טעות טכנית

Array
(
    [0] => WP_Term Object
        (
            [term_id] => 18
            [name] => סיפורים ותרגומים
            [slug] => stories-and-translations
            [term_group] => 0
            [term_taxonomy_id] => 18
            [taxonomy] => category
            [description] => 
            [parent] => 0
            [count] => 132
            [filter] => raw
            [cat_ID] => 18
            [category_count] => 132
            [category_description] => 
            [cat_name] => סיפורים ותרגומים
            [category_nicename] => stories-and-translations
            [category_parent] => 0
        )

)

טעות טכנית¹

מעולם לא היה לי אכפת במיוחד מסכסוכים, בהיותי מאמין שהם תוצרים מוערכים יתר על המידה של ארצנו, אפילו יותר מאשכוליות, גרד² או ירחי דבש. אף על פי כן, אם יורשה לי, אספר לכם על סכסוך בטריטוריה אינדיאנית, שעבורו שימשתי סוכן פרסומת, מחנאי מלווה ומסייע מוטל בספק במהלך המעשה³.

הייתי בביקור בחוותו של סאם דורקי⁴, שם ביליתי זמן נהדר מליפול מעל סוסי פוני שלא עברו טיפול מניקור ולנופף את ידי החשופה כנגד לסתותיהם התחתונות של זאבים במרחק של כשני מייל. סאם היה אדם קשוח בסביבות עשרים וחמש, עם מוניטין של מי שחוזר הביתה בחושך בשלווה וקור רוח מושלמים, אם כי לרוב בחוסר רצון.

באומת קרייק⁵ הייתה משפחה שנשאה את השם טייטום⁶. נאמר לי שהדורקיים והטייטונים היו מסוכסכים במשך שנים. כמה מכל משפחה נפלו על העשב בקרב והיה מצופה שעוד נבוכדנאצרים יבואו בעקבותיהם⁷. דור צעיר יותר מכל משפחה גדל והעשב שמר על הקצב יחד איתם⁸ אך אני מניח שהם נלחמו בצורה ראויה; שהם לא שכבו בשדות תירס וכיוונו לחלקת כתפות אויביהם מאחור – בחלקו, אולי, משום שלא היו שום שדות תירס, ואף אחד לא לבש יותר מכופתה אחת. גם לא הייתה שום אישה ולא היה שום ילד בכל אחד מהבתים שאי־פעם נפגעו. בימים ההם – ואתם תמצאו זאת עדיין – הנשים שלהם היו מוגנות.

לסאם דורקי הייתה בחורה (לו היה זה עיתון ספרותי לחלוטין שהייתי מצפה למכור לו את הסיפור הזה, הייתי אומר: "האדון דורקי עלץ בארוסה"). שמה היה אֵלָה ביינס⁹. הם נראו מסורים זה לזה והיה להם אמון מושלם זה בזה, כפי שכל הזוגות עושים, מי שהינם ולמי שיש ומי שאינם ולמי שאין¹⁰. היא הייתה יפה באופן נסבל, עם מסה כבדה של שיער חום שעזר לה להתקדם בחיים. הוא הציג אותה בפני, מה שנראה שלא הפחית את אהדתה אליו; לכן הסקתי שהם היו בוודאי נשמות תאומות.

העלמה ביינס גרה בקינגפישר¹¹, עשרים מייל מהחווה. סאם גר במרחק דהירת סוס בין שני המקומות. יום אחד הגיע לקינגפישר צעיר אמיץ לב, קטן למדי, עם פנים חלקים ותווים רגילים. הוא ערך חקירות רבות בנוגע לעסקי העיר, ובפרט על ענייניהם המשפחתיים של התושבים. הוא אמר שהוא היה ממוסקוגי¹², והוא נראה כזה, עם נעליו הצהובות וסריגו בסריגה מרובעת¹³. פגשתי אותו פעם אחת כאשר רכבתי בשביל הדואר. הוא אמר ששמו היה בוורלי טרברס¹⁴, מה שנראה בלתי סביר למדי.

היו זמנים פעילים בחווה בדיוק אז, וסאם היה עסוק מדי ללכת לעיר לעתים קרובות. כאורח חדל אישים וחסר ערך באופן כללי, הועברה עלי המטלה לרכוב לשם בעבור דברים קטנים כגון גלויות, חביות קמח, אבקת אפייה, טבק עישון ומכתבים מאֵלָה.

יום אחד, כששימשתי שליח לחצי תריסר תריסים של ניירות סיגריות וכמה צמיגי עגלה, ראיתי את בוורלי טרברס האמור בעגלה בעלת גלגלים צהובים עם אֵלָה ביינס, רוכב אל העיר בראוותנות ככל שהרשה הבוץ השחור והשעוותני. ידעתי שהמידע הזה לא יביא כל נחמה מגלעד לנפשו של סאם¹⁵, לכן נמנעתי מלכלול אותו בחדשות על העיר שסיפרתי מחדש בחזרתי. אך באחר הצוהריים הבא, בוקר מוארך לשעבר העונה לשם סימונס¹⁶, חבר משכבר הימים של סאם, אשר ניהל חנות מספוא בקינגפישר, רכב לחווה וגלגל ושרף סיגריות רבות לפני שדיבר. כאשר נשא לבסוף נאום, מילותיו היו אלה: "תגיד, סאם, היה תיאור של אדם מגושם וגולמני שמכנה את עצמו בטעות בוואל־אדג'־טרבלס¹⁷, שפוגם באוויר האטמוספרי של קינגפישר במשך השבועיים האחרונים. אתה יודע מי הוא היה? הוא לא היה אחר מאשר בן טייטום, מאומת קרייק, בנו של גופר¹⁸ טייטום הזקן שדודך ניוט¹⁹ ירה בו בפברואר האחרון. אתה יודע מה הוא עשה הבוקר? הוא הרג את אחיך לסטר²⁰ — ירה בו בחצ'ר בית המשפט."

תהיתי אם סאם שמע. הוא משך ענף קטן משיח מסקיט²¹, לעס אותו בחומרה ואמר: "הוא עשה את זה? הוא הרג את לסטר?"

"אותו אחד," אמר סימונס. "והוא עשה יותר. הוא נמלט עם הבחורה שלך, שזה כמו לומר העלמה אֵלָה ביינס. חשבתי שאולי תרצה לדעת, אז רכבתי הנה כדי להעביר את המידע."

"אני אסיר תודה לך, ג'ים," אמר סאם, מוציא את הענף הלעוס הקטן מפיו. "כן, אני שמח שרכבת הנה. כן, אני באמת שמח."

"ובכן, אני ארכ'ב חזרה, אני מניח. הילד הזה שהשארתי בחנות המספוא לא יודע להבדיל בין חציר לשיבולת שועל. הוא ירה בלסטר בגב."

"ירה בו בגב?"

"כן, בזמן שהוא רתם ת'סוס שלו."

"אני אסיר תודה לך, ג'ים."

"סוג של חשבתי שתרצה לדעת מהר ככל שתוכל."

"תיכנס ותשתה קצת קפה לפני שתרכב חזרה, ג'ים?"

"מה, לא, אני חושב שלא; אני חייב לחזור לחנות."

"ואתה אומר…"

"כן, סאם. כולם ראו 'תם רוכבים משם יחד בכרכרה²², עם חבילה גדולה, כמו בגדים, קשורה לגב של זה. הוא הנהיג את הצוות שהוא הביא איתו ממוסקוגי. יהיה קשה להשיג אותם ממש עכשיו."

"ובאיזו…?"

"התכוונתי לספר לך. הם עזבו בדרך גוטרי²³, אבל אין שום דרך לדעת איזו התפצלות הם לקחו – אתה יודע את זה."

"בסדר גמור, סאם; מודה לך מאוד."

"על לא דבר, סאם."

סימונס גלגל סיגריה ודרבן את סוס הפוני שלו עם שני העקבים. עשרים יארד משם הוא משך ברסן וקרא חזרה: "אתה לא רוצה שום – עזרה, כפי שאתה עשוי לומר?"

"שום עזרה, תודה."

"לא חשבתי שתצטרך. טוב, להתראות!"

סאם הוציא ופתח סכין כיס בעלת ידית עצם וגירד חתיכה יבשה של בוץ ממגפו השמאלי. חשבתי בהתחלה שהוא עמד להישבע בנקמת דם על הלהב של זה או לצטט את קללת הצועני²⁴. הסכסוכים המעטים שאי־פעם ראיתי או קראתי על אודותיהם נפתחו בדרך כלל באופן זה. נראה שהסכסוך הזה הוצג עם טיפול חדש. מוצג כך על הבמה, הוא היה מגורש בשריקות, ואחת המלודרמות המרתקות של בלסקו הייתה נדרשת במקומו²⁵.

"אני תוהה," אמר סאם, עם הבעה מהורהרת להפליא, "אם נשארה לטבח שעועית קרה!"

הוא קרא לווש²⁶, הטבח השחור, ומשמצא שהייתה לו קצת, הורה עליו לחמם את המחבת ולהכין קפה חזק. לאחר מכן הלכנו לחדרו הפרטי של סאם, שבו ישן ושמר את הנשקייה שלו, הכלבים והאוכפים של סוסי הרכיבה האהובים עליו. הוא הוציא שלושה או ארבעה רובים²⁷ ממדף הספרים והתחיל לבחון אותם, שורק בהיסח הדעת את קינת הבוקר²⁸. לאחר מכן הוא ציווה לאכוף את שני הסוסים הטובים ביותר בחווה ולקשור אותם לעמוד הדואר.

עכשיו, בעסק הסכסוכים, בכל חלקי המדינה, הבחנתי בפרט אחד מיוחד, עדין אך נוקשה, בקרב כללי ההתנהגות. אסור לכם להזכיר את המילה או להתייחס לנושא בנוכחות בעל הסכסוך. הדבר יהיה ראוי לגינוי יותר מאשר להעיר על שומת הסנטר של דודכם העשירה. מצאתי, מאוחר יותר, שישנו כלל בלתי כתוב נוסף, אבל אני חושב שהוא שייך אך ורק למערב.

עדיין היו חסרות שעתיים לארוחת ערב, אבל בעשרים דקות סאם ואני צללנו עמוק לתוך השעועית המחוממת, קפה חם ובקר קר.

"אין מה שישווה לארוחה טובה לפני רכיבה ארוכה," אמר סאם. "אכול לבריאות."

חשד פתאומי עלה בי.

"למה דאגת שיאכפו שני סוסים?" שאלתי.

"אחד, שניים – אחד, שניים," אמר סאם. "אתה יכול לספור, לא?"

המתמטיקה שלו נשאה איתה חרטה רגעית ושיעור. המחשבה לא עלתה בדעתו שהמחשבה יכולה בכלל לעלות בדעתי, לא לרכוב לצידו על הדרך האדומה לנקמה וצדק. זה היה חשבון גבוה יותר. סומנתי לשביל.

התחלתי לאכול יותר שעועית.

תוך שעה פנינו בדהירה יציבה לכיוון מזרח. סוסינו היו מגזע קנטקי, מחוזקים על ידי עשב המסקיט של המערב. סוסיו של בן טייטום היו אולי מהירים יותר, והייתה לו הובלה טובה, אבל אם הוא שמע את החבטות הדייקניות של פרסות הגוררים האלה שלנו, שנולדו בלבה של מדינת הסכסוך, הוא אולי היה חש שהנקמה מתגנבת על עקבות הפרסות של סוסיו הנאים²⁹. ידעתי שכרטיס המשחק של בן טייטום היה מְנוּסָה – מנוסה עד שהגיע לתחום הבטוח של חסידיו ותומכיו. הוא ידע שהאיש הרודף אחריו עלול לעקוב אחרי השביל לכל קצה אליו הוא עשוי להוביל.

במהלך הרכיבה סאם דיבר על האפשרות לגשם, על מחיר הבקר ועל הכוסות המוזיקליות³⁰. הייתם חושבים שמעולם לא היו לו אח או אהובה או אויב על פני האדמה. ישנם כמה נושאים גדולים מדי אפילו למילים בטקסט הלא־מקוצר³¹. בהיכרותי את השלב הזה בקוד הסכסוך, אך מבלי שתרגלתי אותו במידה מספקת, הפרזתי בדבר בכך שסיפרתי כמה אנקדוטות מצחיקות למדי. סאם צחק בדיוק במקום הנכון – צחק עם פיו. כאשר ראיתי את פיו, התפללתי שהייתי מתברך במעט חוש הומור כדי לדכא אנקדוטות כאלה.

הפעם הראשונה שראינו אותם הייתה בגוטרי. עייפים ורעבים מעדנו, לא רחוצים, לתוך מלון צהוב־אורן קטן והתיישבנו ליד שולחן. בפינה הנגדית ראינו את הנמלטים. הם היו כפופים מעל מנותיהם, אך הסתכלו סביב, לעתים בחוסר נוחות. הבחורה הייתה לבושה בחום – אחת מאותן פרשיות חלקות, נוצצות למחצה, משיות למראה עם צווארון תחרה וחפתים, ומה שאני מאמין שקוראים לו חצאית מקלעת אקורדיון³². היא עטתה רעלה חומה דקה שירדה מטה על אפה, וגם כובע קש רחב תיתורת עם כמה סוגים של נוצות המקשטות אותו. הגבר לבש בגדים שחורים פשוטים, ושיערו היה מסופר קצר מאוד. הוא היה גבר מהסוג שהייתם יכולים לראות בכל מקום. שם הם היו – הרוצח והאשה שגנב. שם היינו אנחנו – הנוקם הצודק, לפי הקוד, והניצב הנוסף הכותב את המילים האלה. למשך רגע אחד, לפחות, בלבו של הניצב הנוסף, התעורר יצר ההריגה. למשך רגע אחד הוא הצטרף לכוח הלוחמני – באופן מילולי.

"למה אתה מחכה, סאם?" אמרתי בלחישה. "תן לו את זה עכשיו!"

סאם נאנח אנחה עגמומית.

"אתה לא מבין, אבל הוא כן," אמר. "הוא יודע. אדון טנדרפוט³³, יש חוק כאן בקרב גברים לבנים באומה, שאי אפשר לירות באדם כשהוא עם אשה. מעולם לא שמעתי שהוא הופר. אתה לא יכול לעשות את זה. אתה חייב לתפוס אותו בחבורה של גברים או כשהוא לבד. זה למה. הוא יודע את זה, גם. כולנו יודעים. לכן, זהו מר בן טייטום! אחד מה'גברים היפים'! אני אסיר אותו מהעדר לפני שהם יעזבו את המלון ואסדיר את החשבון שלו!"

לאחר ארוחת ערב הזוג הנמלט נעלם במהירות. למרות שסאם ריחף כרוח רפאים בטרקלין ובמבוא המדרגות ובאולמות במשך חצי מהלילה, הנמלטים התחמקו מפניו באיזו דרך מסתורית; ובבוקר הגברת בעלת הרעלה בשמלה החומה עם חצאית מקלעת האקורדיון והגבר המטופח עם השיער הגזור בקפידה והכרכרה עם הסוסים המרקדים³⁴ נעלמו.

זהו סיפור חד־גוני, על אודות הרכיבה, לפיכך הוא יקוצר. פעם נוספת השגנו אותם בדרך. היינו קרוב לחמישים יארד מאחור. הם פנו בכרכרה והסתכלו עלינו, ואז המשיכו לרכוב הלאה מבלי להצליף בסוסיהם. ביטחונם לא עוד נשען על מהירות. בן טיטום ידע. הוא ידע שסלע הבטיחות היחיד שנשאר לו היה הקוד. אין שום ספק שלו היה לבדו, העניין היה מיושב במהירות עם סאם דורקי בדרך הרגילה; אך היה לו משהו לצדו שהותיר דומם את אצבע ההדק של שניהם. זה נראה סביר שהוא לא היה פחדן. לכן, אתם עשויים להבין שאשה, לעתים, עלולה לעכב במקום לזרז עימות בין גבר לגבר, אך לא מרצון או ביודעין. היא חסרת מודעות לקודים.

חמישה מייל קדימה, הגענו לעיר המערבית הגדולה העתידית של צ'נדלר³⁵. סוסיהם של הרודפים והנרדפים היו מורעבים ויגעים. היה מלון אחד שהציע סכנה לגבר ובידור לחיות; כך שארבעתנו נפגשנו שוב בחדר האוכל, לצלצול פעמון כה מהדהד וגדול עד שהוא סדק את כיפת השמים³⁶ לפני זמן רב. חדר האוכל לא היה גדול כמו זה בגוטרי. בדיוק כשאכלנו פאי תפוחים – איך בן דיוויס וטרגדיה מתנגשים זה בזה!³⁷ – הבחנתי שסאם מסתכל עם ריכוז חד במחצבה שלנו, שם הם ישבו לשולחן בצדו השני של החדר. הבחורה עדיין לבשה את השמלה החומה עם צווארון התחרה והחפתים, והרעלה הייתה משוכה מטה על אפה. הגבר התכופף מטה מעל צלחתו, עם ראשו הקצוץ מאוד מוחזק נמוך.

"יש קוד," שמעתי את סאם אומר, או לי או לעצמו, "שלא יאפשר לך לירות בגבר בחברת אשה; אבל, בשם הרעם, אין אחד שימנע ממך מלהרוג אשה בחברת גבר!" ואז, מהר יותר מכפי שמוחי היה מסוגל לעקוב אחרי טיעונו, הוא שלף בצליפה קולט אוטומטי מתחת לזרועו השמאלית וניקב שישה כדורים לתוך הגוף שהשמלה החומה כיסתה – השמלה החומה עם צווארון התחרה והחפתים וחצאית מקלעת האקורדיון. האדם הצעיר בחליפת השק הכהה, שמראשו ומחייו קוצצו תהילת אשה, הניחה את ראשה על זרועותיה המתוחות על השולחן, בשעה שאנשים הגיעו בריצה להרים את בן טייטום מהרצפה בתחפושתו הנשית, שהעניקה לסאם את האפשרות לבטל, טכנית, את חובות הקוד.