מדריך הכלולות

מדריך הכלולות¹

"זו הדעה של עצמי, סנדרסון פראט², שמעלה את זה על הכתב, שמערכת החינוך של ארצות הברית צריכה להיות בידיה של לשכת מזג האוויר. אני יכול לתת לכם סיבות טובות לכך; ואתם לא יכולים להגיד לי למה הפרופסורים המלומדים שלנו³ לא צריכים לעבור למחלקה המטאורולוגית. הם למדו לקרוא; והם יכולים מאוד בקלות להעיף מבט בעיתוני הבוקר ואז לשלוח מברק למשרד הראשי בנוגע לאיזה סוג של מזג אוויר צריך לצפות. אבל יש את הצד האחר של ההצעה. אני ממשיך לספר לכם כיצד מזג האוויר צייד אותי ואת איידהו גרין⁴ עם חינוך אלגנטי.

היינו למעלה בהרי ביטרוט על פני קו מונטנה מחפשים זהב⁵. איש מזוקן בוואלה־וואלה⁶, נושא קו של תקווה כמטען עודף, צייד אותנו⁷; ושם היינו למרגלות הגבעות מנקרים את דרכנו עם מספיק ציוד ביד כדי שיספיק לצבא במהלך ועידת שלום. יום אחד מגיע רוכב דואר מעבר להרים מקרלוס⁸ ועוצר לאכול שלוש פחיות של שזיפים ירוקים⁹ ומשאיר לנו עיתון עם תאריך עדכני. העיתון הדפיס מערכת של תחזיות מזג אוויר והקלף שחילק להרי ביטרוט מתחתית החפיסה היה "חם יותר ונאה, עם רוחות מערביות קלות".

באותו ערב התחיל לרדת שלג עם רוח חזקה במזרח. אני ואיידהו העברנו את המחנה לבקתה ישנה וריקה גבוה יותר במעלה ההר, חושבים שזו הייתה רק סערה של נובמבר. אבל אחרי שנפלה שלושה רגל ברמה היא התחילה לעבוד ברצינות ואנחנו ידענו שהשלג כלא אותנו בפנים. הכנסנו הרבה עצי הסקה לפני שזה נעשה עמוק והיה לנו מספיק אוכל לחודשיים, אז נתנו ליסודות לזעום ולחתוך את כל מה שהם ראו לנכון.

אם אתם רוצים לעורר את אמנות ההריגה פשוט תכלא שני אנשים בבקתה של שמונה־עשר על עשרים רגל למשך חודש. הטבע האנושי לא יעמוד בזה.

כשפתיתי השלג הראשונים נפלו אני ואיידהו גרין צחקנו זה מבדיחותיו של זה ושיבחנו את הדברים שהוצאנו מהמחבת ונקראים לחם. בתום שלושה שבועות איידהו עושה לי סוג כזה של צו. אומר הוא:

"אף פעם לא שמעתי בדיוק חלב חמוץ מטפטף מבלון על תחתית של מחבת פח, אבל יש לי רעיון שזה יהיה מוזיקה של חניתות בהשוואה לזרם הנחלש של החשיבה המחניקה שיוצאת מאיברי השיחה שלך. הסוג של רעשי הלעיסה־למחצה שאתה פולט כל יום מזכיר לי העלאת גרה של פרה, רק שהיא מכובדת מספיק לשמור את שלה לעצמה ואתה לא."

"מר גרין," אומר אני¹⁰, "היית חבר שלי פעם, יש לי כמה היסוסים להתוודות בפניך שלוּ הייתי יכול לבחור חֶברָה בינך ובין כלב חוצות צהוב בעל שלוש רגלים, אחד מהדיירים של הבקתה הזו כאן היה מקשקש בזנבו בדיוק עכשיו."

אנחנו ממשיכים בדרך זו במשך יומיים או שלושה, ואז אנחנו מפסיקים¹¹ לדבר אחד עם השני. אנחנו מחלקים את כלי הבישול ואיידהו מבשל את האוכל שלו בצד אחד של האח ואני בצד האחר. השלג נערם גבוה בחלונות ואנחנו צריכים לשמור על האש דולקת כל היום.

אתם רואים שלי ולאיידהו מעולם לא הייתה שום השכלה מעבר לקריאה ולכתיבת "אם לג'ון היו שלושה תפוחים ולג'ימס חמישה" על לוּחַ צִפחָה. אף פעם לא הרגשנו שום צורך מיוחד בתואר אוניברסיטאי, למרות שהיו לנו סוגים של חוכמה פנימית שקיבלנו מהעולם שהיינו יכולים להשתמש בהם במקרי חירום. אבל, כלואים בגלל השלג בבקתה ההיא בביטרוט, הרגשנו לראשונה שאילו היינו לומדים את הומרוס או יוונית ושברים ואת הענפים הגבוהים יותר של המידע, היו לנו כמה משאבים בקו של הגות ומחשבה פרטית. ראיתי את אותם טיפוסי קולג' מזרחיים עובדים במחנות בכל רחבי המערב, ומעולם לא הבחנתי אלא שחינוך היה פחות חיסרון בשבי'ם ממה שהייתם יכול לחשוב. מה, פעם אחת על נהר סנייק¹², כשסוס הרכיבה¹³ של אנדרו מקוויליאמס¹⁴ עמד להתפגר¹⁵, הוא שלח כרכרה עשרה מילין בשביל אחד מהזרים האלה שטען שהוא בוטנאי. אבל הסוס ההוא מת.

בוקר אחד איידהו התעסק בתחיבת מקל על ראש מדף שהיה גבוה מכדי להגיע אליו. שני ספרים נפלו על הרצפה. התחלתי להתקרב ל'ם, אבל תפסתי את העין של איידהו. הוא דיבר בפעם הראשונה מזה שבוע.

"אל תשרוף את האצבעות שלך," אומר הוא. "למרות העובדה שאתה מתאים להיות רק המלווה של צב־בוץ ישן¹⁶, אני אעשה איתך עסקה הוגנת, וזה יותר ממה שהורים שלך עשו כשהם שחררו אותך חופשי בעולם עם חברתיות של עכסן ונימוסי שינה של לפת קפואה. אני אשחק איתך משחק של שבע־למעלה¹⁷, המנצח יבחר את בחירתו בספר, המפסיד ייקח את האחר."

שיחקנו ואיידהו ניצח. הוא בחר את ספרו ואני לקחתי את שלי. אחר כך כל אחד מאיתנו הלך לצד שלו בבית והתחיל לקרוא.

מעולם לא שמחתי¹⁸ לראות גוש זהב גולמי של עשר אונקיות כפי ששמחתי בספר ההוא. ואיידהו הסתכל בשלו כמו ילד שמסתכל על מקל ממתקים.

שלי היה ספר קטן בסביבות חמישה על שישה אינצ'ים ששמו מדריך הרקימר למידע חיוני¹⁹. יכול להיות שאני טועה אבל אני חושב שזה היה הספר הטוב ביותר שנכתב אי־פעם. יש לי אותו היום ואני יכול להכשיל אתכם או כל גבר חמישים פעמים בחמש דקות עם המידע שבו. דיבורים על סולומון או ניו יורק טריביון! להרקימר היו תיקים של שני'ם. האיש הזה בטח הכניס חמישים שנים וטייל מיליון מילין כדי לגלות את כל הדברים האלה. הייתה בו את אוכלוסיית כל הערים, והדרך לגלות את גילה של בחורה, ומספר השיניים שיש לגמל. הוא סיפר לך על המנהרה הארוכה ביותר בעולם, מספר הכוכבים, כמה זמן לוקח לאבעבועות רוח לפרוץ, מה צווארה של גברת אמור למדוד, סמכויות הוטו של מושלים, תאריכי אמות המים הרומאיות, כמה פאונדים של אורז ללא שלוש בירות ליום יקנו, הטמפרטורה השנתית הממוצעת של אוגוסטה, מיין, כמות הזרעים הנדרשת לשתול אַקְר של גזר בקידוח, נוגדנים לרעלים, מספר השערות על ראשה של גברת בלונדינית, איך לשמר ביצים, את גובהם של כל ההרים בעולם והתאריכים של כל המלחמות והקרבות ואיך להחזיר אנשים שטבעו, והוכו במכת שמש, ואת מספר היתדות במכלאה ואיך להכין דינמיט ופרחים ומיטות, ומה לעשות לפני שהרופא מגיע – ופי מאה פעמים דברים חוץ מזה. אם היה משהו שהרקימר לא ידע לא פספסתי אותו מהספר.

ישבתי וקראתי את הספר ההוא במשך ארבע שעות. כל פלאי החינוך נדחסו לתוכו. שכחתי את השלג ושכחתי שאני ואיידהו קשישא היינו בחוץ. הוא ישב ללא ניע על שרפרף וקרא עם מין מבט שחלקו רך וחלקו מסתורי שהבליח דרך שפמו השחום²⁰.

"איידהו," אומר אני, "איזה סוג של ספר הספר שלך?"

כנראה שגם איידהו שכח שכן הוא השיב במתינות, מבלי שום השמצה או רשעות.

"מה," אומר הוא, "זה כאן נראה כמו כרך מאת הומור ק. מ.²¹"

"הומר ק. מ. מה?" אני שואל.

"מה, רק הומור ק. מ.," משיב הוא.

"אתה שקרן," אומר אני, מרוגז קצת שאיידהו הזה ינסה לתלות אותי על עץ. "אף אחד לא הולך וחותם על ספרים עם ראשי התיבות של השם שלו. אם זה הומר ק. מ. ספופנדייק או הומור מק־סקוויני או הומור ק. מ. ג'ונס²², למה אתה לא אומר את זה כמו גבר במקום לחתוך את הקצה של זה כמו שעגל לועס את הזנב של חולצה על חבל כביסה?"

"נתתי לך את זה ישר, סנדי," אומר איידהו, בשקט. "זה ספר שירים," אומר הוא, "מאת הומור ק. מ.. לא הייתי יכול להוציא מזה צבע בהתחלה אבל יש שם וריד אם אתה עוקב אחריו. לא הייתי מחמיץ את הספר הזה בעבור זוג שמיכות אדומות."

"אתה מוזמן להחזיק אותו," אומר אני. "מה שאני רוצה זו הצהרה עובדות חסרות עניין בשביל שהמוח יעבוד וזה מה שנראה שמצאתי בספר שהגרלתי."

"מה שיש לך," אומר איידהו, "זו סטטיסטיקה, המדרג הנמוך ביותר של מידע שקיים. הם ירעילו את המוח שלך. תן לי את מערכת ההשערות של ק. מ. קשישא. הוא נראה כמו סוג של סוכן יין. ברכת הרמת הכוסית הרגילה שלו היא "שום דבר" ונראה שיש לו התמרמרות אבל הוא שומר עליה משומנת היטב עם אלכוהול שהבעיטות הגרועות ביותר שלו נשמעות כמו הזמנה לרבע סנט. אבל זו שירה," אומר איידהו, "ויש לי תחושות של בוז על המטען שלך שמנסה להעביר משמעות ברגל ואינצ'ים. כשזה מגיע להסבר חושי הפילוסופיה דרך אמנות הטבע, ק. מ. הזקן משאיר את האיש שלך מוכה על ידי מקדחות, שורות, פסקאות, מדידות חזה וממוצע ממטרי גשם שנתי."

אז זה האופן שבו אני ואיידהו עושים את זה. יום ולילה כל ההתרגשות שקיבלנו הייתה מלימוד הספרים שלנו. סופת השלגים הזאת ללא ספק סידרה אותנו עם שלל יפה של הישגים לכל אחד מאיתנו. עד שהשלג נמס, אם הייתם ניגשים אלי פתאום ואומרים: "סנדרסון פראט, כמה עולה להניח מטר מרובע של גג עם פח של עשרים על עשרים ושמונה בתשעה דולר וחמישים סנט לקופסה?" היית אומר לכם מהר ככל שהאור יכול לנסוע לאורך ידית יָעֶה בשיעור של מאה תשעים ושניים אלף מילין לשנייה. כמה יכולים לעשות זאת? תעירו את מרבית האנשים שאתם מכירים באמצע הלילה ותבקשו מהם במהירות לומר לכם את מספר העצמות בשלד האנושי להוציא את השיניים, או איזה אחוז של הצבעה בבית המחוקקים בנברסקה דוחה זכות וטו. האם הם יאמרו לכם? נסו אותם ותראו.

איזו תועלת קיבל איידהו מספר השירה שלו לא ידעתי בדיוק. איידהו הילל את סוכן היין כל פעם שפתח את פיו; אבל לא הייתי בטוח.

ההומור ק. מ. הזה, ממה שדלף מהלִבְרִית שלו דרך איידהו, נראה בעיני להיות סוג של כלב שהסתכל על החיים כאילו שהיו פחית פח הקשורה לזנבו. לאחר שהריץ את עצמו כמעט עד מוות, הוא מתיישב, משרבב את לשונו החוצה ומסתכל בפחית ואומר: "הו, ובכן, מאחר שאנחנו לא יכולים לנער את הנוהם, בוא נמלא אותו בפינה וכולנו נשתה על חשבוני?"

חוץ מזה, נראה שהוא היה פרסי; ואני מעולם לא שמעתי על פרסי שמייצר משהו ראוי לציון אלא אם כן היו אלה מרבדים טורקיים וחתוליים מלטזיים.

באביב ההוא אני ואיידהו קיבלנו תשלום מכובד עבור המחצב²³. זה היה הרגלו למכור מהר ולהמשיך לנוע. פרקנו את הציוד שלנו במחיר שמונה מאות דולרים לכל אחד ואז נסחפנו אל העיירה הקטנה הזו של רוזה, על נהר סלמון²⁴, לנוח ולהשיג קצת מזון אנושי ולקצור את השפמים שלנו.

רוזה לא הייתה מחנה כרייה. היא שכנה בעמק והייתה נטולת המולה ואנדרלמוסיה כמו כל אחת מאותן ערים כפריות בארץ. היה שם קו חשמלית באורך שלושה מילין שנגס אותה קצת בפרוורים; ואני ואיידהו בילינו שבוע ברכיבה על אחד הקרונות, עוצרים בלילה במלון מראה השקיעה²⁵. בהיותנו עכשיו מלומדים כמו גם מטיילים טובים, היינו עד מהרה בנסיבות שהתעוררו עם החברה הטובה ביותר ברוזה והוזמנו לבילויים הנחשבים והלבושים ביותר²⁶. היה זה בתחרות לפסנתר ואכילת שלווים בבניין העירייה למטרת גיוס כספים למען חברת האש שאני ואיידהו פגשנו לראשונה את הגברת דה אורמונד סימפסון²⁷, מלכת החברה של רוזה.

הגברת סימפסון הייתה אלמנה ובעלת הבית היחיד בן שתי הקומות בעיר. הוא היה צבוע צהוב ובכל מקום שהסתכלת יכולת לראות אותו פשוט כמו ביצה על סנטרו של או'גרדי²⁸ ביום שישי. עשרים ושניים גברים ברוזה, מלבד ממני ומאיידהו, ניסו להשיג חזקה²⁹ על הבית הצהוב הזה.

היה ריקוד אחרי שספר השירים ועצמות השליו נגרפו מהאולם. עשרים ושלושה מהחבורה דהרו אל הגברת סימפסון וביקשו ריקוד. אני רקדתי את ריקוד שני הצעדים וביקשתי רשות ללוות אותה הבית. שם עשיתי את המהלך שלי³⁰.

בדרך הביתה אומרת היא: "האם הכוכבים אינם יפיפיים ובהירים הלילה, מר פראט?"

"בשביל הסיכוי שיש להם," אומר אני, "הם מכתפים את עצמם בדרך ראויה לכל שבח. האחד הגדול שאת רואה רחוק שישים ושישה מיליון מילין. לוקח לאורך שלו שלושים ושש שנים להגיע אלינו. עם טלסקופ של שמונה־עשר רגל תוכלי לראות ארבעים ושלושה מ'הם, כולל אלה הגדולים פי שלושה־עשר. אם אחד מהם היה הולך בדיוק עכשיו, היית ממשיכה לראות אותו למשך עשרים ושבע אלף שנים."

"בחיי!" אומרת הגברת סימפסון. "מעולם לא ידעתי זאת קודם. כמה חם! אני לחה ככל שאוכל להיות מכך שרקדתי כל־כך הרבה."

"אפשר להסביר זאת בקלות," אומר אני, "כשאתה יודע במקרה שיש לך שתי מיליון בלוטות זיעה שעובדות כולן בבת אחת. אם כל אחת מצינוריות הזיעה שלך, שאורכן רבע אינץ', היו מונחות קצה לקצה, הן היו מגיעות למרחק של שבעה מילין."

"לוסיי!"³¹ אומרת הגברת סימפסון. "זה נשמע כאילו שאתה מתאר תעלת השקיה, מר פראט. איך אתה משיג את כל הידע הזה על המידע?"

"מהתבוננות, הגברת סימפסון," אני אומר לה. "אני שומר את עיני פקוחות כשאני מסתובב בעולם."

"מר פראט," אומרת היא, "תמיד הערצתי איש בעל חינוך. היו כל־כך מעט מלומדים בקרב הפושעים המטופשים³² של העיר הזאת שזה תענוג אמיתי לשוחח עם אדון מכובד בעל תרבות. תגרום לי נחת רוח באם תזדמן לביתי כל אימת שתרצה לעשות כן."

וזו הייתה הדרך שבה השגתי את רצונה הטוב של הגברת בבית הצהוב. בכל ערב שלישי ושישי נהגתי ללכת לשם ולספר לה על פלאי היקום כפי שהתגלו, נערכו בטבלאות ולוקטו מהטבע על ידי הרקימר. איידהו ושאר הלותרנים חסרי הדאגות של העיר³³ ניצלו כל דקה משאר השבוע ככל שיכלו.

מעולם לא דמיינתי שאיידהו ניסה לעבוד על הגברת סימפסון עם חוקי החיזור של ק. מ. הזקן עד שאחר צהריים אחד כשהייתי בדרכי להביא לה סלסלת שזיפי בר³⁴. פגשתי את הגברת יורדת בשביל שהוביל לביתה. עיניה עפעפו וכובעה ביצע טבילה מסוכנת מעל אחת מעיניה.

"מר פראט," פתחה, "מר גריין הזה הוא חבר שלך, אני מאמינה."

"במשך תשע שנים," אומר אני.

"הפסק את החברות עמו³⁵," אומרת היא. "הוא לא ג'נטלמן!"

"מה, גבירתי," אומר אני, "הוא רק בעל משרה פשוט בהרים עם קשיות וליקויים רגילים של פזרן ושקרן, אבל מעולם בכל הזדמנויות רבות החשיבות ביותר לא היה לי את הלב להכחיש שהוא היה ג'נטלמן. יכול להיות שבחנות מלבושי גברים ובמובן של יהירות והצגה איידהו פוגע בעין, אבל בפנים, גבירתי, מצאתי אותו בלתי נתון להשפעת הדרגות הנמוכות של פשע והשמנה. לאחר תשע שנים בחברתו של איידהו, הגברת סימפסון," אני מסכם³⁶, "הייתי שונא להאשים אותו והייתי סולד לא פחות לראותו מואשם."³⁷

"אם זה מתקבל על דעתך, מר פראט," אומרת הגברת סימפסון, "לדבר בשבחו של חברך הבלתי ראוי³⁸, אך זה לא משנה את העובדה שהוא הציע לי הצעת נישואין מגונה מספיק כדי להרגיז את חרפתה של כל גברת."

"מה, רגע, רגע, רגע!" אומר אני. "איידהו הזקן עשה את זה! הייתי יכול להאמין זאת על עצמי, מוקדם יותר. מעולם לא ידעתי אלא על דבר אחד שיש ללעוג לו בגינו וסופת שלגים הייתה האחראית לכך. פעם בזמן שהיינו כלואים בהרים מפאת השלג הוא הפך טרף לסוג של שירה מלאכותית ולא מאוזנת, שאפשר שהשחיתה את התנהגותו."

"זאת עשתה," אומרת הגברת סימפסון. "מאז שהכרתי אותו הוא מדקלם לי שלל חרוזים לא דתיים מאת איזו אישה שאותה הוא מכנה רובי אוט³⁹ ושאינה טובה יותר מכפי שהיא צריכה להיות, אם אתה שופט על פי שירתה."

"אם כך איידהו פגע בספר חדש," אומר אני, "שכן האחד שהיה לו היה מאת אדם שכתב תחת הכינוי הספרותי ק. מ."

"כדאי מאוד שהוא ידבק בו," אומרת הגברת סימפסון, "מה שזה לא יהיה. והיום הוא הגדיש את הסאה⁴⁰. קיבלתי צרור פרחים ממנו ועלי'ם הוצמד בסיכה פתק. עכשיו, מר פארט, אתה מכיר גברת כשאתה רואה אותה; ואתה יודע כיצד אני עומדת בחברה של רוזה. האם אתה חושב לרגע אחד שהייתי יוצאת ליערות עם גבר יחד עם כד יין וכיכר לחם והולכת לשיר ולפזז מעלה ומטה עמו מתחת לעצים? אני שותה מעט יין⁴¹ עם הארוחות שלי, אבל איני נוהגת לארוז כד שלו לתוך סבך ולעלות קין בכל סגנון מאין זה⁴². וכמובן שהוא הביא את ספר החרוזים שלו, גם. הוא אמר שיביא. הנח לו ללכת אל הפיקניק השערורייתי שלו לבד! או הנח לו לקחת את רובי אוט שלו איתו. אני מניחה שהיא לא תבעט אלא אם כן זה יהיה בגלל שהיה יותר מדי לחם. ומה אתה חושב על ידידך המכובד עכשיו, מר פראט?"

"ובכן," אומר אני, "יכול להיות שהזמנתו של איידהו הייתה סוג של שירה ולא הייתה בה כל כוונה לפגוע. אולי היא שייכת למעמד החרוזים שהם מכנים שלא כפשוטם. הם פוגעים בחוק ובסדר אבל הם נשלחים דרך הדואר בטיעונים שהם מתכוונים למשהו שהם לא אומרים. הייתי שמח על חשבונו של איידהו לו היית מעלימה עין מכך," אומר אני, "ומאפשרת לנו לחלץ את מוחנו ממחוזות השירה הנמוכים אל המישורים הגבוהים של העובדות והדמיון. באחר צהריים יפיפה כמו זה, הגברת סימפסון," המשכתי, "עלי להניח למחשבותינו לשכון בהתאם. אף על פי שחם כאן, עלינו לזכור שבקו המשווה קו הכפור הנצחי נמצא בגובה של חמישה־עשר אלף רגל. בין קווי האורך של ארבעים מעלות וארבעים ותשע מעלות המרחק הוא ארבעת אלפים לתשעת אלפים רגל."

"הו, מר פראט," אומרת הגברת סימפסון, "זו כזו נחמה לשמוע אותך אומר את אותן עובדות יפות לאחר שקיבלתי כזו צנצנת מהשירה של רובי קלת הדעת!"

"הבה נשב על בול העץ הזה בצד הדרך," אומר אני, "ונשכח את חוסר האנושיות וניבול הפה של המשוררים. היופי צריך להימצא בקרב העמודים המפוארים של עובדות מאומתות ומידות מאושרות. בול העץ הזה עליו אנחנו יושבים, הגברת סימפסון," אומר אני, "הוא סטטיסטיקה נהדרת יותר מכל שיר. הטבעות מראות שהוא היה בן ששים שנים. בעומק של אלפיים רגל הוא היה הופך לפחם תוך שלוש מאות שנים. מכרה הפחם העמוק ביותר בעולם נמצא בקילינגוורת', ליד ניוקאסל⁴³. תיבה שאורכה ארבעה רגל, רוחבה שלושה רגל ועומקה שני רגל ושמונה אינץ' תאחסן טון אחד של פחם. אם ייחתך עורק, לחצי עליו מעל הפצע. רגלו של גבר מונה שלושים עצמות. מגדל לונדון נשרף ב־1841."

"המשך, מר פראט," אומרת הגברת סימפסון. "הרעיונות האלה כל־כך מקוריים ומרגיעים. אני חושבת שסטטיסטיקה מקסימה ככל שהיא תוכל להיות."⁴⁴

אבל היה זה רק שבועיים לאחר מכן שקיבלתי את כל מה שהגיע לי מתוך הרקימר.

לילה אחד התעוררתי על ידי אנשים שצעקו "אש!" בכל מקום. קפצתי והתלבשתי ויצאתי מהמלון ליהנות מהתמונה. כשראיתי שהיה זה ביתה של הגברת סימפסון, פלטתי מעין צעקה והגעתי לשם תוך שתי דקות.

כל הקומה התחתונה של הבית הצהוב הייתה בלהבות וכל גבר, איש וכלב ברוזה היו שם, צורחים ונובחים ועומדים בדרכם של הכבאים⁴⁵. ראיתי את איידהו מנסה להתחמק משישה כבאים שהחזיקו אותו. הם סיפרו לו⁴⁶ שכל הקומה התחתונה עלתה בלהבות ואף אחד לא יכול להיכנס פנימה ולצאת בחיים.

"איפה הגברת סימפסון?" אני שואל.

"היא לא נראתה," אומר אחד הכבאים. "היא ישנה בקומה העליונה. ניסינו להיכנס פנימה, אבל אנחנו לא יכולים והחברה שלנו עדיין לא קיבלה שום סולמות."

אני רץ אל אור הדליקה הגדולה ומושך את המדריך מתוך כיסי הפנימי. די צחקתי כאשר הרגשתי אותו בידי – אני מניח שהייתי קצת מטומטם מתחושת ההתרגשות.

"הרקי, קשישא," אני אומר לו, כשדפדפתי בין הדפים, "אף פעם לא שיקרת לי עדיין ואף פעם לא השלכת אותי עם שריטה עדיין. תגיד לי מה, קשישא, תגיד לי מה!" אומר אני.

פניתי אל "מה לעשות במקרה של תאונות" בעמוד 117. הרצתי את אצבעי במורד העמוד ופגעתי בזה. הרקימר הזקן והטוב, הוא מעולם לא התעלם משום דבר! הכתוב אמר: "חנק משאיפת עשן או גז – אין דבר טוב יותר מאשר זרעי פשתן. הנח כמה זרעים בפינה החיצונית של העין."

דחפתי את המדריך חזרה אל כיסי ותפסתי ילד שרץ בסמוך.

"הנה," אומר אני, נותן לו קצת כסף, "רוץ לבית המרקחת ותביא זרעי פשתן בשווי של דולר. מהר ותקבל עוד אחד לעצמך. עכשיו," אני שר אל הקהל, "נביא את הגברת סימפסון!" ואני משליך את מעילי וכובעי.

ארבעה כבאים ואזרחים תפסו אחיזה בי. זה מוות בטוח, הם אומרים, להיכנס לבית, בגלל שהרצפות התחילו ליפול.

"איך בשם הגיהינום⁴⁷," אני שר, סוג של צוחק עדיין אבל לא מרגיש ככזה, "אתם מצפים ממני לשים זרעי פשתן בעין בלי העין?"

דחפתי מרפק אחד בפניו של הכבאי, בעטתי את הקליפה מסנטרו של אחד האזרחים והכשלתי את האחר עם אחיזה צדדית. ואז התפרצתי אל הבית. אם אמות תחילה אכתוב לכם מכתב ואומר לכם אם זה גרוע יותר שם למטה ממה שהיה בתוך הבית הצהוב ההוא; אבל אל תאמינו לזה עדיין. הייתי ערמה מבושלת יותר מאשר הזמנות מהירות של עוף צלוי שקיבלתם במסעדות. האש והעשן השכיבו אותי על הרצפה פעמיים ועמדו לבייש את הרקימר, אבל הכבאים עזרו לי עם זרם המים הקטן שלהם והגעתי לחדרה של הגברת סימפסון. היא איבדה את מצפוניותה⁴⁸ בגלל העשן אז עטפתי אותה בבגדי המיטה והרמתי אותה על כתפי. ובכן, הרצפה לא הייתה גרועה כפי שהם אמרו או שמעולם לא הייתי יכול לעשות זאת – לא בשום אופן.

נשאתי אותה החוצה חמישים יארד מהבית והנחתי אותה על הדשא. אז, כמובן, כל אחד מאותם עשרים ושניים תובעים אחרים לידה של הגברת הצטופפו סביב עם מטבילי מים מפח, מוכנים להציל אותה. והנה רץ הילד עם זרעי הפשתן.

הסרתי את העטיפות מראשה של הגברת סימפסון. היא פקחה את עיניה ואומרת⁴⁹:

"האם זה אתר, מר פראט?"

"שששש," אומר אני. "אל תדברי עד שתקבלי את התרופה."

העברתי את זרועי סביב צווארה והרמתי את ראשה, בעדינות, ושברתי את שקית זרעי הפשתן עם היד השנייה; ובקלות ככל שיכולתי אני מכופף ומחליק שלושה או ארבעה זרעים אל הפינה החיצונית של עינה.

בזמן הזה הגיע רופא הכפר, נוחר סביב ותופס את הדופק של הגברת סימפסון ורוצה לדעת למה התכוונתי עם כאלה שטויות של ניקוי חול.

"ובכן, ג'לאפ הזקן וזרע אלון ירושלים⁵⁰," אומר אני, "אני לא מתרגל קבוע, אבל אראה לך את סמכותי, בכל מקרה."

הם הביאו את מעילי והוצאתי את המדריך.

"הסתכל בעמוד 117," אומר אני, "בתרופה לחנק מעשן או גז. זרעי פשתן בפינה החיצונית של העין, הוא אומר. אני לא יודע אם זה עובד כצרכן עשן או מפעיל את מרכב עצב גסטרו־הִיפּוֹפּוֹטָמוּס לכדי פעולה⁵¹, אבל הרקימר אומר את זה והוא נקרא למקרה ראשון. אם אתה רוצה להפוך את זה להתייעצות, אין שום התנגדות."

הרופא הזקן לוקח את הספר ומסתכל בזה באמצעות המפרטים שלו ופנס של כבאי.

"ובכן, מר פראט," אומר הוא, "ללא ספק עלית על הקו השגוי בקריאת האבחנה שלך. המתכון לחנק אומר: הבא את החולה אל אוויר צר במהירות רבה ככל האפשרות והצב אותו במנח שכיבה." תרופת זרעי הפשתן היא עבור "אבק ואוּד בעין" בשורה למעלה. אבל, אחרי הכול…"

"ראה עכשיו," הפריעה הגברת סימפסון, "אני מניחה שיש לי משהו לומר בהתייעצות הזו. זרעי הפשתן היטיבו עמי יותר מכל דבר שאי־פעם ניסיתי." ואז היא מרימה את ראשה ומשעינה אותו על זרועי שוב ואומרת: "שים קצת בעין השנייה, סנדי יקירי."

וכך אם הייתם אמורים לעצור ברוזה מחר או בכל יום אחר הייתם רואים בניין צהוב חדש יפה עם הגברת פראט, שהייתה הגברת סימפסון, מייפה ומקשטת אותו. ואם הייתם נכנסים פנימה הייתם רואים במרכז שולחן שיש בסלון את מדריך הרקימר למידע חיוני, כרוך כולו באדום מרוקאי ומוכן להתייעצות בכל נושא הקשור לאושר וחוכמה אנושיים."