אלוף מזג האוויר
אלוף מזג האוויר1
אם תדבר על שמורת קיאווה2 עם ניו יורקר ממוצע, קרוב לוודאי שלא יהיה ביכולתו להבחין אם התייחסת לתרגיל ההתחמקות הפוליטי החדש באלבני3 או לרעיון המנחה בפרסיבל4.
אולם בשמורת קיאווה התקבלו הודעות בנוגע לקיומה של ניו יורק.
קבוצה מאיתנו הייתה במסע ציד בשמורה. באד קינגסברי5, המדריך שלנו, הוגה וחבר, צלה לילה אחד אומצת אנטילופה במחנה. אחד מחברי הקבוצה, גבר צעיר בעל שיער ורדרד בתלבושת ציד נכונה, רכן לאש כדי להצית סיגריה והעיר לבאד באופן אגבי וחסר דאגות: "לילה נחמד!"
"מה, כן," אמר באד, "נחמד כמו כל לילה שלא מ'קבל את חותמת האישור של ברודווי."
עכשיו, הגבר הצעיר היה מניו יורק, אבל אנחנו, יתר החבורה, תהינו כיצד ניחש זאת באד. לכן, כאשר האומצות היו מוכנות, הפצרנו בו לחשוף את מערכת היקשיו. ומשום שבאד הוא מעין מכונת דיבור ארצית6 הוא נשא את הנאום כדלהלן:
"איך ידעתי שהוא היה מניו יורק? ובכן, הבנתי את זה מיד כשהוא הקפיץ את שתי המילים האלה לעברי7. הייתי בניו יורק בעצמי לפני כמה שנים, והבחנתי בכמה סימני זיהוי על האוזן והפרסה8 של בן החווה ממנהטן9."
"גילית שניו יורק שונה למדי מפנהנדל10, לא ככה, באד?" שאל אחד מהציידים.
"אני לא יכול לומר," השיב באד; "בכל מקרה, לא יותר מאחרות. הנתיב הראשי בעיר הזאת שהם מכנים ברודווי מטויל הרבה, אבל זה פחות או יותר אותו סוג של הולכים על שתיים שמטייל בסביבות שאיין11 ואמרילו12. בתחילה הייתי מבולבל קצת בגלל הקהלים13, אבל די מהר אמרתי לעצמי14 'בוא תירגע, באד; הם רק בחורים פשוטים כמוך וכמו ג'רונימו15 וגרובר קליבלנד16 ונערי ווטסון17, אז אל תתחיל להתבלבל עם פחד ותדהמה מתחת לשמיכת האוכף שלך,' ואז אני מרגיש18 רגוע ושליו, כאילו היית שוב בקהילה בריקוד של רוחות רפאים19 או תירס ירוק בפאו־וואו20.
חסכתי במשך שנה כדי לתת לניו יורק הזאת סיכוי21. הכרתי גבר ששמו סמרס22 שגר שם, אבל לא הצלחתי למצוא אותו; אז שיחקתי לבד23 ונהניתי מההנאות המשכרות של העיר זוללת התירס24 הגדולה.
למשך זמן השתגעתי בגלל האורות החשמליים והרעשים של המָקוֹלים והרכבות25 ששכחתי אחד מהצרכים המצערים של המערכת המערבית שלי על דרישות טבעיות. אף פעם לא הייתי קרוב למנוע מעצמי את ההנאות של תקשורת־חברותית־קולית עם חברים וזרים. במערב26 כשפגשתי אדם שלא ראיתי קודם מעולם, בתוך תשע דקות ידעתי את הכנסתו, דעתו, מידת צווארנו ומזגה של אשתו וכמה הוא משלם על בגדים, דמי מזונות וטבק לעיסה. זו מתנה איתי, לא להיות קמצן בשיחותיי.
אבל ניו יורק הזו כאן חונכה על הרעיון של הסתפקות במועט במה שנוגע לחלקים של הדיבור. בסופם של שלושה שבועות אף אחד בעיר לא ירה אפילו הבהרה ריקה לכיווני מלבד המלצר במרכז המזון המסחרי שם הוזנתי. ומשום ששטף תחבירו לא היה אלא גניבה ספרותית מהתפריט, הוא מעולם לא סיפק את השתוקקתי, שהייתה לדבר עם מישהו27. אם עמדתי ליד גבר במסבאה הוא היה מוציא את העוקץ28 ונותן מבט של בולדווין־זיגלר29 כאילו שהוא חשד בי שהסתרתי את הקוטב הצפוני30. התחלתי לקוות שהייתי הולך לאביליין31 או לווייקו32 בשביל הטיול33; שכן ראש העיר של המקומות האלה ישתה איתך, והאזרח הראשון שתפגוש יגיד לך את שמו האמצעי ויבקש מ'ך להשתתף בהגרלה34 לתיבת מוזיקה.
ובכן, יום אחד כשהשתוקקתי במיוחד להיות חברותי עם משהו פטפטני יותר מאשר עמוד תאורה, בחור בבית הקפה אומר לי, אומר הוא35:
"יום נחמד!"
הוא היה סוג של מנהל המקום, ואני חושב שהוא ראה אותי שם מספר רציני של פעמים. היו לו פנים כמו דג ועין כמו יהודה איש קריות36, אבל קמתי וכרכתי זרוע אחת סביב צווארו.
"'חבר37,' אומר אני38. 'ברור שזה יום טוב. אתה הג'נטלמן הראשון בכל ניו יורק שיבחין שמורכבות הדיבור האנושי לא תתבזבז לחלוטין על ויליאם קינגסברי39. אבל אתה לא חושב,' אומר אני40, 'שהיה קצת קריר מוקדם הבוקר; ושאין הרגשה של גשם באוויר הלילה? אבל בסביבות הצהריים היה מזג אוויר גאלופי מאוד41. איך העניינים בבית? אתה מסתדר טוב עם בית הקפה?'"42
ובכן, אדוני, האידיוט43 הזה פשוט מפנה את גבו והולך משם, נוקשה, מבלי להוציא מילה, אחרי כל הניסיונות שלי להיות נעים ומהנה! לא ידעתי מה לחשוב על זה. באותו לילה אני מוצא44 פתק מסמרס, שלא היה בעיר, המציין את כתובת המחנה שלו. אני הולך45 ומנהל שיחה טובה של ימים עברו עם הבחורים שלו. ואני אומר46 לסמרס על הפעולות של זאב הערבות הזה בבית הקפה, ומשתוקק47 לפרשנות.
"'הו,' אומר סמרס, 'הוא לא התכוון לפתוח בשיחה איתך. זה פשוט הסגנון הניו יורקי. הוא ראה שהיית48 לקוח קבוע והוא אמר מילה או שתיים רק כדי להראות לך שהוא מעריך את ההרגל שלך. לא היית צריך להגיב לזה. זה בערך מה שאנחנו מוכנים לעשות עבור זר. אנחנו יכולים ליזום מילה או שתיים על מזג האוויר, אבל באופן כללי אנחנו לא הופכים אותה לבסיס היכרות.'"
"'ביילי,' אומר אני49, "מזג האוויר והשלכותיו הם עניין רציני עבורי. מטרולוגיה היא אחת מנקודות התורפה שלי. אף גבר לא יכול להעלות עמי את שאלת הטמפרטורה או הלחות או השמש השמחה ואז להפנות אליה את הגב50 מבלי לאפשר לה להוביל לירידת לחץ האוויר51. אני יורד לראות את הגבר הזה שוב ולתת לו שיעור באמנות השיחה המתמשכת. אתה אומר שכללי הנימוס של ניו יורק מאפשרים לו שתי מילים ושום תשובה. ובכן, הוא הולך להפוך את עצמו ללשכת מזג אוויר ולסיים את מה שהתחיל איתי, מלבד התעסקות בהערות ידידותיות52 על נושאים אחרים.'"
סמרס דיבר נגד הרעיון, אבל הייתי מרוגז למדי ועליתי על חשמלית חזרה לאותו בית קפה.
אותו טיפוס היה שם עדיין, הולך מסביב אל סוג של מכלאה אחורית, שם היו שולחנות וכיסאות. כמה אנשים ישבו53 ושתו ולעגו אחד לשני.
קראתי לאיש הזה לצד אחד וכינסתי אותו לפינה. שחררתי את כפתוריי מספיק כדי להראות לו את השלושים ושמונה שנשאתי טעון מתחת לחזייתי.
"'חבר,' אומר אני, "לפני רווח קצר הייתי כאן ואתה ניצלת את ההזדמנות לומר שזה היה יום יפה. כשניסיתי לאמת את איתות מזג האוויר שלך, הפנת את הגב שלך והלכת. עכשיו,' אומר אני, 'עכשיו, ראש־צפרדע, עילג־שפה, עקשן־פרד, הכלאה בין טבח ימי משפיצברגן וחרטום של צדפה54 שכמוך, אתה תחדש את מה שעזבת בשיח שלך על מזג האוויר.'"
הבחור מסתכל עלי ומנסה לגחך, אבל הוא רואה שאני לא והוא מתחיל להיות רציני55.
"'ובכן,' אומר הוא, מסתכל על ידית האקדח שלי, 'זה היה יום נחמד למדי; קצת חמים56, עם זאת.'"
"פרטים, פה־קִמְחִי ישנוני שכמותך,' אומר אני, 'בוא נשמע את הפירוטים – תרחיב – תמלא את קווי המתאר. כשאתה מתחיל איתי משהו בקצרנות זה חייב להסתיים בסימן סערה.'"
"'נראה כאילו הולך לרדת גשם אתמול,' אומר האיש, 'אבל זה התבהר יפה לפני הצהריים. שמעתי שהחקלאים צריכים גשם ממש בדחיפות למעלה במדינות הצפון.'"
"'זה סוג של דהירה,' אומר אני. 'נער את אבק ניו יורק מעל הפרסות שלך ותהיה קִינְטוּר57 מנומס באמת. שברת את הקרח, אתה יודע, ואנחנו הופכים מיודעים יותר בכל רגע. נראה לי ששאלתי אותך על המשפחה שלך?'"
"'הם כולם בסדר, תודה,' אומר הוא. 'אנחנו… יש לנו פסנתר חדש.'"
"'עכשיו אתה מתקדם,' אומר אני. 'המסויג הקר נשבר לבסוף. המגע הקטן הזה בנוגע לפסנתר כמעט הופך אותנו לאחים. מה השם של הילד הכי צעיר?'" אני שואל אותו.
"'תומס,' אומר הוא. 'הוא בדיוק מחלים מחצבת.'"
"'אני מרגיש כאילו הכרתי אותך תמיד,' אני אומר. 'עכשיו יש רק עוד דבר אחד – אתה מסתדר טוב עם בית הקפה?'"
"'טוב למדי,' אומר הוא. 'אני חוסך קצת כסף.'"
"'שמח לשמוע את זה,' אומר אני. 'עכשיו תחזור לעבודה שלך ותהיה מתורבת. תרחיק את הידיים שלך ממזג האוויר אלא אם אתה מוכן להשלים את זה באופן אישי. זה נושא שבאופן טבעי שייך לחברויות ולהיווצרותם של קשרים חדשים, ואני שונא לראות אותו מוגש בשינוי קטן בעיר כמו זאת.'"
אז בבוקר המחרת אני מגלגל את שמיכותיי ועולה על השביל הרחק מניו יורק."
למשך דקות רבות לאחר שסיים באד לדבר השתהינו סביב האש ואז החלו כל הידיים להתפזר למיטה.
כשפתחתי את מצעי שמעתי את הצעיר עם השיער הורוד אומר לבאד, עם משהו הדומה לחרדה בקולו: "כפי שאמרתי, מר קינגסברי, יש משהו באמת יפה בלילה הזה. הרוח הענוגה והכוכבים הבהירים והאוויר הצלול מתאחדים כדי להפוך אותו מושך באופן מושלם."
"כן," אומר באד, "זה לילה נחמד."