סיפור מוזר
סיפור מוזר1
בחלק הצפוני של אוסטין התגוררה פעם משפחה הגונה בשם סמאוורס2. המשפחה הייתה מורכבת מג'ון סמאוורס, אשתו, הוא עצמו, בתם הקטנה, בת חמש, והוריה – מהווים שישה אנשים מאוכלוסיית העיר כאשר נמנו עבור מפקד מיוחד3, אבל רק שלושה נכחו בספירה המעשית.
לילה אחד לאחר ארוחת הערב, נתקפה הילדה הקטנה כאבי בטן קשים וג'ון סמאוורס מיהר לעיר להשיג תרופות.
הוא מעולם לא חזר.
הילדה הקטנה החלימה ועם הזמן גדלה והייתה לאשה. האם התאבלה רבות על היעלמותו של בעלה, אך עברו קרוב לשלושה חודשים קודם שנישאה שוב ועברה לסן אנטוניו. גם הילדה הקטנה נישאה עם הזמן, ולאחר מספר שנים בהן התגלגלה הנה והנה, גם לה הייתה ילדה קטנה בת חמש. היא עדיין התגוררה באותו הבית שבו גרו, כאשר אביה עזב ומעולם לא חזר.
לילה אחד, בצירוף מקרים מדהים, נתקפה ילדתה הקטנה בכאבי בטן קשים ביום השנה להיעלמותו של ג'ון סמאוורס, שכעת היה עתיד להיות סבה – לו היה חי והיה בעל עבודה יציבה.
"אלך לעיר ואשיג תרופות עבורה," אמר ג'ון סמית4 (שכן לא היה אחר מאשר הוא, לו נישאה).
"לא, לא, ג'ון היקר," קראה אשתו. "גם אתה עשוי להיעלם לנצח, ואז לשכוח לחזור."
לכן ג'ון סמית לא הלך ויחד הם ישבו ליד מיטתה של פנסי5 הקטנה (שכן זה היה שמה של פנסי). לאחר זמן קצר נראה כי מצבה של פנסי מחמיר וג'ון סמית שוב ניסה ללכת להשיג תרופה, אך אשתו לא הניחה לו.
לפתע נפתחה הדלת ואיש זקן, כפוף ומכופף, עם שיער לבן ארוך, נכנס לחדר.
"שלום, הנה סבא," אמרה פנסי. היא זיהתה אותו לפני כל האחרים.
האיש הזקן הוציא בקבוק תרופה מכיסו ונתן לפנסי מלוא הכפית.
היא הבריאה מיד.
"התעכבתי קצת," אמר ג'ון סמאוורס, "בזמן שחיכיתי לחשמלית6."