בתאריך 31.1.2017 שודרה בחדשות קול ישראל הידיעה החדשותית הבאה:
"ציוץ בטוויטר הביא לתרומה של מאות אלפי דולרים כדי לשלם את חובותיהם של ילדים אמריקנים לקפיטריות בבתי הספר.
הסופרת אשלי פורד קראה בעיתון כי ילדים שלא שילמו את חובותיהם לקפיטריה בבית הספר נאלצים להסתפק בארוחה חלופית מהארוחה החמה המוגשת בהן ולאכול כריך קר. היא פנתה לעשרות אלפי עוקביה בטוויטר והציעה להם לברר בבית הספר של ילדיהם אם יש תלמידים ולהם חוב לקפיטריה ולשלם את החוב בעבורם. הציוץ זכה לאלפי ציוצים מחדש. במדינת מינסוטה נתרמו יותר ממאה אלף דולר לתשלום חובות התלמידים לקפיטריות וכך גם במדינות נוספות."
אם מביטים מעבר לרעיון הכללי (והמבורך) של ניצול פרסום לשם עזרה לזולת, הידיעה הקטנה הזו שהופיעה ממש בשולי החדשות מספרת על עזרה לזולת שנולדה דווקא מסיפור ומקריאה אחת, קטנה, שיצרה הרבה קריאות קטנות והולידה, בסופו של דבר, עזרה גדולה מאוד.
ספרות מזוהה עם הרבה דברים – שעשוע, הנאה, חוויה שיכולה גם ללמד – אבל לא תמיד היא נתפסת ככלי שיכול לעזור עם בעיות "אמיתיות" בחיים "האמיתיים".
אני כמובן מאמינה שזה נכון, מאוד נכון, ומקפידה ליישם זאת בכל הזדמנות אפשרית.
ולכן, מתוך האמונה הפרטית שלי, רציתי הפעם לפנות אליכם – הקוראות והקוראים – ולשאול אתכם מתי והאם השתמשתם והשתמשתן בסיפור כדי לעזור למישהו או למישהי שהיו צריכים את העזרה שסיפור, דווקא סיפור, יכול היה להגיש ולא שום דבר אחר?
אשמח לשמוע, ואם תרצו – גם לשתף.
גתית