גאוות הערים
גאוות הערים1
אמר מר קיפלינג, "הערים מלאות גאווה, מאתגרות זו לזו"2.
אף־על־פי־כן.
ניו יורק הייתה ריקה. מאתיים אלף מאנשיה נסעו למשך הקיץ. שלושה מיליון ושמונה מאות נשארו כמטפלים וכדי לשלם את חשבונותיהם של הנעדרים.
אך מאתיים אלף הם המון יקר.
הניו יורקר ישב בשולחן גינת הגג, צורך נחמה דרך קש. כובע הפנמה שלו נח על כיסא. קהל יולי היה מפוזר בקרב מושבים ריקים באופן נרחב כמו שחקני חוץ3 כאשר חובט מעולה ניגש לבסיס. מופע בידור התרחש במקטעים. הרוח מהמפרץ הייתה קרה; סביב ולמעלה – בכל מקום מלבד הבמה – היו כוכבים.
היה צורך להבחין במלצרים4, נעלמים תמיד, כמו צפירי־אלפים מבוהלים5. מבקרים שקולים שהזמינו בבוקר תקרובת "באמצעות הטלפון" קיבלו כעת שירות.
הניו יורקר היה מודע לכמה חסרונות בנוחיותו, אך שביעות רצון נהרה ברכות ממשקפיו נטולי המסגרת. משפחתו הייתה מחוץ לעיר. משקאותיו היו חמים; הבלט סבל הן מחסרון כיוון־ניגון והן מחסרון טלק6 – אבל משפחתו לא תחזור עד ספטמבר.
באותו הזמן מעד אל תוך הגן האיש מעיר טופז, נבדה7. זוהרו של התייר הבודד אפף אותו. נטול שמחה מתוך בדידות, הוא נע חרישית עם פני אלמן דרך אולמות ההנאה. צימאון לחברה אנושית אחז בו שעה שהתנשף ברוח הפרצים8 של המטרופולין.
הוא ניווט הישר לשולחנו של הניו יורקר.
הניו יורקר, מפורק מנשקו וחסר זהירות על יד האווירה נטולת החוק של גג הגן, החליט על נטישה מוחלטת של מסורות חייו. הוא היה נחוש בדעתו לנפץ עם מעשה אחד נמהר, מסוכן, מתפרץ ופזיז את המוסכמות שנארגו עד כה לתוך קיומו. מוציא מן הכוח אל הפועל את ההשראה המהפכנית והפתאומית, הוא נד קלות לזר שעה שהתקרב יותר לשולחן.
הרגע שלאחר מכן מצא את האיש מהעיר טופז ברשימת החברים הקרובים ביותר של הניו יורקר. הוא נטל כיסא ליד השולחן, הוא אסף שנים אחרים לרגליו, הוא השליך את כובעו רחב התתרה על רביעי, וגולל את סיפור חייו לחבר9 החדש שמצא. הניו יורקר התחמם מעט, כפי שאח בבית דירות מתחמם כאשר עונת התותים מתחילה. מלצר שהגיע למרחק של קריאת שלום ברגע לא זהיר, נלכד ושוחרר על־תנאי בשליחות לתחנת הניסוי של דוקטור ויילי10. הבלט היה כעת בעיצומה של גחמה קפריזית, ורקד על הבמה מתכונת כמו איכרים בוליביים, לבוש בחלקים מסוימים של האנטומיה שלו כמו דייגות נורווגית, באחרים כמו נערות החצר של מרי אנטואנט, חשוף מבחינה היסטורית בחלקים אחרים כמו כדי לייצג נימפות ים, ומציג את הרושם הכללי של המועדון החברתי של עוזרות הבית ממערב סנטרל פארק ביריד דגים.
"היית בעיר הרבה זמן?" חקר הניו יורקר, מכין את התשר המדויק כנגד הגעתו של המלצר עם עודף גדול מהחשבון.
"אני?" אמר האיש מהעיר טופז. "ארבעה ימים. מעולם לא בעיר טופז, היית אתה?11"
"אני!" אמר הניו יורקר. "מעולם לא הרחקתי מערבה יותר מהשדרה השמינית. היה לי אח שמת בשדרה התשיעית, אבל פגשתי את התהלוכה בשמינית. היה צרור סיגליות על רכב הקבורה, והקברן ציין את התקרית כדי להימנע משגיאה. אני לא יכול לומר שאני מכיר את המערב."
"העיר טופז," אמר האיש שתפס ארבעה כסאות, "היא אחת מהערים הטובות ביותר בעולם".
"אני מניח שראית את המראות של העיר הגדולה," אמר הניו יורקר, "ארבעה ימים אינם מספיק זמן כדי לבחון אפילו את מקומות העניין החשובים ביותר, אבל אדם יכול לגבש רושם כללי. העליונות האדריכלית שלנו היא בדרך כלל מה שמושך מבקרים לעירנו במלוא הכוח. כמובן שראית את בניין המגהץ12. הוא נחשב…"
"ראיתי את זה," אמר האיש מהעיר טופז. "אבל אתה מוכרח לבוא אלינו. זה הררי, אתה יודע, והגבירות כולן לובשות חצאיות לטיפוס ו…"
"סלח לי," אמר הניו יורקר, "אבל זו לא בדיוק הנקודה. ניו יורק חייבת להיות תגלית מופלאה למבקר מהמערב. עכשיו, בנוגע למלונות שלנו…"
"תגיד," אמר האיש מעיר טופז, "זה מזכיר לי – היו שישה־עשר שודדי במה שנורו בשנה שעברה בתוך עשרים מייל של…"
"אני דיברתי על המלונות," אמר הניו יורק. "אנחנו הובלנו על אירופה במובן הזה. וככל הנוגע למעמד הפנאי שלנו אנחנו רחוקים…"
"הו, אני לא יודע," הפריע האיש מעיר טופז. "היו שניים־עשר קבצנים בבית הכלא שלנו כשעזבתי את הבית. אני מניח שניו יורק היא לא כל־כך…"
"אבקש את סליחתך, נראה שאתה לא מבין את הרעיון. כמובן, אתה ביקרת בבורסה ובוול סטרייט, במקום שבו…"
"הו, כן," אמר האיש מעיר טופז, כשהצית סיגר זול13, "ואני רוצה לומר לך שיש לנו את המרשל הטוב ביותר ממערב להרי הרוקי. ביל ריינר14, הוא אסר חמישה כייסים מתוך הקהל כשרד נוז תומפסון15 הניח את אבן הפינה למסבאה החדשה שלו. העיר טופז לא תאפשר…"
"שתה עוד יין ריין ומי סודה," הציע הניו יורק. "מעולם לא הייתי במערב, כפי שאמרתי; אבל לא יכול להיות שום מקום אי־שם שניתן יהיה להשוות אותו לניו יורק. באשר לטענות של שיקגו אני…"
"איש אחד," אמר הטופזני – "איש אחד בלבד נרצח ונשדד בעיר טופז בשלוש…"
"הו, אני יודע מהי שיקגו," העיר הניו יורק. "האם היית בשדרה החמישית לראות את המגורים הנפלאים של המיליונרים שלנ.."
"ראיתי את כ'לם. אתה חייב להכיר את ראב שטגל, השמאי של טופז16. כשהזקן טילברי17, הבעלים של הבית היחיד בעיר עם שתי קומות, ניסה להוריד את ההצהרה על המיסים שלו מ־$6,000 ל־$450.75, ראב רכס את הארבעים וחמישה שלו וירד למטה לראות…"
"כן, כן, אבל מדבר על העיר הגדולה שלנו – אחד מהמאפיינים הגדולים ביותר שלה הוא מחלקת המשטרה המופלאה שלנו. אין עוד גוף של אנשים בעולם שיכול להשתוות אליו בשביל…"
"המלצר הזה מסתובב כמו מכונת התעופה של לנגלי18," העיר הגבר מעיר טופז, בצמא. "יש לנו גברים בעיר שלנו, גם, ששווים $400,000. יש את ביל וויתרס הזקן והקולונל מטקלף19 ו…"
"האם ראית את ברודווי בלילה?" שאל הניו יורק באדיבות. "ישנם רחובות ספורים בעולם שיכולים להשתוות לזה. כשהאורות החשמליים זוהרים והמדרכות חיות עם שני זרמים ממהרים של גברים לבושים בהידור ונשים יפיפיות לבושות בתלבושות יקרות שזורמים פנימה והחוצה במבוך סגור של יקר.."
"מעולם לא הכרתי אלא מקרה אחד בעיר טופז," אמר האיש מהמערב. "ג'ים ביילי20, ראש העיר שלנו, והשעון והשרשרת שלו ו־$235 במזומן נלקחו מהכיס שלו בזמן…"
"זה עניין אחר," אמר הניו יורקר. "בזמן שאתה בעיר שלנו, אתה צריך לעזור לעצמך בכל הזדמנות לראות את הפלאות. מערכת התנועה המהירה שלנו…"
"אם היית בטופז21," התפרץ פנימה האיש משם, "הייתי יכול להראות לך בית קברות שלם מלא באנשים שנהרגו בטעות. מדברים על מחיצת אנשים! מה, כשבארי רוג'רס22 שיחרר את הרובה הדו־קני הזקן שלו טעון עם קליעים על כל אחד…"
"הנה, מלצר!" קרא הניו יורקר. "שניים מאותו סוג. זה ידוע לכל אחד שהעיר שלנו היא מרכז האמנות והספרות והלימוד. קח, לדוגמה, את הנואמים לאחר ארוחת הערב שלנו. איפה במקום אחר במדינה תמצא כזאת שנינות וצחות לשון שנובעות מדפיו ופורד ו…23"
"אם אתה לוקח את העיתון," הפריע המערבי, "אתה חייב לקרוא על בתו של פיט וובסטר24. הוובסטרים חיים שני גושי בניינים צפונה מבית המשפט בעיר טופז. העלמה טילי וובסטר, היא ישנה ארבעים ימים ולילות מבלי להתעורר. הרופאים אומרים ש…"
"תעביר את הגפרורים, בבקשה," אמר הניו יורקר. "האם הבחנת בזריזות שבה בניינים חדשים נוסקים בניו יורק? המצאות משופרות במסגרת מתכת ו…"
"הבחנתי," אמר הנבדאי, "שהסטטיסטיקה של העיר טופז הראתה רק נגר אחד שנמחץ מעצים נופלים בשנה שעברה, והוא נתפס בסופת ציקלון".
"הם מתעללים בקו הרקיע שלנו," המשיך הניו יורקר, "וזה סביר שאנחנו לא אומנותיים עדיין בבניית הבניינים שלנו. אבל אני יכול לאשר בבטחה שאנחנו מובילים באמנות קישוטית וכתבי עת מצולמים. בכמה מהבתים שלנו ניתן למצוא יצירות מופת בצורת ציורים ופסלים. למי שיש כניסה לגלריות הטובות ביותר שלנו ימצא…"
"תחזור אחורה," הזדעק האיש מהעיר טופז. "היה משחק בחודש שעבר בעיר שלנו שבו $90,000 החליפו ידיים על זוג של…"
"טא-רומט-טארה!"25 המשיכה התזמורת. מסך הבמה, מסמיק בוורוד נוכח השם "אסבסט" הכתוב עליו, ירד עם תנועת אמצע קיץ איטית. הקהל זרם בנינוחות במורד המעלית והמדרגות. על המדרכה למטה, הניו יורקר והאיש מהעיר טופז לחצו ידיים עם כוח משיכה אלכוהולי. הגבהים התרסקו בקולות צורמים, מכוניות שטח המהמו ונהמו, נהגי מוניות קיללו, נערי עיתונים צווחו, גלגלים הרעישו בקול מחריד אוזניים. הניו יורקר חשב מחשבה שמחה, שאיתה שאף לאשרר את טרום מעמדה הרם של עירו.
"אתה חייב להודות," אמר הוא, "שבדרך של רעש ניו יורק היא הרבה יותר מתקדמת מכל אחת…"
"בחזרה לביצות!" אמר האיש מהעיר טופז. "בשנת 1900, כאשר הלהקה של סוסה26 והמועמד החוזר היו בעיר שלנו לא היית יכול…"
קרקוש הקרון המהיר הטביע את שארית מילותיו.