החלום והמציאות: כיצד חלומות מתגשמים

Array
(
    [0] => WP_Term Object
        (
            [term_id] => 2
            [name] => מאמרים
            [slug] => %d7%9e%d7%90%d7%9e%d7%a8%d7%99%d7%9d
            [term_group] => 0
            [term_taxonomy_id] => 2
            [taxonomy] => category
            [description] => 
            [parent] => 0
            [count] => 137
            [filter] => raw
            [cat_ID] => 2
            [category_count] => 137
            [category_description] => 
            [cat_name] => מאמרים
            [category_nicename] => %d7%9e%d7%90%d7%9e%d7%a8%d7%99%d7%9d
            [category_parent] => 0
        )

    [1] => WP_Term Object
        (
            [term_id] => 6
            [name] => עולם התנ"ך
            [slug] => %d7%9e%d7%90%d7%9e%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%a7%d7%98%d7%92%d7%95%d7%a8%d7%99%d7%94-%d7%a8%d7%91%d7%99%d7%a2%d7%99%d7%aa
            [term_group] => 0
            [term_taxonomy_id] => 6
            [taxonomy] => category
            [description] => 
            [parent] => 2
            [count] => 22
            [filter] => raw
            [cat_ID] => 6
            [category_count] => 22
            [category_description] => 
            [cat_name] => עולם התנ"ך
            [category_nicename] => %d7%9e%d7%90%d7%9e%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%a7%d7%98%d7%92%d7%95%d7%a8%d7%99%d7%94-%d7%a8%d7%91%d7%99%d7%a2%d7%99%d7%aa
            [category_parent] => 2
        )

)

החלום והמציאות:
כיצד חלומות מתגשמים

"וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו בְּאֶרֶץ כְּנָעַן. אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רֹעֶה אֶת אֶחָיו בַּצֹּאן וְהוּא נַעַר אֶת בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת בְּנֵי זִלְפָּה נְשֵׁי אָבִיו; וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה אֶל אֲבִיהֶם. וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכָּל בָּנָיו כִּי בֶן זְקֻנִים הוּא לוֹ; וְעָשָׂה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים. וַיִּרְאוּ אֶחָיו כִּי אֹתוֹ אָהַב אֲבִיהֶם מִכָּל אֶחָיו וַיִּשְׂנְאוּ אֹתוֹ; וְלֹא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם. וַיַּחֲלֹם יוֹסֵף חֲלוֹם וַיַּגֵּד לְאֶחָיו; וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ. וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם שִׁמְעו נָא, הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתִּי. וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי וְגַם נִצָּבָה; וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לַאֲלֻמָּתִי. וַיֹּאמְרוּ לוֹ אֶחָיו הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ אִם מָשׁוֹל תִּמְשֹׁל בָּנוּ; וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ עַל חֲלֹמֹתָיו וְעַל דְּבָרָיו. וַיַּחֲלֹם עוֹד חֲלוֹם אַחֵר וַיְסַפֵּר אֹתוֹ לְאֶחָיו; וַיֹּאמֶר הִנֵּה חָלַמְתִּי חֲלוֹם עוֹד וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים מִשְׁתַּחֲוִים לִי. וַיְסַפֵּר אֶל אָבִיו, וְאֶל אֶחָיו, וַיִּגְעַר בּוֹ אָבִיו וַיֹּאמֶר לוֹ מָה הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתָּ: הֲבוֹא נָבוֹא אֲנִי וְאִמְּךָ וְאַחֶיךָ לְהִשְׁתַּחֲו‍ֹת לְךָ אָרְצָה. וַיְקַנְאוּ בוֹ אֶחָיו; וְאָבִיו שָׁמַר אֶת הַדָּבָר."¹

כדרכו של כל היצג ספרותי, גם ראשיתו של פרק לז מזמן לקורא תמונת מצב ממוקדת, הצופנת את מורכבותו של הסיפור המקראי.
זהו סיפורו של יוסף.

מבין אחד־עשר אחיו, יוסף הוא היחיד הנזכר במניין תולדות יעקב: נער בן שבע־עשרה, רועה צאן, בן הזקונים המועדף.
נדמה שהמציאות, כמו גם יחסו של אביו כלפיו, ממקמים את יוסף בעולם משלו: דחוי מצד אחיו, נישא ומובדל על ידי יעקב. שנאה מצד אחד, כתונת פסים מצד אחר². רש"י, בפירושו על הפסוק "וְהוּא נַעַר אֶת בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת בְּנֵי זִלְפָּה נְשֵׁי אָבִיו"³ מסביר "שהיה עושה מעשה נערות, מתקן בשערו ומשמש בעיניו כדי שיהיה נראה יפה"⁴. על ידי כך הוא מבסס את דמותו של יוסף כסובבת סביב ענייני חן ויופי – "וַיְהִי יוֹסֵף יְפֵה תֹאַר וִיפֵה מַרְאֶה"⁵ – מבודדת לעצמה מפני ריחוק משפחתי; אחיו שונאים אותו משום שהתקנאו ביחסו המועדף ומשום שדיבר בהם סרה⁶. רגשותיו כה חזקים, עד שהם אינם מסוגלים אפילו להקדימו שלום.

כזו היא מציאות חייו של יוסף בן  שבעה־עשר, המסתאבת ומסתבכת אף יותר משעה שמתחיל יוסף לחלום את חלומותיו, אשר מעלים את יחס האחים כלפיו לרמה אחרת של סלידה והתנתקות. אפילו יעקב, על אף אהבתו הבלתי מסויגת, אינו יכול להימנע מלהוכיחו בגינם: "וַיְסַפֵּר אֶל אָבִיו […] וַיִּגְעַר בּוֹ […] וַיֹּאמֶר לוֹ מָה הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתָּ הֲבוֹא נָבוֹא אֲנִי וְאִמְּךָ וְאַחֶיךָ לְהִשְׁתַּחֲו‍ֹת לְךָ אָרְצָה."⁷

האם התנהגותו המנוכרת של יוסף היא שהביאה אותו לחשוף בפני אחיו את חזיונותיו, ניסיון לזכות באהדתם וקרבתם, להוכיח כי אינו כה פסול ובלתי ראוי כפני שנדמה בעיניהם להיות? או שמא היה זה ביטוי של שחצנות ויהירות, ביסוס עליונות הנובעת מייחוסו וממראהו?
האפשרות הראשונה מעמיקה לנבכי נפשו של יוסף המתייסר והמתענה בעוד שהאפשרות השנייה נאמנה יותר לאישיות העולה מבין הפסוקים: יוסף נוטל חירות לעצמו לשפוט ולבקר את אחיו על מעשיהם והתנהגותם. כשיש לו משהו לומר – הוא אומר, גם אם הדברים אינם מתקבלים בעין יפה⁸.

יוסף הוא דמות פעילה מאוד: הוא רועה והוא נער והוא מביא, חולם ומספר. אם זאת, כשמטיחים בו דברים קשים, הוא אינו עונה או מתייחס לנאמר. לא נוצר כל דו־שיח או קשר בינו לבין הזולת, אפילו לא בינו לבין אביו.

קשר מיוחד משוך בין יוסף ויעקב. כשהוא מוזכר ביחס לבנו, יעקב מכונה ישראל⁹. יוסף מעורר את ביטוי מהות "ישראל" ביעקב, מהות הקרב עם המלאך – ההתמודדות ובעיקר ההצלחה.
הקרבה ביניהם עוברת כחוט השני לכל אורך מסלול חייו של יוסף¹⁰ ומודגשת היטב בחלומותיו, המתאפיינים בכפילות וצמידות: יוסף חולם שני חלומות ופותר שני חלומות של שני אנשים ושתי קבוצות – שר המשקים ושר האופים מחד ופרעה עם שני חלומותיו מאידך. שני חלומות שלהם פתרון אחד, כפתרון חלומותיו הכפולים שלו עצמו¹¹.

מה היה בהם, בחלומותיו של יוסף, שהיה כה מהותי לסיפור חייו?
לפי הגמרא בירושלמי, הולך החלום אחר פתרונו ועל כן יש לו לאדם להקפיד לספר את חלומותיו לאוהבו ולא לשנאו¹². אולם יוסף סיפר את חלומותיו לאחיו השונאים אותו, ובכל זאת התגשמו חזיונותיו¹³. עם זאת, מאז לא אירע ליוסף שניבא שוב את עתידו או גורלו. כוח ראיית העתיד לא עמד לו גם כשביקש למצוא את אחיו ונדרש לעזרתו של אדם זר הנקרה על דרכו.
אם כן, מדוע אפוא דווקא שני חלומות אלה? מה הייתה חשיבותם הגדולה לסיפור המקראי בכלל ולסיפורו של יוסף בפרט?

חלומותיו של יוסף אינם מראים לו את הדרך – הם מראים לו את סופה. אפשר ובלעדי ראייה זו, הבטחה לגמול ראוי, חוסנו הנפשי של יוסף היה מתערער במרוצת הזמן והקשיים. הידיעה כי חזיונותיו יתממשו ויתגשמו יכולה הייתה לנסוך בו תקווה שבעבורה כדאי להוסיף ולהחזיק מעמד. ואולם, רק לאחר שנים רבות מאוד, כשמגיעים האחים אל יוסף שכבר עלה לגדולה במצרים, מציין הפסוק "וַיִּזְכֹּר יוֹסֵף אֵת הַחֲלֹמוֹת אֲשֶׁר חָלַם לָהֶם"¹⁴ – כמו נמחקו ונעלמו מדעתו כל אותם חזיונות ולא הגה או הרהר בהם ולו פעם אחת מאז ועד לרגע זה. משמע, לא הפתרון הוא העיקר בחלומותיו של יוסף כי אם הדרך.
הדרך היא החשובה.

מסעו של יוסף מטלטל בין הבטחה גדולה למציאות קשה ועוינת.
לאחר חלימת החלומות לא רק שיוסף אינו הופך למושל נערץ שהכול משתחווים לו – הוא אף מושלך לבור ולאחר מכן לצינוק בבית האסורים. מבן אהוב הוא הופך לעבד כלוא. לכאורה, היו לו את כל הסיבות שלא להאמין בהתגשמות נבואותיו, ועדיין שני החלומות מהווים את הכוח המניע של גורלו. אלמלא הם אפשר וקנאת–שנאת האחים הייתה נותרת מרוסנת, ידועה אך לא כבדת משקל(בהגיעו אליהם במצוות אביו, האחים אינם מטיחים בו "הנה מגיע בנו המועדף של יעקב" או "מוציא הדיבה" ואפילו לא "הנער המתייפה" אלא "וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו הִנֵּה בַּעַל הַחֲלֹמוֹת הַלָּזֶה בָּא"¹⁵).

במובן זה חלומותיו של יוסף הם שהשליכוהו לבור והכניסוהו לבית האסורים. על אותו משקל ובאותו קו מחשבה, היו אלה החלומות (אותם פתר) אשר הוציאוהו מבית האסורים והעלוהו לגדולה.

חלומו הראשון של יוסף התקבל אצל אחיו ללא התייחסות יתרה. על אף הפירוט שבו, הוא אינו מעורר רגשות חדשים אלא רק מחדד תחושות קיימות: האחים מוסיפים לשנוא אותו, כדרך ששנאוהו קודם. אולם חלומו השני מצית בהם משהו חדש: קנאה. החלום הזה הופך את יוסף מהילד המפונק שבבית ל"בעל החלומות".
כך היה גם בעניינם של שר המשקים ושר האופים: בראשונה פתר יוסף לחיוב את חלומו של שר המשקים, מה שהתברר – שלושה ימים לאחר מכן – כפתרון הנכון. לו היה פותר לחיוב גם את חלומו של שר האופים ונכשל, יכול היה שר המשקים להסיק מכך, כי אין סגולה אמיתית בפתרונותיו של יוסף, הדנים כל חיזיון לטובה. לכן, דווקא הצלחת החלום השני לאור הצלחת החלום הראשון, היא שמשכנעת את שר המשקים כי יוסף הינו פותר חלומות אמיתי ומעוררת את זכרונו לפני פרעה, שנתיים מאוחר יותר.

אותו הדין אירע גם עם חלומותיו של מלך מצרים: פתרון החלום הראשון היה רק מחצית מן הדרך. האופן שבו קשר יוסף בין החלום הראשון לשני הוא שלימד את פרעה כי לפניו מצוי אדם בלתי רגיל, אשר ראוי וצריך להאזין לדבריו¹⁶.

חלומות יוסף אינם מתקיימים בסמיכות למועד בו חלם אותם, בשונה מחלומותיו של פרעה¹⁷ ושני השרים¹⁸.
חלומות אלה הינם בחזקת "שרית עם אלוהים ועם אנשים ותוכל". סממן לא רק להבטחה אלא גם לאמונה וסבלנות.

חלומו הראשון של יוסף הוא חלום האלומות: "וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם שִׁמְעוּ נָא הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתִּי. וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי וְגַם נִצָּבָה וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לַאֲלֻמָּתִי"¹⁹.

יוסף, שאחיו מתרחקים ונמנעים ממנו, חולם פתאום על מציאות של שותפות ועשייה; בינו ובין אחיו, כמו בין אלומותיהם, אין כל שוני. כולם עובדים בצוותא, מאלמים אלומות דומות, תוצר של מלאכה זהה. ועדיין אלומתו של יוסף היא זו אשר קמה וגם ניצבת בעוד יתר האלומות סובבות ומשתחוות לה.

אך מדוע אלומות דווקא? מה היה לו ליוסף, רועה הצאן בעל כותנת הפסים, לחלום חלום שאינו בתחום השגותיו ומציאות יומו השגורה?

אפשרות אחת קושרת בין חלום האלומות לחלום השיבולים, בזיקה הדדית של חלום ופתרון, ראשית ואחרית. בגישה זו תומך גם פירושו של השכל טוב במקום: "מה ראה שר החלום להראות לו החלום אלומות, אלא מלמד כשם שראה פרעה חלום של רעב, כך ראו יעקב ויוסף, אלא יעקב שמר בליבו, ויוסף ספרו, וזה שדרשינן וגם לא לחכמים לחם (קהלת ט, יא)"²⁰ וכן בפירושו לבראשית מא, כה: "בשני דברים האיר הקב"ה את עיני יוסף להבין את החלום הזה, כי בהיותו אצל אביו נראה לו בחלום האלומות בשורת אוצרת הפרות מפני הרעב… ועתה מדברי החלום פרעה הבין פתרונו, כשנדרוש לפניו."

אפשרות נוספת עומדת בזיקה עם מזמור קכו בתהילים:

"שִׁיר הַמַּעֲלוֹת:
בְּשׁוּב יְהוָה אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים.
אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה:
אָז יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם הִגְדִּיל יְהוָה לַעֲשׂוֹת עִם אֵלֶּה.
הִגְדִּיל יְהוָה לַעֲשׂוֹת עִמָּנוּ הָיִינוּ שְׂמֵחִים.
שׁוּבָה יְהוָה אֶת שְׁבִיתֵנוּ כַּאֲפִיקִים בַּנֶּגֶב.
הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ.
הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה נֹשֵׂא מֶשֶׁךְ הַזָּרַע:
בֹּא יָבֹא בְרִנָּה נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו."

תקופת הזריעה נפרשת על פני משך זמן לא ידוע: הזורע מטמין גרעין באדמה – זרע של תקווה ויכולת – ומיד מכסה אותו בעפר, נסתר מן העין. כעת, כל שיש בידו הוא הבטחה, תקווה וספק.
גם כשמדובר בהליך טבעי לכאורה, חלק מדרכו של עולם, יודע הזורע היטב כי אין ערובות ואין בטחונות. הגרעין יכול לנבוט ולהצליח אך באותה מידה גם לנבול ולהיכשל. חששו מפני הבאות הינו חשש אמיתי, כבד ומוצדק.
זאת יודע ומכך חושש גם החולם, בעל החזיונות.

חלומו השני של יוסף הוא חלום הכוכבים: "וַיַּחֲלֹם עוֹד חֲלוֹם אַחֵר וַיְסַפֵּר אֹתוֹ לְאֶחָיו וַיֹּאמֶר הִנֵּה חָלַמְתִּי חֲלוֹם עוֹד וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים מִשְׁתַּחֲוִים לִי."²¹

משכנם של הכוכבים קבוע ברקיע; כדי לראותם צריך להרים את הראש ולהגביה את המבט.
יהירותו וגאוותו של יוסף הצעיר העלו אותו אל השמים. בשונה מהאלומות היום־יומיות, הכרוכות בעבודת האדמה שאינה מנת חלקו של רועה הצאן, חלום הכוכבים מבטא היבט אמיתי בנפשו של הנער הנערץ. יוצא אפוא, כי לא רק תמיכה וחיזוק לחלום הראשון יש כאן אלא רמז על השינוי אשר עתיד להתרחש. מרום הרקיע צריך יוסף לנחות לא רק על הקרקע, אלא אף נמוך ממנה – הבור והצינוק. רק בסיומה של נפילה זו יוכל להתייצב בפני פרעה ולהכיר בסגולותיו כפותר חלומות, סגולות שאינן שלו ואין הוא רשאי להתהדר בהן, אלא האצלתו של בורא שמים וארץ.

האלומות משקפות את המסע הארצי שיעבור יוסף, את העמל והעשייה וההישגים שיקצור מכך.
הכוכבים משקפים את מסעו הנפשי, את הצורך בהכרה מפוכחת, ענווה וצניעות²².

בנקודה זו יש להעלות שאלה נוספת בעניינו של יוסף וחלומותיו.
יוסף הוא פותר חלומות: הוא פותר את חלומותיהם של שר האופים ושר המשקים. הוא פותר את חלומותיו של פרעה. עם זאת, את חלומותיו שלו יוסף אינו פותר. אחיו ואביו פותרים אותם עבורו.
מדוע אם כן, נדרש יוסף לחלום את חלומותיו בעצמו? מדוע לא יכול היה אביו, אוהבו, לחלום חלומות אלה על אודותיו? הלא נאמר "וְאָבִיו שָׁמַר אֶת הַדָּבָר"²³. אומר רש"י על הפסוק: היה ממתין ומצפה מתי יבוא וכן שומר אמונים". היש שליח נאמן מיעקב לנבואה חשובה שכזו?²⁴
מדוע אפוא לא זכה יוסף לפענח את חלומותיו שלו? מדוע כאן הוא חולם ולא פותר?

יוסף היה המנהיג הראשון בין האבות: אברהם, יצחק ויעקב היו ראשי השושלת, אבות וראשי משפחות. יוסף היה הראשון ש"יצא החוצה", ראש ומנהיג למדינה אחרת, זרה. "הַשַּׁלִּיט עַל הָאָרֶץ"²⁵, משנה למלך החולש על הממלכה הגדולה של ימי קדם.
אולם בתחילת דרכו במצרים היה יוסף עבד בבית פוטיפר, אלומה בין אלומות. גם כשחינו עולה בעיני אדונו, הריהו "נשבר" מיד בגין אשת פוטיפר וחוזר אל בית האסורים.
הבור הראשון והבור השני הן שתי הנפילות אשר "משחררות" את יוסף מהתפיסות הגאוותניות שחי על פיהן: היופי, ההדר, החשיבות העצמית.

לאחר שרשרת אירועים אלה, יוסף הוא אדם שונה בתכלית.
הנער קל הדעת שהתעלם מרגשותיהם של אחרים פינה את מקומו למבוגר אחראי, שקול ומחושב. בעומדו לפני פרעה הוא אינו מציע רק פתרון אלא גם דרך, מוצא מגזרה קשה אשר תקל על סבלותיהם של רבים מחרפת רעב. איש צנוע ואכפתי, שאינו קושר לראשו כתרים של יוקרה וייחוס, אלא מציג עצמו ככלי שרת בידו של הקב"ה.

הניגוד בין האדם שהיה לבין האדם שהפך להיות מבליט את השינוי ההתפתחותי העצום שחווה יוסף ואת ההצדקה לחלימת חלומותיו מלכתחילה.

חלומותיו של יוסף אינם נדרשים להיות מפוענחים על ידי יוסף אלא להתממש באמצעות מעשיו וחוויותיו. אלה אינם חלומות נבואיים, כנבואתו של המלאך לאשת מנוח אם שמשון, אלא חלומות המקפלים בתוכם ציוני דרך הרומזים על המסע שיידרש יוסף לעבור כדי להגשימם, לא רק למען עצמו אלא למען טובת הכלל.

זהו החיבור שבין חלומותיו של יוסף – חלום האלומות, השמים והכוכבים, למזמור קכו בתהילים: אלה הזורעים בדמעה – ברינה יישאו אלומותיהם. עליהם יאמרו הגויים: הגדיל ה' לעשות עמם. הגדיל ה' לעשות עמנו, מלאי שחוק כחולמים.