היהלום של קאלי

Array
(
    [0] => WP_Term Object
        (
            [term_id] => 18
            [name] => סיפורים ותרגומים
            [slug] => stories-and-translations
            [term_group] => 0
            [term_taxonomy_id] => 18
            [taxonomy] => category
            [description] => 
            [parent] => 0
            [count] => 132
            [filter] => raw
            [cat_ID] => 18
            [category_count] => 132
            [category_description] => 
            [cat_name] => סיפורים ותרגומים
            [category_nicename] => stories-and-translations
            [category_parent] => 0
        )

)

היהלום של קאלי¹

הידיעה החדשותית המקורית הנוגעת ליהלום של האלה קאלי נמסרה לעורך הלילה². הוא חייך והחזיק אותה לרגע מעל סל הניירות. לאחר מכן הניח אותה חזרה על שולחנו ואמר: "נסו את אנשי מהדורת יום ראשון; הם עשויים להוציא מזה משהו."

עורך מהדורת יום ראשון העיף מבט בידיעה החדשותית ואמר: "ה'ם!" לאחר מכן שלח לקרוא לכתב והרחיב את תגובתו.

"אתה יכול לגשת לגנרל לודלו³," אמר, "ולהוציא סיפור מזה אם תוכל. סיפורי יהלומים הם סם; אבל הסיפור הזה גדול מספיק להימצא על ידי מנקה, עטוף בפיסת נייר עיתון ותחוב בפינת השַׁעֲמָנִית במסדרון⁴. קודם כל תברר אם יש לגנרל בת שמתכוונת לעלות על הבמה. אם לא, אתה יכול להמשיך עם הסיפור. תריץ קטעים על האוסף של קוהינור⁵ וג. פ. מורגן⁶ ותשלב תמונות של מכרות קימברלי⁷ וברני ברנטו⁸. תכניס טבלת השוואה בין ערכי היהלומים, רדיום⁹ ונתחי עגל מאז שביתת הבשר¹⁰ ותן לזה לרוץ על חצי עמוד."

ביום המחרת הגיש הכתב את סיפורו. עורך המהדורה של יום ראשון הניח לעיניו לסקור במהירות את שורותיו.
"ה'ם!" אמר שוב. הפעם ההעתק הגיע לסל הניירות, כמעט ללא רפרוף.

הכתב התקשח במקצת סביב השפתים; אך הוא שרק חרישית ובשביעות רצון בין שיניו כאשר הלכתי לדבר איתו על העניין שעה לאחר מכן.
"אני לא מאשים את 'הזקן' ", אמר באופן המעיד על גדולת נפש, "על שחתך את זה החוצה. זה באמת נשמע כמו עסק מוזר, אבל זה קרה בדיוק כפי שכתבתי. תגיד, למה שלא תסיים את הסיפור על הוו-ב¹¹ ותשתמש בזה? נראה לי שזה טוב כמו השטויות שאתה כותב."
קיבלתי את העצה ואם תמשיכו לקרוא תגלו את העובדות על היהלום של האלה קאלי כפי שהוערכו על ידי אחד הכתבים האמינים ביותר בצוות.

הגנרל מרקולוס ב. לודלו¹² גר באחת האחוזות המתפוררות אך המכובדות ההן מאבנים אדומות במערב רחובות העשרים¹³. הוא נודד מלידה, אדון מכובד על פי נטיית לבו, מיליונר הודות לרחמי שמיים ומומחה להערכת אבנים בעיסוקו.

הכתב הוכנס מיד כאשר הציג עצמו במגורי הגנרל בסביבות שמונה ושלושים בערב שבו קיבל את המשימה. בספריה הנהדרת התקבל על ידי הנוסע והמומחה המכובד, אדון גבוה וזקוף בשנות החמישים המוקדמות, עם שפם לבן כמעט לגמרי והופעה צבאית כל־כך שכמעט לא היה ניתן למצוא בה שרידים של חבר במשמר הלאומי¹⁴. חיוך מקסים של עניין כן האיר את ארשתו שדופת הרוחות¹⁵ כאשר פרסם הכתב את דבר שליחותו.

"הא, שמעת על מציאתי האחרונה. אשמח להראות לך את מה שאני מחשיב לאחד מששת היהלומים הכחולים¹⁶ היקרים ביותר ביקום."

הגנרל פתח כספת קטנה בפינת הספרייה והביא קופסה מכוסה קטיפה. כשפתח אותה חשף למבטו המבולבל של הכתב יהלום ענק ובוהק – גדול כמעט כאֶלְגָבִישׁ¹⁷.

"האבן הזו," אמר הגנרל, "היא יותר מסתם תכשיט. היא יצרה פעם את העין המרכזית של האלה קאלי בעלת שלוש העיניים, הנערצת על ידי אחד השבטים האכזריים והקנאים ביותר בהודו. אם תארגן את עצמך בנוחיות, אתן לך היסטוריה קצרה על כך בשביל עיתון שלך."

הגנרל לודלו הביא מַשְׁפֶּה¹⁸ של ויסקי וכוסות מהארון והציע כורסה נוחה לכתב בר המזל.
"הפאנסיגארים¹⁹ או הבריונים של הודו," התחיל הגנרל, "הם השבטים המסוכנים והמפחידים ביותר בצפון הודו. הם קיצוניים בדתם ועובדים את האלה האיומה קאלי באמצעות דימויים. טקסיהם מעניינים ועקובים מדם. שדידת ורציחת מטיילים נחשבים למעשה מחייב ובעל ערך בעולם כללי הדת המוזרים שלהם. סגידתם לאלה קאלי בעלת שלוש העיניים מבוצעת באופן חשאי כל־כך שלאף מטייל לא היה עד כה את הכבוד להיות עֵד לטקסים. הבחנה זו שמורה לי. בעודי בסהקרנפור²⁰, בין דלהי²¹ וקהלט²², נהגתי לחקור את הג'ונגל בכל כיוון בתקווה ללמוד משהו חדש על אותם פאנסיגארים מסתוריים. ערב אחד בשעת דמדומים עשיתי את דרכי דרך יער עבות, כשנתקלתי בגומה עגולה עמוקה בחלל הפתוח, שבמרכזה היה מקדש אבן גולמי. הייתי בטוח שזה היה אחד המקדשים של הבריונים²³ לכן הסוואתי עצמי בשיחים כדי לצפות.

כשעלה הירח, התמלאה לפתע הגומה בקרחת היער עם מאות צורות מעורפלות, המחליקות במהירות. לאחר מכן נפתחה דלת במקדש, חושפת את דמותה המוארת בבהירות של האלה קאלי, לפניה פתח כומר בגלימה לבנה בלחש אכזרי בעוד שבט הסוגדים הפיל עצמו על הקרקע. אך מה שעניין אותי ביותר הייתה עינו המרכזית של פסל העץ העצום. יכולתי לראות על פי בהקו המבריק שהיה זה יהלום עצום מהמים הטהורים ביותר.
לאחר שהסתיימו הטקסים חמקו הבריונים אל תוך היער באותה החרישיות שבה הגיעו. הכומר עמד למשך מספר דקות בדלת המקדש, נהנה מקרירות הלילה לפני שנסוג אל מגוריו החמימים למדי. לפתע החליק מטה לתוך החור צל אפל וגמיש, זינק על הכומר ותקף אותו עם סכין מנצנצת. לאחר מכן זינק הרוצח אל דמותה של האלה כמו חתול וחילץ את עינה המרכזית הזוהרת של קאלי עם כלי הנשקו. הישר אלי הוא רץ עם הפרס המלכותי שלו. כשהיה במרחק שתי פסיעות הרמתי את רגלי והכתי אותו בכל כוחי בין העיניים. הוא התגלגל חסר הכרה והתכשיט הנפלא נפל מידו. זהו היהלום הכחול הנהדר שראית כרגע – אבן הראויה לכתר המלך."

"זה סיפור מצוין²⁴," אמר הכתב. "המַשְׁפֶּה הזה הוא בדיוק אותו אחד שג'ון ו. גייטס²⁵ תמיד מניח על השולחן במהלך ריאיון."
"סלח לי," אמר הגנרל לודלו, "על ששכחתי את הכנסת האורחים בהתרגשות הסיפור שלי. התכבד בעצמך."
"לחייך," אמר הכתב.
"מה שאני חושש ממנו עכשיו," אמר הגנרל, מנמיך את קולו, "הוא שהיהלום עלול להיגנב ממני. התכשיט ששימש את עין האלה שלהם הוא סמלם המקודש ביותר. איך שהוא השבט חשד בי שאני מחזיק בה; חברי הלהקה עקבו אחרי סביב חצי כדור הארץ. הם הקנאים הפיקחים והאכזרים ביותר בעולם ושבועותיהם הדתיות יכפו עליהם להתנקש בכופר שחילל את אוצרם הקדוש. פעם בלאקנאו²⁶ שלושה מהסוכנים שלה, מחופשים כמשרתים במלון, ניסו לחנוק אותי עם בד מלופף. שוב, בלונדון, שני בריונים, מחופשים לנגני רחוב, טיפסו בלילה אל חלוני ותקפו אותי. הם עקבו אחרי לארץ זו. חיי לעולם אינם בטוחים. לפני חודש, כשהייתי במלון בברקשייר²⁷, שלושה מהם זינקו עלי מהעשבים בצד הדרך. שמרתי עצמי אז באמצעות ידיעותיי על מנהגיהם."
"איך זה היה, גנרל?" שאל הכתב.
"פרה רעתה באחו הסמוך," אמר הגנרל לודלו, "פרת ג'רזי²⁸ עדינה. רצתי לצידה ונעמדתי. שלושת הבריונים עצרו את התקפתם, כרעו ברך והכו את הקרקע שלוש פעמים עם מצחם. לאחר מכן, לאחר קידות רבות רוחשות כבוד, הם עזבו."
"פחדת שהפרה תלכד?" שאל הכתב.
"לא, הפרה היא חיה מקודשת לפאנסיגארים. לצד האלה שלהם הם סוגדים לפרה. מעולם לא נודע כי ביצעו מעשה אלימות בנוכחות החיה שהם מעריצים."
"זה סיפור מעניין מאוד," אמר הכתב. "אם לא אכפת לך, אקח משקה נוסף ואז כמה רשימות."
"אצטרך אליך," אמר הגנרל לודלו עם הנף נדיב של ידו.
"לו הייתי אתה," ייעץ הכתב, "הייתי לוקח את היהלום הנוצץ הזה לטקסס. תגיע לחוות בקר שם והפרושים²⁹…"
"הפאנסיגארים," תיקן הגנרל.
"הו, כן; הבחורים המשוגעים יתמודדו עם ארוך־קרניים³⁰ בכל פעם יזנקו על האפשרויות³¹."

הגנרל לודלו סגר את קופסת היהלום ודחף אותה לחיקו.
"מרגלי השבט מצאו אותי בניו יורק," אמר, מיישר את דמותו הגבוהה. "אני מכיר את קלסתר הפנים של מזרח הודו³², ואני יודע שכל תנועה שלי נבחנת. הם ללא ספק ינסו לשדוד ולרצוח אותי כאן."
"כאן?" קרא הכתב, תופס את המשפה ומוזג כמות שופעת של תוכנו.
"בכל רגע," אמר הגנרל. "אבל כחייל וכמומחה אמכור את חיי ואת היהלום שלי ביוקר ככל שאוכל."

בנקודה זו בסיפורו של הכתב ישנן מספר אי־בהירויות, אך ניתן להסיק שנשמע רעש התרסקות קולני בחלקו האחורי של הבית שבו היו. הגנרל לודלו הידק את כפתורי מעילו וזינק לדלת. אבל הכתב לפת אותו בחזקה עם יד אחת בעודו אוחז במשפה בידו האחרת.
"תגיד לי לפני שאנו בורחים," הפציר בקול עבה מסערה פנימית, "האם אחת מבנותיך שוקלת לעלות על הבמה?"
"אין לי בנות – הימלט על חייך – הפאנסיגארים עלו עלינו!" קרא הגנרל.

שני הגברים חשו החוצה דרך הדלת הראשית של הבית. השעה הייתה מאוחרת. כשנגעו רגליהם במדרכה נראה שגברים מוזרים בעלי הופעה אפלה ומפחידה התרוממו מהקרקע וכיתרו אותם. אחד בעל תווים אסייתים נלחץ קרוב אל הגנרל וזמזם בקול איום: "קנה ש'ן יצוק!"³³
אחר עם שפם מרושע ואפל, החיש עצמו בגמישות לצידו ופתח בקול יללני: "תגיד, אדם, יש לך פרוטה עבור בחור עני ש…"³⁴
הם מיהרו פנימה אך רק לזרועותיה של ישות שחורת עיניים וכהת גבות, שהחזיקה את כובעה תחת אפם בעוד שותפהּ בעל גוון מזרחי סובב את הידית לאורגן רחוב³⁵ סמוך. עשרים צעדים קדימה מצאו עצמם הגנרל לודלו והכתב בקרב חצי תריסר גברים מרושעים למראה עם צווארוני מעיל מורמים ופנים זועפים עם זקנים לא מגולחים.
"הימלט על חייך,³⁶" שרק הגנרל. "הם גילו את מחזיק היהלום של האלה קאלי."

שני הגברים נמלטו³⁷. הנוקמים של האלה רדפו אחריהם.
"הו, אל אלוהים!" נאנק הכתב, "אין פרה בצד הזה של ברוקלין, אנחנו אבודים!"
בהגיעם קרוב יותר לפינה נפלו שניהם על חפץ מברזל שהתרומם מהמדרכה קרוב לביוב. נאחזים בו נואשות, הם המתינו לגורלם.
"לו רק הייתה לי פרה!" נאנח הכתב – "או לגימה נוספת מהמשפה הזה, גנרל!"

מיד כשהבחינו הרודפים היכן מצאו קורבנותיהם מקלט, הם נפלו לפתע אחורה ונסוגו למרחק משמעותי.
"הם ממתינים לתגבורת כדי לתקוף אותנו," אמר הגנרל לודלו.
אך הכתב פלט צחוק מצלצל והניף את כובעו בתרועת ניצחון לאוויר.
"נחש שנית," צעק ונשען בכבדות על החפץ המתכתי. "הבחורים המוזרים או הבריונים שלך, איך שאתה לא קורא ל'ם, מעודכנים. גנרל יקר, זו משאבה שאנו עומדים עליה – כמו פרה בניו יורק (היק!³⁸), רואה? זו הסיבה מדוע הבחורים מעושני העיניים לא תוקפים אותנו – רואה? חיה קדושה, המשאבה בניו יורק, גנרל יקר שלי!"

אבל הלאה במורד הצללים של רחוב עשרים ושמונה המשחרים לטרף ניהלו דיון.

"בחייך, ראדי³⁹," אמר אחד. "בוא נחפש על הזקן⁴⁰. הוא מראה יהלום גדול כמו ביצת יען בכל השדרה השמינית במשך השבועיים האחרונים."
"לא על הצללית שלך" החליט ראדי. "אתה רואה אותם מתלכדים סביב המשאבה? הם חברים של בילי. בילי לא יסבול שום דבר מהסוג הזה במחוז שלו מאז שהוא קיבל את הצעת המחיר לאספס⁴¹."

זה מיצה את העובדות הנוגעות ליהלום של קאלי. אולם הדבר ייחשב חסר כל היגיון, שלא לסגור את העניין עם הפריט (בתשלום) הבא שהתגלה יומיים לאחר מכן בעיתון הבוקר.

"השמועה אומרת שאחייניתו של הגנרל מרקולוס ב. לודלו מניו יורק תופיע על הבמה בעונה הבאה. נטען שיהלומיה יקרי ערך ביותר ובעלי עניין היסטורי רב."