חודש מאי העליז
חודש מאי העליז1
אנא! חבטו בעין המשורר כשישיר לכם שבחים על מאי. זהו חודש המנוהל על ידי רוחות הקונדס והשיגעון. שדוניות ונשים פטפטניות וקלות דעת פוקדות את העצים המניצים. פּוּק2 ורכבת גמדיו עסוקים בעיר ובכפר. במאי הטבע זוקר לעברנו אצבע גוערת, מפציר בנו לזכור שאיננו אלים אלא חברים יהירים של משפחתו הגדולה3. הוא מזכיר לנו שאנו אחים למרק הדגים הארור ולחמור; חוטרים ישירים לאמנון ותמר4 ולשימפנזה, ואך דודנים גרמניים ליונים ההומות, לברווזים המגעגעים ולעוזרות הבית ולשוטרים בגנים.
במאי קופידון יורה בכיסוי עיניים – מיליונרים נושאים קצרניות; פרופסורים חכמים מחזרים אחרי לועסות מסטיק בסינר לבן מאחורי דלפקי ארוחות צוהריים מהירות; גברות בית ספר גורמות לבנים גדולים ורעים להישאר אחרי הלימודים; בחורים עם סולמות מתגנבים בקלילות מעל מדשאות שבהן מחכה יוליה בחלונה המסורג עם הטלסקופ הארוז שלה5; זוגות צעירים שיצאו לטיול חוזרים הביתה נשואים; בחורים מבוגרים גורבים מגני קרסול ומטיילים ליד המכון להכשרת מורים6; אפילו גברים נשואים, שהורגלו ברוך ורגשנות, מכים בחוזקה על גבן של נשותיהם ונוהמים: "מה העניינים, קשישתי?".
במאי הזה מי האלה אם לא קירקה7, מתחפשת בנשף המסכות שנערך לכבוד העלמה הצעירה המבצעת את הופעת הבכורה שלה, סאמר8, מפילה את השטויות על כולנו.
אדון קולסון הזקן9 נוהם מעט ואז מזדקף בכיסא הנכים שלו. היה לו שיגרון חמור ברגל אחת, בית ליד פארק גראמרסי10, חצי מיליון דולר ובת. והייתה לו מנהלת משק בית, הגברת ווידאפ11. העובדה והשם ראויים למשפט כל אחד. הם קיבלו. כאשר מאי ניגח את אדון קולסון, הוא הפך להיות האח המבוגר יותר ליונת הבר. בחלון הסמוך למקום שבו ישב היו קופסאות של נרקיסים, של יקינטונים, גרניום ואמנון ותמר. הרוח הקלה הביא את ניחוחם אל תוך החדר. מיד נערך סיבוב תחרותי מאוד בין משב הפרחים לבין ריח הפסולת הפעיל, הכשיר והלא־נעים ממשחת הריפוי לשיגרון. המשחה ניצחה בקלות, אך לא לפני שהפרחים הניחתו מכה תחתונה קצרה לאפו של מר קולסון. עבודתו הקטלנית של מאי, קוסם השווא שאין לרצותו, הושלמה. לאורך הגן אל איבר חוש הריח של אדון קולסון הגיעו ריחות אחרים שאין לטעות בהם, מאפיינים בעלי זכויות יוצרים של אביב שהשתייכו לעיר־הגדולה־מעל־הרכבת־התחתית, לבדם. ריחות של אספלט חם, מערות גדולות תת־קרקעיות, בנזין, פצ'ולי, קליפת תפוז, גז ביוב, אוכל אלבני12, סיגריות אתיופיות, טיח והדיו הלא־מיובש על עיתונים. האוויר הפורח היה מתוק ועדין. דרורים התנצחו באושר בכל מקום בחוץ.
לעולם אל תבטחו במאי.
אדון קולסון פיתל את קצוות שפמו הלבן, קילל את רגלו וחבט בפעמון על השולחן לידו. פנימה נכנסה הגברת ווידאפ. היא הייתה נאה לעין, נאוה, נרגזת, בת ארבעים וערמומית.
"היגינס בחוץ, אדוני," אמרה עם חיוך הרומז על מסר מרטיט. "הוא רוצה לשלוח מכתב. האם אוכל לעשות משהו בשבילך, אדוני?"
"זה הזמן לחונק הדוב13 שלי," אמר האדון קולסון. "טפטפי את זה עבורי. הבקבוק שם. שלוש טיפות. במים. ד… כלומר, היגינס הארור! לאף אחד בבית הזה לא אכפת אם אמות כאן בכיסא הזה מרצון לתשומת לב."
הגברת ווידאפ נאנחה עמוקות.
"אל תאמר זאת, אדוני," אמרה. "יש מי שיהיה להם אכפת יותר מכפי שמישהו יכול היה לדעת. שלוש־עשרה טיפות אתה אומר אדוני?"
"שלוש," אמר אדון קולסון הזקן.
הוא לקח את מנתו ואז את ידה של הגברת ווידאפ. היא הסמיקה. הו, כן, זה יכול להיעשות. רק עצרו את נשימתכם ודחסו את הסרעפת.
"גברת ווידאפ," אמר אדון קולסון, "זמן האביב נפל עלינו."
"לא ככה?"14 אמרה הגברת ווידאפ. "האוויר ממש חם. ויש סימנים לבירה15 בכל פינה. והגן כולו צ'וב וורוד וכחול עם פרחים, ויש לי כאלה כאבים פתאומיים ברגליים ובגוף."
"באביב," ציטוט האדון קולסון, מסלסל את שפמו, "דמיונו של צ… כלומר, של גבר, הופך בקלילות למחשבות על אהבה.16"
"בחיי17, עכשיו!" קראה הגברת ווידאפ. "זה לא ככה? נראה שזה כאילו באוויר."
"באביב," המשיך האדון קולסון, "האירוס מלא החיים מאיר על היונה המבהיקה."
"הם אכן מלאי חיים, האירים," נאנחה הגברת ווידאפ, מהורהרת18.
"הגברת ווידאפ," אמר אדון קולסון, מעווה את פניו בגין כאב עז מרגלו השיגרונית, "זה יהיה בית בודד בלעדיך. אני – כלומר, אני גבר מבוגר – אבל אני שווה סכום מכובד מאוד של כסף. אם שווי של חצי מיליון דולרים באגרות ממשלתיות והחיבה האמיתית של לב ש, למרות שאינו פועם עוד עם הלהט הראשוני של הנעורים, עדיין יכול להלום עם כנ…"
רעש עז של כיסא שהתהפך ליד וילון הכניסה של החדר המשותף הפריע לקורבן מאי הנכבד שבקושי חשד בדבר.
פנימה נעה בגאווה חרישית העלמה ואן מיקר קונסטנטיה קולסון19, גרמית, גבוהה, בעלת אף גבוה, צוננת, מחונכת היטב, בת עשרים וחמש, בשכנות־של־פארק־גראמרסי. היא הרכיבה משקפת אופרה ארוכת ידית. הגברת ווידאפ עצרה במהירות והיטיבה את התחבושת על רגלו השיגרונית של האדון קולסון.
"חשבתי שהיגינס היה איתך," אמרה העלמה ואן מיקר קונסטנטיה.
"היגינס יצא," הסביר אביה, "והגברת ווידאפ ענתה לפעמון. זה טוב יותר עכשיו, הגברת ווידאפ, תודה לך. לא, איני צריך שום דבר נוסף."
מנהלת משק הבית עזבה, ורודה תחת מבטה החקרני הקר של העלמה קולסון.
"מזג האוויר האביבי הזה נפלא, האין זאת כך, בת?" אמר האיש הזקן, מודע ביודעין.
"זה בדיוק כך," השיבה העלמה ואן מיקר קונסטנטיה קולסון, בצורה מעורפלת משהו.
"מתי הגברת ווידאפ מתחילה את חופשתה, פאפא?"
"אני מאמין שהיא אמרה שבוע מהיום," אמר אדון קולסון.
העלמה ואן מיקר קונסטנטיה עמדה רגע ליד החלון, משקיפה אל עבר הגן הקטן, מוצף באור השמש המתוקה של אחר הצוהריים. עם עינו של בוטנאי היא בחנה את הפרחים – כלי הנשק החזקים ביותר של מאי הערמומי. עם דופק צונן של בתולה מקלן20 היא ניצבה בפני ההתקפה של הנעימות השמיימית. חיצי השמש הנעימה נפלו לאחור, מוכי כפור, מחליפת השריון הקרה של חזהּּ הבלתי נפעם. ניחוח הפרחים לא עורר שום רגש רך בפינות שלא נחקרו בליבה הרדום. ציוץ הדרורים גרם לה כאב. היא לעגה למאי.
ברם, למרות שהעלמה קולסון הייתה מחוסנת נגד העונה, היא הייתה נלהבת מספיק להעריך את כוחה. היא ידעה שגברים מבוגרים ונשים צרות מותניים זינקו כמו פרעושים מחונכים על הרכבת המגוחכת של מאי, הלעגנית העליזה של החודשים. היא שמעה קודם על גברים מכובדים מבוגרים שנישאו למנהלות משק הבית שלהם. איזה דבר משפיל, אחרי הכול, הייתה ההרגשה הזו המכונה אהבה! בבוקר המחרת בשעה שמונה, כאשר איש הקרח קרא, הטבחית אמרה לו שהעלמה קולסון רוצה לראותו במרתף.
"ובכן, האם אנ'א האלקוט והדפו21, לא מזכירים את השם הפרטי בכלל?" אמר איש הקרח, בהערצה, על עצמו. כוויתור הוא הפשיל את שרווליו מטה, שמט את וו הקרח שלו על שיח לילך והלך לאחור. כאשר העלמה ואן מיקר קונסטנטיה קולסון פנתה אליו הוא הסיר את כובעו.
"יש כניסה אחורית למרתף הזה," אמרה העלמה קולסון, "אשר ניתן להגיע אליה באמצעות נהיגה אל תוך המגרש הריק הסמוך, שם הם חופרים לבניין. אני רוצה שתכניס פנימה בדרך הזו בתוך שעתיים 1,000 פאונד של קרח. אתה רשאי להביא איש נוסף או שניים לעזור לך. אראה לך היכן אני רוצה שהם ימוקמו. אני גם רוצה 1,000 פאונד ליום שיסופקו באותה דרך במשך ארבעת הימים הבאים. החברה שלך יכולה לחייב את הקרח על החשבון הרגיל שלנו. זה בעבור טרחתך הנוספת."
העלמה קולסון הושיטה שטר של עשרה דולרים. איש הקרח קד ואחז את כובעו מאחוריו בשתי ידיו.
"לא אם תסלחי לי, גברת22. זה יהיה העונג שלי לסדר דברים בשבילך בכל דרך שבה תרצי."
חבל עבור מאי! בסביבות הצוהריים העיף אדון קולסון שתי כוסות מעל שולחנו, שבר את קפיץ פעמונו וצעק להיגינס באותו זמן.
"תביא גרזן," הורה אדון קולסון בלעג, "או שתשלח להביא רבע גלון של חומצה פרוסית23 או שתדאג ששוטר ייכנס ויירה בי. אני מעדיף את זה מאשר לקפוא למוות."
"באמת נראה כי מתקרר, אדוני," אמר היגינס. "לא הבחנתי בכך מקודם. אסגור את החלון, אדוני."
"סגור," אמר אדון קולסון. "הם קוראים לזה אביב? אם זה ימשיך הרבה אני אחזור לפאלם ביץ'24. הבית מרגיש כמו חדר מתים."
מאוחר יותר נכנסה בצייתנות העלמה קולסון לחקור כיצד מתקדם השיגרון.
"סטנטיה," אמר הזקן, "איך מזג האוויר בחוץ?"
"בהיר," השיבה העלמה קולסון, "אבל קריר."
"מרגיש לי כמו אמצע החורף," אמר אדון קולסון.
"דוגמה," אמרה קונסטנטיה, משקיפה בהיסח הדעת מהחלון, "של "חורף המתמהמה בחיק האביב", למרות שהדימוי אינו בעל הטעם המעודן ביותר."
מעט מאוחר יותר היא ירדה בצד הגן הקטן ומערבה לברודווי להשיג קניה קטנה. מעט מאוחר יותר מכך הגברת ווידאפ נכנסה לחדרו של הנכה.
"האם צלצלת אדוני?" שאלה, מפזרת גומות חן במקומות רבים. "ביקשתי מהיגינס ללכת לבית המרקחת וחשבתי ששמעתי את הפעמון שלך."
"לא צלצלתי," אמר אדון קולסון.
"אני חוששת," אמרה הגברת ווידאפ, "שהפרעתי לך אדוני, אתמול, כשעמדת להגיד משהו."
"איך זה, העלמה ווידאפ," אמר קולסון הזקן בחומרה, "שאני מרגיש כל־כך קר בבית הזה?"
"קר, אדוני?" שאלה מנהלת משק הבית, "מה, עכשיו, מאז שאתה מדבר על זה, זה באמת נראה שקר בחדר הזה. אבל בחוץ חם ונאה כמו יוני, אדוני. ואיך באמת נראה שמזג האוויר הזה גורם לליבו של אדם לזנק מחזיית חולצתו, אדוני. והקיסוס מלבלב בצד הבית ואורגני היד מנגנים והילדים רוקדים על המדרכות – זה דבר נהדר שמדברים על מה שנמצא בלב. אמרת אתמול, אדוני…"
"אשה!" שאג האדון קולסון, "את טיפשה. אני משלם לך להשגיח על הבית הזה. אני קופא למוות בחדרי שלי ואת נכנסת פנימה ומקשקשת לי על קיסוס ואורגני יד. הביאי לי את המעיל תיכף ומיד. בדקי שכל הדלתות והחלונות למטה סגורים. פריט זקן, שמן, לא אחראי וחד־צדדי שכמוך מפטפט על זמן האביב והפרחים באמצע החורף! כשהיגינס יחזור, אמרי לו להביא לי פאנץ' רום חם. ועכשיו הסתלקי!"
אך מי יבייש את פניה הבהירים של מאי? על אף שהיא נוכלת ומפריעה לשלוותם של גברים שפויים, שום בתולות נבונות ערמומיות או אחסון קר לא יגרמו לה להרכין את ראשה בגלקסיה המוארת של החודשים.
הו כן, הסיפור טרם הסתיים. לילה חלף והיגינס עזר לקולסון הזקן בבוקר לכיסאו ליד החלון. קרירות החדר נעלמה. ניחוחות שמימיים ורכות ריחנית נכנסו. פנימה מיהרה הגברת ווידאפ ועמדה ליד כיסאו. אדון קולסון הושיט את ידו הגרמית ואחז בידה השמנמנה.
"גברת ווידאפ," אמר, "הבית הזה לא יהיה בית בלעדיך. יש לי חצי מיליון דולרים. אם זה והחיבה האמיתית של הלב שאינו בודד יותר מראשית נעוריו אך עדיין לא קר, תוכלי…"
"מצאתי מה גרם לקור," אמרה הגברת ווידאפ, רוכנת נגד כסאו. "זה היה קרח – טונות של זה – במרתף ובחדר ההסקה, בכל מקום. סגרתי את הוסת שנכנס לחדר שלך, אדון קולסון, נשמה מסכנה! ועכשיו זה זמן מאי שוב."
"לב אמיתי," המשיך קולסון הזקן, דעתו נודדת מעט, "שזמן האביב הביא לחיים שוב, ו… אך מה תאמר בתי, העלמה ווידאפ?"
"אל תחשוש, אדוני," אמרה הגברת ווידאפ בעליצות. "העלמה קולסון ברחה עם איש הקרח אתמול בלילה, אדוני!"