התג של השוטר אוֹרוּן
התג של השוטר אוֹרוּן1
עובדה בלתי ניתנת לערעור היא שגברים ונשים הסתכלו זה על זה בפעם הראשונה ומיד נשבו בקסם האהבה2. זהו תהליך מסוכן, עניין ה"האהבה ממבט ראשון" הזה, לפני שראתה האישה את הגבר בברדסטרייט3 או לפני שראה הוא אותה במסלסלי נייר. אך דברים אלו אכן מתרחשים; ודוגמה אחת חייבת להתעצב לכדי נושאו של סיפור זה – על אף שלא תעפיל, תודה לאל, על נושאים חשובים וחיוניים יותר, כגון שתייה, שוטרים, סוסים ורוזנות4.
במהלך מלחמה מסוימת5 יחידה צבאית שכינתה עצמה הרוכבים העדינים6 רכבה לתוך ההיסטוריה ולשניים או שלושה מארבים. הרוכבים העדינים גויסו מאצולת הגברים הפראיים של המערב והגברים הפראיים של אצולת המזרח7. בחאקי קשה להבדילם זה מזה, לכן הם הפכו חברים טובים8.
אליסוות' רמסון9, שמוצא הניקרבוקר10 שלו כיפר בעבור דירגו הצנוע בעשרה מיליון בלבד, אכל את בשר הבקר המשומר שלו בשמחה ליד מדורת הרוכבים העדינים. המלחמה הייתה שעשוע גדול עבורו, כך שהוא בקושי התחרט על הפולו11 וקורת העלוזה12. אחד מהחיילים היה צעיר נאה, חביב ונינוח שכינה עצמו אוֹרוּן. לעלם זה רכש רמסון חיבה מיוחדת. השניים רכבו זה לצד זה במשך ההתקפה המפורסמת במעלה הגבעה13 ששימשה נושא טעון לוויכוחים סוערים בזמנו על ידי הספרדים ולאחר מכן על ידי הדמוקרטים14.
לאחר המלחמה חזר רמסון לפולו ולעלוזה שלו. יום אחד, צעיר נאה, חביב ונינוח הפריע לו במועדנו, והוא ואוֹרוּן עד מהרה הלמו זה בזה והחליפו כינויים מעליבים ומבישים כנוהגם של חברים ישנים־נושנים. אוֹרוּן נראה מרופט וחסר מזל ומסופק לחלוטין. אך נראה ששביעות הרצון שלו הייתה רק למראית עין.
"תשיג לי עבודה, רמסון," אמר. "בדיוק הגשתי לספר את השילינג15 האחרון שלי."
"שום בעיה בכלל," אמר רמסון. "אני מכיר הרבה גברים בעלי בנקים וחנויות ודברים במרכז העיר. יש איזה עיסוק מסוים שמעניין אותך?"
"כן," אמר אוֹרוּן בזיק של עניין. "טיילתי בסנטרל פארק שלך הבוקר. הייתי רוצה להיות אחד מאותם שוטרים על גב הסוס. זה יקלע למטרה16. חוץ מזה, זה הדבר היחיד שאני יכול לעשות. אני יכול לרכב קצת והאוויר הצח מתאים לי. חושב שתוכל להשיג את זה עבורי?"17
רמסון היה בטוח שיוכל. ובזמן קצר מאוד הוא עשה זאת. ואלו שלא החשיבו עצמם מעל ההסתכלות בשוטרים רכובים היו רואים צעיר נאה, חביב ונינוח ישוב בגאווה על סוס ערמוני מתעסק בחובותיו לאורך השבילים בפארק.
ועכשיו תחת סיכון כבד לייגע אדונים באים בימים הנושאים שרשראות כיס לתליית שעונים וגבירות מבוגרות אשר – אך לא! סבתא עצמה עדיין נרגשת מרומיאו הטיפשי והבלתי מוסרי – חייב להיות רמז לאהבה ממבט ראשון. הוא הגיע בדיוק כאשר רמסון טייל לתוך השדרה החמישית ממועדונו המצוי במרחק כמה דלתות משם.
מכונית ממונעת התגנבה לצידו עקב בצד אגודל18, נעצרת בגין הצפתם הפתאומית של כלי רכב הממלאים את הרחוב. במכונית היו הנהג ואדון מבוגר עם צדעיים לבנים וכובע סקוטי משובץ19 שלא ניתן לחבוש בזמן נסיעה ברכב אלא אם כן הייתם אדם חשוב. אפילו סוכן יין20 לא היה מעז לעשות זאת. אך שניים אלו לא נשאו בשום חשיבות – מלבד, אולי, בעבור הסעת המכונית והתשלום עבורה. לצד האדון המבוגר ישבה עלמה צעירה, יפה יותר מפריחות הרימון, ענוגה יותר מהירח המרובע הראשון שנשקף דרך צמרות ההרדופים בזמן דמדומים21. רמסון ראה אותה והכיר את גורלו. הוא יכול היה להטיל עצמו תחת הגלגלים אשר הסיעו אותה, אולם ידע שמעשה זה יהיה האמצעי האחרון למשיכת תשומת ליבם של אלו שנסעו במכוניות ממונעות.
הרכב חלף באיטיות ואם נציב את המשורר מעל האוחז בהגה, נישא את ליבו של רמסון יחד איתו. כאן הייתה עיר גדולה של מיליונים, ונשים רבות שבמרחק מסוים נדמו להידמות לפריחות רימונים. ברם הוא קיווה לראותה שוב; שכן כל אחד חפץ שאהבתו תישא בישות מלאכית שומרת משל עצמה22.
למרבה מזלה של שלוותו הנפשית של רמסון, הופיעה הסחת דעת במסווה של איחוד הרוכבים העדינים בעיר. לא היו רבים מהם – אולי קומץ23 – והיו משקאות חריפים24 ודברים לאכול, ונאומים ושוב התנגדו הספרדים בסיכום הסיפורים המחודשים. וכאשר אור היום איים עליהם היו השורדים מוכנים לעזוב. אך כמה נשארו בשדה הקרב. אחד מהם היה הפרש אוֹרוּן, שלא הורגל למשקאות חזקים. רגליו סירבו למלא את המחויבות שנשבעו למחלקת המשטרה.
"אני שיכור, רמסון,"25 אמר אוֹרוּן לחברו. "למה הם בונים מלונות שהולכים סביב־סביב כמו גלגל שבירה?26 הם ייקחו את המגן שלי וישברו אותי. אני יכול לחשוב ולדבר בצורה עו-ק-ק-ק-ק-בת, אבל אני מג-מג-ם עם הרגלים שלי. אני חייב להגיע למשמרת בעוד שלוש שעות. התעלול נחשף, רמסון27. התעלול נחשף, אני אומר לך."
"תסתכל עלי," אמר רמסון, שהיה חייכני כהרגלו, מצביע על פרצופו, "את מי אתה רואה שם?"
"בחור טוף," אמר אוֹרוּן, כשראשו סחרר עליו. "רמסון הטוף."
"לא כן," אמר רמסון. "אתה רואה את השוטר הרכוב אוֹרוּן. הסתכל בפרצופך – לא; אתה לא יכול לעשות זאת ללא כוס28 – אך הסתכל בפניי, וחשוב על שלך. כמה דומים אנחנו? כמו שתי מנות היום בארוחת הערב29. עם התג שלך, על הסוס שלך, במדים שלך, אקסים מטפלות ואמנע מהדשא לצמוח תחת רגלי האנשים בפארק היום. אשא את שמך וכבודך, מלבד השעשוע המהנה שבורכתי בו מאז ניצחנו30 את ספרד."
בדיוק בזמן צעדה ההצגה המזויפת של השוטר הרוכב אוֹרוּן אל הפארק לצד סוסה הערמוני.
במדים שני גברים לא זהים יידמו זה לזה; שניים שאיך שהוא דמו זה לזה במראה ומבנה ייראו כשני אחים תאומים. וכך דהר רמסון במורד שבילי הסוסים של הפארק, נהנה במידה עצומה. כה מעט הנאות אמיתיות יש לבעלי עשרה מיליון.
לאורך הנתיב בבוקר המוקדם הסתחררה כרכרת ויקטוריה אלגנטית31 שהובלה על ידי צמד סוסים נמרצים32. היה משהו נוכרי באירוע, שכן הפארק בקושי נמצא בשימוש בשעות הבוקר, להוציא אנשים לא חשובים שאהבו להיות בריאים, עניים וחכמים. בתוך כלי הרכב ישבו אדון מבוגר עם צדעיים לבנים וכובע סקוטי משובץ שלא ניתן לחבוש בזמן רכיבה בכרכרה אלא אם כן הייתם אדם חשוב. לצידו ישבה נערת ליבו של רמסון – עלמה שנראתה כמו פריחות הרימון וירח גבנוני33.
רמסון פגש אותם בבואם. ברגע שחלפו על פניו הביטו עיניה אל תוך עיניו, ואפילו עם לבו הפחדן ביותר של אוהב אמת יכול היה רמסון להישבע שהיא הסמיקה בורוד קלוש34. הוא רכב הלאה למשך עשרים יארד, ואז סובב את סוסו לקול פרסות שועטות. סוסי העגלה נמלטו. רמסון הפנה את סוסו הערמוני בעקבות הכרכרה המפוארת כמו ירייה. הייתה זו עבודה המיועדת עבור מתחזהו של השוטר אוֹרוּן. הסוס הערמוני דלק לצד הסוס הנמלט שלושים שניות לאחר שהחל המרדף, גלגל את עינו לאחור אל רמסון ואמר בנימה המקודשת השמורה לסוסים משטרתיים: "ובכן, לא יוצלח שכמוך, האם אתה מתכוון לתרום את חלקך? אינך אוֹרוּן, אך נדמה לי שאם תטה לימין תוכל להגיע למושכות של הסוסים המטופשים והאיטיים האלה – הא! אתה בסדר גמור; אוֹרוּן לא יכול היה לעשות זאת בצורה חלקה יותר!".
הצוות הנמלט נגרר בעצירה מבישה על ידי שריריו הקשוחים של רמסון. הנהג שיחרר את ידיו מהרסן העטוף, קפץ ממושבו ונעמד בראש החבורה. הסוס הערמוני, מאשר את רוכבו החדש, רקד והניף את רגליו הקדמיות, משמיץ באופן סוסי את הסוסים הנכנעים. רמסון, מתמהמה, היה ער באופן מעומעם למבוגר המטושטש, המיותר והבלתי אפשרי שחבש כובע סקוטי ודיבר ללא הרף על אודות משהו. והוא היה מודע במלוא חריפותו לזוג עיני סיגליות שהיו מפילות את הקדוש פִּירִיט35 מעמוד הברזל שלו – או לא משנה מה הייתה הרמיזה – לחיוכה של העלמה ולמבטה – מעט מפוחד אבל מבט שבכל ליבו הפחדן של אוהב האמת, לא יכול היה עדיין לפרש.
הם ביקשו את שמו והעריפו עליו תודות רבות ייחוס בעבור מעשה גבורתו. הכובע הסקוטי היה פטפטן ועקשני במיוחד, אך העתירה המשכנעת ביותר נמצאה בעיניה של העלמה.
ריגוש קטן של סיפוק עבר ברמסון, שכן היה לו שם למסור, שם אשר, ללא גאווה מופרזת, היה ראוי להיות מדובר במקומות גבוהים, והון קטן אשר, עם גאווה מוצדקת, יכול היה להשאיר אחריו ללא חרפה. הוא פתח את שפתיו לדבר וסגר אותן שוב. מי היה הוא? השוטר הרכוב אוֹרוּן. תגו וכבודו של חברו נמצאו בידיו. אם אליסוות' רמסון, מיליונר של עשרה מיליון והניקרבוקר, הציל זה עתה את פריחות הרימון והכובע הסקוטי ממוות אפשרי, היכן היה השוטר אוֹרוּן? מובס36, חשוף, מבויש, מפוטר. האהבה באה, אך לפניה היה משהו שדרש קדימות – אחוות הגברים בשדה הקרב, לוחמים אל מול אויב זר.
רמסון נגע בכובעו37, הסתכל בין אוזני הסוס הערמוני ומצא מפלט בנתונים המקומיים.
"על לא דבר," אמר בחוסר רגישות. "אנו השוטרים מקבלים משכורת לעשות דברים כאלה. זו חובתנו."
והוא רכב הלאה – רכב הלאה מקלל את חוקיה הנאותים של החברה38, אך יודע שלעולם לא יכול היה לנהוג בדרך אחרת.
בסופו של יום החזיר רמסון את סוסו הערמוני והלך לחדרו של אוֹרוּן. השוטר היה שוב צעיר נאה, חביב ונינוח שישב ליד החלון, מעשן סיגרים.
"אני מאחל לך וליתר הכוח המשטרתי ולכל התגים, הסוסים, כובעי הקצינים39 והגברים שלא יכולים לשתות שתי כוסות של ברוט40 מבלי להרגיש רע – גיהינום עלי אדמות,"41 אמר רמסון ברגש.
אוֹרוּן חייך בשביעות רצון ניכרת.
"רמסון הטוב," אמר בחביבות. "אני יודע הכול. הם עלו על עקבותיי וכיתרו אותי כאן לפני שעתיים. הייתה מריבה קטנה בבית, אתה יודע, ואני ברחתי רק כדי להראות להם42. אני לא מאמין שאמרתי לך שהמושל שלי היה הרוזן מארדסלי43. מצחיק שהופעת מולם בפארק. אם היית פוגע בסוס שלי לא הייתי סולח לך לעולם. אני מתכוון לקנות אותו ולקחת אותו חזרה איתי. הו, כן, ואני חושב שאחותי – העלמה אנג'לה, אתה יודע – רוצה במיוחד שתבוא למלון איתי הערב. לא איבדת את התג שלי, נכון, רמסון? אני חייב למסור אותו במשרד הראשי כשאתפטר."