו לה את התפקיד.

ברגע שסולי ראה אותה הוא נעמד ויצא ישר החוצה דרך כניסת הבמה אל הרחוב. עקבתי אחריו. לולאבל לא שילמה את המשכורת שלי. תהיתי באם מישהו ישלם.

'לוק,' אומר סולי בחוץ, 'זו הייתה טעות איומה. בטח נכנסנו לחדרה הפרטי של הגברת. אני מקווה שאני ג'נטלמן מספיק לעשות כל דבר אפשרי בדרך ההתנצלויות שלי. אתה חושב שהיא תסלח לנו אי־פעם?'

'היא עשויה לשכוח את זה,' אומר אני. 'כמובן שזו הייתה שגיאה. בוא נלך למצוא כמה שעועית.'

זו הייתה הדרך שבה זה הלך. אבל עד מהרה לאחר מכן סולי כשל להופיע בזמן הארוחה במשך כמה ימים. דחקתי אותו לפינה. הוא התוודה שמצא מסעדה בשדרה השלישית שבה בישלו שעועית בסגנון טקסס. הכרחתי אותו לקחת אותי לשם. ברגע שבו הנחתי את רגלי בפנים הרמתי את ידי.

הייתה גברת צעירה ליד שולחן הכתיבה וסולי הציג אותי בפניה. ואז התיישבנו ואכלנו שעועית.

כן, אדוני, יושבת ליד שולחן הכתיבה הייתה סוג של אשה צעירה שיכולה לתפוס כל גבר בעולם בקלות כמו זקירת אצבע. הייתה דרך לעשות את זה. היא ידעה. ראיתי אותה עובדת בזה. היא הייתה בריאה למראה ולבושה בפשטות. השיער שלה היה משוך לאחור ממצחה ומפניה – שום תלתלים או קרזולים⁸⁴; ככה היא נראתה. עכשיו אספר לך את הדרך שבה הם מפעילים את המשחק; זה פשוט. כשהיא רוצה גבר, היא מנהלת את זה שבכל פעם שהוא מסתכל עליה הוא מוצא אותה מסתכלת עליו. זה הכול.

בערב המחרת סולי היה אמור ללכת איתי לקוני איילנד בשעה שבע. בשמונה הוא עדיין לא הופיע. יצאתי החוצה ומצאתי מונית. הייתי בטוח שמשהו היה לא כשורה.

'סע למסעדת הבית האחורי בשדרה השלישית,' אומר אני. 'ואם לא אמצא שם מה שאני רוצה, קח אותי לחנויות האוכפים האלה.' הושטתי לו את הרשימה.

'בוס,' אומר נהג המונית, 'אכלתי אומצה במסעדה הזו פעם. אם אתה באמת רעב, אני ממליץ לך לנסות את חנויות האוכפים קודם.'

'אני בלש,' אומר אני, 'ואני לא אוכל. תמהר!'

ברגע שהגעתי למסעדה הרגשתי בקווי כפות הידיים שלי שעלי להיזהר מגבר גבוה, אדום ומטומטם ושאני עתיד להפסיד סכום כסף.

סולי לא היה שם. גם לא הגברת בעלת השיער החלק.

חיכיתי ובתוך שעה הם באו במונית ויצאו, יד ביד. ביקשתי מסולי לצאת מסביב לפינה לכמה מילים. היה חיוך ברור על פניו אבל אני לא ניהלתי אותו.

'היא הנפלאה ביותר שאי־פעם רחרחה את הרוח,' אומר הוא.

'ברכות,' אומר אני. 'הייתי רוצה לקבל את האלף שלי עכשיו, אם תואיל בטובך.'

'ובכן, לוק,' אומר הוא, 'אני לא יודע שהיה לי כזה זמן מדהים⁸⁵ תחת האפוטרופסות והשחרור שלך. אבל אני אעשה את הטוב ביותר שאני יכול בשבילך – אני אעשה את הטוב ביותר שאני יכול,' הוא חזר. 'אני והעלמה סקינר התחתנו⁸⁶ לפני שעה. אנחנו עוזבים לטקסס בבוקר.'

'נהדר!' אומר אני. 'החשב את עצמך מכוסה באורז ובקרסוליות הקונגרס. אבל אל תיתן לקשור כל־כך הרבה לולאות סאטן על היחסים העסקיים שלנו עד שלא נוכל לראות 'תם⁸⁷.

מה בנוגע למענק הכבוד שלי?'

'העלמונת מילס⁸⁸,' אומר הוא, 'השתלטה על הכסף והניירות שלי חוץ משש חתיכות. אמרתי לה מה שהסכמתי לתת לך אבל היא אומרת שזה חוזה לא דתי ולא חוקי ושהיא לא תשלם סנט עבורו. אבל אני לא הולך לראות אותך מקבל יחס לא הגון,' אומר הוא. 'יש לי שמונים ושבעה אוכפים בחווה שקניתי בטיול הזה; וכשאני אחזור אני הולך לבחור את השישה הטובים ביותר מבין כולם ולשלוח 'תם לך.'"

"והוא שלח?" שאלתי, כשלוקולוס הפסיק לדבר.

"הוא שלח. והם ראויים למלך שירכב בהם. השישה שהוא שלח לי וודאי עלו לו שלוש מאות דולרים. אבל היכן השוק בשבילם? מי יקנה אחד מלבד אחד מאותם ראג'ות ונסיכים של אסיה ואפריקה? יש לי את כולם ברשימה. אני מכיר כל טמבל מלכותי ונסיך מעושן ממינדנאו ועד הים הכספי⁸⁹."

"זה הרבה זמן בין לקוחות," הרהבתי עוז.

"הם באים מהר יותר," אמר פולק. "בימינו, כשאחד הכלבלבים הרצחניים הופך מתורבת מספיק כדי לבטל את הסאטי⁹⁰ ולהפסיק להשתמש בשפמים שלו כמפית, הוא קורא לעצמו רוזוולט של המזרח ובא כדי לבדוק את הצ'אוטוקו⁹¹ והממזגים שלנו. אני עוד אמצא את כולם⁹². עכשיו תסתכל כאן."

מכיס פנימי הוא משך עיתון מקופל בקפידה עם קצוות שחוקים רבים והצביע על פסקה.

"קרא את זה," אמר הרצען למלוכה. הפסקה הייתה כך: הוד מעלתו סייד פייסל בן טורקי, האימאם של מוסקט⁹³, הוא אחד השליטים המתקדמים והמוארים ביותר בעולם הישן. האורוות שלו מכילות יותר מאלף סוסים מהגזעים הפרסיים הטהורים ביותר. נאמר כי הנסיך רב־עוצמה זה מתכנן ביקור בארצות הברית במועד מוקדם.

"שם!" אמר מר פולק בנימת ניצחון. "האוכף הטוב ביותר שלי כבר כמעט נמכר – האחד עם מערכת הטורקיז בשולי הקנטרה⁹⁴, יש לך שלושה דולר שאתה יכול להלוות לי לזמן קצר?"

מסתבר שהיו לי והלוויתי לו.

אם הדבר יפגוש את עינו של האימאם של מוסקט, הלוואי וזה יאיץ בו לבקר בארץ החופשיים! אחרת אני חושש שאפרד להרבה יותר מזמן קצר משלושת הדולרים שלי.