הגבירה המורמת מעם
הגבירה המורמת מעם1
ניו יורק, הם אמרו, הייתה נטושה, בהסתמך על הצלילים שנישאו הרחק־הרחק באוויר הקיץ הרגוע. הרוח הייתה דרומית עד דרום־מערבית; השעה הייתה חצות; הנושא היה מעט רכילות נשית עם מיתולוגיה אלחוטית. שלוש מאות, שישים וחמישה רגל מעל האספלט המחומם, הצלמית השמיימית שעמדה על קצות אצבעותיה במנהטן כיוונה את החץ המתנדנד שלה היישר, למשך זמן, בכיוון אחותה המרוממת באי החירות2.
אורות הגן הגדול כבו; הספסלים בכיכר התמלאו נמנמנים בתנוחות כה מוזרות שלידם הדמויות המתפתלות באיוריו של דורה את התופת3 היו מתיישרות לתוך בובות דיגום של חייטים.
פסל דיאנה על מגדל הגן4 – יציבותו ניכרת בדרכיו ההפכפכות, תמימותו באמצעות כיסוי הזהב שרכש, מסירותו לסגנון באמצעות צעיפו החינני האחד, הגינותו וטבעיותו באמצעות הרגלו למשוך תמיד את הקשת הארוכה, עירוניותו באמצעות תנוחתו של מנוסה מהירה לתפוס את רכבת הארלם – נותר יציב עם חיצו המצביע אל עבר המפרץ העליון.
לו היה החץ ניתר בכנות ובמאוזן, הוא היה גומא חמישים רגל מעבר לראשה של הגבירה הגיבורה שחובתה הייתה להציע ברכת שלום יצוקה־לגלגנית למדוכאי ארצות אחרות.
גבירה זו הביטה אל הים, והתלמים בין קווי אוניות הקיטור החלו לחתוך את מדרגי המחלקות הזולות5. גם המתרגמים חייבים להשקיע בה מאמץ נוסף. ל"חירות מאירה את העולם" (כפי שיוצרה כינה6 אותה) לא הייתה חובה אחראית יותר, מלבד גודלה, מאשר לחשמלאי או לאיל הון של חברת סטנדט אויל7. אולם כדי "להאיר"8 את העולם (כפי שמגיננו האזרחיים המלומדים "אנגלו"9 אותה) נדרשו איכויות כישרוניות.
ולפיכך חירות האומללה, במקום להיות בעלת משרה קלה ומכניסה כמאירה ותו לאו, חייבת להיהפך לאיש בית ספר בצי'טקואה10 עם האוקיינוס המשמש לה כשדה פעילות במקום האגם הקלאסי השלו.
עם לפיד חסר להבה וראש ריק מוכרחה היא לסלק את צללי העולם וללמד אותו את אותיות האל"ף בי"ת שלו.
"הי, שם, גברת חירות!" קרא קול סופרן ברור וצוהל דרך אוויר חצות הלילה הדומם.
"האם זו את, העלמה דיאנה? סלחי לי על שאיני מסובבת את ראשי. איני הפכפכה ומסוחררת11 כמו אחרים. ואני צרודה כל־כך בגלל הבוטנים שנשארו במדרגות הגרון שלי על ידי אותו מטען אחרון של תיירים ממריאטה, אוהיו12 עד שאני בקושי מסוגלת לדבר. זה ערב נאה, העלמה13."
"אם לא אכפת לך שאני שואלת," נשמעו צלילי הפעמונים של הפסל המוזהב, "הייתי רוצה לדעת מהיכן קיבלת את המבטא האירי של בית העירייה14. לא ידעתי שחירות הייתה בהכרח אירית".
"אם היית לומדת את ההיסטוריה של האמנות בסיבוכיה הזרים לא היית צריכה לשאול," ענה הפסל המרוחק מהחוף. "אם לא היית כזו קלת ראש ומסוחררת15 היית יודעת שנוצרתי על ידי דאגו16 והוצגתי לעם האמריקני בשם הממשלה הצרפתית על מנת לקבל את המהגרים האיריים אל העיר ההולנדית של ניו יורק. זה מה שעשיתי מאז שהקימו אותי. את חייבת לדעת, העלמה דיאנה, שזה אותו דבר עם פסלים ועם אנשים – אלה לא היוצרים שלהם ולא המטרות שבשמן הם נוצרים שמשפיעים על הביצוע של לשונם כלל ועיקר – אלה האיגודים שהם מתאגדים בהם, אני אומרת לך."
"את צודקת לגמרי," הסכימה דיאנה. "הבחנתי בכך בעצמי. אם כל אחד מהחבר'ה הזקנים מהאולימפוס היה מגיע ומוסר לי כל אוויר חם ביוונית עתיקה לא הייתה מבחינה בינו לבין שיחה בין פקח מכונית בקוני איילנד ומעבורת של חמישה סנט."
"אני שמחה ממש שהחלטת להיות חברותית, העלמה דיאנה," אמרה הגברת חירות. "אלה חיים בודדים שיש לי כאן למעלה. האם משהו קורה למעלה בעיר, העלמה דיאנה יקירה?"
"הו־לה־לה! לא," אמרה דיאנה. "שמת לב ללה, לה, לה, דודה חירות? קיבלתי את זה מפריז בלילה על גן הגג מתחתי. את תשמעי את ה'לה, לה, לה' הזה בקפה מקאן17 עכשיו, יחד עם 'גרסונג'18. הקהל הבוהמי שם מאס ב'גרסונג' מאז שאוברפטי19, המלצר הראשי, חבט בשלושה מהם על שכינו אותו כזה. הו, לא; העיר מחמירה עם הבטלנים בלילות האלה. כולם ברחו. ראיתי סוחר ממרכז העיר על גן גג הערב עם הקצרנית שלו. המופע היה כל־כך משעמם עד שהוא נרדם. מלצר שהכה עם קצה מטבע של עשרה סנט כדי לבדוק האם הוא טוב מספיק העיר אותו למחצה. הוא מסתכל סביב ורואה את עבריינית ה־S שלו20. "ה'ם!" אומר הוא, "האם תהיי מוכנה להקליד מכתב, העלמה דה סנט מונמורנסי21?"
"בוודאי, ברגע," אומרת היא, "אם תהפוך אותו ל־22X."
זה היה הדבר הטוב ביותר שקרה על הגג. אז את יכולה לראות כמה משעמם זה. לה, לה, לה!"
"זה מצוין שיש לך את זה שם למעלה, בחברה, העלמה דיאנה. יש לך את מופע החתולים ואת מופע הסוסים ואת הטורנירים הצבאיים שבהם הטוראים נראים מהודרים כמו גנרלים והגנרלים מנסים להיראות מהודרים כמו הולכי רגל. ויש לך את המופע של הספורטאים, שבהם הבחורה עם מידות של 36, 19, 45 מבקשת אוכל של ארוחת בוקר בעגלה מקליפת לִבנֶה על גדות התעלה הגדולה של ונציה שמנוהלת על ידי אחד מהונדרנלבטים, ברנאר מקפאדן והכמרים דואי ודוס23. ויש לך את הנשף הצרפתי, שבו הכוהנים המקוריים והחברה של רוברט אמט סנברברג רוקדים את הנפת היילנד זה עם זה24. ויש לך את נשף אוריין25 הגדול, שהוא התחרות היפה ביותר בעולם, שבה הסטודנטים הצרפתיים מתחרים עם שיחני הטירולים בביצוע הליכת העוגה26. יש לך את העבודה הטובה ביותר עבור פסל בכל העיר, העלמה דיאנה."
"זו עבודה מעייפת," נאנח פסל האי, "הפצת מדע החירות במפרץ ניו יורק. לפעמים כשאני מציצה למטה באליס איילנד ורואה את חבורת המהגרים שאני אמורה לעודד27, מתפתה אני לפוצץ את הגז28 ולתת לחוקר מקרי המוות לכתוב את מסמכי ההתאזרחות שלהם."
"תגידי, זה לא חבל, לתת לך את הסיום הגרוע מכל זה?" הגיע שירה האוהד של אלת מרוץ המכשולים. "זה בטח נורא בודד שם למטה עם כל־כך הרבה מים סביבך. אני לא רואה איך אי־פעם את מצליחה לשמור את שיערך מתולתל. והאימא האברד29 שאת לובשת יצאה מהאופנה לפני עשר שנים. אני חושבת שחברי הפסלים האלה חייבים לשאת באחריות לנזקים של הנחת ברזל על בגדים משיש על גברת. פה האדון סנט גודנס30 היה חכם. אני מקדימה קצת את זמני, אבל הם מתקדמים לכיווני די מהר. סלחי לגב שלי לרגע – תפסתי משב רוח מהצפון – לא צריך לתהות אם דברים השתחררו באזופוס31. הנה, עכשיו! זה במערב – אני צריכה לחשוב שקרש הזהב הזה היה מרגיע את האוויר בכיוון הזה. מה את אומרת, גברת חירות?"
"שיחה טובה הייתה לי איתך, העלמה דיאנה, גברתי, אבל אני רואה אחד מאותם חובבי קיטור אירופיים מפליג במעלה הנרוס32 ואני חייבת להתפנות לחובותיי. זו עבודתי, לשאת את לפיד החירות כלפי מעלה כדי לברך את כל אלה ששרדו את הבעיטות שמנהלי המשמר נתנו להם בזמן הנחיתה. בטוח שזו ארץ נהדרת שאת יכולה לבוא אליה בעבור $8.5 והרופא מחכה לשלוח אותך חזרה הביתה בחינם אם הוא רואה שהעיניים שלך אדומות מבכי."
הפסל המוזהב התנדנד ברוח המשתנה, מסכן נקודות רבות באופק עם החץ המוזהב שלו.
"להתראות, דודה חירות," קראה במתיקות דיאנה של המגדל. "לילה אחד, כשהרוח תהיה טובה, אקרא לך שוב. אבל – תגידי! לא מגיעה לך בעיטה רצינית33 בנוגע לעבודה שלך. השגחתי די יפה על האי של מנהטן מאז שאני כאן למעלה. זו חבורה חולה למראה של רודפי חירות שהם זורקים למטה בסוף שלך, אבל לא כולם נשארים ככה. מדי פעם בפעם, בזמן שאני כאן למעלה, אני רואה בחורים שחותמים על המחאות ומצביעים את הכרטיס הנכון ומעודדים את האמנויות ומתרחצים כל בוקר, שנדחפו לחוף על ידי פועלי הרציף שנולדו בארצות הברית ומעולם לא הרוויחו יותר מארבעים דולר לחודש. אל תזלזלי בעבודה שלך, דודה חירות; את בסדר גמור, בסדר גמור."