לספר על צ'כוב קשה. אחרי הכול, כולם כבר סיפרו עליו כמעט כל מה שאפשר לספר. הודות להם, חידוש אפשרי ייתכן רק באמצעות סיאנס, וגם זה מוטל בספק.
החידוש, כמובן. וגם הסיאנס.
לספר על או. הנרי גם קשה, אבל בעיקר מסיבה אחרת: החשש מפני אכזבה אפשרית. התעסקות ביוגרפית דינה כהצצה אל מאחורי הקלעים של קסם גדול. אם נגלה שהקוסם היה רק בן אדם, מה יישאר לנו לחשוב על הקסם?
היום, ריאיון חושפני הוא מצרך הכרחי לקידום מכירות של כל סופר, קצת לפני ותוך כדי ההשקה וסבב המכירות הראשוני. זה בערך כל הזמן שיש לו, לפני שמקדמי מכירות חדשים מתחילים להדוף אותו מאחור.
אצל סופרים שכבר נפטרו והתפרסמו, הצורך הזה נראה כמעט מיותר. את מה שצריך לדעת – כבר גילינו והיתר מעניין יותר או פחות, כמו כל דבר אחר.
ובכלל, האם באמת אנו נדרשים להבין את עולמו של היוצר כדי להבין את יצירתו?
אי אפשר פשוט להתרשם ממנה לבד?
יכול להיות שייתכן בהחלט, או שממש לא – אבל זו כבר שאלה לדיון אחר.
עבורי הסיבה, או אולי ההצדקה, נובעות ממקור שונה לגמרי: הרצון הפשוט אך המתבקש והמתגבש עם הזמן, להבין מי היה האדם הזה, בזמן שאני קוראת את כל מה שהיה לו חשוב כל כך לספר.
ולא רק בגלל שההיסטוריה מעניינת יותר מהבדיון.
לא לרצות לדעת מיהו ומהו, אחרי ששמעתי את כל מה שהיה לו לומר, פירושו שלא ממש התחברתי לכל מה שהיה לו להגיד.
וזה לא נכון.
אחרת, לא היינו כאן.
העמודים הבאים לא מבקשים לכתוב מחדש את הביוגרפיות המקיפות והמלומדות של אנטון צ'כוב ואו. הנרי.
זהו, בכנות, רצון פשוט אך מתבקש ועיקש להבין, מה היה בהם, באנטון פאוולוביץ' ובויליאם סינדי פורטר, שגרם להם לכתוב ככה, כל כך הרבה סיפורים.
גילוי כזה יכול פעמים רבות לאכזב. המציאות שמאחורי האיפור לא זוהרת תמיד כמו החזות המרהיבה שהיא נוטה להציג.
לשמחתי, קרה בדיוק ההיפך.
אחרת, לא היינו כאן.
| אנטון צ'כוב | או. הנרי |
 |
 |
| קרא אותי | קרא אותי |