יוליסס ואיש הכלב
יוליסס ואיש הכלב1
האם אתם מכירים את שעתם של אנשי הכלב?
כאשר אצבע2 הדמדומים מתחילה להכתים3 את קוויה המשורטטים בבהירות של העיר הגדולה נחנכת השעה המוקדשת לאחד המראות העצובים ביותר בחיים העירוניים. מתוך צוקי הדירות הנישאות ופסגות דירותיהם של שוכני שן הסלע בניו יורק נע בגניבה4 צבא ישויות שהיו בעברם גברים. הם הולכים עדיין זקופים על שתי גפים ושומרים על צורה ודיבור אנושיים; אולם תוכל להבחין כי הם מפגרים אחרי החיות בהתפתחותם. כל אחת מאותן ישויות מלווה כלב, אליו היא מהודקת ברצועה מלאכותית. גברים אלו הם כולם קורבנותיה של קירקה5. לא ברצון הם הופכים למשרתיו המתרפסים של פידו6, נערי שירות לטרייר ועוללים אחר השנאוצר. קירקה המודרנית, במקום להופכם לחיות, התירה בטובה הבדל רצועה של שישה רגל ביניהם7. כל אחד מאנשי הכלב הללו שודל, שוחד או צווה על ידי קירקה הפרטית שלו לקחת את חיית המחמד האהובה לאוורור8 בחוץ.
על פי פרצופיהם ומנהגיהם תוכל להסיק שאנשי הכלב כבולים בכישוף משולל תקווה. אפילו יוליסס לוכד הכלבים לעולם לא יבוא להסיר את הלחש9. פניהם של כמה מקובעים בקשיחות. הם מעבר לרחמים, לסקרנות, או ללעגם של עמיתיהם היצורים. שנים של נישואין, של טיולי בריאות כלביים מתמשכים וכפויים, הקשיחו אותם10. הם התירו את חיותיהם מעמודי תאורה, או את רגליהם הלכודות של הולכי רגל טמאים11, בחוסר הרגישות שבו מפעילים פקידים סינים רמי דרג12 את חוטי עפיפוניהם.
אחרים, שלאחרונה הורדו בדרגת לשורת פמליית הנודדים, בלעו את הגלולה ברוגז וזעף13. הם מציגים את הכלב בקצה מסלולם באותה ההנאה שבה נערה שיצאה לדוג מעלה בחכתה דג ים אדום חזה14. הם נועצים בך מבט מאיים אם אתה מסתכל בהם, כמו יהיה זה תענוג עבורם לשחרר את כלבי המלחמה15. אלו אנשי כלב חצי מרדניים, עדיין לא שבויים לחלוטין בכשפיה של קירקה, וטוב תעשה באם לא תבעט במטענם, באם ירחרח סביב קרסוליך.
אחרים מהשבט לא נראים נלהבים יתר על המידה. אלו הם בעיקר צעירים לא רעננים16, עם כומתות זהב וסיגריות דועכות, שאינם חיים בתֹּאַם עם כלביהם. בעלי החיים שהם מטפלים בהם עונדים סרטי סאטן בקולריהם; והגברים הצעירים מנווטים אותם בהתמדה כה שקדנית עד שאתה מתפתה להאמין לתיאוריה שכמה יתרונות אישיים, המתאפשרים בגין שירות משביע רצון, ממתינים עבורם בעבור הוצאת חובותיהם לפועל.
הכלבים הזוכים לליווי אישי הינם ממגוון רחב; אך כולם זהים במימדיהם העצומים17, בפינוקם, במזגם השפל, בחוצפתם, רוטנים מתוך התנהגות גחמנית. הם מושכים ברצועה במרדנות, הם עורכים בחוטמם בדיקת מלאי נינוחה בכל מפתן דלת, מעקה גדר ועמוד. הם מתיישבים לנוח לפי רצונם; הם מחרחרים כמו הזוכה בתחרות אכילת האומצה של השדרה השלישית; הם מועדים במגושמות לתוך מרתפים פתוחים ופתחי פחם18; הם מובילים את אנשי הכלב בריקוד עליז.
אנשי הכלבים האומללים, שגורלם נחרץ להיות אומנות מטפלות19, מלטפי כלבים, אמרגני בני תערובת, מטרידי כלבי השפיץ, מושכי הפודלים, מגרדי השחקים, מנענעי כלבי התחש, מטיילי הטרייר ודוחפי הפומרניאנים של מגורי הצוק של קירקה, ממלאים אחר מטלותיהם בצייתנות.
הכלבלבים לא מפחדים או מכבדים אותם. יהיו גברים אלה, אותם הם מחזיקים ברצועה, אדוני הבית ככל שיהיו, אך הם אינם אדוניהם20. מפינה חמימה למדרגות החירום, מהספה לשולחן האוכל21, רטינת הכלבלב מנהיגה בקלות את היצור ההולך על שניים המצווה ללכת בצדו השני של החוט במהלך יציאתו22.
זמן דמדומים אחד יצאו אנשי הכלב כהרגלם תחת הפצרותיה, תגמוליה או הינף שוטה של קירקה23. אחד מביניהם היה איש חזק, כפי הנראה בעל מעלות רציניות מדי בעבור שליחות קלילה זו24. הבעתו הייתה עגמומית, התנהלותו מדוכאת. הוא היה קשור ברצועה לכלב לבן שפל, שמן באופן מעורר תיעוב, בעל טבע שטני, שמח בעקשנות לאידו של מוליכו המתועב.
בפינה הקרובה ביותר לבית הדירות שלו פנה איש הכלב לרחוב צידי, מקווה לעדים זעומים יותר לחיזיון דיראונו. החיה השופעת התנדנדה לפניו כברווז, מתנשמת בכבדות במרה שחורה ותחת נטל התנועה. לפתע עצר הכלב. איש חום, גבוה, בעל מעיל ארוך וכובע רחב שוליים עמד כענק החוסם את המדרכה והצהיר:
"שכה יהיה לי טוב!"25
"ג'ים בארי26" התנשם איש הכלב, עם סימני קריאה בקולו.
"סאם טלפייר27" קרא רחב השוליים שוב, "בן בליעל שכמוך, תן לנו פרסה!"28
ידיהם נלפתו בברכה קצרה, מהודקת של המערב שמשמעותה מוות לחיידקי לחיצת הידיים.
"נבל שמן וזקן שכמוך!" המשיך רחב השוליים, עם חיוך חום מקומט; "חלפו חמש שנים מאז ראיתי אותך. אני נמצא בעיר הזו כבר שבוע, אבל אתה לא יכול למצוא אף אחד במקום כזה. נו, איש נשוי שכמותך, איך חיי הנישואין?"29
משהו דייסתי ורך מאוד30 כמו בצק שתפח נשען כנגד רגלו של ג'ים ולעס את מכנסיו ברטינה נמרצת.
"גש לעבודה," אמר ג'ים, "והסבר את ההידרופוביה31 בת השנה וברוחב יארד שהשלכת עליה את הפלצור שלך. האם אתה שליט הליטרה של המבצר הזה? אתה קורא לדבר הזה כלב או מה?32"
"אני צריך משקה," אמר איש הכלב, מדוכא אל נוכח תזכורת כלבו הישן מהים33.
"בוא."
קרוב אליהם34 היה בית קפה. זה תמיד כך בעיר הגדולה.
הם התיישבו לשולחן והמפלצת נפוחה נבחה ונאבקה בקצה רצועתה כדי לתפוס את חתול בית הקפה.
"וויסקי," אמר ג'ים למלצר.
"תביא שניים," אמר איש הכלב.
"אתה שמן יותר," אמר ג'ים, "ואתה נראה משועבד. אני לא יודע אם המזרח מטיב איתך35. כל הבחורים ביקשו ממני למצוא אותך כשהתחלתי. סנדי קינג36 הלך לקולנדייק[37. במקור – The Gold Rush: נהירה המונית של אלפי מחפשי זהב לנהר הקלונדייק ליד דוסון דיטי ביוקון, קנדה. הבהלה החלה לאחר שנתגלה במקום זהב בשנת 1896, ונמשכה עד שנת 1899. השמועות על מציאת הזהב הגיעו לארצות הברית ביולי 1897, בשיאו של המיתון הכלכלי וכישלונות הבנקים שהחלו בשנת 1890, הגיעו לשפל בשנים 1893 ו־1896 וגרמו לגל אבטלה נרחב. רבים מנפגעי המשבר ניסו את מזלם בקלונדייק. עם זאת, מחפשי הזהב הגיעו מכל רחבי העולם – ניו יורק, דרום אפריקה, בריטניה ואוסטרליה. כמה מהם אף עזבו לשם כך מקומות עבודה ולא היו נואשים לכסף. מתוך המוני המחפשים, רק קומץ קטן אכן התעשר. למרבה הגיחוך, הדעה הרווחת היא שהכסף שהושקע במאמצים להגיע לנהר ולאוצרותיו החבויים עלה על ערך הזהב שנתגלה במהלך התקופה כולה (סך של 390,000 ק"ג זהב). ראו גם לזה שחיכה ומעבורת האי סיפוק.]. ווסטון בורל37 התחתן עם הבכורה של פיטרס. אני עשיתי קצת כסף ממכירת בשר בקר, וקניתי המון אדמת פרא למעלה בליטל פאודר38. אני מתכוון לגדר אותה בסתיו הבא. ביל רולינס39 עובד בחקלאות. את זוכר את ביל, כמובן – הוא חיזר אחרי מרסלה40 – סלח לי, סאם – אני מתכוון לגברת שהתחתנת איתה, כשהיא לימדה בבית הספר בפררי ויו41. אבל אתה איש בר מזל. איך הגברת טלפייר?"
"ששההה!" אמר איש הכלב, מסמן למלצר: "זרוק שם."42
"ויסקי," אמר ג'ים.
"תביא שניים," אמר איש הכלב.
"היא בסדר," הוא המשיך, לאחר המשקה43 שלו. "היא מסרבת לגור בשום מקום מלבד בניו יורק, ממנה באה. אנחנו גרים בדירה. בכל ערב בשש אני מוציא את הכלב הזה לטיול. הוא חיית המחמד של מרסלה. מעולם לא היו שתי חיות על כדור הארץ, ג'ים, ששנאו האחת את השנייה, כמו שאני והכלב שונאים זה את זה. שמו לאבקינס44. מרסלה מתלבשת לארוחת הערב בזמן כשאנחנו בחוץ עכשיו. אנחנו אוכלים במסעדות של תפריט קבוע45. ניסית פעם אחת מהן ג'ים?"
"לא, אף פעם," אמר ג'ים. "ראיתי את השלטים, אבל חשבתי שהם אומרים 'שולחנות החור'. חשבתי שזה שולחן ביליארד בצרפתית. איך הטעם של זה?"
"אם אתה מתכוון לשהות בעיר זמן מה, אנחנו…"
"לא, אדונייי. אני יוצא לכיוון הבית הערב ב־7:25. הייתי רוצה להישאר יותר, אבל אני לא יכול."
"אלך איתך יחד למעבורת," אמר איש הכלב.
הכלב כרך רגל סביב הכיסא ורגלו של ג'ים גם יחד, ושקע בשינה חסרת הכרה. ג'ים מעד והרצועה התפתלה קלות. צווחותיו של החיה המתעוררת הדהדו סביב גוש בניינים שלם.
"אם זה הכלב שלך," אמר ג'ים, כשהיו שוב ברחוב, "מה מונע ממך להיפטר מהביאס קורפוס46 שכרוך סביב צווארך ולהתרחק ולשכוח ממנו?"
"לעולם לא אעיז לעשות זאת," אמר איש הכלב ביראת כבוד אל מול ההצעה הנועזת. "הוא47 ישן במיטה, אני ישן על ספה בסלון. הוא רץ מיילל למרסלה אם אני מסתכל עליו. ערב אחד, ג'ים, אני אסגור חשבון עם הכלב הזה. גמרתי אומר שכך אעשה. אני הולך להתגנב עם סכין ולחתוך חור בכילת היתושים48 שלו כך שהם יוכלו להגיע אליו. חכה ותראה אם לא אעשה זאת!"
"אתה לא עצמך, ג'ים טלפייר. אתה לא מה שהיית בעבר. אני לא יודע הרבה על הערים והדירות כאן. במו עיני ראיתי אותך מתייצב אל מול שני הטילטסנים49 בפררי ויו עם ברז הפליז50 שהוצאת מחבית הדבשה51 וראיתי אותך קושר בחבל את השור הפרוע ביותר בלייטל פאודר ב־39 1-2."52
"עשיתי את כל הדברים האלה, נכון?" אמר האחר53, עם ברק רגעי בעינו. "אבל זה היה לפני שבויתתי…"54
"האם הגברת טלפייר – " התחיל ג'ים.
"הס!" אמר איש הכלב. "הנה עוד בית קפה…"
הם הסתדרו בדלפק. הכלב נרדם למרגלותיהם.
"וויסקי," אמר ג'ים.
"תביא שניים," אמר איש הכלב.
"חשבתי עליך," אמר ג'ים, "כאשר קניתי את אדמת הפרא ההיא. רציתי שתהיה שם כדי לעזור לי עם הבהמות."
"ביום שלישי שעבר," אמר איש הכלב, "הוא נשך אותי בקרסול בגלל שביקשתי שמנת בקפה שלי. הוא תמיד מקבל את השמנת."
"אתה תאהב את פררי ויו עכשיו," אמר ג'ים. "הבחורים אוספים את הבהמות ברכיבה על שטח של חמישים מייל55. פינה אחת של שדה המרעה שלי היא במרחק ששה עשר מיילים מהעיר. יש ארבעים מיילים של גדר תיל מצד אחד שלה."
"אתה עובר דרך המטבח להגיע לחדר השינה," אמר איש הכלב, "ואתה עובר דרך הסלון כדי להגיע לחדר האמבטיה, ואתה מתחמק דרך חדר האוכל כדי להגיע לחדר השינה כך שאתה יכול להסתובב ולעזוב דרך המטבח. והוא נוחר ונובח מתוך שינה, ואני חייב לעשן בפארק בגלל האסתמה שלו."
"האם גברת טלפייר… "התחיל ג'ים.
"הו, שתוק!" אמר איש הכלב. "מה זה הפעם?"
"וויסקי," אמר ג'ים.
"תביא שניים," אמר איש הכלב.
"טוב, אתחיל לזוז לכיוון המעבורת," אמר האחר.
"בוא הנה, מוכה שחין עם גב של צב, ראש נחש, רגלי ספסל, טון וחצי סבון גריז שכמוך!" צעק איש הכלב עם נימה חדשה בקולו ויד חדשה על הרצועה. הכלב נגרר אחריהם, עם יבבה כועסת אל מול שפתו הבלתי רגילה של מגנו56. למרגלות רחוב העשרים ושלושה הוביל איש הכלב את הדרך מבעד לדלתות המסתובבות.
"הזדמנות אחרונה," אמר. "דבר."
"וויסקי," אמר ג'ים.
"תביא שניים," אמר איש הכלב.
"אני לא יודע," אמר איש החווה, "איפה אמצא את האיש שאני רוצה שיהיה אחראי על הציד בחווה. אני רוצה מישהו שיודע משהו בנושא. משטחי הערבות והיערות הטובים ביותר שאי פעם פזלת לכיוונם, סאם. אילו רק היית – "
"אם מדברים על הידרופוביה," אמר איש הכלב, "לפני כמה לילות הוא לעס חלק מהרגל שלי בגלל שהעפתי חרק מזרועה של מרסלה. 'זה צריך לעבור חיטוי' אמרה מרסלה, ואני חשבתי כך בעצמי57. טלפנתי לרופא וכשהוא בא אמרה לי מרסלה: "'עזור לי להחזיק את היקר הקטן בשעה שהרופא מתקן את הפה שלו. הו, אני מקווה שהוא לא נדבק בשום וירוס או פגע באחת משיניו58 כשנשך אותך.' מה אתה חושב על זה?"
"האם גב' טלפייר…" התחיל ג'ים.
"הו, עזוב את זה," אמר איש הכלב. "בוא שוב."
"וויסקי," אמר ג'ים.
"תביא שניים", אמר איש הכלב.
הם הלכו אל המעבורת. איש החווה צעד לחלון הכרטיסים. לפתע נשמעה נחיתה מהירה של שלוש או ארבע בעיטות כבדות, האוויר נקרע מצווחותיו החודרות של בעל חיים כלבי, וחביצה של כלב פגוע, זועם, מגושם, טיפש ובעל רגלים מקושתות רץ אחוז טירוף במעלה הרחוב, לבדו.
"כרטיס לדנוור," אמר ג'ים.
"תביא שניים," קרא איש הכלב לשעבר, מושיט את ידו לכיס מעילו הפנימי.